The long forgotten [except by his family and friends] story of an avreich, a Tzadik, a baal chesed, who also worked to support his family. He made a wrong turn into an Arab village in the Azza area and the Arabs threw stones at his car and then shot him to death. He left an אלמנה and five orphans.
יהושע יעקב, בן מרים ומשה צבי, נולד בי"ב באדר תש"ט (13.03.1949). בצעירותו למד בישיבת "הישוב החדש" ואחר-כך בישיבת "חברון" בירושלים.
משבגר נישא לאורלי (לבית רובין) והמשפחה גרה בתל אביב.
יהושע היה החשב וחבר הנהלת חברת "פטרולגז", שם עבד שנים רבות. כל מכריו, מיודעיו ואוהביו הכירוהו כאדם מאמין, חרדי שומר מצוות. הוא היה בעל כושר חשיבה ואלתור נדירים לפתרון בעיות. באופיו היה יהושע מתנדב ותורם בסתר. הוא נהג לעשות מעשי צדקה רבים, שחלקם נודעו למשפחתו רק אחרי מותו.
ביום שלישי ט' באדר תשנ"ג (02.03.1993) נסע יהושע במסגרת עבודתו לתחנת דלק ברפיח, ברצועת עזה. הוא טעה בדרך ונכנס למחנה הפליטים תל-סולטן בלב רפיח. צעירים ערבים התקרבו לרכב בעל מספר הרישוי הישראלי ויידו בו אבנים. יהושע איבד שליטה ויצא פצוע מהרכב, והצעירים ירו בו למוות.
יהושע יעקב נרצח ימים ספורים לפני יום הולדתו ה- 44. הותיר אם ואחיות, אישה וחמישה ילדים - אסנת, הלל, אודי, שירה ותמר.
הובא למנוחות בבית העלמין "הר המנוחות" בירושלים, בחלקת תמיר. הרב לאו, הרב הראשי לישראל, אמר בהספדו בהלוויה, כי "מי שנהרג רק משום שהוא יהודי, מת על קידוש שם שמים".
חבריו-אוהביו של יהושע הוציאו לזכרו את הספר "זכרון יהושע", המכיל חידושים מגדולי תורה ודברי זכרון מבני המשפחה. בספר פורסם שיר שכתבה האם מרים ויסברוד ושמו "הבן הנעקד", שיר קינה לבנה יחידה יהושע.
