באותו דבר שבו החסרון של אדם, באותו דבר ועל ידיה עצמו הוא מעלתו, כענין שאז"ל (סנהדרין ע.) על וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה (בראשית ג, ז). בדבר שקלקלו בו נתקנו. וע"ד זה ג"כ מה שאז"ל (ירוש' ברכות פ"ב סו' ה"ד) ביום שנחרב הבית נולד משיח. ואז"ל (סנהד' צא:) מנין לתחה"מ מן התורה [ר"ל שכל דבר שבעולם יש לו שרש בתורה, ר"ל דבקות במקור החיים שהוא אמתות רצון הש"י]. וזהו פרה לטהר מטומאת מת. ואז"ל (במ"ר חוקת) תבא אם ותקנח צואת בנה, העגל הוא שורש המיתה, זהו צואת בנה [ולכך נעשה ג"כ ע"י ירבעם, שהוא הי' בו שורש משיח בן יוסף שיצא מזרעו מאביה (זוה"ח בלק). שהיה מעותד ליהרג, ורק משיח בן דוד נא' חיים שאל ממך נתתה לו] ופרה הוא האם (בינ"ה שבלב) המולדת זה, ר"ל שהכל מן הש"י ממנו יצא הכל, עי"ז הוא קינוח אותה צואה כנ"ל: