What are intuitions? Philosophers have disagreed about their precise definition. Some see them simply as beliefs, others perceive them as a tendency to believe, and a third opinion holds that intuitions are unique mental or cognitive states. But simply put, intuition is an unreasoned feeling about the truth of a particular matter. In many cases, in various areas of life, a person feels intuitively that the truth is one way or another; and often he even acts according to these feelings, even though he is unable to prove the validity of their claims. Plato claimed that intuition is the ability to grasp the true nature of reality, and it stems from prior knowledge inherent in the eternal soul of man, which he only has to remember. As an example, he brought the mathematical truths, the correctness of which becomes immediately clear to every person the moment they are explained to him. Descartes saw intuition as prior knowledge that a person reaches through logical thinking. Hume identified it with the ability to identify relationships between different phenomena, such as causality.
The reliability of intuitions is a controversial issue. Some see them as an expression of common sense and a healthy soul. Others claim that it is nothing more than irrational psychological influences, "bloating of the subconscious," as I once heard someone call it, and that there is no justification for relying on them on any subject. According to them, the only cognitive tools that can be relied upon are the senses and experience, and what can be logically deduced from them. In this article I will try to clarify the subject a bit.
First, it should be clarified what we mean when we talk about intuitions. Contrary to a common mistake, intuition is not the first, instinctive thought that comes to someone's mind in response to a particular situation. Not every spontaneous reaction or hasty conclusion deserves the title "intuition." If this were the case, there would be no dispute about their unreliability - we know very well that initial reactions and thoughts are not a reliable source for knowing the truth. No, intuition means a deeper feeling that exists in a person even after serious observation of things and taking all the data into account. For example, when two people enter the courtroom, one of them is dressed elegantly and looks respectable, and the other is sloppy and neglected - the judge's initial reaction may be a tendency to favor the elegant man, or alternatively to favor the poor man who evokes pity. But this is not intuition, but a clear psychological bias. Only after the judge hears the claims of both sides and examines them seriously, will intuition come into play as part of the consideration in the question of deciding between them.
Also, drawing conclusions based on missing data is not related to intuition. Many people like to make claims in the style of "once people believed that the world was flat/that the sun revolved around the earth" to show that intuitions cannot be relied upon. But these erroneous cosmological conclusions did not stem from any intuition, but rather from logical deduction based on the data that was available at the time: as long as no studies had been done that proved otherwise, the logical conclusion was indeed to assume that the world was flat and geocentric. In the same way, it is possible that in the future things will be discovered that will change our current scientific worldview and expose errors in it; but these errors do not stem from intuitive thinking, but simply from the limitation of our knowledge and the lack of data. So claims of the type "once they thought" can also come as criticism of science or human cognition in general, regardless of the question of the reliability of intuitions.
So what are intuitions? As mentioned, the intuitions we are talking about here are those feelings of deep conviction or certainty about the truth of certain things, which remain valid even after a thorough examination of the data. As is known, sticking to the empirical data and logical-deductive inferences alone will leave a person with a terribly narrow and limited worldview. In order to expand his worldview and relate to the broad and diverse reality in all its layers, a person must also use his intuitions - what seems logical, convincing and acceptable to him, even if he is unable to prove it.
To illustrate this, let's bring a few examples of how a person who does not trust any intuitions is supposed to behave (I have written about most of them in the past in other articles and in my book "Pashut Lihaamin", but it is good to concentrate them in one place):
1. He must doubt the existence of a real reality, and suspect that the world he sees around him is nothing but a dream or hallucination that exists only in his consciousness. Also, he must suspect himself that he does not know at all how to distinguish between reality and a dream or hallucination, since many times dreamers or hallucinators are convinced that the reality around them is real, and there is no empirical or logical way to prove that they are wrong.
2. He must doubt the existence of consciousness in other people and creatures. A person knows his own consciousness directly, but he infers the existence of consciousness in others intuitively, based on their behavior and from projecting himself onto others. This is of course a very dubious inference from a logical point of view: the fact that one person has consciousness does not lead to the conclusion that billions of people have consciousness, just because they behave as if they have one. Continuing from 1, it is quite possible that all the people that a person sees are creations of his subconscious, like in a dream, and they have no real consciousness.
3. He must abandon all involvement in philosophy, and reject any philosophical system that has any intuition at its base - that is, all philosophical systems whatsoever. Without intuition there is no way to decide between materialism and idealism, between deontology and utilitarianism, between evidentialism and reliabilism, or in any other basic philosophical dispute. Although philosophy makes extensive use of logical and rational arguments, in the end the great disputes between the systems are related to the intuitions at their base, which the logical arguments only try to strengthen or undermine. And yes - materialism, naturalism, atheism, reductionism and determinism are also philosophical positions, esteemed scientists. Do not imagine that you can escape the consequences of discarding philosophy because of its reliance on intuitions. What did you say? These positions are not related to intuitions but to simple logic based on experiments only? Don't make me laugh please. There is no science free of philosophy, and there is no philosophy free of intuitions. Oh, and please put aside Occam's razor that you love to wave around so much - believe it or not, the production certificate of his product clearly states "contains at least 90% intuition"!
4. He must give up any pretense of making any moral claim, since morality is entirely based on basic moral intuitions, for which there is no empirical or logical way to prove their validity. It is impossible to rationally justify why burning kittens for fun is "bad" or "forbidden." Or killing limited, disabled, elderly and disabled babies. Or just people. The attempts to base morality on considerations of social utility and personal expediency not only fail in many cases, but they turn morality from a noble ideal into a practical egoistic consideration. Without moral intuitions, there is no basis for morality at all, and certainly not for detailed discussions between different ethical systems on complex issues. Anyone who has studied philosophy of morality knows very well how much intuitive thought experiments occupy a central part in such discussions. If there are no intuitions, there is no morality, only interests.
5. He must refrain from making decisions in many areas of life, from choosing a spouse, through closing various deals, to exercising discretion on fateful legal or political issues. Can anyone really justify his decision to marry a particular woman, only on the basis of empirical data and logical inferences? Or the decision of a judge in complex disputes where the evidence is vague and open to interpretation one way or another? Or the various economic, security and political plans of statesmen, on each of which there are entire battalions of professionals who disagree about it? It is not possible to simply avoid decisions in such cases - they constitute a very significant part of human and social life, and avoiding a decision is like making a decision in itself. And what to do, even after studying all the possible data, a clear and unequivocal conclusion still does not follow from them; the only one who can decide is intuition, the feeling that "this is right" or "this is how it should be."
6. He must doubt the existence of free choice, and suspect himself that all his actions were predetermined by forces beyond his control, and the feeling of choice is only an illusion. Of course, many claim that this is indeed the case - but they too live in practice as if they have free choice, hesitate, exercise discretion, regret things they have done, and so on.
7. He must doubt the existence of causality and legality in nature, as David Hume did, and in fact doubt everything that cannot be experienced directly - including the existence of the past and all the theories relating to it. Rejecting intuitions is in effect tantamount to adopting an extremely skeptical position, which cannot rule out even the strangest possibilities (for example, that the world was actually created five minutes ago) - because there is nothing that rules out these possibilities, or gives any preference to other possibilities, except for intuition and common sense.
These are just a few examples of very broad and significant areas, in which intuitions have a basic and decisive role. Whoever wants to get rid of intuitions completely, will have to limit his occupation to precise fields such as mathematics, logic or physics, and stick to the empirical findings or the logical inferences without adding anything to them; his world will of course be terribly narrow and limited. But in fact he will not be able to do even that, because it turns out that even at the base of logic and mathematics there are intuitions! How can one, for example, justify the law of non-contradiction, the most basic law of logic, which states that two contradictory claims cannot be true at the same time, if not according to the intuition that it "just seems right"? Is there any proof of the truth of this law, apart from its obviousness? But that obviousness is nothing but intuition - a strong feeling that "this is how things are", and there is no other way to justify it. It turns out, therefore, that all of logic rests on intuition. In fact, even Descartes' cogito principle, "I think, therefore I am," which is considered the cornerstone of modern Western philosophy - also expresses nothing but a strong intuition, according to which the truth in this argument is obvious and self-evident. There is no escape from intuition, wherever we turn.
And yet, the critics will argue, how can we trust our intuitions? After all, they mislead us so many times. Various branches of science, especially physics and mathematics, repeatedly lead to counter-intuitive conclusions. According to intuition, if you throw a large and small stone from the Leaning Tower of Pisa, the large one will reach the bottom faster; according to reality, they will both arrive together. All the more so when it comes to modern theories, such as the theory of relativity and in particular quantum mechanics, reality refutes any claim of intuition to discover the truth!
And indeed this is the case. Intuitions can mislead us - and so can the senses, memory, logic and our other cognitive abilities. This is why we do not give them absolute trust, but accept them prima facie - only on the face of it, as long as it has not been proven otherwise. The successful intuitive consideration should come after checking all the data, not at first glance and before they have been examined. What can be checked empirically, should be checked that way; only after the tests and experiments, there is room to rely on intuitions to formulate theories, assumptions and conclusions about them. And if in the future new findings are discovered that refute those conclusions, then we will change them. But just as the existence of various sensory illusions, or errors in judgment, does not cause us to give up using our senses and our intellect - so there is no reason why intuitive errors should cause us to give up this important cognitive tool. True, our tools are not perfect, but as they say in the army - this is what we have and with it we will win.
מהן אינטואיציות? הפילוסופים נחלקו סביב הגדרתן המדויקת. יש הרואים בהן פשוט אמונות, אחרים תופסים אותן כנטייה להאמין, ודעה שלישית גורסת שאינטואיציות הן מצבים נפשיים או הכרתיים מיוחדים במינם. אולם באופן פשוט, אינטואיציה היא תחושה שאינה ניתנת להנמקה לגבי האמת בנושא מסוים. במקרים רבים, בתחומים שונים בחיים, חש האדם באופן אינטואיטיבי שהאמת היא כך או אחרת; ופעמים רבות הוא אף פועל לפי תחושות אלה, למרות שאינו מסוגל להוכיח את תוקף טענותיהן. אפלטון טען שהאינטואיציה היא היכולת לתפוס את טבעה האמיתי של המציאות, והיא נובעת מידע מוקדם הטמון בנשמתו הנצחית של האדם, שעליו רק לשוב ולהיזכר בו. כדוגמא לכך הביא את האמיתות המתמטיות, שנכונותן מתבררת מיד לכל אדם ברגע שמסבירים לו אותן. דקארט ראה באינטואיציה ידע מוקדם אליו מגיע האדם באמצעות חשיבה הגיונית. יום זיהה אותה עם היכולת לזהות יחסים בין תופעות שונות, כמו סיבתיות.
אמינותן של אינטואיציות היא נושא שנוי במחלוקת. יש הרואים בהן ביטוי לשכל הישר, ל"קומון סנס" ולנפש הבריאה. אחרים טוענים שמדובר בלא יותר מהשפעות פסיכולוגיות לא-רציונליות, "נפיחות של התת-מודע", כפי ששמעתי פעם מישהו מכנה זאת, ושאין שום הצדקה לסמוך עליהן בנושא כלשהו. לשיטתם, הכלים ההכרתיים היחידים שאפשר לסמוך עליהם הם החושים והניסיון, ומה שניתן להסיק מהם באופן לוגי. במאמר זה אנסה לברר קצת את הנושא.
ראשית, יש להבהיר למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על אינטואיציות. בניגוד לטעות רווחת, אינטואיציה אינה המחשבה הראשונה, האינסטינקטיבית, שעולה למישהו בראש בתגובה למצב מסוים. לא כל תגובה ספונטנית או מסקנה חפוזה ראויה לתואר "אינטואיציה". אילו זה היה כך, לא היתה מחלוקת לגבי חוסר אמינותן של אלה – אנו יודעים היטב שתגובות ומחשבות ראשוניות אינן מקור אמין להכרת האמת. לא, אינטואיציה פירושה תחושה עמוקה יותר שקיימת באדם גם לאחר התבוננות רצינית בדברים ולקיחת כל הנתונים בחשבון. לדוגמא, כאשר שני אנשים נכנסים לבית המשפט, אחד מהם לבוש בהידור ומכובד למראה, והשני מרושל ומוזנח – תגובתו הראשונית של השופט עשויה להיות נטייה לטובתו של האיש המהודר, או לחילופין לטובת העני המעורר רחמים. אולם זוהי אינה אינטואיציה, אלא הטיה פסיכולוגית ברורה. רק לאחר שישמע השופט את טענותיהם של שני הצדדים ויבחן אותן ברצינות, יבוא תורה של האינטואיציה כחלק משיקול הדעת בשאלת ההכרעה ביניהם.
כמו כן, הסקת מסקנות על סמך נתונים חסרים אינה קשורה לאינטואיציה. רבים אוהבים להשמיע טענות בנוסח "פעם אנשים האמינו שהעולם שטוח\שהשמש מסתובבת סביב הארץ" כדי להראות שאין לסמוך על אינטואיציות. אולם המסקנות הקוסמולוגיות השגויות הללו לא נבעו מאינטואיציה כלשהי, אלא דווקא מהיסק הגיוני על סמך הנתונים שהיו זמינים באותו זמן: כל עוד לא נעשו מחקרים שהוכיחו את ההפך, המסקנה ההגיונית אכן היתה להניח שהעולם שטוח וגיאוצנטרי. באותה מידה יתכן שבעתיד יגלו דברים שישנו את תפיסת העולם המדעית הנוכחית שלנו ויחשפו בה טעויות; אבל טעויות אלה אינן נובעות מחשיבה אינטואיטיבית, אלא פשוט ממוגבלות הידע שלנו ומחוסר בנתונים. כך שטענות מסוג "פעם חשבו" יכולות לבוא גם כביקורת על המדע או ההכרה האנושית בכלל, בלי קשר לשאלת אמינותן של אינטואיציות.
אז מהן כן אינטואיציות? כאמור, האינטואיציות עליהן מדובר כאן הן אותן תחושות של שכנוע עמוק או ודאות לגבי אמיתותם של דברים מסוימים, הנשארות בתוקף גם לאחר בחינה מדוקדקת של הנתונים. כידוע, היצמדות לנתונים האמפיריים ולהיסקים לוגיים-דדוקטיביים בלבד, תשאיר את האדם עם תמונת עולם צרה ומצומצמת להחריד. על מנת להרחיב את תמונת עולמו ולהתייחס למציאות הרחבה והמגוונת על כל רבדיה, על האדם להשתמש גם באינטואיציות שלו – במה שנראה לו הגיוני, משכנע ומתקבל על הדעת, גם אם אינו מסוגל להוכיח זאת.
כדי להמחיש זאת, נביא מספר דוגמאות לאופן בו אמור להתנהג אדם שאינו נותן שום אמון באינטואיציות כלשהן (על רובן כתבתי בעבר במאמרים אחרים ובספרי "פשוט להאמין", אבל טוב לרכז אותן במקום אחד):
1. עליו להטיל ספק בקיומה של מציאות ריאלית, ולחשוד שמא העולם שהוא רואה סביבו אינו אלא חלום או הזיה הקיימים בתודעתו בלבד. כמו כן, עליו לחשוד בעצמו שאינו יודע כלל להבדיל בין מציאות לחלום או הזיה, שכן פעמים רבות חולמים או הוזים משוכנעים שהמציאות סביבם היא אמיתית, ואין דרך אמפירית או לוגית להוכיח שהם טועים.
2. עליו לפקפק בקיומה של תודעה אצל אנשים ויצורים אחרים. את תודעתו שלו מכיר האדם באופן ישיר, אולם את קיומה של תודעה אצל אחרים הוא מסיק באופן אינטואיטיבי, על סמך התנהגותם ומתוך השלכה מעצמו על הזולת. זהו כמובן היסק מפוקפק מאד מבחינה לוגית: העובדה שלאדם אחד יש תודעה, לא מובילה למסקנה שלמיליארדי אנשים יש תודעה, רק משום שהם מתנהגים כאילו יש להם כזו. בהמשך ל-1, בהחלט יתכן שכל האנשים שרואה האדם הם יצירות של התת-מודע שלו, כמו בחלום, ואין להם תודעה של ממש.
3. עליו לזנוח את כל העיסוק בפילוסופיה, ולדחות כל שיטה פילוסופית שבבסיסה קיימת אינטואיציה כלשהי – דהיינו, כל השיטות הפילוסופיות באשר הן. ללא אינטואיציה אין דרך להכריע בין מטריאליזם לאידיאליזם, בין דאונטולוגיה לתועלתנות, בין אבידנטיאליזם לריליאביליזם, או בכל מחלוקת פילוסופית בסיסית אחרת. אמנם הפילוסופיה משתמשת רבות בטיעונים לוגיים והגיוניים, אבל בסופו של דבר המחלוקות הגדולות בין השיטות קשורות לאינטואיציות העומדות בבסיסן, שהטיעונים הלוגיים רק מנסים לחזק או לערער. וכן – גם מטריאליזם, נטורליזם, אתאיזם, רדוקציוניזם ודטרמיניזם הן עמדות פילוסופיות, מדענים נכבדים. אל תדמו בנפשכם להימלט מההשלכות של השלכת הפילוסופיה בשל הסתמכותה על אינטואיציות. מה אמרתם? העמדות הללו אינן קשורות לאינטואיציות אלא להיגיון פשוט שמבוסס על ניסויים בלבד? אל תצחיקו בבקשה. אין מדע חף מפילוסופיה, ואין פילוסופיה חפה מאינטואיציות. אה, ותניחו בבקשה בצד את התער של אוקהם שאתם כל כך אוהבים לנופף בו – תאמינו או לא, בתו הייצור שלו כתוב בפירוש "מכיל לפחות 90% אינטואיציה"!
4. עליו לוותר על כל יומרה לטעון טענה מוסרית כלשהי, שכן המוסר מושתת כולו על אינטואיציות מוסריות בסיסיות, שאין שום דרך אמפירית או לוגית להוכיח את תוקפן. אי אפשר לנמק באופן רציונלי למה לשרוף חתלתולים בשביל הכיף זה "רע" או "אסור". או להרוג תינוקות מוגבלים, בעלי מום, קשישים ונכים. או סתם אנשים. הניסיונות לבסס את המוסר על שיקולי תועלת חברתית וכדאיות אישית, לא רק שהם כושלים במקרים רבים, אלא שהם הופכים את המוסר מאידיאל נאצל לשיקול אגואיסטי פרקטי. ללא אינטואיציות מוסריות, אין בסיס למוסר בכלל, ובטח שלא לדיונים מפורטים בין שיטות אתיות שונות בסוגיות מורכבות. כל מי שלמד פילוסופיה של המוסר יודע היטב עד כמה ניסויי מחשבה אינטואיטיביים תופסים חלק מרכזי בדיונים כאלה. אם אין אינטואיציות, אין מוסר, רק אינטרסים.
5. עליו להימנע מקבלת החלטות בתחומי חיים רבים, מבחירת בן- או בת-זוג, דרך סגירת עסקאות שונות, ועד לשיקול דעת בנושאים משפטיים או מדיניים גורליים. האם מישהו יכול באמת לנמק את החלטתו להתחתן עם אשה מסוימת דווקא, רק על סמך נתונים אמפיריים והיקשים לוגיים? או את הכרעתו של שופט בסכסוכים מורכבים בהם הראיות מעורפלות ונתונות לפרשנות לכאן או לכאן? או את התוכניות הכלכליות, הבטחוניות והמדיניות השונות של מדינאים, שעל כל אחת מהן יש גדודים שלמים של אנשי מקצוע שחלוקים בדעותיהם לגביה? אי אפשר פשוט להימנע מהחלטות במקרים כאלה – הם מהווים נתח משמעותי מאד מחיי האדם והחברה, והימנעות מהכרעה כמוה כהכרעה בעצמה. ומה לעשות, שגם אחרי לימוד כל הנתונים האפשריים, עדיין לא נובעת מתוכם מסקנה ברורה וחד משמעית; היחידה שיכולה להכריע היא האינטואיציה, התחושה ש"כך נכון" או "כך צריך להיות".
6. עליו לפקפק בקיומה של בחירה חופשית, ולחשוד בעצמו שמא כל מעשיו נקבעו מראש על ידי כוחות שאינם בשליטתו, ותחושת הבחירה היא אשליה בלבד. כמובן, רבים טוענים שזה אכן המצב – אבל גם הם חיים בפועל כאילו יש להם בחירה חופשית, מתלבטים, מפעילים שיקול דעת, מתחרטים על דברים שעשו וכדומה.
7. עליו להטיל ספק בקיומן של סיבתיות וחוקיות בטבע, כפי שעשה דיוויד יום, ולמעשה לפקפק בכל דבר שלא ניתן להתנסות בו ישירות – כולל קיומו של העבר וכל התאוריות הנוגעות אליו. דחיית האינטואיציות שקולה למעשה לאימוץ עמדה ספקנית קיצונית, שאינה יכולה לשלול אפילו את האפשרויות המוזרות ביותר (למשל, שהעולם נברא למעשה לפני חמש דקות) – כי הרי אין שום דבר השולל אפשרויות אלה, או מעניק עדיפות כלשהי לאפשרויות אחרות, פרט לאינטואיציה ולשכל הישר.
אלה הן רק כמה דוגמאות לתחומים נרחבים ומשמעותיים ביותר, בהם יש לאינטואיציות תפקיד בסיסי ומכריע. הרוצה להשתחרר מהאינטואיציות לחלוטין, יצטרך להגביל את עיסוקו לתחומים מדויקים כמו מתמטיקה, לוגיקה או פיזיקה, ולהיצמד לממצאים האמפיריים או להיקשים הלוגיים מבלי להוסיף עליהם דבר; עולמו יהיה כמובן צר ומצומצם להחריד. אבל למעשה גם את זה לא יוכל לעשות, כי מתברר שאפילו בבסיס הלוגיקה והמתמטיקה נמצאות אינטואיציות! כיצד אפשר למשל לנמק את חוק האי-סתירה, חוק הלוגיקה הבסיסי ביותר, הקובע ששתי טענות סותרות אינן יכולות להיות נכונות בו-זמנית, אם לא על פי האינטואיציה שהוא "פשוט נראה נכון"? האם יש הוכחה כלשהי לאמיתותו של החוק הזה, פרט לאבידנטיות הברורה שלו? אבל אותה אבידנטיות אינה אלא אינטואיציה – תחושה חזקה לפיה "כך הם הדברים", ואין דרך אחרת לנמק אותו. נמצא אפוא, שהלוגיקה כולה נשענת על אינטואיציה. למעשה, גם עיקרון הקוגיטו של דקארט, "אני חושב, משמע אני קיים", שנחשב לאבן היסוד לפילוסופיה המערבית המודרנית – גם הוא אינו מבטא אלא אינטואיציה חזקה, לפיה האמת שבטיעון זה אבידנטית ומובנת מאליה. אין מנוס אם כן מהאינטואיציה, לאן שלא נפנה.
ועדיין, יטענו המבקרים, איך אפשר לסמוך על האינטואיציות שלנו? הרי הללו מטעות אותנו פעמים רבות כל כך. ענפים שונים של המדע, בעיקר הפיזיקה והמתמטיקה, מובילים פעם אחר פעם למסקנות נוגדות-אינטואיציה. לפי האינטואיציה, אם תזרוק ממגדל פיזה אבן גדולה וקטנה, הגדולה תגיע למטה מהר יותר; לפי המציאות, שתיהן יגיעו ביחד. על אחת כמה וכמה שבכל הנוגע לתאוריות מודרניות, כמו תורת היחסות ובפרט מכניקת הקוונטים, המציאות מפריכה כל יומרה של האינטואיציה לגלות את האמת!
ואכן זה כך. האינטואיציות עלולות להטעות אותנו – וכמוהן גם החושים, הזיכרון, ההיגיון ושאר הכשרים ההכרתיים שלנו. זו הסיבה לכך שאנחנו לא נותנים בהן אמון מוחלט, אלא מקבלים אותן prima facie – רק על פניו, כל עוד לא התברר אחרת. השיקול האינטואיטיבי המוצלח צריך לבוא לאחר בדיקת כל הנתונים, לא במבט ראשון ולפני שהללו נבחנו. מה שאפשר לבדוק באופן אמפירי, יש לבדוק כך; רק לאחר הבדיקות והניסויים, יש מקום להסתמך על האינטואיציות כדי לגבש תאוריות, הנחות ומסקנות לגביהם. ואם בעתיד יתגלו ממצאים חדשים שיפריכו את אותן מסקנות, אז נשנה אותן. אבל כשם שקיומם תעתועי חושים למיניהם, או שגיאות בשיקול הדעת, לא גורמים לנו לוותר על השימוש בחושים ובשכל שלנו – כך אין סיבה ששגיאות אינטואיטיביות יגרמו לנו לוותר על הכלי ההכרתי החשוב הזה. נכון, הכלים שלנו לא מושלמים, אבל כמו שאומרים בצבא – זה מה שיש ועם זה ננצח.
מיסטריום
