רס"ן אריאל בן משה שירת כמפקד פלגה בסיירת מטכ"ל.
את ליל שבת של ערב מתקפת החמאס, בילה באוהל ברמת הגולן, בחופשה עם אשתו הטריה יובל.
בשש וארבעים בבוקר צלצל הטלפון באוהל. אריאל הוקפץ.
בשש ארבעים וחמש אריאל ויובל כבר היו ברכב, כשהאוהל מקופל והציוד ארוז.
אריאל נהג דרומה במהירות מטורפת, תוך כדי שהוא מקפיץ בדרך מאות לוחמים.
בעשר וחצי בבוקר החל ללחום מבית לבית בקיבוץ רעים עם כוח היחידה בפיקודו.
במשך יום שלם, מעשר וחצי בבוקר ועד שנפגע עמוק בתוך החשכה. פיקד על הכוחות ולחם בראשם, למרות שהיו שם בעלי דרגות בכירות ממנו.
מנהיגותו היתה טבעית. לוחמים שהשתתפו באותם קרבות טיהור, תיארו את הפיקוד והלחימה של אריאל כ"סיטואציות הרואיות בצורה שאי אפשר אפילו לדמיין".
דוגמה אחת מני רבות לפועלו באותו יום:
אחד המחבלים, חמוש במטול ארפיג'י, הסתתר. אריאל החליט לשמש לו פתיון. הכין את כוחותיו בעמדות צליפה, נכנס אל תוך רכב צבאי ממוגן ונהג בו מול עמדת המחבל, בתקווה שהמחבל ייחשף כדי לירות בו פצצת ארפיג'י.
המחבל אכן נחשף כדי לירות ברכב שבתוכו אריאל, והכוחות ניצלו את מרווח הזמן הקצר וחיסלו אותו.
לאורך כל היום טיהרו הכוחות ואריאל בראשם בית אחר בית. בבית האחרון היו שישה מחבלים והכוח התארגן לפוצץ אותו עליהם.
אבל אז הגיע מודיעין שיתכן שיש בתוך הבית ילד יהודי חי. אריאל החליט להסתכן ולפרוץ רגלית, במטרה למצות את הסיכוי להציל את הילד, פרץ ראשון ונפגע מכדור.
החובש שטיפל בו סיפר שהוא נסחב לאחור, לא בכה ולא צעק, שכב על הגב כשראשו מורם והוא צופה בריכוז בחייליו משלימים את הפריצה לבית ואף מנסה להמשיך לפקד עליהם.
"הוא היה חד וקר. אמר לי 'נפצעתי פה'", סיפר החובש.
כעבור זמן קצר מת מפצעיו.
יהי זכרו ברוך 💔
