Here.
אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם, אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא. הננו באים ומתארים את האחדות הנפלאה, המתממת לנו את שני הדרכים של קבלת מלכות שמים, של ערב ושל בקר, של שמע ושל ברוך שם כבוד מלכותו, של אור העליון, ממקור התורה שקדמה לעולם, ושל האור הנמשך ממנו, ביסוד ההויה והקמת צבאות עולמים, ואיך שע"י פאר קדושתם הפנימית של ישראל, שעלו במחשבה האצילית הקדומה, הן מתאחדות. אתה, הגלוי האלהי, המעטרנו חסד. הוא, סתר העליון, המרומם ונשא בתפארת גבורתו. עד שלא נברא העולם, אור התורה שבה ברא הקב"ה את עולמו, "ואהיה שעשועים יום יום", אלפים שנה שקדמה תורה לעולם, הופעה קדושה זו באה לנו מהמקור הקדמון, עד שלא נברא העולם. ואתה הוא, באין שום קצוץ ופרוד, באין שום הבדל ושינוי, משנברא העולם, שהופע האור של הקדושה העליונה התורנית, בתור אור החיים, של קבלת מלכות שמים, של כבוד המלכות, המאיר בהויה והיצירה כולה, משנברא העולם. וכשם שהאור הקדום, עד שלא נברא העולם, המתעלם מראש מקדם על ידו הופע האור הגלוי משנברא העולם, כן חוזר הדבר שע"י העוה"ז, שנתגלה ע"י האור הנמשך שהופיע בבריאה, ע"י יניקתו מיסוד מקורו הקדום, הנעלם מעין כל, "עין לא ראתה אלהים זולתך", מופיע מתוכו של האור הגלוי – אור החתום של העוה"ב. אתה הוא בעוה"ז, ואתה הוא בעוה"ב.
