נחש

 הכתב והקבלה בראשית ל'

(כז) נחשתי – לדעתי הוא משרש חשה שענינו שתיקה ודמי' (שווייגען), ולא השתיקה מן הדבור לבד כ"א גם כל איחור ושהוי זמני (זיימען, פערצאֶגערן), כל המתאחר ומתמהמה מעשיית דבר כעת ומאריך פעולתו זאת עד לאחר זמן נקרא חשה, כמו ואנחנו מחשים (מלכים א כ"ב ג') שפי' מתעכבים ומאחרים (ע"ש רש"י), וכן החשיתי מעולם (ישעיהו מ"ב) אני מחשה (שם נ"ו) תחשה ותעננו (שם ס"ד) לא אחשה (שם ס"ה) כלם מתורגמים יהיבנא ארכא, הארכת זמן פעולת הדבר. וכן השכיר המאחר זמן תביעת שכרו, ואינו תובעו כעת עד לאחר זמן הרבה, הוא בכלל זה. וזהו שאמר לבן נחשתי, כלומר אני מבקש הרוחה והארכת זמן לשלם תביעתך (איך ווינשע צייטפריסט), עד אחר שיתרבו נכסי ותשיגני ברכה בממוני על ידך, שתתעסק עוד ברעיית הצאן, וזהו בגללך. כי כמו שנאמר נחר גרוני מן ועצמי חרה מני חרב, כן נאמר מן חשה נחשתי. וכבר השריש לנו רש"י (בחיי שרה כ"ד מ"ה טרם אכלה) כל לשון הוה פעמים שהוא מדבר בלשון עבר ופעמים בלשון עתיד. וכיון שהרוחת זמן תלוי באיש אחר לכן בא כאן בנין נפעל, כמו נשבע. ולשון ויברכני הוא פעל מורכב מעתיד ועבר (ווירד מיך געזעגנעט האבען), כמו ואל פתח אהל מועד לא הביאו, שבעת הזביחה תהיה מניעת ההבאה כבר עברה, וכן הרוחת הזמן יהיה עד אחר שכבר חלות הברכה תהיה עברה, והוכרחתי לפי' זה מלשון אם נא מצאתי חן בעיניך, שיורה על שישאל ממנו איזה דבר, כמו אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחתי מנחתי מידי, וכן בכל המקומות הוזכר אחריו בקשה מה, ואם נפרש נחשתי לשון נסיון כפי' המפרשים חסר אחריו הבקשה.

נחש – מתחלק לשלש מחלקות:

האחד: נחשתי ויברכני י"י (בראשית ל':כ"ז), כי נחש ינחש (בראשית מ"ד:ט"ו), מעונן ומנחש (דברים י"ח:י'), ענין קסם הוא.

השני: נחשת קלל (יחזקאל א':ז'), אם בשרי נחוש (איוב ו':י"ב), לנחשתים הגשו (שמואל ב ג':ל"ד), ויאסרהו בנחשתים (שופטים ט"ז:כ"א).

השלישי: נחש שרף ועקרב (דברים ח':ט"ו), נחש עלי דרך (בראשית מ"ט:י"ז), אם ישך הנחש בלא לחש (קהלת י':י"א), מין צפעון ושפיפון.

ספר השורשים לר' יונה אבן ג'נאח

הנון והחת והשין – נחשתי ויברכני י"י (בראשית ל':כ"ז) והאנשים ינחשו וימהרו (מלכים א כ':ל"ג) ויקסמו קסמים וינחשו (מלכים ב י"ז:י"ז) מעונן ומנחש (דברים י"ח:י') כי לא נחש ביעקב (במדבר כ"ג:כ"ג) ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים (במדבר כ"ד:א') ענין הכל קסם ואמרו רבותינו ז"ל בנחש (תוספתא שבת ז':י"ג) איזהו נחוש האומר נפלה פתי מידי נפל מקלי מידי עבר נחש מימיני ושועל משמאלי ופסק צבי את הדרך לפני אל תתחיל בו שהרי ראש חדש הוא שהרי מוצאי שבת הוא. ויש משמשין הלשון הזה על חכמת הכוכבים כמותו הלא ידעתם כי נחש ינחש האיש אשר כמוני (בראשית מ"ד:ט"ו) ענינו הלא ידעתם כי איש כמוני יודע חכמת הכוכבים ויודע התעלומות ומגלה בו הנסתרות ולא רצה כי אם להטעותם ולהעלות בלבם כי לא ידע שהגביע אצלם כי אם מחכמת הכוכבים. ואמרו רבותינו ז"ל עוד (סנהדרין ס"ו.) ומנחשים כמו המנחש בחולדה ובכוכבים. והניחוש בעופות ובחולדה הוא הנקרא בלשון ערב זגר והניחוש בכוכבים היא חכמת הכוכבים. והנחש היה ערום (בראשית ג':א') נחש שרף ועקרב (דברים ח':ט"ו) נחש הנחשת (מלכים ב י"ח:ד') נחשים צפעונים (ירמיהו ח':י"ז) ידוע. ומה שאמר שרף כי מן הנחשים נחשים שהם ידועים בשורפים מפני כשהם נופחים בשום דבר שורפין אותו ברוח פיהם. ויאסרוהו בנחשתים (ירמיהו ל"ט:ז') לא לנחשתים הגשו (שמואל ב ג':ל"ד) הכביד נחשתי (איכה ג':ז') שם הכבל ואמר התרגום בויאסרוהו בנחשתים בשלשלן דנחש ואמר בלא לנחשתים הגשו לא לזיקין דנחש אתקרבא. נחשת קלל (יחזקאל א':ז') נחשת מרוק (דברי הימים ב ד':ט"ז) נחשת הרבה מאד (שמואל ב ח':ח') בה עשה שלמה את ים הנחשת (דברי הימים א י"ח:ח') ידוע ולשון הנקבה על המלה ולשון זכר על הענין. אם בשרי נחוש (איוב ו':י"ב) אשר הוא בענין נחשת וכמהו ואת ארצכם כנחושה (ויקרא כ"ו:י"ט) ונחתה קשת נחושה (תהלים י"ח:ל"ה) ומצחך נחושה (ישעיהו מ"ח:ד') התו בנחשת תמורת ההא הזאת וכבר דברו בו מאין הא ומאין תו אמרו אם בשרי נחוש (איוב ו':י"ב) בענין נחשת. ומה שאמר הכתוב יען השפך נחשתך (יחזקאל ט"ז:ל"ו) הוא לשון נכרי רוצה בו הערוה ולזה כון התרגום באמרו חלף דאתגליאת בהתתיך והראיה על שהחפץ בבהתתיך הערוה מה שאמר התרגום בוהחזיקה במבושיו (דברים כ"ה:י"א) ותתקף בבית בהתתיה. ואמרו במשנה (משנה כלים ח':ג') חבית שהיא מלאה משקין טהורין ונתנוה למטה מנחשתו של תנור וראיתי לגאונים בפירושו תחתיתו של תנור.

מבוסס על מהדורת באכער, ברלין תרנ"ו, באדיבות מכון ורוממנו לחקר שפת הקודש והרב יהושע שטיינברג (כל הזכויות שמורות)

ספר השורשים לרד"ק

נחשׁ – נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי י"י בִּגְלָלֶךָ (בראשית ל':כ"ז), מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ (דברים י"ח:י'), וְהָאֲנָשִׁים יְנַחֲשׁוּ (מלכים א כ':ל"ג) הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי (בראשית מ"ד:ט"ו).

והשם: כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב (במדבר כ"ג:כ"ג), וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים (במדבר כ"ד:א'). ענין הנחש האסור פירשו רבותינו ז"ל (סנהדרין ס"ח:) מְנַחֵשׁ זה האומר פתו נפלה מפיו, מקלו נפלה מידו בנו קורא לו מאחריו, עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך, נחש מימינו ושועל משמאלו, אל תתחיל כי שחרית הוא ראש חדש הוא מוצאי שבת הוא. ועוד אמרו (סנהדרין ס"ח:) תנו רבנן לא תְנַחֲשׁוּ כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים. ופירוש כי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בו ישאל מנחשים בעבורו. ויש מפרשים שהוא עצמו ינחש בו כלומר יחשוב אבדת הגביע לנחש רע לעצמו שאבד ממנו הכלי שהיה שותה בו. וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם (בראשית ג':א'), ידוע. נָחָשׁ שָׂרָף (דברים ח':ט"ו), נקרא כן לפי שהוא שורף בהבל פיו. נְחַשׁ נְחשֶׁת (במדבר כ"א:ט'), כתב אדוני אבי ז"ל אמרו חכמי הרפואות כי אדם אשר ישכנו הנחש ויראה הנחשת מיד מת לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה עשה לך נְחַשׁ נְחשֶׁת והיה כל הנשוך וראה אותו, וחי בהפך טבע העולם להגדיל הנס. וכן דְּבֶלֶת תְּאֵנִים (ישעיהו ל"ח:כ"א) לחזקיהו. וכן וַיּוֹרֵהוּ י"י עֵץ (שמות ט"ו:כ"ה), כי אמרו (מדרש ילקוט, בשלח רמז רנו בשם מכילתא) כי עץ מר היה. נְחָשִׁים צִפְעֹנִים (ירמיהו ח':י"ז), הראוי נחשים וצפעונים כמו שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ (חבקוק ג':י"א). חֹלְלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִיחַ (איוב כ"ו:י"ג), עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ (ישעיהו כ"ז:א'), נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן (ישעיהו כ"ז:א'), אֲצַוֶּה אֶת הַנָּחָשׁ וּנְשָׁכָם (עמוס ט':ג'), הוא לויתן ונקרא כן לפי שדומה לנחש. ונקרא גם כן תנין, הוא והדגים הגדולים כמו שנקראו נחשי היבשה גם כן תנינים. וענין נָחָשׁ בָּרִחַ, נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן הוא משל על מלכי אומות העולם. ויש מפרשים נָחָשׁ בָּרִחַ התלי ונקרא נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן בעבור שהוא כמו מעוות ובָּרִחַ שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה. נְחֹשֶׁת קָלָל (יחזקאל א':ז'), נְחֹשֶׁת מְמֹרָט (מלכים א ז':מ"ה), וּכְלֵי נְחשֶׁת מֻצְהָב טוֹבָה (עזרא ח':כ"ז), נְחֹשֶׁת רַבָּה מְאֹד (דברי הימים א י"ח:ח'), עָשָׂה שְׁלֹמֹה אֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת (דברי הימים א י"ח:ח'), ידוע. וַיִּשְׂאוּ אֶת כָּל נְחֻשְׁתָּם בָּבֶלָה (ירמיהו נ"ב:י"ז), לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֻשְׁתָּם כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה (ירמיהו נ"ב:כ') בשורק. ובאה ידיעה אחר הכינוי כמו ותפתח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד (שמות ב':ו'), והדומים לו כמו שכתבנו בחלק הדקדוק אִם בְּשָׂרִי נָחוּשׁ (איוב ו':י"ב), פירוש אדוני אבי ז"ל הוא שקורין לו בלע"ז אצר"ו. וכן וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה (ויקרא כ"ו:י"ט), וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה (ישעיהו מ"ח:ד'). וכן פירוש כל נחשת ונחושה שבמקרא שמדבר עליו לענין חוזק. וכן כֻּלָּם סָרֵי סוֹרְרִים הֹלְכֵי רָכִיל נְחשֶׁת וּבַרְזֶל (ירמיהו ו':כ"ח), פירוש כמו שהנחשת מעורב עם הברזל לחתוך יפה והוא שקורין לו בלע"ז אצרו כך הם מעורבים זה עם זה ברכילות להרע. וכן תרגום יונתן מְהַלְכִין בִּנְכִילוּ כְמָא דְמְעָרֵב נְחָשׁ עִם פַּרְזְלָא. ואמר סָרֵי סוֹרְרִים, כי סָרֵי הוא כמו שָֹרֵי בשי"ן, כלומר אדוני הסררים, כלומר העבדים סררים ורעים והולכי רכיל לאדוניהם כמו הנחשת עם הברזל שלא יעשה מלאכת החתוך זה מבלי זה. הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי (איכה ג':ז'), וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם (ירמיהו ל"ט:ז'), ורגליך לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ (שמואל ב ג':ל"ד), כלם בשורק, והם הכבלים. ונקראו כן לפי שעושין אותן מנחשת. וכן אמר התרגום בַּנְחֻשְׁתַּיִם בְּשַׁלְשְׁלָן דִנְחָשׁ. ואמר נְחֻשְׁתַּיִם בלשון שנים לפי שעושין אותן לשתי התלים. וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן (מלכים ב י"ח:ד'), תוספת האותיות למעט, כלומר שלא היה לו תועלת, כמו שכתבנו בשרש אִישׁוֹן. וכן אֲמִינוֹן (שמואל ב י"ג:כ') כי התוספת למעט. יַעַן הִשָּׁפֵךְ נְחֻשְׁתֵּךְ (יחזקאל ט"ז:ל"ו), פירוש תחתיתך, והוא שכנה בו לערוה. וכן אמר בו התרגום חֲלַף דְאַגְלִיאַת בְּהֲתָתֵיךְ. וכן וְחָרָה נְחֻשְׁתָּהּ (יחזקאל כ"ד:י"א) תחתיתה. וכן במשנה (משנה כלים ח':ג') חבית שהיא מליאה משקין טהורין ונתנה למטה מנחשתו של תנור, פירוש תחתיתו.