A few months ago, a Talmid Chochom named Rav Moshe Shapiro passed away [he has no wiki page but that makes him no less chashuv]. Not the more famous Rav Moshe Shapiro who passed away a few years ago but the founder of the girls school "Shuvu". His son is Rav Yehoshua who is quite well known as the Rosh Yeshiva of Yeshivas Ramat Gan. One of R' Moshe's students wrote the following:
הייתה לנו חבורת לימוד איתו ב"איש האמונה הבודד". כבר בתחילתה הכריז שמטרת הלימוד להוכיח שהרב סולוביצ'יק טעה: איש האמונה אינו בודד. עבורי זו הייתה חוויה מטלטלת. הוא הצליח בו זמנית להכיר באמפתיה אמיתית בעולמו האקזיסטנציאליסטי המיוסר של הרב סולוביצ'יק, ובכל זאת לטעון שאמונה היא מה שמחבר את האדם לרעהו ולכל היצורים, וכי חוויה עמוקה של אמונה בא־לוהים לא יכולה להותיר את האדם בודד, כלומר שרוי ב"עלמא דפירודא". הרב משה היה איש של עלמא דייחודא.
I think that this also encapsulates the difference between Rav Soloveitchik and Rav Kook: עלמא דפירודא vs. עלמא דייחודא.
I find the עלמא דייחודא to be a much more joyous and emotionally secure place. But that is just me...
