רש"ר הירש בראשית ל"ב
אכפרה פניו – "פנים" – משורש "פנה" – עיקר הוראתו: פניות; הכיוון שאדם נוקט ביחס לדבר. רק מפירוש זה יוצא ש"פנים" פירושם "פרצוף"; שכן תנועת הפרצוף, כיוונו, והעמדתו, מגלים את מחשבות האדם ונטיותיו. מכאן ש"פנים" מציין את יחס אדם כלפי דבר, בין אם הוא יחס ידידותי ובין אם יחס של איבה. מצד אחד מצאנו: "בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶלֶךְ חַיִּים" (משלי טז, טו), ומצד שני: "פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע" (תהלים לד, יז). נמצא ש"אכפרה פניו" פירושו: אשכך את איבתו.
מחברת מנחם
פן – מתחלק לאחד עשר מחלקות:
האחד: פן יבא והכני (בראשית ל"ב:י"ב), פן תאמרו מצאנו חכמה (איוב ל"ב:י"ג), פן תאמר עצבי עשם (ישעיהו מ"ח:ה'), ופן יסורו מלבבך (דברים ד':ט').
השני: פנים בפנים דבר י"י (דברים ה':ד'), כי ראיתי אלהים פנים אל פנים (בראשית ל"ב:ל"א), ראיתי פניך כראת פני אלהים (בראשית ל"ג:י'), אל מול פני המנורה (במדבר ח':ב'), אל מול פני המלחמה החזקה (שמואל ב י"א:ט"ו), אל פני הכפרת (ויקרא ט"ז:ב').
השלישי: פני י"י בעשי רע (תהלים ל"ד:י"ז), פני י"י חלקם (איכה ד':ט"ז), ואני אתן את פני באיש ההוא (ויקרא כ':ג'), ענין קצף המה.
הרביעי: פנה אלי וחנני (תהלים פ"ו:ט"ז), ופניתי אליכם (ויקרא כ"ו:ט'), פנה אל תפלת הערער (תהלים ק"ב:י"ח).
החמישי: כי פנה היום (ירמיהו ו':ד'), כי פנו אלי ערף ולא פנים (ירמיהו ב':כ"ז), ויפן ויצא מעם פרעה (שמות י':ו'), והיה כהפנתו שכמו (שמואל א י':ט'), ויפן זנב אל זנב (שופטים ט"ו:ד'), נשאתי אימיך אפונה (תהלים פ"ח:ט"ז), ענין הפך וסבוב הם.
הששי: מפני שיבה תקום (ויקרא י"ט:ל"ב), מפני האף והחמה (דברים ט':י"ט), כי לא אוכל לקום מפניך (בראשית ל"א:ל"ה).
השביעי: מפני אשר ירד עליו י"י באש (שמות י"ט:י"ח), ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה (שמות ט':י"א), לעמוד לשרת מפני הענן (דברי הימים ב ה':י"ד).
השמיני: לפני בוא יום י"י (יואל ג':ד'), וזאת לפנים בישראל (רות ד':ז'), לפנים הארץ יסדת (תהלים ק"ב:כ"ו).
התשיעי: סלו סלו פנו דרך (ישעיהו נ"ז:י"ד), פנו דרך י"י (ישעיהו מ':ג'), ופנה דרך לפני (מלאכי ג':א'), ופנו את הבית (ויקרא י"ד:ל"ו).
העשירי: היתה לראש פנה (תהלים קי"ח:כ"ב), ממנו פנה ממנו יתד (זכריה י':ד'), פנת יקרת מוסד (ישעיהו כ"ח:ט"ז), ענין זוית המה.
העשתי עשרה: הוא ההיכל לפני (מלכים א ו':י"ז).
ספר השורשים לר' יונה אבן ג'נאח
הפא והנון וההא – הפנה ערף (ירמיהו מ"ח:ל"ט) ופנה אל אלהים אחרים (דברים ל"א:כ') כבר נזכר בספר אותות הרפיון ומקורו מאין עוד פנות אל המנחה (מלאכי ב':י"ג) אך ומעלותהו פנות קדים (יחזקאל מ"ג:י"ז) הוא שם ואיננו מקור ופרושו נכח המזרח ולעמתו. ומהענין הזה והיה לפנות ערב ירחץ במים (דברים כ"ג:י"ב) ותבא האשה לפנות הבקר (שופטים י"ט:כ"ו) וישב הים לפנות בקר לאיתנו (שמות י"ד:כ"ז) בבא הערב ובבא הבקר. כי פנה היום (ירמיהו ו':ד') נסע כלומר שהשמש פנתה אל המערב. ומהשרש הזה והענין הזה פנים בפנים דבר י"י עמכם (דברים ה':ד'). וממנו עוד דבר דבור על אפניו (משלי כ"ה:י"א) האלף בו נוספת כהוספתה במי אפסים (יחזקאל מ"ז:ג') ובוראיתן על האבנים (שמות א':ט"ז) וזולתם והענין דבור על פניו ומתכונתו וכמשפטו. וממנו עוד מפני מי המבול (בראשית ז':ז') מפני שרי גברתי (בראשית ט"ז:ח') מנגדה וכמהו וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם (שמואל א ח':י"ח) מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב (תהלים קי"ד:ז') אשר נתתי לפניך (דברים ל':א') נגדך ובין ידיך וכמהו ויציגם לפני פרעה (בראשית מ"ז:ב') על פני כל אחיו נפל (בראשית כ"ה:י"ח) ועל פני כל אחיו ישכן (בראשית ט"ז:י"ב) בשכונתם ובצדם אם לא על פניך יברכך (איוב א':י"א) בפניך ונגדך הוא היה גבור ציד לפני י"י (בראשית י':ט') כלומר בעולם. ויש שמשמשין בו בלא למד כמו שנאמר ופניך הלכים בקרב (שמואל ב י"ז:י"א) כלומר בין ידיך. לא הפנו אבות אל בנים (ירמיהו מ"ז:ג') לא הביטו ולא הסתכלו בם. והפעלה הזאת מורה שפנים בפנים והדומה לו [כמוהו. וכמוהו] מן השרש הזה הוא ההיכל לפני (מלכים א ו':י"ז) הפנימי. וכמהו לדלתות הבית הפנימי (מלכים א ז':נ') אל החצר הפנימית (אסתר ד':י"א) אל הקדש פנימה (ויקרא י':י"ח) כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מ"ה:י"ד) וארז אל הבית פנימה (מלכים א ו':י"ח) מלפנים ולחיצון (מלכים א ו':כ"ט) המם נוספת. לפנים בישראל (שמואל א ט':ט') לפנים הארץ יסדת (תהלים ק"ב:כ"ו) מאז ומקודם. לפני בוא יום (מלאכי ג':כ"ג) קודם והוא סמוך לפנים בישראל. לפני שמש ינון שמו (תהלים ע"ב:י"ז) עם התמדת השמש. אל תתן את אמתך לפני בת בליעל (שמואל א א':ט"ז) כמו בת בליעל. מפני אשר ירד עליו י"י באש (שמות י"ט:י"ח) בעבור. ופניה לא היו לה עוד (שמואל א א':י"ח) כעסה וכמהו פני י"י בעושי רע (תהלים ל"ד:י"ז) פני י"י חלקם (איכה ד':ט"ז). ונזכר בספר אותות הרפיון עוד ואנכי פניתי הבית (בראשית כ"ד:ל"א) פנו דרך י"י (ישעיהו מ':ג').
מבוסס על מהדורת באכער, ברלין תרנ"ו, באדיבות מכון ורוממנו לחקר שפת הקודש והרב יהושע שטיינברג (כל הזכויות שמורות)
ספר השורשים לרד"ק
פנה – כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים (דברים ל"א:י"ח), כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים (ירמיהו ב':כ"ז), וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ (שמואל א י"ד:מ"ז), הוֹאִילוּ פְנוּ בִי (איוב ו':כ"ח), פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי (תהלים כ"ה:ט"ז), אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם (דברים כ"ט:י"ז), וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה (שמות ל"ב:ט"ו), וַיִּפֶן בִּנְיָמִן אַחֲרָיו (שופטים כ':מ'), פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה (דברים ב':ג'). לִפְנוֹת עָרֶב (בראשית כ"ד:ס"ג), כשהערב פונה ובא. לִפְנוֹת בֹּקֶר (שמות י"ד:כ"ז), כשהבקר פונה ובא.
והשם: וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים (יחזקאל מ"ג:י"ז), בשקל לִמְנוֹת יָמֵינוּ (תהלים צ':י"ב).
והפעל הכבד [הִפְעִיל]: הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב בֹּושׁ (ירמיהו מ"ח:ל"ט), לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיֹון יָדָיִם (ירמיהו מ"ז:ג'), לא החזירו להם פניהם. וכן וּמָנֹוס נָסוּ וְלֹא הִפְנוּ (ירמיהו מ"ו:ה'), אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה (יחזקאל ט':ב'), כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת (שמואל א י':ט'), וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב (שופטים ט"ו:ד').
ושלא נזכר פעלו ממנו [הָפְעַל]: נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי דְּדָן (ירמיהו מ"ט:ח'), ואיננו ציווי כאשר חשבו אנשים, כי לא יתכן צווי מזה הבנין רק הוא עבר ופירושו כך. אמר כננד עשו נוסו יושבי דדן כי כבר הפנו אויבכם לבא עליכם והעמיקו לשבת בארצכם ולגרש אתכם ולהגלותכם. ואדוני אבי ז"ל פירש כאשר אמרו להם נוסו הם הפנו והעמיקו לברוח והרחיקו מקום שבתם שלא תשיגם יד האויב. וכן יתפרש הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי חָצֹור (ירמיהו מ"ט:ל') וכלם ענין הבטה. הַשַּׁעַר הַפֹּנֶה (יחזקאל מ"ו:י"ב), כמו שַׁעַר הַפִּנָּה (מלכים ב י"ד:י"ג), ונקראת הפנה פונה לפי שהיא מביט הקיר ויופיו. ומזה נקראו פָּנִים לפי שהם פונות הנה והנה. פָּנִים בְּפָנִים (דברים ה':ד'), מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים (בראשית מ':ז'), וּפָנִים נִזְעָמִים (משלי כ"ה:כ"ג), וַיִּפְּלוּ פָּנָיו (בראשית ד':ה'), וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי (שמואל ב ב':כ"ב). ובלשון נקבות אָנָה פָּנַיִךְ מֻעָדוֹת (יחזקאל כ"א:כ"א). לִפְנֵי י"י (בראשית י"ח:כ"ב), וַיֻּישָׂם [וַיּוּשָׂם] לְפָנָיו לֶאֱכֹל (בראשית כ"ד:ל"ג), בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו (בראשית ל"ה:ז'), מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו י"י בָּאֵשׁ (שמות י"ט:י"ח), אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ (ירמיהו ה':כ"ב). ועם המ"ם והלמ"ד כִּי מִלִּפְנֵי י"י הוּא בֹרֵחַ (יונה א':י'), מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב (תהלים קי"ד:ז'), מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא (תהלים י"ז:ב'). וצריך להתבונן היאך בא המ"ם והלמ"ד בשמוש כאחד וזה הפך זה, כי המ"ם מורה הריחוק והלמ"ד מורה הקירוב? אבל רוצה לומר מהמקום שהוא לפני י"י והוא מקום קיבול הנבואה. וכן מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב (תהלים קי"ד:ז') מפני משה שהוא נביאו עומד לפני י"י. וכן מִלְמַעֲלָה, ומִלְמַטָּה וכלם קרובים למבין. וכן תכנס הלמ"ד על המ"ם כמו שכתבנו בשרש מָן. עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל (בראשית כ"ה:י"ח), רצה לומר שנפל גורלו בגורל אחיו. הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיִד לִפְנֵי י"י (בראשית י':ט'), רוצה לומר שהיה מקריב מצידו לפני י"י. או יהיה לפני י"י להגדיל גבורתו כמו עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים (יונה ג':ג'), כְּהַרְרֵי אֵל (תהלים ל"ו:ז'), כמו שכתבנו בשרש אָפַל. ועל דרך ההשאלה וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה (תהלים ק"ד:ל'), אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה (שמואל ב י"א:ט"ו). אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ (איוב א':י"א), רוצה לומר בחייך. וכן וְעַל פְּנֵיכֶם אִם אֲכַזֵּב (איוב ו':כ"ח). ושניהם ענין שבועה. וכן וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו (בראשית י"א:כ"ח), כלומר בחיי אביו. עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם (במדבר ג':ד'), בחיי אהרן. וכן מִי יַגִּיד עַל פָּנָיו דַּרְכּוֹ (איוב כ"א:ל"א), בחייו. וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו (דברים ד':ל"ז), בחייו כלומר בשבועתו. אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ (דברים ז':י'), בחייו. לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנֹּין [יִנּוֹן] שְׁמוֹ (תהלים ע"ב:י"ז), בעוד שהשמש קיים. וכן יְדַכְּאוּם לִפְנֵי עָשׁ (איוב ד':י"ט), בעוד שהעש קיים כלומר לעולם כמו שאמר לָנֶצַח יֹאבֵדוּ (איוב ד':כ'), לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי (שמות כ':ב'), בעוד שאני קיים והוא לעולם. או יהיה פירוש על פני לפני ואפילו בסתר לפניו הוא. אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל (שמואל א א':ט"ז), חסר ופירושו אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי השם כבת בליעל. ונקרא מה שכנגד פני האדם פָּנִים והפכו אָחוֹר וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר (יחזקאל ב':י'). ובענין ההקדמה לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ (תהלים ק"ב:כ"ו), וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו (בראשית מ"ו:כ"ח) לִפְנֵי בּוֹא יוֹם י"י (מלאכי ג':כ"ג), וְלִפְנֵי מִזֶּה (נחמיה י"ג:ד'), קודם זה. הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי (מלכים א ו':י"ז), פירושו הפנימי. וקראו פנימי ואף על פי שהוא חיצון לדביר לפי שהוא פנימי לאולם. או פירוש לִפְנָי לפי שהיה לפני הדביר בכניסה, ובא היו"ד ליחש כיו"ד כילי. או רוצה לומר לפנים ובא כן כמו וַחֲשׂוּפַי שֵׁת (ישעיהו כ':ד') וְאֹרְגִים חוֹרָי (ישעיהו י"ט:ט'), ודומיהם שהם כמו חֲשֹוּפִים, חוֹרִים ועם היו"ד והמ"ם מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן (מלכים א ו':כ"ט), והיו"ד והמ"ם אף על פי שהם לשון רבים אחר שהמלה בלשון יחיד עשו היו"ד והמ"ם כמו שרש והכניסו עליה יו"ד היחש ויו"ד מ"ם הרבים ווי"ו תי"ו הרבות. הַבַּיִת הַפְּנִימִי (יחזקאל מ"א:י"ז), בַּפְּנִימִי וּבַחִיצוֹן (יחזקאל מ"א:י"ז), וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים (דברי הימים א כ"ח:י"א), אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית (אסתר ד':י"א), דַּלְתוֹתָיו הַפְּנִימִיּוֹת (דברי הימים ב ד':כ"ב), כל אלה תאר. אבל כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה (תהלים מ"ה:י"ד), הוא שם והה"א נוספת כי המלה מלעיל ופירושה עומדת בפנים. ולפי שהכעס נראה בפנים כנהו בם באמרו וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד (שמואל א א':י"ח), אֲכַפְּרָה פָנָיו (בראשית ל"ב:כ"א), פְּנֵי י"י בְּעֹשֵׂי רָע (תהלים ל"ד:י"ז), וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא (ויקרא כ':ו'), פְּנֵי י"י חִלְּקָם (איכה ד':ט"ז), לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם (ירמיהו ג':י"ב), אֶעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִיגָה (איוב ט':כ"ז). ויש לפרש מזה ויוציאך בְּפָנָיו, כלומר בכעסו שכעס במצרים. וכן לפי דעתי מזה לא יהיו לך אלהים אחרים על פָּנָי, רוצה לומר להכעיסני כמו שנאמר כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם (דברים ל"ב:כ"א).
וענין אחר: בפעל הכבד [פִּעֵל] פִּנָּה אֹיְבֵךְ (צפניה ג':ט"ו), וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת (בראשית כ"ד:ל"א), פַּנּוּ דֶּרֶךְ (ישעיהו מ':ג'). ענינם ידוע.
מבוסס על מהדורת ביזנתל וליברכט, ברלין תר"ז, באדיבות הרב שלום זקס
