פעמים בכל יום קוראין ק"ש וכו', ומה הוא קורא שלשה פרשיות אלו שמע, והיה אם שמוע, ויאמר, ומקדימין לקרות פרשת שמע וכו', ואחריה והיה אם שמוע שיש בה צווי על שאר כל המצות, ואח"כ פרשת ציצית שגם היא יש בה צווי זכירת כל המצוות, אע"פ שאין מצות ציצית נוהגת בלילה, קוראין אותה בלילה מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים, ומצוה להזכיר יצי"מ ביום ובלילה שנאמר וכו', וקריאת שלש פרשיות אלו על סדר זה, היא הנקראת קריאת שמע.
ועי' בכ"מ בה"ב שכתב: וא"ת למ"ל טעם שיש בה צווי זכירת המצות, תיפו"ל משום שיש בה זכירת יצי"מ, ומצוה להזכיר יצי"מ ביום ובלילה, י"ל שאילו לא היינו קורין אותה אלא מטעם יצי"מ, לא היינו מצרפים אותה עם שמע והיה אם שמוע שאינה מענינם, אבל לפי שיש בה ציווי זכירת כל המצות, נצטרפה עם פרשיות אלו, וכיון שנצטרפה להם בקריאת היום, אע"פ שמצות ציצית אינה נוהגת אלא ביום, לא ראו חכמים לחלק בין יום ללילה.
והנה לכאורה לפ"ז קשה, מש"כ הרמב"ם בה"ג: אעפ"י שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קוראין אותה בלילה מפני שיש בה זכרון יצי"מ וכו', דלכאורה נהי דמצות ציצית אינה נוהגת בלילה, מ"מ הא פרשת ציצית נצטרפה לפרשיות הקודמות משום זכירת המצות, וכמש"כ בה"ב, אולם עי' בכ"מ בה"ג שכתב: ואע"פ שאין מצות ציצית וכו', כלומר כיון שזכירת המצות הכתוב בויאמר תלאו הכתוב בציצית, והציצית אינו נוהג אלא ביום, דין הוא שלא נקרא אותה בלילה, אלא מפני שיש בה זכירת יצי"מ, ומצוה להזכיר יצי"מ ביום ובלילה, ועי' לח"מ שם.
ומבואר בזה, דמה דקורין פרשת ציצית בק"ש ביום ובלילה, אין זה רק משום קיום מצות זכירת יצי"מ הנוהגת ביום ובלילה בלבד, דאי משום זה בלבד, לא היתה מצטרפת פרשה זו לפרשיות אחרות של קריאת שמע, אלא היה חיוב מיוחד להזכיר יצי"מ לקיום מצוה זו, ומדצרפו פרשת ציצית לפרשיות אחרות של ק"ש, מוכח שיש בפרשה זו מה שיש בשאר הפרשיות, וכמש"כ הרמב"ם: שגם היא יש בה צווי זכירת כל המצות, אולם מאחר שהתורה תלתה זכירת כל המצות בפרשה זו במצות ציצית, וציצית אינה נוהגת בלילה, דין הוא שלא נקרא אותה בלילה, אלא מפני שיש בה יצי"מ ויצי"מ נוהגת גם בלילה. לכן שפיר קוראין פרשה זו גם בלילה.
ומעתה נראה, דיש על פרשת ציצית כל דיני קריאת שמע, דאחרי שצירפו אותה לפרשיות ק"ש, חל ע"ז כל הלכות קריאת שמע, וזהו מש"כ הרמב"ם: פעמים בכל יום קוראין ק"ש וכו', ומה הוא קורא שלשה פרשיות אלו: שמע, והיה אם שמוע, ויאמר וכו', וקריאת ג' פרשיות אלו על סדר זה, היא הנקראת קריאת שמע, ומבואר דיש גם על פרשת ציצית שם קריאת שמע, וזה כמו שנתבאר, דלא רק מחמת מצות זכירת יצי"מ הוא דצריך לקרוא אותה, אלא חל ע"ז גם שם ק"ש, וחובת קריאת שמע, כמו על יתר הפרשיות. ועי' ברכות יב, ב, פרשת ציצית מפני מה קבעוה וכו' מפני שיש בה ה' דברים וכו', והיינו דנתנו לה דיני ק"ש, וקבעוה בפרשיות של ק"ש.
והנה עי' ברמב"ם להלן בפרק ב' ה"ח שכתב: וצריך להשמיע לאזנו כשהוא קורא, וכתב בכ"מ בשם ה"ר מנוח: להשמיע לאזנו שיחתוך קריאתו בשפתו לא שיקרא בלבו, והיינו דלא יצא בזה בהרהור.
והנה לגבי מצות זכירת יצי"מ, דנו בזה האחרונים אי הרהור כדבור דמי או לא, עי' פר"ח ושאג"א ופמ"ג, והנה אם נאמר דיצא בהרהור, וא"כ איך מבואר כאן ברמב"ם על כל פרשיות ק"ש דצריך להשמיע לאזניו, ולא יצא בהרהור, ומבואר כמש"נ דגם על פרשת ציצית חל דין פרשיות ק"ש. ומאחר דעל כל הפרשיות לא יצא בהרהור, גם בפרשה זו לא יצא, דנהי דמצד מצות יצי"מ אפשר דיוצא בהרהור, אבל יש בחובת קריאת פרשה זו, גם מצד דין קריאת שמע לכל הלכותיה, ונתכוונתי בזה לדברי אאמו"ר הגאון שליט"א בספרו באר-המלך פ"ז מחו"מ ה"א, ע"ש. והנה עי' ברמב"ם להלן [בפ"ב ה"ח וה"ט] שכתב: וצריך לדקדק באותיותיו וכו' לפיכך צריך ליתן ריוח בין הדבקים וכו' כגון בכל לבבך וכו' הכנף פתיל, והוא מדברי הגמ' בדף טו, ב, ובגמ' יליף זה מקרא דולמדתם שיהא למודך תם, ע"ש. ומבואר דגם על פרשת ציצית יש דין זה, וכדאמרי': הכנף פתיל, והיינו כמו שנתבאר, דחל על פרשה זו הלכות ק"ש לכל הלכותיה, ואשר ע"כ יש בזה גם דין הנלמד מקרא דולמדתם. [ועי' בשאג"א שכ' דלימוד זה הוי אסמכתא, ע"ש].
והנה ודאי, דאף דיש בזה מדין קריאת שמע, יש בזה נמי משום חובת הזכרת יציאת מצרים, מלבד דינה כק"ש, וזה יש גם ביום וגם בלילה דמזכירין יצי"מ בלילות, ונ"מ בזה אפי' אם עבר זמן ק"ש, מ"מ חייב להזכיר יצי"מ מצד מצות הזכרת יצי"מ. ועי' בשאג"א בסי' י' שכתב כן. והיינו דתרתי איתנהו ביה: א' דין הזכרת יצי"מ, ב' מדין פרשת ק"ש, וכמש"נ, ונ"מ דיש ע"ז כל חיובי ק"ש, וכמש"נ לעיל, ויש בזה מחיוב הזכרת יציאת מצרים אף אם כבר עבר זמן ק"ש, וכדברי השאג"א.
והנה מדברי השאג"א שם נראה, דאפי' אם עבר זמן ק"ש, חייב לקרוא פרשת ציצית מצד חיוב הזכרת יצי"מ, עיש"ה. ולכאורה אי מחיוב זה, למה דוקא יתחייב בקריאה בפרשה זו, ולמה לא יצא יד"ח שיזכיר יצי"מ בפסוקים אחרים המדברים בזה, וצ"ע. אם לא שנאמר דגם זה בכלל התקנה, שיזכור יצי"מ בקריאת פרשה זו דוקא, וצ"ע.
והנה בשאג"א בסי' הנז' כתב בדברי הגמ' בדף כא, א, ספק אמר אמת ויציב, ספק לא אמר, חוזר ואומר אמת ויציב, משום דאו"י דאורייתא, וכ' בשאג"א דאיירי בזה כגון שלא נזכר עד לאחר שעבר זמן ק"ש של היום, ועדיין זמן הזכרת יצי"מ של יום לא עבר, שזמנה כל היום, הלכך חוזר ואומר או"י, דעדיפא מק"ש דעברה זמנה כבר, ועדיין זמן או"י לא עבר כדתנן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד וכו' הברכות, ע"ש. והנה לכאורה למה יחזור על או"י, הא הוי זה רק מדרבנן דברכות דרבנן, וספקן להקל, ואף לשי' הרמב"ם בפ"ב הלכה ג' דבספק קרא ק"ש חוזר עם הברכות, היינו משום דכך נתקנה התקנה דקורא עם הברכות, וכמש"כ הרשב"א שם, מיהו זה כל זמן שחל עליו חובת ק"ש, אבל כאן שכבר עבר זמן ק"ש, ואינו קורא אלא מדין יצי"מ, א"כ לכאורה לא נתקנה הברכה על מצוה זו דיצי"מ, אך ראה בשאג"א בסוף סי' י"א מה שכתב בזה, יעוש"ה. ועי' או"ש פ"א מק"ש ה"ג, וצ"ע. [משנת יעקב]
