מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.
הרגש הלבבי, המתעמק בעומק הנפש, הצפון בחגוי החיים, שהתפרצותו הבטויית אינה יכולה להתלבש בבטויים, כי אם בתנועות קוליות, מסודרות, שמהן בא הזמר. וכשהוא הולך ומתפשט, הולך ומתגלה, הולך ומתחבר אל המחשבה המיושבת, אוצר הדבור והבטוי בגובה גדלה, מקום אשר השירה שם אצורה, משני אלה התכנים ביחד יבא הענין המורכב של מזמור שיר, הראוי להיות לנו למופת בתור הקדמה לכניסה לבית תפלתנו, היותר עקרית ויסודית, הטעונה השפעה ממעמקי הרגש ומחביון המחשבה, בשפיכת נפש והגיון קדש, המורכב משני הפלגים הללו גם יחד. ההכנה, הכשרתו של האידיאל ההולך ומתהוה, הולכת ונמשכת ע"י עבודות תדיריות, הקבועות במקום היותר מוכשר להתעלות היותר מקודשת, היא הקוראה בקרבנו את ההתגברות הנשמתית, המאמצת את אלה שני הזרמים הקדושים בשיא גבהם, חנוכת הבית. התכונה המיוחדת ברוממות קדשה לאישיות העליונה, אשר נועדה להקים ולהכין כסא כבוד, מלא הוד ד', הקים עדי עד, כירח יכון עולם, דוד מלך ישראל חי וקים, – אומר סלה זה מתבטא לנו בכל מלואו במזמור שיר חנוכת הבית, לדוד.
מזמור - בא מעומק הנפש ולא ניתן להתבטא.
שיר - ע"י מחשבה מיושבת.
חנוכת הבית - מקום המוכשר ביותר להתעלות.
לדוד - נצחיות.
