רמב"ן בראשית ל"ב:כ"א
אכפרה פניו במנחה – אבטל רוגזו. וכן: וכופר בריתכם את מות (ישעיהו כ"ח:י"ח), לא תוכלי כפרה (ישעיהו מ"ז:י"א).
ונראה בעיני שכל כפרה שאצל חטא ועון ואצל פנים כולן לשון קנוח והעברה הן, ולשון ארמית הוא בהרבה מקומות: בעא לכפוריה ידיה (בבלי גיטין נ"ו.). וגם בלשון מקרא נקראים המזרקים: כפורי זהב (עזרא א':י'), על שם שבהם מקנח ידיו בשפת המזרק. לשון רבינו שלמה. וכן אמר אנקלוס: אניחוניה לרוגזיה. ואם כן, יהיה פירושו: כי אמר – כי חשב יעקב בלבו אכפרה פניו, והכתוב מגיד לנו זה כי אין ראוי שיאמרו השלוחים לעשו ככה. וכן פירש ר' אברהם.
ואיננו ישר בעיני שיצטרך הכתוב להגיד לנו עתה מחשבתו זאת, והיא ידועה בכל שולחי מנחה. ועוד, שאם כן היה ראוי שיזכיר הכתוב זה בתחלה: והנה גם הוא אחרינו כי חשב אכפרה פניו, כי עתה לא הוסיף על הצוואה ההיא.
אבל הנכון, כי עתה הוסיף לפרש להם שיאמרו: הנה גם הוא אחרינו בלשון כבוד, כלשון הזה: גם הנה עבדך יעקב בא אחרינו, והקדים אותנו לפניו לתת כופר נפשו על ראותו פני כבודך במנחה הזאת, כאשר יתנו העבדים כפרם בתת להם רשות לראות פני המלך. ואחרי כן אראה פניו כי אולי ישא פני ויכבדני להיותי מרואי פני המלך, וזה דרך מעלה מיראתו ממנו. ובא אכפרה פניו כדרך: ואיש חכם יכפרנה (משלי ט"ז:י"ד) – יתן כפר על החמה. ולשון קנוח בכפור איננו לשון הקודש רק לשון ארמית, וכן: כפורי זהב (עזרא א':י') שם המזרקים בבבל כי לעולם לא תבוא כפרה בחטא, אבל יאמר: לכפר על נפשותיכם (שמות ל':ט"ו), ונסלח לו לכפר עליו (במדבר ט"ו:כ"ח) – על נפשו, ויאמר: אכפרה בעד חטאתכם (שמות ל"ב:ל'). וכולן מלשון כפר: ונתנו איש כפר נפשו (שמות ל':י"ב) שהוא פדיון.
------
רש"ר הירש בראשית ו':י"ד
וכפרת וגו' בכפר – המשמעות הבסיסית של "כפר" (הקרוב ל"גבר" ו"קבר") היא כיסוי הבא להגן או למנוע. הוא מגן על הדבר שלא יושפע מן החוץ, כמו כאן וכמו ה"כַּפֹּרֶת" (שמות כה, יז). או שהוא מונע מהדבר להשפיע על מה שחוצה לו, כך: "כפר פנים" הבא למנוע כעס, ו"כֻפַּר בְּרִיתְכֶם" (ישעיהו כח, יח) לבטל תוצאות ברית. בהקשר לחטא, מצוי "כפר" בשני מובנים: א. "כפר על הנפש מן החטא" – להגן על האדם, האומה או המקדש מפני תוצאות החטא. ב. "כפר על פשע", "כפר על עוון" – לבטל תוצאות החטא, ולמנוע את החטא מלהשפיע על האדם, האומה או המקדש.
"כְּפַר" הוא יישוב קטן, בו משמשים הבתים לתת מחסה לעובדים בלבד; בניגוד לעיר, שבה יש לבתים ייעוד עצמאי, והם היסוד לכל התרבות העירונית. ביתו של איכר אינו משמש כ"עיר" (עיין פירוש לעיל ד, יז).
"כְּפִיר" – אריה צעיר, המנהיג והמגן של להקת האריות. כאן אנו רואים את הקירבה למשמעות "גבר" (ראה להלן י, ח).
-------
כפר – מתחלק לעשר מחלקות:
האחד: הדם הוא בנפש יכפר (ויקרא י"ז:י"א), נתתי כפרך מצרים (ישעיהו מ"ג:ג'), כפר נפש איש עשרו (משלי י"ג:ח'), אם כפר יושת עליו (שמות כ"א:ל'), לא יתן לאלהים כפרו (תהלים מ"ט:ח'), לא ישא פני כל כפר (משלי ו':ל"ה), וכפר אדמתו עמו (דברים ל"ב:מ"ג), ענין פדיון, קרוב לתמורה הוא.
השני: אך קרובה היא לראשונה, יכפר עון (תהלים ע"ח:ל"ח), ולארץ לא יכפר (במדבר ל"ה:ל"ג), ואת המזבח יכפר (ויקרא ט"ז:ל"ג).
השלישי: וכפר בריתכם את מות (ישעיהו כ"ח:י"ח), אכפרה פניו במנחה (בראשית ל"ב:כ"א), ואיש חכם יכפרנה (משלי ט"ז:י"ד), ענין הפרה היא.
הרביעי: וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר (בראשית ו':י"ד), אין למלה זו דמיון בתורה. ופתרונה לפי ענינה חיפוי ספינות.
החמישי: כפור כאפר יפזר (תהלים קמ"ז:ט"ז), דק ככפר (שמות ט"ז:י"ד), וכפר שמים מי ילדו (איוב ל"ח:כ"ט), ענין אבקת קרח המה.
הששי: אשכל הכפר (שיר השירים א':י"ד), כפרים עם נרדים (שיר השירים ד':י"ג) כמשמעו [בושם].
השביעי: מעל הכפרת (במדבר ז':פ"ט), משני קצות הכפרת (שמות כ"ה:י"ח), ולפני הכפרת יזה שבע פעמים (ויקרא ט"ז:י"ד), לשון מכסה הוא.
השמיני: והנה כפיר אריות (שופטים י"ד:ה'), הכפירים שאגים לטרף (תהלים ק"ד:כ"א), לבאים המה.
התשיעי: נלינה בכפרים (שיר השירים ז':י"ב), בכפרים בבקעת אונו (נחמיה ו':ב'), בערים ובכפרים (דברי הימים א כ"ז:כ"ה), ערי פרזות המה.
העשירי: כפורי זהב שלשים, כפורי כסף משנים (עזרא א':י'), ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור, ולכפרי הכסף במשקל לכפור וכפור (דברי הימים א כ"ח:י"ז), כלים מכלי הקדש המה.
ספר השורשים לר' יונה אבן ג'נאח
הכף והפא והריש – וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר (בראשית ו׳:י״ד) בערבי קפר והוא החמר. וכפר אהרן (שמות ל׳:י׳) יכפר עליו לדרותיכם (שמות ל׳:י׳) לכפר על נפשותיכם (שמות ל׳:ט״ו) בכפרך עליו (שמות כ״ט:ל״ו) אולי אכפרה בעד חטאתכם (שמות ל״ב:ל׳) כפר לעמך ישראל (דברים כ״א:ח׳). ומה שלא נזכר פועלו אשר כפר בהם (שמות כ״ט:ל״ג). ולשון התפעל אם יתכפר עון בית עלי (שמואל א ג׳:י״ד) ונכפר להם הדם (דברים כ״א:ח׳) עקרו ונתכפר והבלעה התו בכף. כי יום כפורים הוא (ויקרא כ״ג:כ״ח) הכל ענין כפרה ומחילה. אכפרה פניו (בראשית ל״ב:כ״א) אשקיט אפו ואתיקנו. איש כפר נפשו (שמות ל׳:י״ב) אם כפר ישת עליו (שמות כ״א:ל׳) נתתי כפרך מצרים (ישעיהו מ״ג:ג׳) פדיון. והפעל מזה וכפר בריתכם את מות (ישעיהו כ״ח:י״ח) כלומר יותץ ויותק. ותפל עליך הוה לא תוכלי כפרה (ישעיהו מ״ז:י״א) לנתצה ולבטלה. כפר הפרזי (שמואל א ו׳:י״ח) וכפר העמונה (יהושע י״ח:כ״ד) נלינה בכפרים (שיר השירים ז׳:י״ב) תרגום עיר עיר ובנותיה (אונקלוס במדבר ל״ב:מ״ב) וכפרנהא והערב קורין לקריה כפר. אשכל הכפר דודי (שיר השירים א׳:י״ד) כפרים עם נרדים (שיר השירים ד׳:י״ג) אמרו שהוא כאפור ואין לכאפור אשכל. וראיתי בפירוש משחא דכופר (גיטין ס״ט:) לרב שרירא ז״ל שהוא דהן אלחנא בערבי והפירוש הזה הוא הנכון כי אלחנא מן הבשמים ויש לו אשכל. כפיר ותנין (תהלים צ״א:י״ג) ידוע. וסחרי תרשיש וכל כפיריה (יחזקאל ל״ח:י״ג) גדוליה ונאמר [על דרך השאלה והעברה כאשר נאמר כפיר גוים נדמית (יחזקאל ל״ב:ב׳) ונאמר] עוד אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כלם (יחזקאל ל״ט:י״ח). ועשית כפרת (שמות כ״ה:י״ז) מכסה. דק ככפור (שמות ט״ז:י״ד) כפור כאפר יפזר (תהלים קמ״ז:ט״ז) בערבי אלדמק והוא השלג עם הרוח. ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור (דברי הימים א כ״ח:י״ז) [ארגז וארגזים] הם כמו [כף ו]כפות.
מבוסס על מהדורת באכער, ברלין תרנ"ו, באדיבות מכון ורוממנו לחקר שפת הקודש והרב יהושע שטיינברג (כל הזכויות שמורות)
ספר השורשים לרד"ק
כפר – וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר (בראשית ו׳:י״ד), הוא שקורין לו בערבי קפ״ר והוא כמין חמר. ויש מפרשים זפת מדברי רבותינו ז״ל כופרא (שבת ס״ז.). ומזה נקראת כפרת וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת (שמות כ״ה:י״ז), לפי שהיתה מכסה לארון. כי אמר אֲכַפְּרָה פָנָיו (בראשית ל״ב:כ״א), פירוש אסיר כעסו. לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ (ישעיהו מ״ז:י״א), להסירה ולבטלה. וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה (משלי ט״ז:י״ד), יסירנה.
ושלא נזכר פעלו ממנו [פֻּעַל]: וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת (ישעיהו כ״ח:י״ח), כלומר יוסר ויתבטל.
והשם: אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ (שמות ל׳:י״ב), פירוש הסרת עון נפשו כלומר פדיונו. אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו (שמות כ״א:ל׳), נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם (ישעיהו מ״ג:ג׳). וענין הכפרה כמו כן מזה הענין כי הכפרה היא הסרת העונות. וכן אמרו רבותינו ז״ל (כתובות י׳:), מִזְבֵּחַ מזיח מכפר. והקשה המקשה היינו מזיח היינו מכפר? ותירץ המתרץ מזיח גזירות, מכפר עונות, ושניהם לשון הסרה הם, כי מזיח מן וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד (שמות כ״ח:כ״ח). וכן שמשו הם בזה הלשון בלשון הסרה בהרבה מקומות באמרם (חולין ח׳:) מכפר ליה בבליתא דפרסא, כלומר מסיר שמנו ומעבירו בבגד קשה שיקנחנו בו. אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם (שמות ל״ב:ל׳), אסיר עוניתיכם וחטאותיכם בהתפללי בעד הטאותיכם. או אסיר כעס הבורא שכעס עליכם בעד חטאתכם. וְכִפֶּר אַהֲרֹן (שמות ל׳:י׳), בנתינת הדם על קרנות המזבח יסיר עונות ישראל שירצה לפני המקום. לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם (שמות ל׳:ט״ז), כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל (דברים כ״א:ח׳).
ושלא נזכר פועלו [פֻּעַל]: אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם (שמות כ״ט:ל״ג), וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר (במדבר ל״ה:ל״ג).
וההתפעל: אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי (שמואל א ג׳:י״ד). ועם הנפעל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם (דברים כ״א:ח׳), משפטו וְנִתְכַּפֵּר.
והשם: יוֹם כִּפֻּרִים (ויקרא כ״ג:כ״ח).
וענין אחר: כֹּפֶר הַפְּרָזִי (שמואל א ו׳:י״ח). וּכְפַר הָעַמֹּנָי (יהושע י״ח:כ״ד). ומשקל אחר נָלִינָה בַּכְּפָרִים (שיר השירים ז׳:י״ב). ומשקל אחר לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו בַּכְּפִירִים (נחמיה ו׳:ב׳), תרגום העיר ובנותיה וְכַפְרָנָהָא הם בתים חוץ לעיר לכפרים ולעובדי אדמה. אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר (שיר השירים א׳:י״ד), הוא הנקרא בערבי אלחנ״א. וכן כְּפָרִים עִם נְרָדִים (שיר השירים ד׳:י״ג). ויש מפרשים כְּפָרִים עִם נְרָדִים בושם אחד ואינו כמו אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר. והחכם רבי אברהם אבן עזרא כתב כי אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר הוא אשכל הדקל, כי יש לדקל שמות משתנים כפי שנוי זמנו ויש לו זמן הנקרא בלשון ערבי כפ״ר ולו ריח טוב. כְּפִיר וְתַנִּין (תהלים צ״א:י״ג), וּפְנֵי כְפִיר אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ (יחזקאל מ״א:י״ט), כְּפִיר אֲרָיוֹת (שופטים י״ד:ה׳), הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף (תהלים ק״ד:כ״א), הם עולי ימים מהאריות ומהחיות רעות. וכפיר גדול מגור כמו שאמר ותעל אחת מִגֻּרֶיהָ כְּפִיר הָיָה (יחזקאל י״ט:ג׳). ואמר על דרך ההשאלה כְּפִיר גּוֹיִם נִדְמֵיתָ (יחזקאל ל״ב:ב׳), כלומר גדולם וחקיפם. וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל כְּפִרֶיהָ (יחזקאל ל״ח:י״ג), כלומר גדוליה ותקיפיה. דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ (שמות ט״ז:י״ד), כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר (תהלים קמ״ז:ט״ז), הוא שנופל בשחר בימי הקור וקורין לו בלע״ז קונגלפ״י. וְלִכְפוֹרֵי הַזָּהָב (דברי הימים א כ״ח:י״ז), כפות זהב. ורבותינו ז״ל פירשום מזרקים שאמרו (זבחים כ״ה.), ודם הסכין במאי מקנח ליה? בשפת מזרק כדכתיב כפורי זהב. ונקראו כן על שם שמקנחים בהם הסכין מן הדם כמו מכפר ליה בבליתא דפרסא (חולין ח׳:) שענינו מקנח כמו שפירשנו.
מבוסס על מהדורת ביזנתל וליברכט, ברלין תר"ז, באדיבות הרב שלום זקס
