הרב רפי שטרן
"מתנדבים בעם"
עקב המצב, רבים התנדבו לסייע בקטיף. המתנדבים קיבלו דף הנחיות. אחד המתנדבים תמה מדוע לא קיבלו הנחיה להשאיר פאה בסוף השדה עבור עניים ואי לקיחת לקט ושכחה. עיון מדוקדק בדף ההנחיות הבהיר את העניין, במציאות המוכרת לנו עניים לא טורחים לבוא לשדות ולכן אין חובה להקפיד על כך (עיין שו"ת מבשן אשיב ח"א סימן ס"א-סב).
לאחר כמה שעות עבודה מאומצות, אחד המתנדבים יצא מהשדה ובידו פרי והתישב בצד לנוח ולאכול כדינו של פועל שרשאי לאכול בשדה בשעת עבודתו (שו"ע חו"מ של"ז א', ואכמ"ל האם פועל בחינם זכאי לאכול. עיין פתחי חושן, שכירות פ"ז ס"ק כ"ב). הוא החזיק את הפרי ביד ימינו כדי לברך קודם האכילה, אולם חברו צעק לעברו: "גזלן – אין מברכים על פרי גזול" (עיין ירושלמי שבת פ"ג ג' לגבי ברכה ראשונה ואחרונה, שו"ע או"ח קצ"ו א')!
המתנדב לא הבין, מדוע הוא גזלן? חברו הקריא מדף ההנחיות שההלכה המתירה לפועל לאכול, הינה דוקא תוך כדי עבודה, אבל לא כשמתיישב לאכול (שו"ע חו"מ של"ז י"א ועי"ש לגבי סוף השורה). אולם הם עיינו שוב בדף ההנחיות והתברר שבעל השדה כתב במפורש שהוא מתיר לאכול הן בעבודה והן במנוחה.
הגיע זמן המנחה (חצי שעה זמנית אחר חצות היום) הם פסקו ממלאכתם כמבואר בדף ההנחיות - ערב שבת היום ולכתחילה זה הוא הזמן להפסיק מלאכה ואין בה סימן ברכה (שו"ע או"ח רנ"א א' משנ"ב ס"ק ג' ושה"צ ס"ק ד').
הם ניגשו להיפרד מבעל השדה, הלה הסביר להם שהסחורה שזה עתה קטפו, תועבר ביום ראשון לבית האריזה, שם נמצא המשגיח שמפריש תרומות מעשרות כהלכה ומשם הסחורה מועברת לשווקים.
צלצול הפלאפון של בעל השדה קטע את שיחתם. הם שמעו כיצד הוא מתאם עם מתנדבים נוספים שיבואו לשדה למחרת בבוקר (שבת!) להמשיך בעבודה, כאשר מתנדבים אלו גם קיבלו עצמם להוביל בו ביום את היבול שיקטפו ישירות (ללא מעבר בבית האריזה) למקום התומך בחקלאות ישראלית, כדי שיהיה זמין למכירה מיידית ביום ראשון בבוקר.
הם הזדעזעו מחילול השבת, הן של המתנדבים (שמסתבר שלא יקבלו דף הנחיות כמו שהם קיבלו) והן של בעל הבית המתעסק עימם, ומהכשלת הקונים באכילת פירות לא מעושרים. וכן התלבטו מה דינה של סחורה שנלקטה בשבת, האם מותר לאכלה ומתי.
לבעל השדה לקח זמן להבין מה מטריד אותם, ואז הוא אמר שמדובר במתנדבים גויים אוהבי ישראל. תשובתו (גם אם היא אמיתית) לא הניחה את דעתם, שהרי גם מלאכת נכרי אסורה, ובה יש גם צדדי חומרא גדולים יותר במוצאי שבת.
בעל השדה ניסה להרגיעם באומרו "ככה זה תמיד" - זה הוא הנוהל הרגיל בכל שבת, ולאו דוקא בעיתות חירום...".
הם החליטו להמשיך בעבודה לפחות עד זמן מנחה קטנה (עיין משנ"ב רנ"א ס"ק ג') כדי למנוע חילול שבת ושיווק תוצרת חקלאית ללא הפרשת תרו"מ מסודרת. בעל הבית סירב בנימוס באומרו שרווחיו מעבודת השבת גדולים יותר, כיון שאין לו "פערי תיווך" וגם המכירה במזומן.
הם לא ויתרו, בעל השדה השתכנע, אף אחר זמן מנחה קטנה הם המשיכו במלאכתם עד כדי הזמן הקצר המספיק למלא חבית מים ולצלות דג קטן ולהדליק הנר (משנ"ב רנ"א ס"ק ג'), ושבו במהירות לביתם.
במוצאי שבת הם קיבלו הודעה מבעל השדה: "ביטלתי את עבודת השבת, האחריות שלכם לשמירת השבת שלי ושל אחרים לימדה אותי פרק ב'ערבות הדדית'".
***
יש הסוברים שהמעשה לא היה מעולם, שהרי מעולם לא ראינו מתנדבים שמקבלים דף הנחיות שכזה...
