הגרח"מ הורוביץ שליט"א
ד] נחלקו הפליתי והגרעק"א ז"ל בטבל דרבנן שספק אם הפרישו ממנו תרומות ומעשרות האם חייב לחזור ולהפריש או לא. דדעת הפליתי ז"ל ס"א סק"ו דחייב לחזור ולתרום כיון דהוי דבר שיש לו מתירין וכדאמרי' לענין טבל שנתערב דלא בטל משום דהוי דשיל"מ. אך הגרעק"א ז"ל בתניינא סי' קכ"ח כ' דלא הוי דבר שיש לו מתירין, דעל הצד דהוי מעושר אם נחייבנו לחזור ולעשר אית לי' פסידא, דאע"ג אין חייב ליתנו לכהן, מ"מ אינו יכול אלא למוכרם לכהן בזול, ובמקום הפסד ל"א דשיל"מ. ולא דמיא לטבל שנתערב שמעולם לא הפרישו ממנו תרו"מ.
והשתא לפי"ז י"ל בע"ה דבר מחודד. דלא מבעיא לדעת הפליתי ז"ל דספק טבל דרבנן לחומרא משום דבר שיש לו מתירין יש ליישב קושית המנח"ח ז"ל הנ"ל בריש המאמר בפשיטות, דלפיכך לא פטרי' בספק ביכורים מתרו"מ ואע"ג דהוי לקוח דהא הוי דשיל"מ, אלא אפי' לדעת הגרעק"א ז"ל דספק טבל דרבנן לא הוי דשיל"מ דאיכא הפסד, מ"מ הא בגוונא דידן אין לבעלים הפסד כלל דהא בלא"ה חייב ליתן הפירות לכהן משום ספק ביכורים שבו, וכיון דליכא הפסד שפיר הוי דשיל"מ דלא שרינן בספיקו.
מיהו לפי"ז כ"ז ניחא בביכורים של ישראל, אבל בביכורים של כהן שפיר אית לי' הפסד דמשום ספק ביכורים הרי נוטל הפירות לעצמו והוי ממונו לקדש בו את האשה וכדאי' ביבמות ע"ג א', והשתא דמחמרינן עלי' לדונם כספק טבל וחייב להפריש תרו"מ ומעשר שני, דאינו שלו לקדש בו את האשה לר"מ דממון גבוה הוא, שוב איכא הפסד.
מיהו תי' זה ליתא למאי דהעלה הגרעק"א ז"ל בתשו' קמא סי' ס"ה דבספיקא דדינא לא מחמרינן בדשיל"מ. והביא כן בשם הפר"ח והשאג"א ז"ל ועביד לה סימוכין מדברי הר"ן ז"ל בנדרים מ"ז ב' יעו"ש, והרי ספיקא דידן הוי ספיקא דדינא אי קונה קרקע או לא, א"כ לא שייך בנד"ד דשיל"מ, מיהו המהרש"ם ז"ל בח"ב סי' רל"ח הביא בשם ח"א להוכיח מדברי רש"י ז"ל בעירובין ל"ט ב' גבי ספק ביו"ט שני של גלויות דגם בספיקא דדינא אמרי' דשיל"מ, ומצאתי דהפמ"ג ז"ל סי' שי"ח מ"ז סק"ג בבישול אחר בישול במצטמק ורע לו דהוי פלוגתת הראשונים ז"ל אי אסור וכ' הפמ"ג ז"ל דאם עבר ובישל אסור לבו ביום משום דשיל"מ דהא יכול להמתין למוצ"ש [והיינו לאחרים או בשוגג דאל"כ ל"ה דשיל"מ, עי' יור"ד סוסי' ק"ב ובמג"א ר"ס שי"ח], והתם הא הוי סד"ד ומ"מ ס"ל להפמ"ג ז"ל דגם בסד"ד אמרי' דשיל"מ.
ברם, למאי דהעלה שם הגרעק"א ז"ל דהיכא דהספק הוי בדאורייתא ונתערב אע"ג דהוי ספיקא דדינא מחמרינן בדשיל"מ כיון דספיקו מצד עצמו לחומרא, ודוקא היכא דהספק דדינא הוי בדרבנן לא אמרי' דשיל"מ, הנה לפי"ז בנד"ד דהספק הוי בדאורייתא דכבר נתעורר אצל המביא ביכורים טרם היות הפירות לקוחים, א"כ גם אם ניקל בספיקא דאורייתא שנתגלגל לדרבנן וכנ"ל, מ"מ משום דשיל"מ יש לאסרו אפי' בספיקא דדינא כיון דהספק הוי בדאורייתא.
ומצאתי דהאו"ש ז"ל בפ"ב מהל' מעשר ה"ב נקט דהך ספיקא בקונה ב' אילנות נחשב כספיקא דמציאות ולא ספיקא דדינא יעו"ש דדן מה"ט דחזקה דמעיקרא יכולה להכריע ספק זה, ועביד לה סימוכין מדברי המל"מ ז"ל פ"ז משכירות יעו"ש, ולפי"ז שפיר שייך בזה דינא דדשיל"מ.
ועתה ניתנה ראש ונשובה לגוף קושית המנח"ח ז"ל אמאי לא נימא ספק דרבנן משום לקוח.
ותמיה לי אמאי הק' המנח"ח ז"ל רק באופן זה, הא עדיפא מיני' הו"ל להקשות. דהנה מל' הרמב"ם ז"ל בפ"ב מביכורים הי"ט דכ', "כיצד מפרישין הביכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה וכו' קושרן בגמי ואומר הרי אלו בכורים וכו' לא הפרישן במחובר ולא קרא להם שם ותלשם ה"ז מפרישם אחר שנתלשו", ומוכח דמצות ביכורים להפרישן במחובר, ועכ"פ לכו"ע חל חובת ביכורים בעוד הפירות מחוברים, וכדחזי' דכך עיקר מצותו.
והנה מהריט"א ז"ל בהל' חלה להרמב"ן ז"ל אות י"ט, הק' בהא דתנן בפ"ז דתרומות מ"ה דב' קופות אחת של תרומה ואחת של חולין הטבולה לחלה שניהן פטורות מן החלה. והק' אי נימא דחלה בזה"ז דאורייתא אמאי שתיהן פטורות מן החלה הא קופה אחת ודאי חייבת דהא חולין היא ואיקבע איסורא, וכ' לבאר לפי דברי הר"ן ז"ל בתשו' סנ"א דבספק אם כבר חל הנדר, כיון דלהסוברים דספיקא דאורייתא לחומרא צריך להחמיר לנהוג דיני הנדר כבר מעתה, א"כ אפשר להתירו בתורת ודאי דהוכרע לחומרא. ולפי"ז כ' דכיון דבב' קופות כיון מספק צריך לנהוג בב' הקופות קדושת תרומה ותרומה פטורה מן החלה, א"כ חל על ב' הקופות שם תרומה ודאי ולפיכך תרוייהו פטורות.
והשתא לפי"ז צ"ע בהא דמבואר דספק ביכורים חייב להפריש תרומה מספק, ותיקשי הא בעודם מחוברים לא חל כלל חיוב תרו"מ, דטבל חל חיובו רק בתלוש. וביכורים חל חיובו במחובר ועכ"פ אם הפריש ביכורים מספק בעודם מחוברים דכך עיקר מצותו, כבר הוכרע לחומרא דהפירות ביכורים, א"כ כשאח"כ תולשן היאך יחול חובת תרו"מ, הא כבר הוכרע הספק לחומרא ודיינינן לי' כביכורים ודאי דפטור מתרו"מ. וכ"ש היא דהמהריט"א ז"ל מיירי אפי' היכא דהספק השני הוי ספק תורה, כ"ש בנד"ד דהספק השני הוי חיוב דרבנן.
תמצית העולה מהדברים.
א] אמרי' בב"ב פ"א ב' דהקונה ב' אילנות מספקא להו לחז"ל אם קנה גם הקרקע חייב להביא ביכורים מספק, ומ"מ חייב נמי להפריש תרו"מ מספק דשמא לא קנה קרקע.
ב] והק' המנח"ח ז"ל דהא הביכורים יתנין לאנשי משמר וא"כ ליכא חיוב תרו"מ מדאורייתא אלא מד"ס דלקוח לאחר מירוח פטור מתרו"מ מה"ת וא"כ אמאי חייב לעשר מספק נימא ספיקא דרבנן לקולא.
ג] ותי' דכיון דמתני' דקונה ב' אילנות מיירי נמי בכהן המביא ביכורי עצמו דהביכורים שלו ולא ניתן לאנשי משמר ובכה"ג רי הוי ספק דאורייתא דהא אינן לקוחים דהפירות גדלו אצלו ונשארים אצלו והוסיף דאפשר דאטו כהן גזרו גם בישראל המביא ביכורים מספק.
ד] צ"ע מש"כ בל' אפשר הא בהכרח דאטו כהן גזרו גם על ישראל דהא הגמ' בב"ב בהכרח מיירי בישראל המביא ביכורים דהא קתני התם דהתרומה שמפריש נותן לכהן והמע"ר ללוי והרי כהן המפריש תרו"מ נוטלן לעצמו.
ה] יש לתרץ דכיון דקודם שניתנו לאנשי משמר כבר חל ספק טבל ואז הוי ספיקא דאורייתא וא"כ אע"ג דאח"כ נתגלגל לדרבנן דהוי לקוח מ"מ ספד"א שנתגלגל לדרבנן לא שרינו משום סד"ר דכבר הוכרע לחומרא.
ו] יש לדחות התי' מב' טעמים, א] דהא דעת הר"ת ז"ל דגם בסד"א שנתגלגל לדרבנן מקילינן והרי הר"ת ז"ל איהו דס"ל דלקוח לאחר מירוח פטור מתרו"מ מה"ת, ב] לדעת המנח"ח ז"ל גופי' דהגומר פירותיו ע"מ למכור פטור אפי' בנמלך אח"כ לאכלן וא"כ הכא דדין הפירות ליתנן לכהן מחמת ספק ביכורים א"כ הוי המירוח ע"ד ליתנן לכהנים ואין כאן חיוב תורה דתרו"מ.
ז] תו יש לדחות דהכא דהפירות בלא"ה אסורין באכילה מחמת צד ביכורים א"כ לא הי' כלל נוגע הספק טבל קודם שניתנו לאנשי משמר דליכא תוספת איסור בטבל יותר מביכורים.
ח] יש לתרץ דספק טבל הוי דבר שיש לו מתירין, וגם למאי דכ' הגרעק"א ז"ל דספק טבל לא הוי דשיל"מ דאם נחייבנו להפריש הוי הפסד, מ"מ הכא הרי בלא"ה צריך ליתן הפירות לכהן מחמת ספק ביכורים ואין כאן הפסד.
ט] ויש לגמגם בזה, דלפי"ז בביכורי כהן עצמו הוי הפסד מה שמפריש מעש"ש דמפאת דין ביכורים הרי יכול לקדש בו את האשה משא"כ מעש"ש דהוי ממון גבוה, ותו, דהכא הוי ספד"ד דלא אמרי' בזה דשיל"מ.
י] יש לעורר קושיא חדשה דכיון דחיוב ביכורים חל במחובר וטבל לא חל אלא בתלוש ונמצא דקודם שחל חיוב טבל כבר הוכרע דהוי ביכורים משום ספד"א לחומרא, וא"כ היאך חוזר ומתחייב אח"כ בתרומה.
