לשון הפסוק שאמר: "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", נראה שעשה עיקר צואת ההדלקה מה שיהיו הנרות אל מול פני המנורה, ולכאורה זהו רק פרט אחד קטן ועיקר ההדלקה היא המצוה העיקרית בזה.
ובמד"ר פ' זו: "ד"א 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות' שלא תהיו מבזין על המנורה, הוי 'כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה', 'אלה' זו המנורה, 'שבעה' אלו שבעת הנרות כנגד שבעה כוכבים שמשוטטין בכל הארץ כך הם חביבין שלא תהיו מבזין עליהן".
וראוי לבאר איך הי' עולה על הדעת לבזות חלילה על המנורה, ולמה הי' צריך אזהרה בזה יותר מבכל המצות שבתורה, ובמה יתוקן זה במאמר: "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
והנה חז"ל אמרו סימן להרוצה שיחכים ידרים, ממה שמנורה בדרום, ראינו שסגולת המנורה שתאיר אור החכמה בישראל. אמנם החכמה היא אחת בעיקרה, אבל כ"א יקבל החכמה כפי הכנת טבעו, והדרך לבא אל עומק החכמה הוא שכ"א ילך בדרך שטבעו מורה ע"ז, שזה אות שלכך נוצר. והנה לפעמים ידמה אדם שכ"כ גבר שכלו, עד שא"צ כלל ללכת ע"פ טבעו ומדותיו, שכבר הוא משכיל בעמקי החכמה למעלה מכל טבע ומדה שבו. מ"מ ידענו כי לא יצדק דבר זה לגמרי, כי עכ"פ לכך יצר השי"ת את כל אחד בטבע מיוחד והכנה מיוחדת כדי שיקבל עניני השלמות לפי ענינו, ובזה יושלם רצון השי"ת בכלל המציאות, שמקיבוץ כ"א להשלים את שלו תבא השלמות הכללית.
והנה שבעת כוכבי לכת פועלים על מזג האדם ותכונתו, כדחז"ל בפ' מי שהחשיך: מאן דבצדק יהי גבר צדקן וכו', ובודאי סלל השי"ת לכ"א מסילה מיוחדת איך שיאיר עליו אור התורה לפי דרכו וענינו. אבל הדבר העיקרי בזה הוא שלא ילך בדרך טבעו לגמרי כאילו הי' רשות בידו לברור לו דרך לעצמו, כי כבר אמר השי"ת: "הקהל חקה אחת לכם וגו'", אלא שצריך שיכין עצמו לקבל אור התורה לפי ענינו ותכונותיו, אבל העיקר שתהי' קבלתו רק מאור התורה המיוחד ששם במקורה היא אחדות החכמה. ע"כ אמר: "בהעלתך את הנרות", ובזה תהי' הסגולה לכל נר, המורה נגד א' מז' כוכבי לכת, להגביר שפע החכמה ע"פ עומק דרך המדה הנאותה לאותם האנשים מבנ"י השייכים בטבעם למדה זו, צריך עיקר השמירה ש"אל מול פני המנורה" שהיא אחת "יאירו שבעת הנרות", להורות שהסתעפות הפרטים אינם דרכים מיוחדים, כ"א כולם מקבלים אור החכמה האחת שהקב"ה מאיר לעולם כולו בכבודו ע"י התורה.
וביאר: "וזה מעשה המנרה" שהיא מקשה, להורות על אחדות כל החכמות, וכל הדרכים שמתחלקים לפי טבעי האנשים כולם באים מצד אחדותה. ע"כ אמר שבא מקרא זה של "מול פני המנורה" לומר שלא תהיו מבזין על המנורה, כשתראו סגולת המנורה בשבעה נרות להאיר לכ"א בדרך פרטי, תאמרו שאין זו הדרך המעולה, שהרי כשיתעלה האדם יבא אל שורש החכמה הכוללת באחדותה כל הדרכים כולם. ע"כ אמר, אמת הדבר כי עיקר החכמה היא בדרך ההתאחדות של כל הדרכים, אבל זאת הקבלה של ההתאחדות הזו א"א כ"א ע"י אמצעות כ"א לטבעו. והעד שהרי ברא השי"ת שבעה כוכבים המשוטטים בכל הארץ שהם פועלים על כל דרכי בנ"א, ולמה ברא דברים שיפעלו לחלק דרכי בנ"א, אלא שידע ית"ש שזו היא השלמות הנרצית שכ"א יבא להשגת אמתת אחדות החכמה ע"י חילוק הדרכים של כאו"א ע"פ מדותיו. א"כ חביבים הם הנרות כשבעה הכוכבי לכת, שהם פועלים ומשלימים את פעולתם.
והביא הכתוב שאמר: "ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל". כי הכתוב אומר: "בחכמה יבנה בית", ופרטי החכמה כשהם מחולקים בהשגת כאו"א, הם כדמיון אבנים מפוזרות שמהן יוסד בנין. וכשיבא משיח צדקנו, אז תקובץ שלמות החכמה מכ"א מישראל כפי מה שהשיג בעמלו לפי דרכו, ויבנה מזה בנין אחד. וזו ההתחלקות תביא הוד והדר בסידורה, וההתחלקות נולדת מצד חילוק הטבעיות והמזגים של כאו"א. ע"כ אמר: "כי מי בז", מי יוכל לבזות, "ליום" פי' ביום שתבא התכלית, "קטנות" את כל השגה קטנה, הבאה לפי טבע ומזג של כאו"א. ומפרש ש"שמחו וראו את האבן הבדיל", שהיא כלי במה לישר הבנין ולאחדו, יראו "ביד זרבבל". "שבעה אלה עיני ד' המה משוטטים בכל הארץ", כי השגחת השי"ת על האדם היא כפי ערך חכמתו ומעשיו, ע"כ ההכנה של כ"א נקראת "עיני ד "'שהיא סיבת השגחת ד' עליו, והן משוטטות בכל הארץ, ומפוזרות בלב כל אחד ואחד לפי הכנתו. וביד זרובבל תהי' אבן הבדיל ליסד מכל אלה בנין גדול שיתאחדו אל מול פני המנורה, ע"כ ישמחו. ולכן היתה ההזהרה גדולה שבהעלותו את הנרות, לעורר טבע שפע החכמה המיוחדת, כ"ז שעדיין היא מחולקת, אבל תהי' באופן שתהי' אל מול פני המנורה שהיא באחדות אחת, כדי שיגיע מזה ענין ההתאחדות לעת קץ.
“Speak to Aaron and tell him, ‘When you light the lamps, the seven lamps should shine towards the center of the Menorah.'” (Num. 8:2)
Why does the Torah emphasize this particular detail — that the seven lamps should face the center of the Menorah? Why not begin with the overall mitzvah — to light the Menorah each evening?
Also, what is the significance of the Menorah’s seven branches?
Different Paths of Wisdom
The Sages wrote that the Menorah represents wisdom and enlightenment (Baba Basra 25b). All wisdom has a common source, but there exist different approaches to wisdom. Every individual pursues those spheres of knowledge to which he is naturally drawn.
The Midrash (Bamidbar Rabbah 15:7) compares the seven lamps of the Menorah to the seven planets in the solar system, illuminating the nighttime sky. What is the meaning of this symbolism?
Many of the ancients understood that the planets and constellations influence our nature and personality traits. A person under the influence of Mars, for example, will have different traits then one under the influence of Jupiter (see Shabbat 165a). In other words, God created each of us with a unique character in order that we should perfect ourselves in the particular path that suits us. In this way, all of creation is completed; through the aggregation of all individual perfections, the universe attains overall perfection. Just as each planet symbolizes a distinct character trait, each branch of the Menorah is a metaphor for a specific category of intellectual pursuits. God prepared a path for each individual to attain wisdom according to his own character and interests.
Towards the Center
However, we should be careful not to follow our natural intellectual inclinations exclusively. The Torah stresses that “when you light the lamps” — when we work towards that individual enlightenment that suits our particular character — we should take care that this wisdom will “shine towards the center of the Menorah.” What is the center of the Menorah? This is the wisdom of the Torah itself. We need to draw specifically from the light of Torah, whose source is the underlying unity of all wisdom.
In truth, the seven branches of the Menorah are not truly distinct, separate paths. All seven receive light from the unified wisdom with which God enlightens His world. For this reason, the Menorah was fashioned from a single piece of gold, mikshah zahav. The special manner in which the Menorah was formed reveals the underlying unity of all forms of wisdom.
(Gold from the Land of Israel pp. 239-240. Adapted from Midbar Shur, pp. 53-55.)
