ארוממך ד' כי דליתני. כל התרוממות והגבהת הערך האמתי של האדם אינה חשובה להיות מבוססת, כי־אם כשהיא באה לתפקידה האמתי, אל הרום העליון של המהות העצמית של האדם בקשורו עם כל ההויה כולה, המתרוממת ברוממותו. ורוממותו של ההויה, בצורה אחדותית עם רוממותו של האדם, החושב ומרגיש אותה, אינה מוצאה את מקומה כ"א ברוממות ההקשבה של מקור ההויה, של חיי החיים, ויסוד היסודות של כל היש, של רוממות הענין האלהי, שממנו תוצאות להופעת האחדות המקורית של ההויה, הכוללת את האדם ואת העולם בהופעה מאוחדת מקיפה. ארוממך ד' כי דליתני.
רוממותו של האדם היא בהתקשרו לכל ההויה ואף זו בעת רוממות ההקשבה אל חיי החיים הקב"ה .
מלבי"ם ביאור הענין תהלים ל':ב'
ארוממך – תחלה אמר בדרך כלל, שע"י חליו שמחו אויביו וחשבו שלא יחיה אחרי נפלו, (כמ"ש בסי' ל"ח ובסי' מ"א), ואתה דליתני מן החולי ולא שמחת אויבי לי.
