"וזכיתי גם אני לראות את הרב בשעת חדוותא בשמחת תורה בסעודת הצהרים, שהיתה התרוממות רוח גדולה בשירה שעל שולחנו הטהור. והנה קם הרב והתחיל מהלך על פני החדר, ושר בהתרגשות את שירתו של 'בעל התניא' על הפסוק בתהילים "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ" – "איני רוצה את העולם הזה, איני צריך את העולם הבא, רק אותך לבדך, רק אותך לבדך".
דברים אלו שפרסמתים ב'שיחות הראי"ה' הגיעו לעיונם של כמה אנשי חב"ד, והם העירו לי שלא ידוע להם על שירת דביקות זו של בעל 'התניא'.
והנה זכיתי למצוא מקור מוסמך ביותר המביא את הדברים, וקובע בפירוש שהאדמו"ר הזקן נ"ע הוא הוא שהשמיע אותם בשעת דביקות, והמקור הוא נכדו המופלא – הנשיא השלישי לבית חב"ד – אדמו"ר הגאון ר' מנחם מנדל ז"ל בעל הצמח צדק הכותב בספרו "דרך מצוותיך", שורש מצוות התפילה: "שורש ענין אהבה דבחינת 'ועמך לא חפצתי', שלא לחפוץ שום דבר זולתו יתברך, ולא אילו שמים וארץ שהם גן עדן עליון ותחתון... אלא תהיה האהבה רק לו יתברך לבד... וכך היה נשמע הלשון ממורנו רבנו נ"ע בדביקותו, שהיה אומר בזה הלשון: 'איך וויל זע גארנישט, איך וויל ניט דאיין גן־עדן, איך וויל ניט דאיין עולם הבא וכו', איך וויל מער ניט אז דיך אליין'".
שירת הדבקות הזאת ודאי הגיעה אל הרב ישירות מפי מי ששמע אותה מה'צמח צדק' עצמו, שכן היה סבו של הרב מצד אמו, הרב ר' רפאל ז"ל, חסיד מקושר ביותר אל הצמח־צדק ואחריו לבנו אדמו"ר מהרי"ל ז"ל מקאפוסט. והיה זה הוא שהקים את השטיבל החב"די בעיירתו בגריבה, ואף טרח והביא לשם את אחד האריות שבחבורה, את ה'משפיע' רבי יחזקאל יאנובער ז"ל שהרב היה מזכיר בהערצה את חזרת מאמרי החסידות שלו בשבתות בשעת רעווא דרעווין".
(הרב משה צבי נריה – ליקוטי ראי"ה)
