בבריתא ניתוסף עוד תנאי דהחכם בחכמת התורה יהיה מישראל והחכם בחכמת הטבע יהיה מאוה"ע. למדנו מכאן חידוש גדול דאם אחד מישראל הוא חכם בחכמת הטבע אין מציאותו מחייבת כלום ואע"פ שחכמת הטבע מצד עצמה מחייבת היא בברכה מ"מ אם בעליה של חכמה זו הרי הם מישראל הרי הבעלים מפקיעים את ענין הברכה מחכמתם.
ננקוט דוגמא בידינו בברכת הבשמים. אם אין הבשמים מיוחדים להנאת הריח אין מברכים. לא הריח הטוב מחייב את הברכה אלא היחוד לאותו הריח. ריח טוב העולה ממקור שאינו מיוחד לו הרי זה בבחינת טפל וברכה טעונה עיקר בהופעת החכמה. שכלו של אדם מישראל מיוחד הוא לחכמת היצירה של המציאות החדשה ואם מן השכל הזה עולה היא חכמת החקירה של המציאות הקיימת הרי זה הופעת החכמה במקום שאינו מיוחד לה וממילא מציאותה במקום הזה אינה בציור של עיקר אלא בציור של טפל. וכלל הוא בידינו אין הטפל כדאי לברכה. ברית נח היא השמירה על המציאות הקיימת כפי שהיא עומדת בעינה ותוכן המדע של המציאות הזו ענינו הוא לתפוס בכוח השכל את הניתן להשכיל במציאות זו הקיימת כפי שהיא עומדת בעינה אבל ברית אברהם תוכנה איננו ענין של שמירה על הקיים אלא ענין של יצירת מציאות חדשה.
[מרן ראש הישיבה זצ"ל]
ננקוט דוגמא בידינו בברכת הבשמים. אם אין הבשמים מיוחדים להנאת הריח אין מברכים. לא הריח הטוב מחייב את הברכה אלא היחוד לאותו הריח. ריח טוב העולה ממקור שאינו מיוחד לו הרי זה בבחינת טפל וברכה טעונה עיקר בהופעת החכמה. שכלו של אדם מישראל מיוחד הוא לחכמת היצירה של המציאות החדשה ואם מן השכל הזה עולה היא חכמת החקירה של המציאות הקיימת הרי זה הופעת החכמה במקום שאינו מיוחד לה וממילא מציאותה במקום הזה אינה בציור של עיקר אלא בציור של טפל. וכלל הוא בידינו אין הטפל כדאי לברכה. ברית נח היא השמירה על המציאות הקיימת כפי שהיא עומדת בעינה ותוכן המדע של המציאות הזו ענינו הוא לתפוס בכוח השכל את הניתן להשכיל במציאות זו הקיימת כפי שהיא עומדת בעינה אבל ברית אברהם תוכנה איננו ענין של שמירה על הקיים אלא ענין של יצירת מציאות חדשה.
[מרן ראש הישיבה זצ"ל]
