בחסדי ה', במהלך כמעט 20 השנים האחרונות, בית "מבקש לב" הפיק למעלה מ-13,300 שיעורי שמע ולמעלה מ-31,000 פוסטים כתובים, ללא תחרות על ידי אתר של אדם אחד - הכל ללא תשלום כלל. אין חומות תשלום או כל דבר אחר. עכשיו אנחנו פונים לעזרה כדי שנוכל להמשיך - כל סכום יעזור. אפילו 99 סנט! תודה לחברים המתוקים והאהובים שלי!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
---
תקציר
כל המחשבות, גם אלה שנראות לנו שליליות ביותר, משתלבות בצורה הגיונית במערכת הדעות הכוללת של האמת. אין שום מחשבה חסרת תועלת בעולם. כשיורדים עד פנימיותה, מוצאים בה שביבים של חיים.
החסידים אינם מוצאים חושך אפילו בדעותיהם של הנחשבים כטועים בעיניהם.
תפקידם של ישרי הלב בעולם, לעקוב אחרי חוט ההשתלשלות של כל מחשבה עד לשורשה הקדוש, לחשוף אותו לעיני בעליה, כדי לקשור אותו למקור החיים.
כל המחשבות הגיוניות הן 1], ובקשר סיסתמתי הן נקשרות.
גם אותן שאין אנו מכירים בהן כ״א בצבוץ רעיוני לבד 2], כשנחתור יפה אחרי שרשן, נמצא איך שהן משתלשלות ממקור ההגיון.
כי כך היא תכונת המחשבה 3].
כל המחשבות, גם אלה שנראות לנו שליליות ביותר, משתלבות בצורה הגיונית במערכת הדעות הכוללת של האמת. גם אותן מחשבות שאנחנו חלוקים עליהן, אם נתחקה היטב אחרי נקודת מוצאן, כשהן מתחילות לצוף על פני השטח, נגלה שהן נמשכות מן העולם הבריא של ההיגיון. המחשבה בטבעה יונקת מן האמת.
וממילא יודעים אנו שאין שום מחשבה בטלה בעולם כלל, אין לך דבר שאין לו מקום, כי כולן ממקור החכמה הן יוצאות. ואם ישנן מחשבות של דופי או של ריקניות, הדופי והריקניות הוא רק בסגנונן החיצון, אבל כשיורדים עד פנימיותן מוצאים אנו בהן יסודֵי חיים, כי חכמה מקור חיים.
לכן אין שום מחשבה חסרת תועלת בעולם, אין לך דבר שאין לו מקום, שכן כל המחשבות נובעות ממקור החכמה האלהי. ואם ישנן מחשבות משובשות או חסרות תוכן, השיבוש והריקנות אינם אלא בהופעתן החיצונית. אולם כשיורדים עד פנימיותן, מוצאים בהן שביבים של חיים שנובעים מחכמת אמת.
וכל אדם מלאים הם אוצרות מחשבותיו (מ)המון חיים עליונים, שעתידים להיות מזדקקים ועומדים חיים וְקַיָּמִים בפאר מעלה, ליום אשר יבא העולם לתיקונו.
ומחשבותיו של כל אדם ספוגות מן האמת העליונה, ולעתיד לבוא, כאשר יתוקן העולם, מחשבות אלה תזוקקנה מסיגיהן ותיוותר מהן אותה אמת עליונה שבתוכן.
וכל מה שיתעלה האדם יותר, כל מה ששייכותו היא יותר גדולה לתוכן הפנימי של ההויה והחיים, הרי הוא לוקח מכל מחשבה, בין שהיא שלו, בין שהיא של אחרים, את גרעינה הנצחי, ההגיוני, הטוב, הנובע ממקור החכמה, והולך ומתעלה על ידן, והן מתעלות בו. איזהו חכם הלומד מכל אדם (פרקי אבות, פרק ד, משנה א), בלא שיור כלל.
ככל שיתעלה האדם לעבר האמת העליונה, הוא קולט מכל מחשבה, בין אם היא שלו ובים אם היא של אחרים, את אותה אמת עליונה הטמונה בה.
ומה זה יפלא, כי חסידי עליון, ישרי לבב, באמת אין חשך ואין צלמות לפניהם, והם נוטלים מכל ענין ומכל תוכן, קרוב או רחוק, את הטוב, ואת הרעננות, את הקודש שבו, ומקרבים אותו אל הקודש, כמו שהוא באמת קרוב, ואחוד הכל ביסוד הקודש 4].
אצל החסידים המתעלים כמלאכים, אין חושך אפילו בדעותיהם של הנחשבים כטועים בעיניהם.
ומעתה נדע כי כל כבדות שישנה בקליטה של כל מחשבה, ובהסתעפותה בצורה של שכלול מחשבתי הגון, גם במחשבות הטובות בטובן הגלוי, בין שהן של עצמו, בין שהן של אחרים, הלקוחות מפי השמועה, או מכל מיני הסתכלות שבעולם, (ואותו קושי וכבדות בקליטה) הוא מפני שלא נתגלה בהן יסודן המפריא (המפרה).
נדע מעכשיו כי הקושי בקליטת כל מחשבה בתוך המחשבות הטובות, נובע מכך שלא אותרה האמת העליונה שבתוכה.
ויסוד עולם זה הוא תלוי בהתגלות המקור של כללות הפרית המחשבות, יסוד החכמה, עבודת ההגיון בכל כחו המחדש.
וביסוסו של העולם הזה תלוי בחשיפת מקורן העליון של כל המחשבות.
ולכן זאת היא עבודת העיון הקבועה לכל ישרי לב, להמשיך לכל מחשבה את חוט הגיונה המקורי, קו החיים, אות אמת שלה, ואז תשוב לאות חייה, ותחיה את בעליה.
תפקידם של ישרי הלב בעולם לעקוב אחרי חוט ההשתלשלות של כל מחשבה עד לשורשה הקדוש, לחשוף אותו לעיני בעליה כדי לקשור אותו למקור החיים.
---
1] כל השיטות הפילוסופיות השונות הגיוניות, אע״פ שהן חלוקות אחת על השניה. יש הגיון פנימי לשיטתו של אריסטו, והיגיון פנימי לשיטתו של קאנט, והיגיון פנימי לשיטתו של ניטשה וכו׳. אפילו המוסר של ניטשה שדוחה את עקרון העזרה לחלשים, יש לו היגיון משלו; הוא יצא נגד המוסר הנוצרי.
ובאמת, הבה נראה מה גרם לנו המוסר הנוצרי. ״המשכילים״ שלנו אימצו את המוסר הנוצרי. הם פוסלים את הנקמה, ואנו סובלים מתפיסה משובשת זו בצרכי הגנתנו נגד הטרור הערבי. הפילוסוף הגרמני ניטשה, בן המאה הי״ט, יצא מתוך העולם הנוצרי, והתקומם נגד המוסר הנוצרי. הוא ראה במוסר הנוצרי אמצעי לדכא את היצירה, את המצויינות, את ההתקדמות. הוא סבר, כמו דרווין אחריו, כי צריך לתת לטבע לפעול: בטבע, החזק הוא ששורד. המוסר הנוצרי מפריע לטבע. ניטשה פיאר את מה שכינה ״אדם-על״, ובז לחלשים. אלא שהתוצאה ידועה: היווצרות תורת הגזע של הנאציזם עם האדם העליון שלה, ועם הגזעים הנחותים שיש להשמידם.
אנחנו רואים כי הגויים מיטלטלים בד״כ מקיצוניות אחת לשניה, מן המוסר המתרפס של הנצרות, ועד העדר המוסר של ניטשה.
הרב קוק מכריז כי יש היגיון בכל שיטה. ואם כן יש לנו מה ללמוד אף משיטתו של ניטשה. למשל אצלנו, העזרה המוגזמת לחלשים מעודדת פרזיטיזם. הנטיה העצומה של היהודי לתת צדקה, פיתחה אצלנו את תופעת ״השנוררים״ התובעניים חסרי הבושה.
כמו כן, ההתחשבות הלא מאוזנת שלנו באוכלוסיה האזרחית של מחבלי החמס, שמגמתם המוצהרת הינה פגיעה באזרחי ישראל, מובילה לסיכון חיי חיילינו. רבים מהם נפלו בקרב כתוצאה מהקוד האתי המעוות השולט עדיין בצה״ל, והנותן למעשה עדיפות לחיי אשתו ובניו של מחבל על פני חיי בנינו המגינים על אזרחינו.
צריך למצוא את שביל הזהב בין שיטת החסד לשיטת הגבורה.
2] מה פירוש ״בצבוץ רעיוני״? ובכן, המחשבות כולן באות מעולם המחשבה העליון הדומה לאוקיינוס, וכל מחשבה של כל אדם נראית כמבצבצת מתוך האוקיינוס הזה.
3] טבעה של המחשבה שהיא יונקת מעולם המחשבה העליון, ואין לה מקור אחר. השיבושים שמופיעים בה, נוצרו בדרך, באמצעות מלבושים חיצוניים אותה מלבישים הדמיון האנושי וההתנסות האנושית.
4] מה אפשר ללמוד מן המחשבות המשובשות
אצל החסידים המתעלים כמלאכים, אין חושך אפילו בדעותיהם של הנחשבים כטועים בעיניהם. הרב קוק ממשיך כאן את המסורת החסידית, מעין זו של ר׳ יצחק מברדיצ׳ב שמוצאת חיוב בכל אדם. יש כאן הד גם כן לרעיון של ״ירידת הצדיק״, לכך שהצדיק הולך אל מקומות הטומאה כדי לדלות מהם את ניצוצי הקדושה האבודים בהם.
אצל החסידים המתעלים למדרגתם של המלאכים, אין חושך אפילו בדעותיהם של השמאלנים, של ניטשה, של אריסטו וכדומה. הרב קוק מתגלה כאן בגישתו החיובית כלפי החילונים וכלפי הגויים, ואפילו כלפי הרשעים של העולם. כדי לנמק את גישתו, נביא דוגמאות:
• הרמב״ם מצא דעות נכונות אצל אריסטו שסייעו לו להתעלות. רעיונותיו של אריסטו שהאלהים אינו יכול להשתנות, שרצונו אינו משתנה, שידיעתו אינה משתנה, לא הרתיעו את הרמב״ם כפי שהרתיעו רבים מחכמי ישראל לפניו, שנזדרזו לדחות דעות אלה, ועקב כך המשיכו לשקוע במחשבה רדודה. למשל, הם לא יכלו לעכל את הרעיון שרצון האלהים אינו משתנה ע״י תפילת האדם, כי אם כך מה בצע להתפלל.
הרמב״ם דוקא ניצל את רעיונותיו של אריסטו כדי לחדש הברקות עצומות: יחסיות השכל האנושי ויחסיות הרצון האנושי. ״כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה׳ ״ (ישעיה נה, ח), ולא רצוני רצונכם. השכל האנושי אינו אלא אחת מאין סוף צורות של שכל אפשריות. והמדענים בימינו מקבלים סוף סוף רעיון זה, כשעמדו על כך שההיגיון שנמצא ביקום שונה מזה שנמצא בשכלו של האדם. השכל האנושי יחסי, והשכל האלהי הוא השכל המוחלט. והוא הדין לגבי הרצון. הרמב״ם עמד על כך כי האלהים הוא הָאַחֵר לגמרי, והוא שונה מכל מה שהאדם התנסה בו. מסיבה זו גם נֹאמר שרצון האלהים לא משתנה ע״י התפלה, אלא התפלה משנה את האדם, וכך גם גורלו משתנה (ראה ספר העיקרים, ח״ד, פרק י״ח). לכן גרס הרמב״ם שאי אפשר לעמוד על תאריו של האלהים, ואין לייחס לו אלא תארים שליליים.
• הסופר הצרפתי רוסו בן המאה הי״ח, סבר שהמצפון הוא הזרקור המכוון את האדם מבחינה מוסרית. אמנם יש שיבוש במחשבה זו, שהרי המצפון האנושי נקלע כל הזמן למבוי סתום כשהוא עומד בפני דילמות מוסריות. אך גם כאשר בחירתו משובשת, היא נובעת משיקולים שיש בהם אמת כלשהי. אלו שמחליטים להפסיק את חייו של חולה אנוש, טועים בהחלט, ואעפ״כ הם מעלים את השאלה הנכונה: מה ערכו של אדם שאינו מסוגל עוד לפעול ולתרום. ושאלה אמיתית זו מביאה אותנו לחדש שגם אדם שהפך לצמח תורם לאמת בעולם. ראשית הוא ממחיש עבור הנוכחים את אפסותו של האדם; שנית הוא ממשיך להמחיש עבור הבנים והנכדים את שורשי הדורות, ועוד. ויתכן שדוקא בגלל סיבות אלה, רוצים לסלק אותו מן העולם, אלה שרוצים לשכוח מהו תפקידנו כאן.
מהדורת הרבנים שלמה ואהרן טולידאנו, בהוצאת מכון טולידאנו (כל הזכויות שמורות למכון טולידאנו).
