פעם כשלא היתה לנו מדינה
אדם חרדי בשם הרב וייסמנדל עשה הכל כדי להגיע לעיסקה.
הוא שיכנע את אייכמן לחוס על חיי מאות אלפי יהודים בשביל כסף סחורות ומשאיות שהיו נחוצים מאוד למכונת המלחמה הנאצית.
אבל אז...ההנהגה הציונית התנגדה לעיסקה "עם השטן" ואייכמן (המופתע) המשיך במלאכה היעילה שלו והרג גם אותם.
הרב וייסמנדל הבין מצוין שהנכס העיקרי הם חיים יהודיים שצריך להציל שלאיש בעולם לא איכפת ושבעבורם אין ברירה אלא לכרות ברית עם השטן ושהשיקולים האחרים של המנהיגים זרים ומפלצתיים באכזריותם ובציניות שלהם.
עכשיו המצב התהפך, ברור לכל בר דעת שהאינטרס הישראלי והיהודי היחיד צריך להיות השמדת חמאס וטיהור מלא של רצועת עזה.ושהסיכוי היותר גדול וגם ראוי לשיחרור החטופים הוא לאחר שבירת רוח הלחימה של האויב שתגיע לאחר לחץ צבאי ממושך ואפקטיבי. (כדברי ראש הממשלה ושר הביטחון עצמם למשפחות החטופים)
להילחם באויב ( הנאצי?) בשביל זה יש מדינה ובשביל זה קם צה"ל. אבל "ההנהגה" שלנו בוחרת להתנהג כמו עסקן חרדי חסר כל יכולת צבאית.
ולתת לאויב זמן התארגנות יקר ומסוכן באופן שאין לתאר. ולכרות ברית מיותרת מושחתת ומסוכנת מעין כמוה עם השטן.
המשפט שהרב וייסמנדל כתב בתחילת ספרו "קראתי ואין עונה" מלווה אותי
בחיי ושמור למצבים כאלה:
"למראה הדבר הנורא הזה מי ששפוי צריך שישתגע ומי שלא השתגע עדיין חזקה עליו שאינו שפוי".
