ספר חדש שיוצא לאור בימים אלו, מציג את רעיונותיו של הראי"ה קוק בנושא מלחמות ישראל.
הספר חושף טפח מפעילותו המסורה של הרב למען הגנת העם והארץ, וכיצד צריך להגיב, לדעת הרב, כלפי מעשי הטבח שביצעו הערבים.
הספר נקרא 'אורות המלחמה הישראלית', והוא יוצא לאור על רקע המלחמה הנוכחית, ומחולק לחיילי צה"ל ברחבי הארץ.
"הרב קוק לא זכה לראות בתקומת מדינת ישראל ואת צבא הגנה לישראל", מספר עורך הספר משה נחמני. "לכן הוא לא התייחס אליהם ישירות. אבל הוא בהחלט זכה לראות את הניצנים הראשונים של המדינה - פרסום הצהרת בלפור על הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, שהרב היה מהפעילים הראשיים להשגתה, וגם הוא ראה את ראשית הצבא העברי, בהקמת הגדודים העבריים שהיה לו קשר הדוק איתם. את המחשבות והרעיונות שלו בנושאים אלו הרב העלה על הכתב, ומהם הובאו בספר".
בספר החדש מובאים עשרות פסקאות שכתב הרב קוק בפנקסיו ובאגרותיו, בענייני מלחמה וביטחון, הגדודים העבריים וההגנה על הארץ. הספר מחולק לפרקים: המלחמות של עם ישראל, מוסר מלחמה, גבורת האומה הישראלית, ויש גם פרקים שעוסקים בחיילים יהודיים שלחמו לשחרור הארץ במסגרת הגדודים העבריים, וגם התייחסות לגיבורים שמסרו את נפשם להגן על עם ישראל בארצו, מתנועת 'השומר' ועד לזאב ז'בוטינסקי וחבריו.
"יש צורך מיוחד בספר הזה בתקופה שבה אנו נמצאים", מסביר נחמני. "עד היום לא היה ספר שעוסק בנושא של "מלחמות ישראל" על פי משנת הרב קוק. אמנם יש בספר 'אורות' פרק שלם שנקרא 'המלחמה', שבטעות מכונה כיום 'אורות המלחמה', אך למעשה הוא כמעט לא מדבר על מלחמות ישראל, אלא על מלחמות אומות העולם, מלחמת חושך בחושך. כמעט כל הפסקאות ב'אורות' עוסקות במלחמת העולם הראשונה, וגם נכתבו בתוך שנות המלחמה ההיא, שכונתה אז 'המלחמה' בה"א הידיעה. לעומת זאת כיום אנחנו נמצאים במצב אחר לחלוטין – מלחמת מדינת ישראל מול אויביה, מלחמת האור הגדול מול החושך הכי נורא. במלחמות מהסוג הזה עוסק הספר החדש".
לאחר מלחמת העולם הראשונה חזר הרב קוק חזר לארץ, והתיישב בירושלים. הוא נבחר לכהן כרבה של ירושלים ואחר כך בתור הרב הראשי הראשון, רבה של ארץ ישראל כולה.
"הרב קוק לא היה רק פוסק הלכה או הוגה דעות, אלא גם מנהיג לאומי מהשורה הראשונה", מעיר נחמני. מתוקף תפקידו כרב ראשי הוא עסק בכל נושא ציבורי ופוליטי מראשית תקופת המנדט ועד לפטירתו.
כבר בשנה הראשונה לכהונתו של הרב, תר"פ (1920), התרחשו פרעות ומעשי טבח של ערבים ביהודים. זאב ז'בוטינסקי ועמו עשרות צעירים הקימו ארגון הגנה בירושלים, והרב קוק תמך בהם, וכאשר הבריטים תפסו אותם והכניסו אותם לכלא, הרב קוק עשה ככל יכולתו כדי לשחררם. הייתה אז התכתבות בין ז'בוטינסקי לרב קוק, והיא מובאת בספר. הרב קוק פונה אל ז'בוטינסקי בתואר מיוחד: "הגיבור גדול הנפש, מר ז'בוטינסקי". ז'בוטינסקי מצידו שיתף את הרב בהתפעלותו מכך שבקרבות ההגנה לחמו יחד חילונים וחרדים: "באיחוד ואחווה עבדנו עם הבחורים החרדים בימי ההגנה, יחד אתם שמחנו לשחר התקופה החדשה, וכעת אני בטוח כי יחד איתם ועם כל הקהל המסורתי [-הדתי] נבנה את הארץ".
"להרבות מהם חללים!"
חלקו השני של הספר עוסק בתחום המעשי של פעילות הרב בימי מלחמת העולם ובתקופת מאורעות הדמים בארץ, ומובאים בו סיפורים על דרכי פעילותו של הרב קוק בענייני הביטחון. "מתוך כל הסיפורים שמובאים בספר אנחנו למדים לא רק על מסירותו ועל אומץ לבו של הרב, שבשלב מסוים גם "ההגנה" הצמידה לו שומר ראש חמוש, אלא אנחנו גם יכולים ללמוד כיצד אנחנו צריכים לפעול בימינו מול המחבלים בעזה וברחבי הארץ", אומר נחמני.
בספר מסופר על התנהגותו של הרב קוק בימים הקשים של פרעות תרפ"ט. בשבת בבוקר, ברגע שהרב קוק קיבל ידיעות על מעשי הטבח של הערבים כלפי יהודים ברחבי הארץ, הוא לא חשב פעמיים. הוא הלך לתלפיות לפגוש את הארי לוק (האחראי מטעם השלטון האנגלי בארץ בימי הפרעות). הרב דרש ממנו שיפסיק את ההשתוללות של הערבים. לוק הצטדק שאין לו פקודה כזאת. הרב ענה לו: "אז אני פוקד עליך!" בסוף הפגישה הושיט לו לוק את ידו ללחיצה נימוסית. הרב קוק לא נתן לו יד, ואמר לעיני כל הנוכחים בחדר: "אני לא אתן לך את ידי, אף פעם יותר בחייך, כי ידיכם דמים מלאו!"
באותה פגישה אמר הארי לוק לרב קוק: "אתם היהודים יכולים להגן על עצמכם, אבל אל תתקיפו אחרים". תעסקו רק בהגנה. הרב קוק ענה לו: "אתם, שעוברים על 'לא תרצח', שבגללכם יהודים נרצחו, אל תטיפו לנו מוסר! הבא להורגך – השכם להורגו!"
בהקשר לכך מוסיף נחמני: "השיטה של הרב קוק הייתה שלא מספיק להתגונן, אלא צריך גם להתקיף את האויב. מייסד ומפקד האצ"ל, דוד רזיאל, שחרת על דגלו את הסיסמה "ההגנה הכי טובה היא ההתקפה", היה תלמיד ישיבת מרכז הרב באותה תקופה של פרעות תרפ"ט. הוא התגייס ל'הגנה' יחד עם מורו ורבו הרב שלום נתן רענן, חתנו של הרב קוק, ועם עוד רבים מבני הישיבה, כמובן בעידודו של הרב קוק".
והנה סיפור נוסף שמובא בספר החדש: בפרעות תרפ"ט באו מפקדי ה"הגנה" ושאלו את הרב קוק כיצד להגיב כלפי האויב הערבי בחברון – "להמית או לא להמית?". הרב רענן, שנכח בפגישה הזאת, מספר שהרב קוק ענה להם כך: "עד כמה שאפשר להרבות מהם חללים!". "הרב הבין שאי אפשר להסתפק רק בהתגוננות כלפי האויב, אלא צריך להרוג מהם כמה שיותר, וזאת כדי להטיל עליהם אימה ופחד ולהרתיע אותם מלנסות לפגוע בנו", מסביר נחמני.
ואכן באיגרת שכתב הרב כמה שנים קודם לכן, המובאת בספר, כתב הרב קוק בצורה מפורשת: "בשעה שהשכנים של עם ישראל היו זאבי־ערב ממש, לא רק שמוכרחים להילחם מולם, אלא מוכרח מאוד גם להפיל פחד על הפראים גם על ידי הנהגות אכזריות", כלומר להתקיף אותם בצורה חזקה ואכזרית, אחרת הם לא יירתעו מלנסות שוב ושוב לפגוע בישראל.
אחרי פרעות שהיו בארץ בשנת תרפ"א הוענשו הפורעים הערבים בעונשים קלים על ידי השלטון הבריטי, ויחד עם זה החליט הבריטים להטיל הוטלו סייגים על העלייה היהודית. כאשר נשאל הרב קוק על ידי הנציב העליון הרברט סמואל מה הוא חושב על כך, ענה לו הרב: "לא אכפת לי שהעונשים על הערבים הם קלים, שכן גם עונש כבד לא ירתיע אותם. אך רווח פוליטי (כלומר: הסייגים על העלייה היהודית) – את זה אסור בשום אופן לתת להם. אדרבה, העונש היחיד שירתיע אותם הוא הפסד פוליטי, מפני שזהו הפסד למטרתם".
נחמני מסביר: "אם היינו שואלים את הרב קוק כיצד צריכה מדינת ישראל וצה"ל להגיב על מעשה הטבח הזוועתי בשמחת תורה, הרב היה עונה שתי תשובות: דבר ראשון - צריך לבצע פעולה מסיבית וכואבת שתגרום הרתעה משמעותית ל"זאבי ערב" העומדים מסביבנו. אבל יותר מזה צריך לתת עונש פוליטי למחבלים העזתיים, לדוגמה: לכבוש את עזה ולהקים שם יישוב יהודי גדול ופורח, וזאת משום שהדבר היחיד שבאמת אכפת למחבלים הללו, שחולמים מגיל אפס להיות שאהידים, זה שעם ישראל יעזוב את הארץ. אם תקום עיר יהודית גדולה ברצועת עזה, זו תהיה המכה הכי כואבת שהם יכולים לקבל".
