כשחינכתי בגוש עציון העברתי שיעור על נתינה לזולת ואלטרואיזים כאשר שאלתי את התלמידים שלי:
"האם הייתם תורמים כליה לבן אדם שאתם לא מכירים?".
רוב הכיתה הייתה מספיק כנה בשביל להגיד שלא. שלושה תלמידים אמרו שכן. עוד שניים אמרו שהם לא יודעים והם צריכים לחשוב על זה.
ואז הראיתי להם את הסרטון על רעות וקובי שבו הם מספרים איך שקובי החליט לתרום כליה ורעות החליטה להיות אמא פונדקאית ואיזה אנשים מדהימים הם.
אחרי הסרטון שאלתי את הכיתה אם הם מכירים מישהו שתרם כליה. אף אחד לא הצביע.
וחשבתי מה בעצם הדבר הזה שגורם לאנשים להפוך למלאכים ולתת את החיים שלהם והאם זה משהו גנטי או רק קשור לסביבה.
איך שאני מסיים לחשוב הלכתי למכונית וראיתי שאחד מהתלמידים שלי, הלך אחריי, אמר לי שלום ונכנס לגיפ המרצדס של אבא שלו.
ברגע של חולשה וחוסר פרגון אמרתי לעצמי בלב בציניות:
'הנה מישהו, שבלי להכיר אותו, אני כמעט בטוח שהבן אדם לא תרם ולא מתכוון לתרום כליה, מהסוציומטים שמזהמים לנו את כדור הארץ וזה באמת מאוד מעניין אותו'.
למחרת בהפסקה הגיע אליי התלמיד הזה שאתמול אבא שלו אסף אותו בג'יפ של המרצדס ואמר לי:
"המורה, לא יכולתי להגיד לך כי אבא שלי ביקש שלא אספר את זה. הוא לא אוהב לדבר על זה. אבל אבא שלי תרם כליה".
ושוב פעם הבנתי למה כדאי שאת ההנחות בחיים שלנו, נשאיר למשביר לצרכן.
