לפעמים אני מסתכלת על ההודעות ששולחים לי ופשוט לא מאמינה:
הודעה ראשונה: אנשי קיבוץ סעד מהעוטף מתארחים בימים אלה במלון ורוצים להודות. אז אתמול הם נכנסו למטבח של "מלון נבו" בים המלח לכמה שעות וקנו ועבדו וטרחו בעצמם על ארוחה מושקעת, עם תפריט מפנק - לעובדי המלון. הם פינקו כך את כולם, מהמנהל ועד אחרון העובדים, עם מחיאות כפיים סוערות והמון התרגשות באוויר.
הודעה שנייה: ישי תורג'מן שלח לי תמונה של חיילים עם תפילין, והסביר: נועם המפקד היה עם חייליו בפעילות מבצעית. לא הייתה לו אפשרות להניח תפילין כל היום, והשמש כבר שקעה. כל החיילים הרגישו את הצער שלו. התפילין היו במרחק של כמה מטרים, אבל אסור היה לנוע לשם ובטח לא להתחיל להניח אותן. ומה קרה למחרת? זה מה שרואים בתמונה: אם יום אחד נועם לא מניח תפילין אז למחרת כל החיילים, מכל הגוונים, ביקשו להניח תפילין, אחד אחרי השני.
הודעה שלישית: שר הבריאות אריאל בוסו סיפר מה שמע מעדינה משה בת ה-72 מקיבוץ ניר עוז ששוחררה מהשבי. רגע לפני השחרור עדינה התווכחה עם המחבל מהחמאס: היא אמרה שעדיף לשחרר קודם כל אישה אחרת, יותר מבוגרת ובמצב פחות טוב.
ממטבח המלון דרך תפילין בבסיס ועד מנהרות השבי של חמאס - נכתבים פה פרקים חדשים של חסד וגדלות נפש, בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
