וירא יעקב מאד ויצר לו – יש ביכולתנו להעמיד עצמנו במקומו של יעקב; ואנו חייבים במיוחד לעשות זאת, כשאנו לוקחים בחשבון את חשיבותה של הפגישה ההולכת ומתקרבת; שכן מחמת פגישה זו הייתה ליעקב התגלות שזִכרה נקשר לעולם עם מאכלו הקבוע של האדם מישראל.
כדרך שיעקב ועשו עומדים כאן זה מול זה, כך ממשיכים הם להתייצב אחד מול השני עד עצם היום הזה. יעקב הוא איש המשפחה המבורך בילדים, העוסק במלאכתו בחריצות, והדאגות מכבידות על צווארו; ועשו הוא האדם ״העשוי והגמור״ (עיין פירוש לעיל כה, כה: אדמוני, נאמר גם על דוד (שמואל א טז, יב), ופירושו: אדום לְחָיַיִם – סימן לבריאות שופעת. עשו היה גם שעיר. שיער בתינוק בן יומו הוא סימן של עודף אנרגיות וכח חיים, המספיקים להתפתחות שיער, שבדרך כלל מתפתח רק מאוחר יותר. וכאן היה העודף כה גדול, עד שכל גופו היה מכוסה שיער רך. משום כך קראו לו כל הנוכחים בלידתו ״עשו״ (משורש ״עשה״), איש עשוי במלואו ומפותח כל צרכו. הוא כבר הביא אתו ״חיים״ ו״כח מגן״ לרוב לתוך העולם. ).
יעקב חוזר כעת כראש משפחה עצמאי. אפילו עתה, לאחר שהתגבר על כל המכשולים, נחשבת מעלה זו לזכיה ולהישג הגדולים ביותר עבורו. אך כדי להשיגה, היה עליו לעמול ולהאבק עשרים שנה, למרות שכבר קיבל את הברכה והבכורה.
אבל אחרים רואים זכות זו כדבר מובן מאליו, שניתן להם מלידה. עשו, האדם ״העשוי והגמור״, זכה בה כבר במידה גדושה בשעה שיעקב אך עזב לראשונה את הבית. וכאשר יעקב הצליח בעבודה קשה להקים משפחה; נעשה כבר עשו לכח מדיני, מנהיג הצבא ו״אלוף״ בראש חילותיו. כך הוא הניגוד החיצוני בין יעקב שאחז בעקב אחיו בשעת לידתם, לבין עשו האדם ש״נשלם״.
ביעקב ועשו, ניצבים שני עקרונות מנוגדים זה לעומת זה; והמאבק ביניהם ותוצאותיו, הם הכחות שהשפיעו יותר מכל על דברי ימי העולם. יעקב מייצג חיי משפחה, אושר, והבאת אושר לזולת; בעוד שעשו מייצג את הזוהר של הכח והעצמה המדינית. מאבק זה מתנהל כבר אלפי שנה: האם די לו לאדם שיהיה ״בן אדם״, ואין כל חשיבות לכח מדיני וליצירות חברתיות, אלא אם כן מרוממים הם את כל השאיפות האנושיות; או היפוכו של דבר, כל מה שאנושי באדם, בבית, ובחיי משפחה, קיים רק כדי לשמש את המטרות של נצחון מדיני?
כמה שונה עמידת יעקב כלפי לבן מעמידתו כלפי עשו. אנו יודעים מה רב כחו של הבטוח בישרותו, וכמה מעיקה היא תחושת האשמה, אף אם מדומה היא. נקל יותר לסבול עוול ואי־צדק במשך עשרים שנה; מאשר לעמוד דקה אחת פנים אל פנים מול אדם שיודעים אנו שנעלב על ידינו, ושאינו יכול להבין את הטעמים למעשינו, שאמנם אינם מצדיקים אותם אך לפחות מלמדים עליהם זכות.
רשר"ה
