רש"ר הירש בראשית ל"ה
(יח) בן אוני – המשמעות הבסיסית של "און" היא היכולת הגופנית או המוסרית לקבל בעלות על דבר; ומכאן המושג היסודי של זכות התביעה על רכוש. במובן זה, "און" בלשון חכמים פירושו: "בעלות על פי דין": "כותבין עליו אונו" (בבא קמא פ:). נמצא ש"און" הוא התנאי הקודם ל"הון".
שימוש לא ראוי ב"און" – כח השגת הבעלות, הוא "אָוֶן", כדרך ששימוש בלתי לא ראוי ב"עוֹל" – כח הסמכות השלטונית, הוא "עָוֶל". מכאן גם "אוֹן": הצער על אבדן דבר. המצטער על דבר חש שיש לו זכות בעלות עליו; כביכול מורד הוא נגד האבדן. מכאן גם "אנינות" – הצער שחשים על אבדן קרוב שנפטר זה עתה, וטרם הובא לקבורה. "ויהי העם כמתאוננים" (במדבר יא, א): העם היו כמי שמתאבל על עצמו; הם ראו את עצמם כאילו כבר מתו, והיו "אוננים" על עצמם.
וכך גם כאן, "בן אוני": "בן האנינות שלי", בן המוות שלי, שבקרוב יתאבלו עליו. אך אביו קרא לו "בן ימין": בן כח; וכך הפך את השם לטובה, על ידי הבלטת משמעות אחרת של "און".
-----
מחברת מנחם
און – און יחשב על משכבו (תהלים ל"ו:ה'), כלם און אפס (ישעיהו מ"א:כ"ט), עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך (ירמיהו ד':י"ד), לשון עול המה. נראה הו"ו שאינו יסוד, ולא הובא במלה כי אם לתוכן ענינה, אודות הו"ו הנם במחברת הו"ו כתובים.
אן – מתחלק לשבע מחלקות:
האחד: אן הלכתם (שמואל א י':י"ד), עד אן תמלל אלה (איוב ח':ב'), עד אנה ינאצוני (במדבר י"ד:י"א), עד אנה אשית עצות בנפשי (תהלים י"ג:ג'), עד אנה ירום איבי עלי (תהלים י"ג:ג'), עד אנה י"י שועתי (חבקוק א':ב'), עד אנה י"י תשכחני נצח (תהלים י"ג:ב'), ענין אחד להם. אנה נפל (מלכים ב ו':ו'), אנה אנחנו עולים (דברים א':כ"ח), אנה המה מולכות את האיפה (זכריה ה':י'), הענין ירחיקם כמעט, והלשון אחת.
השני: ואנו ואבלו פתחיה (ישעיהו ג':כ"ו), ואנו הדיגים (ישעיהו י"ט:ח'), תאניה ואניה (ישעיהו כ"ט:ב'), לא אכלתי באני ממנו (דברים כ"ו:י"ד), ענין עצבות ואבלות המה.
השלישי: אני יוסף (בראשית מ"ה:ג'), אף אני בחלומי (בראשית מ':ט"ז), הן אני כפיך לאל מחומר קרצתי גם אני (איוב ל"ג:ו').
הרביעי: אנה לידו (שמות כ"א:י"ג), כי תאנה הוא מבקש (שופטים י"ד:ד'), ויהי העם כמתאננים (במדבר י"א:א'), מה יתאונן אדם חי (איכה ג':ל"ט), כי מתאנה הוא לי (מלכים ב ה':ז'), ענין עלילה המה.
החמישי: מרוב אונים ואמיץ כח (ישעיהו מ':כ"ו), ולאין אונים עצמה ירבה (ישעיהו מ':כ"ט), מצאתי און לי (הושע י"ב:ט'), ואונו בשרירי בטנו (איוב מ':ט"ז), ידיו תשבנה אונו (איוב כ':י'), ענין כח ועצמה המה.
הששי: אני תרשיש (מלכים א י':כ"ב), אני שיט (ישעיהו ל"ג:כ"א), ואני עשה המלך שלמה (מלכים א ט':כ"ו), וישלח חירם באני (מלכים א ט':כ"ז), וימצא אניה באה תרשיש (יונה א':ג'), ענין ספינה הם.
השביעי: אנא שא נא (בראשית נ':י"ז), אנה י"י מלטה נפשי (תהלים קט"ז:ד'), אנה י"י כי אני עבדך (תהלים קט"ז:ט"ז), אנא י"י הושיעה נא (תהלים קי"ח:כ"ה). 'נא אנא ואנה' ענין אחד להם, והמלה כלה יסוד ואיננה מהמראות עקב האל"ף.
ספר השורשים לר' יונה אבן ג'נאח
האלף והואו והנון – ויהי העם כמתאוננים (במדבר י"א:א') מה יתאונן אדם חי (איכה ג':ל"ט) אם און בידך (איוב י"א:י"ד) כי לא יצא מעפר און (איוב ה':ו') מחשבות און (משלי ו':י"ח) ענינם החמס והתרעומות והעול. וכבר בארנו אלה המלות בספר התוספת באר הטיב. אך עשרתי מצאתי און לי (הושע י"ב:ט') ובאונו שרה את אלהים (הושע י"ב:ד') מרב אונים ואמיץ כח (ישעיהו מ':כ"ו) ולאין אונים עצמה ירבה (ישעיהו מ':כ"ט) כחי וראשית אוני (בראשית מ"ט:ג') ראשית אונים באהלי חם (תהלים ע"ח:נ"א) ואונו בשרירי בטנו (איוב מ':ט"ז) הכל ענין כח ואומץ. והטוב במצאתי און לי (הושע י"ב:ט') שתהיה האלף שלו מומרת בהא הון עשיר קרית עזו (משלי י':ט"ו) לפי שאמר אך עשרתי (הושע י"ב:ט') אלא אם יאמר שאונו בעבור העשר. ותקרא שמו בן אוני (בראשית ל"ה:י"ח) אלוה יצפן לבניו אונו (איוב כ"א:י"ט) לא אכלתי באוני (דברים כ"ו:י"ד) זבחיהם כלחם אונים (הושע ט':ד') הכל מענין איד ואבל. ובית אל יהיה לאון (עמוס ה':ה') הן כלם און אפס מעשיהם (ישעיהו מ"א:כ"ט) הוא החסרון [וזה הוו מומר מיוד הן אתם מאין]. ורהבם עמל ואון (תהלים צ':י') ומשמיע און מהר אפרים (ירמיהו ד':ט"ו) היגיעה והעמל והצער.
מבוסס על מהדורת באכער, ברלין תרנ"ו, באדיבות מכון ורוממנו לחקר שפת הקודש והרב יהושע שטיינברג (כל הזכויות שמורות)
ספר הגלוי לר' יוסף קמחי
אונך – ואמר כי מחשבות אונך (ירמיהו ד':י"ד), און ועמל (תהלים נ"ה:י"א), כי אין הוי"ו שרש בעבור שנסתרה באונך. ולא הבין כי עול ועולתה שהוי"ו בהם נקראת כמו ועולתה תקפוץ פיה (איוב ה':ט"ז) שאין הוי"ו נקראת.
ספר השורשים לרד"ק
און – אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ (איוב י"א:י"ד), כִּי לֹא יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן (איוב ה':ו').
וההתפעל ממנו וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנֲנִים (במדבר י"א:א'), מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי (איכה ג':ל"ט), ענין שקר. ומזה הענין והשרש תְּאֻנִים הֶלְאָת (יחזקאל כ"ד:י"ב), כלומר הוגיעה עצמה לעשות השקרים, ובא הענין הזה על דרך הַעֲוֵה נִלְאוּ (ירמיהו ט':ד'), ותנח העי"ן במלת מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ (ירמיהו ד':י"ד), כמו עַוְלָתָה וְעוֹלָתָה פעם נחה פעם נעה. וכתב החכם רבי יעקב בן אלעזר ז"ל מזה הענין, וְתוֹחֶלֶת אוֹנִים אָבָדָה (משלי י"א:ז'), תאר, אוֹן, אוֹנִים בפלס טוֹב טוֹבִים.
וענין אחר: וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן (תהלים צ':י'), וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן מֵהַר אֶפְרָיִם (ירמיהו ד':ט"ו), וּבֵית אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן (עמוס ה':ה'), ענין עמל ויגיעה וצער, וקרוב הוא ענין ראשון. ויש מפרשים וּבֵית אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן, כמו לאין. ויש לפרש כמו זה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן, כמו שאמר כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה, וכן יתפרש תַּחַת אָוֶן רָאִיתִי אָהֳלֵי כוּשָׁן (חבקוק ג':ז').
וענין שני: וְאֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ (איוב מ':ט"ז), כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ (דברים כ"א:י"ז), וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה (ישעיהו מ':כ"ט), ענין כח ואומץ.
וענין שלישי: לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ (דברים כ"ו:י"ד), וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי (בראשית ל"ה:י"ח), אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ (איוב כ"א:י"ט), זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים (הושע ט':ד'), ענין אד ואבל. ויש מפרשים מזה וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנֲנִים, מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי. וטוב הוא שיהיה אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ (איוב כ"א:י"ט), מענין כח, כלומר הגזל והעשק שעשה בכחו. וְיָדָיו תָּשֵׁבְנָה אוֹנוֹ (איוב כ':י'). אַךְ עָשַׁרְתִּי מָצָאתִי אוֹן לִי (הושע י"ב:ט'), כמו הון בחלוף אל"ף בה"א. ויתכן כמוהו וְיָדָיו תָּשֵׁבְנָה אוֹנוֹ.
