מוסר הקודש

הטבע אינו יודע ממוסר וצדק, כי אם שואף לחפצו, לבנות ולהרוס, לנבל ולהצמיח. וכן הטבע הפרטי של האדם איננו יודע כי אם את חפצו המיוחד, אבל הקדושה היא מתפשטת, מתגברת על ידי ההשפעות של המעשים הטובים והלימודים, התעוררות ההרגשות הקדושות, על ידי תפלה ועבודת קודש, עד שמאירה את מאור המוסר גם בטבע האדם. הארה זו נעשית היא גם כן בדוגמתה בהויה כולה, והאור הנעים הטוב של הקודש, של המוסר העולמי, הולך וחודר בכל ההויה, עד שהיא מתאימה עם טבעה לתכונת המוסר, והצדק העליון, שבהופעת הקודש העליונה הכוללת.

נושא הפסקה - הטבע הוא לא מוסרי, והוא צריך הארה מוסרית 

לתיקונו.

ביאור הפסקה- 

הטבע אינו יודע ממוסר וצדק, כי אם שואף לחפצו, לבנות 

ולהרוס, לנבל ולהצמיח- הרב מבאר את צורת פעולת הטבע. הטבע 

פועל בצורה עיוורת בלי כוונה מוסרית, זה הטבעיות של הטבע. 

לדוגמא זה שהאריה אוכל את הכבש לכאורה זה עניין לא מוסרי, אבל 

זה עניין טבעי. אנחנו לא מחפשים שהטבע יהיה מוסרי. אנחנו מודעים 

שהטבע הוא סוג של עולם עוור הפועל מעצמו בצורה טבעית. הכח 

מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ א' פסקה רפט'. 28

92

העיקרי המופיע בטבע העוור הוא הרצון של הטבע לשאוף לחפצו. היינו 

להמשיך לגלות כל הזמן את חוקי הטבע הפועלים ללא הרף במציאות. 

עיקר עניינו של הטבע הוא בניה והריסה, נבילה וצמיחה, מאבק בין 

כוחות החיים. 

וכן הטבע הפרטי של האדם איננו יודע כי אם את חפצו המיוחד- 

גם באדם הפרטי יש גילוי של אותו כח טבעי עיוור. האדם הפרטי יש לו 

את הטבע שלו, בטבע האדם נולד עם רצון עצמי, מה שחשוב לאדם זה 

רק המבוקש האישי שלו, אין לו רצון למוסר. בחסידות מתארים את 

התכונה הטבעית של האדם כנפש חיונית השייכת לנפש הבהמית. 

תוצאה של אותו כח טבעי, שרואים שתינוק כשנולק הוא מלא רצונות. 

כל הזמן יש לו דרישות ובקשות של חיים כלפי המציאות. כי לחיות 

ולהתפתח הוא צריך לבקש ולפעול במציאות לגילוי כוחותיו הטבעיים.

אבל הקדושה היא מתפשטת, מתגברת ע ל ידי ההשפעות של 

המעשים הטובים והלימודים- מול הכח הטבעי יש את הכוח של 

הקדושה. כח הקדושה הוא נמצא במציאות אבל הוא לא מוטבע בתוך 

המציאות באופן טבעי. צריך לפעול כדי שהקדושה תתפשט ותתגלה 

בתוך המציאות. 

הדרך לגלות את הקדושה הוא על ידי מעשים טובים ולימודים, משמעות 

המושג לימודים, היינו הרגלים. שהאדם ירגיל את עצמו לחפש את 

הקדושה. להביא פעולות קדושות. 

התעוררות ההרגשות הקדושות, על ידי תפלה ועבודת קודש - 

דרך נוספת להרחבת הקדושה דרך עבודה פנימית של האדם. בתחילה 

הרב הסביר שהרחבת הקדושה מופיעה דרך המעשים. ואילו כאן הרב 

מבאר כיצד עבודת התפילה ועבודה פנימית של קודש, היינו התבוננות 

משפיע על הרחבת הקדושה. 

עד שמאירה את מאור המוסר גם בטבע האדם - למרות שהטבע 

והקדושה הם כוחות שונים. הרב מחדש שיש קשר בין הכוחות. ככל 

שהאדם ירגיל את עצמו לפעול בקדושה, אור הקדושה ישפיע על הטבע 

של האדם. האדם יכול להרגיל את עצמו שהטבעיות שלו תשאף ותרצה 

את הקדושה. 

לדוגמא אדם העובד על מידת הכעס. הטבע שלו הוא לכעוס 

כשמפריעים לו. שלב ראשון הקדושה גורמת לו ריסון, שלא יכעס. אבל 

מגיע שלב, בו הקדושה מאירה בטבע, ויכולה ממש לשנות את הטבע. 

האדם כבר לא ירגיש צורך לכעוס. זאת הארה גדולה שהקדושה האירה 

בתוך הטבע. 

העבודה של האדם שהקדושה שלו מתפשטת מול הטבע שאיתו האדם 

נולד. זה מה שחז"ל אמרו שמיד שהאדם נולד הוא ננער ממעי אמו, יש 

לו רצון רק לעצמו ובבר מצוה מתחיל להופיע בו רצון למוסר לקדושה. 

מאז מתחילה העבודה לגרום התפשטות של הקדושה עד שיגיע המצב 

בו הקדושה שינתה את הטבע של האדם. 

היכולת שהקדושה והמוסר ישנו את הטבע של האדם, זאת כיום אחת 

מנקודות המחלוקת עם המוסר החילוני. המוסר החילוני שטוען שאי 

אפשר לשנות את הטבע, אבל אנחנו מאמינים לדברי חז"ל שאפשר על 

ידי קדושה ומוסר לשנות את הטבע. 

הארה זו נעשית היא גם כן בדוגמתה בהויה כולה, והאור הנעים 

הטוב של הקודש, של המוסר העולמי, הולך וחודר בכל ההויה- 

הרב מבאר כמו שבאדם הפרטי יש קשר בין המוסר והקדושה לבין 

הטבע העוור, כך גם בכלל העולם. ברגע שהעולם יהיה יותר קדוש ויותר 

מוסרי ממילא יהיה פחות עוורון של הטבע. בעתיד לבוא נאמר בישעיהו. 

ישעיהו פרק יא 

וְגָ֤ר זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ וְנָמֵ֖ר עִם־גְּדִ֣י יִרְבָּ֑ץ וְעֵ֨גֶל וּכְפִ֤יר וּמְרִיא֙ יַחְדָּ֔ו וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן נֹהֵ֥ג בָּֽם. וּפָרָ֤ה וָדֹב֙ תִּרְעֶ֔ינָה יַחְדָּ֖ו יִרְבְּצ֣וּ יַלְדֵיהֶ֑ן וְאַרְיֵ֖ה כַּבָּקָ֥ר יֹאכַל־תֶּֽבֶן. 

אם כן הנביא מתאר מציאות, בה העולם כולו יתוקן. אפילו בעלי חיים 

יהיו מוסריים. לא תהייה מלחמה בין הזאב לכבש, בין הגדי לארי ולאדם 

ובים הפרה לדוב. 

המציאות הזאת היא שהעולם התקדם עד כדי שינוי של הטבע. יש גילוי 

מוסרי מוחלט של העולם באופן טבעי הוא לא פועל דברים שאינם 

מוסריים וזה בזכות העבודה הגדולה של האדם. )זאת המציאות 

ההפוכה מהמציאות של דור המבול בו גם החיות השחיתו את דרכם( 

עד שהיא מתאימה עם טבעה לתכונת המוסר, והצדק העליון, 

שבהופעת הקודש העליונה הכוללת - העולם צועד עד המקום בו 

יש התאמה בין הטבע לבין המוסר העליון. באופן טבעי לא יהיה יצר 

הרע הגורם לעולם רצון לפעול בצורה בהמית. כל העולם יתוקן בקדושה 

עליונה כוללת, כל חפץ יפעל בהרמוניה עם סביבתו.