הבת שלנו (בכיתה ז) חזרה אתמול משבת סמינריון וכששאלתי אותה איך היה, היו לה דמעות של התרגשות.
הכול התחיל כשהסבתא האהובה שלה נפטרה לפני שבועיים. היה להם קשר מיוחד ויוצא דופן:
הסבתא הזו, אמא של בעלי, הייתה בכל ימי ההולדת של הבת שלי. והיא נסעה לכבודם במיוחד ממקום מגוריה גבעת שמואל עד לירושלים.
הילדה שלנו לקחה את הפטירה שלה ממש קשה כאשר חודש לפני פטירתה היא קנתה לילדה שלנו חולצה מיוחדת וצבעונית וביקשה ממני כמו צוואה שאעניק אותה לאחר מותה לילדה שלנו כי היא רוצה שהיא תלבש אותה לשבת.
עשינו כמצוותה ולפני שבוע הענקנו לילדה שלנו את החולצה שהיא בין היתר מזכרת מהסבתא האהובה שלה אלא שאז הילדה אמרה לנו שהיא מתכוונת ללבוש אותה לשבת סמינריון
איך ששמענו את זה אני ובעלי ניסינו להוריד אותה מהרעיון: מדובר כאמור בחולצה מאוד צבעונית ואנחנו מכירים את בית הספר שהבת שלנו לומדת בו כאשר יש לו קוד לבוש מאוד ברור:
בשבת חולצה צריכה להיות נקייה, בלי הדפסים, רצוי לבנה ואם בצבע אחר אז כזו שמתאימה לרוח בית הספר. והחולצה הזו? היא ממש לא ככה: לחמותי היה טעם נהדר אבל יוצא דופן ומלא חיים:
וידענו בוודאות: זו לא חולצה שמנהלת בית הספר תרצה לראות בשבת.
ידענו גם שהקו של בית הספר מאוד מאוד קשוח בתחום הזה:
יש מחנכות שמסתכלות ועוקבות ואם תלמידה מגיעה עם לבוש שהוא לא לרוח בית הספר אז המחנכות שלה מבקשות ממנה בנימוס אבל בתקיפות לחזור לחדר ולהחליף לבגד המתאים. בגלל שאני לגמרי מבינה את זה וזה נשמע לי הגיוני שבית הספר שמחנך לערכים מסוימים ישמור ויאכוף את הכללים שלו. ובגלל שידעתי מה מצפה לילדה שלנו, רציתי למנוע ממנה את כל עגמת הנפש הזו.
אבל היא התעקשה ואמרה לי שהיא רוצה לכבד את זכרה של הסבתא שלה ואם סבתא שלה קנתה לה את החולצה המיוחדת והשמחה הזו לשבת, אז היא תלבש אותה בשבת סמינריון ולא מעניין אותה כלום.
במוצ"ש אני ובעלי נכנסו לכוננות וחיכינו כבר לשמוע דמעות של בכי ואיך שהמחנכת ביקשה ממנה בתוקף להחליף חולצה ואיך שהבת שלי התנגדה ואיך שהמנהלת התערבה ובדיוק זה התרחיש שרצינו כל כך להימנע ממנו.
אלא שבמוצ"ש כאמור נדהמנו כאשר הילדה שלי אמרה לי שהיא אכן בכתה אבל דמעות של התרגשות:
היא סיפרה לנו שכשהיא הגיעה לתפילה עם החולצה הצבעונית שסבתא שלה קנתה לה לשבת היא הייתה מרוגשת מאוד ועם עיניים אדומות.
בכל אופן איך שהיא נכנסה המחנכת קראה לה ושאלה אותה לפשר החולצה ואז אמרה לה שהיא הרי יודעת שבאולפנית לא הולכים עם חולצה הזו.
הילדה שלנו אמרה שהיא יודעת אבל היא חשבה שזו חולצה מיוחדת של סבתא שלה ולכן היא חשבה בכל זאת ללכת איתה.
המחנכת אמרה לה שהיא מבינה והיא רוצה שגם המנהלת תשמע את ההסבר הזה בכדי שהם יוכלו לאשר לה להמשיך וללכת עם החולצה הזו.
הילדה שלנו סיפרה שהמנהלת התרגשה בעצמה מכל הסיפור והזילה דמעה ואמרה לבת שלנו שבגלל שיש נהלים לבית הספר ושחשוב לה לאכוף אותם אז כל הבנות צריכות להבין בדיוק מה הסיבה שתלמידה אחת יקרה, הולכת עם חולצה צבעונית וראשת האולפנה בכל זאת מאשרת לה ללכת עם החולצה הזו:
ואז היא ביקשה מהילדה שלנו, אחרי תפילת מנחה ושירת 'אנא בכוח' לספר לכל האולפנית על סבתא שלה וכמה שהיא קשורה אליה. הילדה אמרה שהיו כל כך הרבה בנות שהתחילו לבכות מהתרגשות שהיא לא יכלה לעצור בעד הדמעות של עצמה והיא שוב פעם בכתה.
לאחר מכן המנהלת ניגשה לתמידות ואמרה להן שכל השבת סמינריון הזו תהיה מוקדשת לעילוי נשמת הסבתא של הילדה שלנו ושכל יחידות הלימוד יהיו לנשמתה.
הילדה שלנו סיפרה שמרוב התרגשות היא חיבקה את המנהלת במשך שתי דקות ולא הפסיקה לבכות על כתפיה.
אין לנו מילים לתאר את הכרת הטוב שאנחנו מרגישים כלפי המנהלת שבמקום להתנהל 'לפי הספר' בחרה לראות ולגעת בנשמה של הילדה שלנו
ובעצם זו גם בקשת התנצלות שלנו, ההורים, שלא האמנו ברגישותו של הצוות החינוכי ובראשם המנהלת של בית הספר.
