הייתי היום בהלוויה שלא תשמעו עליה.
בצדק לא תשמעו, אין טענות. אפילו בימי שגרה, לא כל שכן בימי מלחמה.
היא הייתה של ר' אליעזר קינדרמן, שהלך לעולמו בגיל 90.
חדשות גדולות למשפחה ולחברים, לא חדשות למי שלא זכה להכירו.
אליעזר נולד בווינה, נמלט בילדותו מהנאצים וגדל בארץ ישראל, שנעשתה למדינת ישראל.
הוא הקים משפחה לתפארת, באמת, וגידל את ילדיו יחד עם רעייתו לתורה ויראת שמיים בלב תל-אביב. איש תורה ועבודה, לא בכותרות מפוצצות, אלא בחיי היומיום, כל יום.
הוא היה עורך דין, ממייסדי הרשות לניירות ערך והיועץ המשפטי הראשון של רשות זו.
אני רק כותב עליו כאן, בזירה הציבורית, כי בהלוויה הזאת התחדש לי משהו.
אחת מבנותיו הזכירה את השאלות שאדם נשאל כשמכניסים אותו לדין, ובהן "נשאת ונתת באמונה?" (כלומר ביושר), ו"קבעת עתים לתורה?".
התשובה, במקרה של הדוד אליעזר, חיובית, על שאלות אלו וגם על האחרות ברשימה (מסכת שבת דף לא).
אבל במקרה שלו, הן לא סתם היו חיוביות, אלא בעוצמה רבה מאוד.
היושר שלו היה שם דבר, יוצא דופן, חד. אין משחקים, אין עיגולי פינות, אם צריך לוותר על רווח פוטנציאלי – מוותרים, אם רק מתעורר ספק קל שבקלים האם הכול נעשה ביושר ובאמונה, ושאין בו קיפוח פרנסה של מישהו אחר באופן ישיר או עקיף.
וכן קביעות העיתים שלו לתורה, במשך כל השנים שבהן הכרתי אותו, הייתה מופתית. בלי רקע ישיבתי אפילו בגיל התיכון, האיש הזה למד ולמד ולמד. בשקט, בצניעות. כל הסעודות שבהן התארחנו אצלו היו גדושות בדברי תורה, וכך גם רבות משיחות החולין אתו.
אז מה שהתחדש לי היום זה שהתשובה על השאלות הללו, שכולנו נישאל כשניכנס לדין, אינן בינאריות. זה לא רק עניין של "כן" ו"לא". גם אחרי ה"כן" נתבקש לפרט, מה כלול ב"כן" הזה, ועד היכן הגיע ה"כן" הזה. אל לנו להסתפק בציון עובר, צריך לשאוף להצטיינות.
ה"כן" במקרה של ר' אליעזר הוא עוצמתי במיוחד, מהדהד. אני מרגיש שאם נאזין היטב, נשמע אותו אפילו כאן, בעולם הזה.
יהי זכרו ברוך, ויבורכו רעייתו וכל צאצאיו באריכות ימים, בריאות טובה, נחת, משא ומתן ביושר והרבה תורה.
