רלב"ג תועלות בראשית ל"ב
והתועלות המגיעים מזה הסיפור הם עשרה:
(ד-ו) התועלת הראשון הוא במידות, והוא שראוי למי שיש לו שונא וירצה שתסור שנאתו ממנו, שיתקרב אליו בכל עוז, ויגיד אליו כל עניניו, כי בזה מהתקרבות־הלבבות מה שלא יֵעָלֵם. וזה, כי האדם לא יודיע פרטי עניניו כי אם לאוהביו, ויעלימם מהשונא, וזה אם כן ממה שייסד בלבו שהוא אוהבו, וישבר לבבו ותסור שנאתו ממנו. ולזה תמצא ששלח יעקב מלאכים לעשו והודיע לו עניניו, כדי שיתיישב בלבו שהוא אוהבו.
(ז-ח) התועלת השני הוא במידות, והוא שראוי לאדם שיהיה מפחד תמיד, וישפוט הדברים בַּיּותר רע שאפשר, כדי שיתבונן לקחת עצה להימלט מהרע. הלא תראה כי יעקב, כששמע שעשו אחיו הולך לקראתו וארבע מאות איש עימו, ירא שהיו באים להזיק לו; ואף על פי שכבר קדמהו הייעוד מה' יתעלה שהוא ישמרהו ויהיה עימו, והיה אפשר גם כן שישפוט שהוא בא לכבדו ולשומרו. ולזה התחכם לקחת עצה על זה לפי מה שאפשר.
(ח-ט) התועלת השלישי הוא במידות, והוא שאין ראוי לאדם - שיִּראה שהוא מחוייב שיגיע לו רע־מה - שיתרשל מלקיחת העצה איזה רע ישתדל להרחיקו יותר ויבחר ברע היותר מְעַטִּי. כי אולי יתרשל האדם בזה, לחושבו שאין ראוי שיבחר ברע, ואין הענין כן, כי הוא ראוי שיבחר האדם ברע מועט כדי שינצל מרע שהוא יותר חזק ממנו, כי הוא מזה־הצד טוב. ולזה תמצא כי יעקב — כאשר פחד שישחית עשו כל מחנהו — חילק מחנהו לשני מחנות, לתקותו כי אולי ישאר האחד. ולזאת הסיבה גם כן חצה את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות, ושׂם היותר חביב אחרון, כדי שאם ישאר מהם — ישאר היותר חביב לו.
(י-יג) התועלת הרביעי הוא במידות, והוא שאין ראוי לאדם שיִּמָּנַע מֵהתפלל אל ה' יתעלה אפילו בעת הסכנה העצומה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות י, א): אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. הלא תראה כי יעקב אבינו, עם היותו בתכלית הסכנה לפי מחשבתו שעשו אחיו אשר היה שונא אותו שנאת מוות היה בא כנגדו בדרך עם ארבע מאות איש, התפלל אל ה' יתעלה שיצילהו.
(ח) התועלת החמישי הוא בדעות, והוא להודיע שאפשר שייעד ה' יתעלה טוב ולא יתקיים, כשהיה הייעוד גוזר בעצמוּת שיהיה בו תנאי, כמו הענין בזה הייעוד שייעד ה' יתעלה ליעקב שישמרהו בכל אשר ילך. שכמו זה הייעוד לא יתכן שיתקיים כי אם במי שהוא באופן מהדבקות עם ה' יתעלה שתדבק בו כמו זאת ההשגחה הנפלאה. לזה ירא יעקב, כי שיער בעצמו שאין מעלתו באופן שתדבק בו זאת ההשגחה הנפלאה, אבל אמר שהוא קטן ושפל ערך אל הטובות שהשפיע לו ה' יתעלה מצד דבקות ההשגחה בו.
(יד-יז) התועלת הששי הוא במידות, והוא שראוי לאדם שיוותר משלו לתת לשונאו, ויִכָּנַע לו בתכלית מה שאפשר, עד שישלים עימו, ואף על פי שהיה שונאו פחות־המעלה והוא גדול־המעלה, כי הוא עושה זה ההֶכְנֵעַ בעבור עצמו שימלט משונאו, לא בעבור שונאו. וראוי לו גם כן שיהיה מה שיתן לו באופן שיהיה שלם, ויסדרהו בסידור אשר יֵרָאֶה בו המַּתָּן יותר גדול. הלא תראה שיעקב נכנע לעשו בכל זה האופן הנפלא, ונתן לו זה הַמַּתָּן הנפלא; ורצה עם זה בו יעקב השלמוּת, רוצה לומר שיהיו מהזכרים בכל עדר מה שיספיק לו; וציוה לתת ריוח בין העדרים כדי שיֵּרָאֶה המתן יותר גדול.
(כג-כד) התועלת השביעי הוא במידות, והוא שראוי לאדם שיִּשָּׁמֵר מֵעֲבוֹר בְּמקום שיש בו סכנה, אם לא אחר הנסיון שיתברר לו בו שאין סכנה בעוברו במקום ההוא. ולזה תמצא כי יעקב — להיותו משער בעצמו, שאם יראה מִדֵּי עוברו שיהיו בנחל ההוא מים רבים לא יתכן לעבור בו, יוכל לשוב לאחור מבלי שישיגהו בזה נזק — רצה לעבור זה הנחל קודם שהעביר את אשר לו. כי אולי אם העמיס על עצמו להעבירם קודם שניסה עומק המים, יִמְצָא המים באופן מהעומק שלא יוכל לעבור, ולא יוכל לשוב אחור עם מה שהיה מעביר מנשיו ומבניו.
(כה-כט) התועלת השמיני הוא בדעות, והוא להודיע חוזק השגחת ה' יתעלה בדבקים בו, עד שכבר הראה ליעקב בנבואה — לְיַשֵּׁב נפשו ממה שהיה מפחד ממנו — שכבר שׂרר עם אלהים, וניתן לו לאות כי ישׂור גם כן על אנשים ויוכל. ולזאת הסיבה בעינה ציוה לשנות שמו — כמו ששינה שֵׁם אברהם ושרה כאשר הבטיחוֹ שיהיה לו בן ממנה — כאילו אמר שאם היה ראוי שינוצח יעקב הנה ישראל לא ינוצח. כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מד, י): "אברם אינו מוליד, אברהם מוליד". ולזאת הסיבה נכפל זה השינוי בשמו, כשייעד לו ה' יתעלה שיהיה ממנו גוי וקהל גוים (לה, טִיב), כאילו אמר שאם אין יעקב מוליד עוד הנה ישראל יוליד. ולזאת הסיבה אמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה טז, ב) ששינוי השם הוא אחד מהדברים שקורעין גזר דינו של אדם.
(ל) התועלת התשיעי הוא בדעות, והוא להודיע שאי אפשר לאדם שישיג מהות השכל הפועל כמו שחשבו זה קצת הקודמים. וזהו שאמר לו המלאך: 'למה זה תשאל לשמי' (לב, ל), כמו שביארנו. וכבר ביארנו אמיתת זה בראשון מספר מלחמות ה' (פרק יא).
(כה-לג) התועלת העשירי הוא להודיע מעלת יעקב. וזה, שכבר התקרבה מדרגתו למדרגת המלאך עד שנדמה לו שיאבק עימו. עם שיש במה שנשאר לו מהרושם מזאת הנבואה פרסום לאמיתת זאת הנבואה; וזה, שכבר נמצא צולע על ירכו כשהקיץ. ולזאת הסיבה נצטוינו שלא לאכול גיד הנשה אשר על כף הירך, כדי שיתפרסם לנו ענין זאת הנבואה הנפלאה; עם שיש בה גם כן רושם להאמתת ענין הנבואה אשר היא פינה מפינות התורה, וזה, שאם לא יאמן בנבואה תיפול התורה בכללה.
מהדורת הרב ברוך ברנר והרב אלי פריימן, באדיבות הוצאת מכון מעליות (כל הזכויות שמורות)
