עודד מזרחי
יום ששי אחד עברתי בפאתי שוק מחנה יהודה. אחרי שקניתי את החלות הטובות והמשתלמות ביותר, רבע האבטיח הכי מבטיח, והצלחתי להשיג כמו תמיד בנס גיליון אחרון של 'בשבע', ראיתי את דוכן הפרחים בקצה הרחוב.
הפרחים בשוק הם בעיניי סוד. לא מדובר באיזה דבר אסתטי של אניני טעם, אלא אדרבה, דווקא אנשים פשוטים מקפידים לקנות פרחים ובעיקר לבני זוגם, מטעמי שלום בית עממי ותו לא.
ידעתי גם מסיפורים רבים שכתבתי, שצדיקים ואנשי מעשה מקפידים לקנות לבנות זוגם פרחים לכבוד שבת, ואפילו מוסרים את נפשם על כך. תיבקע האדמה וימוטו מוסדי תבל, והם יחזרו לביתם לפני שבת קודש עם זר פרחים.
פעם כאשר התייעצתי עם אחד מצדיקי הדור לגבי שלום בית, הוא אמר לי דבר ראשון: "קנה לאשתך פרחים לפני שבת!".
עשיתי כדבריו והשגתי הישגים לא מבוטלים, אבל לא מסרתי את הנפש, לפעמים קניתי ולפעמים לא, והדבר התמסמס בסופו של דבר.
כאשר הגעתי לדוכן הפרחים שבקצה השוק, הגנבתי מבט לעבר הדליים השחורים שמהם בוקעים שלל זרי פרחים, ולפתע ראיתי זר שכבש את נפשי: זר חרציות כחולות מפוספסות בלבן.
מה יותר יפה בעולם מפרח כחול?!
הוא צומח מהאדמה וצבעו כצבע השמיים, מחבר שמיים וארץ.
ניגשתי למוכר, יהודי מבוגר ועב בשר החובש כובע בעל שוליים רחבים כמו בגדנ"ע, ואמרתי לו בבדיחותא:
"אם אקנה את הפרחים האלה, תוכל להבטיח לי שלום בית?"
הוא צחק וכל שומניו עלו וירדו כמו ברעידת אדמה, ואמר: "בטח, אני יכול לתת לך אפילו תעודת אחריות!", ורשם על פתק עכור: "אני מתחייב שמי שיקנה את הזר הזה יזכה לשלום בית".
"לכמה זמן יש לי אחריות?"
"לשבוע".
צחקנו יחדיו, ומבלי להסס קניתי את זר הפרחים הכחול־לבן שאהבה נפשי. צבעו כצבע השמיים ומחירו בארץ.
המשכתי להתגלגל עם השקיות לעבר ביתי, כאשר משקית החלות מציץ הזר הכחול־לבן. שמחה הציפה את נפשי וגרמה לי להתבונן במילה "פרח" ובצירופיה המרהיבים. אם יהודי "מחרף" את גורלו המר, תיקונו "שיחפור" לעומק, יגלה את השורש, יצמיח "פרח" נפלא, וכך ירחף מרוב אושר.
צירוף אחד היה עדיין חסר פשר: רפח.
ואז נזכרתי בסוד העמוק מכל של "רפ"ח" ניצוצות שנמצאים בעולם אחרי שבירת הכלים, וכל תפקידו של האדם הוא לגלותם, וכאשר יבררם תבוא הגאולה. הפרחים מעוררים בכל אדם את רפ"ח ניצוצי הקדושה, רפ"ח ניצוצי היופי האלוקי. כאשר אנו רואים פרח – מיד אנו נזכרים ביופי המרהיב הטמון בבריאה ומתמלאים בתקווה בתוך העולם הסואן שסופו הגלוי כיליון, שכן יום אחד הכל יפרח ולא יבול. למרות משקלן הכבד של השקיות, התובנה הזאת גרמה לי ל"רחף" ממש עד שנחתתי בפתח ביתי.
אשתי אהבה את הפרחים.
חשתי שמובטחים לי שבעה ימים של שקט ושלווה, שבהם אוכל להשתעשע ברזי העולם מבלי להתייגע במאבקים ארציים.
"כמה זה עלה?", התעניינה.
"עשרה שקלים", אמרתי את האמת.
"זה הכל?", אמרה באכזבת מה.
"פשוט אהבתי את הצבע", הסברתי ברוך, ולאחר מכן הכרזתי בעוצמה:
"תמיד, בלי נדר, כשאראה פרחים בצבע כחול, אקנה לך אותם בכל מחיר, אפילו אם יעלו עד השמיים!".
יום ששי אחד עברתי בפאתי שוק מחנה יהודה. אחרי שקניתי את החלות הטובות והמשתלמות ביותר, רבע האבטיח הכי מבטיח, והצלחתי להשיג כמו תמיד בנס גיליון אחרון של 'בשבע', ראיתי את דוכן הפרחים בקצה הרחוב.
הפרחים בשוק הם בעיניי סוד. לא מדובר באיזה דבר אסתטי של אניני טעם, אלא אדרבה, דווקא אנשים פשוטים מקפידים לקנות פרחים ובעיקר לבני זוגם, מטעמי שלום בית עממי ותו לא.
ידעתי גם מסיפורים רבים שכתבתי, שצדיקים ואנשי מעשה מקפידים לקנות לבנות זוגם פרחים לכבוד שבת, ואפילו מוסרים את נפשם על כך. תיבקע האדמה וימוטו מוסדי תבל, והם יחזרו לביתם לפני שבת קודש עם זר פרחים.
פעם כאשר התייעצתי עם אחד מצדיקי הדור לגבי שלום בית, הוא אמר לי דבר ראשון: "קנה לאשתך פרחים לפני שבת!".
עשיתי כדבריו והשגתי הישגים לא מבוטלים, אבל לא מסרתי את הנפש, לפעמים קניתי ולפעמים לא, והדבר התמסמס בסופו של דבר.
כאשר הגעתי לדוכן הפרחים שבקצה השוק, הגנבתי מבט לעבר הדליים השחורים שמהם בוקעים שלל זרי פרחים, ולפתע ראיתי זר שכבש את נפשי: זר חרציות כחולות מפוספסות בלבן.
מה יותר יפה בעולם מפרח כחול?!
הוא צומח מהאדמה וצבעו כצבע השמיים, מחבר שמיים וארץ.
ניגשתי למוכר, יהודי מבוגר ועב בשר החובש כובע בעל שוליים רחבים כמו בגדנ"ע, ואמרתי לו בבדיחותא:
"אם אקנה את הפרחים האלה, תוכל להבטיח לי שלום בית?"
הוא צחק וכל שומניו עלו וירדו כמו ברעידת אדמה, ואמר: "בטח, אני יכול לתת לך אפילו תעודת אחריות!", ורשם על פתק עכור: "אני מתחייב שמי שיקנה את הזר הזה יזכה לשלום בית".
"לכמה זמן יש לי אחריות?"
"לשבוע".
צחקנו יחדיו, ומבלי להסס קניתי את זר הפרחים הכחול־לבן שאהבה נפשי. צבעו כצבע השמיים ומחירו בארץ.
המשכתי להתגלגל עם השקיות לעבר ביתי, כאשר משקית החלות מציץ הזר הכחול־לבן. שמחה הציפה את נפשי וגרמה לי להתבונן במילה "פרח" ובצירופיה המרהיבים. אם יהודי "מחרף" את גורלו המר, תיקונו "שיחפור" לעומק, יגלה את השורש, יצמיח "פרח" נפלא, וכך ירחף מרוב אושר.
צירוף אחד היה עדיין חסר פשר: רפח.
ואז נזכרתי בסוד העמוק מכל של "רפ"ח" ניצוצות שנמצאים בעולם אחרי שבירת הכלים, וכל תפקידו של האדם הוא לגלותם, וכאשר יבררם תבוא הגאולה. הפרחים מעוררים בכל אדם את רפ"ח ניצוצי הקדושה, רפ"ח ניצוצי היופי האלוקי. כאשר אנו רואים פרח – מיד אנו נזכרים ביופי המרהיב הטמון בבריאה ומתמלאים בתקווה בתוך העולם הסואן שסופו הגלוי כיליון, שכן יום אחד הכל יפרח ולא יבול. למרות משקלן הכבד של השקיות, התובנה הזאת גרמה לי ל"רחף" ממש עד שנחתתי בפתח ביתי.
אשתי אהבה את הפרחים.
חשתי שמובטחים לי שבעה ימים של שקט ושלווה, שבהם אוכל להשתעשע ברזי העולם מבלי להתייגע במאבקים ארציים.
"כמה זה עלה?", התעניינה.
"עשרה שקלים", אמרתי את האמת.
"זה הכל?", אמרה באכזבת מה.
"פשוט אהבתי את הצבע", הסברתי ברוך, ולאחר מכן הכרזתי בעוצמה:
"תמיד, בלי נדר, כשאראה פרחים בצבע כחול, אקנה לך אותם בכל מחיר, אפילו אם יעלו עד השמיים!".
