לע"נ מרת אסתר בת ר' שמואל
Can an religiously observant husband trust his irreligious wife to say that she went to mikva? Or what about trusting her kashrus? Sometimes, it happens that he becomes a Baal Teshuva while she doesn't. Other times, they married while religious but over time she went off the derech and decided that she no longer wants to keep Halacha. Either way can he trust her if she says that for his sake [NOT HASHEM'S רח"ל] she will go to mikva or keep the home kosher? If he can't trust her then he has to refrain from engaging in relations with her and he has to prepare his own food. Serious question. Forget about the relations - but cooking his own dinner every night? How will he manage THAT?? HELLLLOOO takeout!
Let's get serious for a moment....:-).
The gemara says in Ksubos [85a] "A woman was once ordered to take an oath at the court of Rava, but when R. Chisda's daughter said to him, 'I know that she is suspected of [taking false] oaths', Rava transferred the oath to her opponent".
From here Rav Moshe Feinstein [Shu"t Ig"m 1/54] learned that in Communist Russia [where he was Rav], children can rely on their Communist parents and eat in their home if the parents promise to keep kosher and the child trusts that they wouldn't fool him, just as Rava trusted Rav Chisda's daughter [even though she is not 2 kosher witnesses but one witness who generally lacks נאמנות in a court of law].
But this is a problematic proof. The gemara only says that Rava was careful and transferred the oath to her opponent out of doubt but it doesn't say that he was absolutely sure that this woman takes false oaths. In Rav Moshe's case, we need to be ABSOLUTELY CERTAIN that the parents will keep kosher and how can we believe מחללי שבת and אוכלי נבילות that they will keep kosher for their child's sake?
There is another gemara in Ksubos [22b] that can be a precedent to permit him to trust her:
Our Rabbis taught: When two [witnesses] say [that the husband of the woman] has died, and two [witnesses] say [that] he has not died, or two [witnesses] say [that] she has been divorced, and two [witnesses] say [that] she has not been divorced, she shall not marry [again], but if she has married [again], she shall not go out.... Now, they are two and two, [and] he who has intercourse with her is liable to a doubtful guilt-offering! .... — When she says ברי לי - 'I am sure'.
Rashi explains that she says that she is sure that if her husband were alive he would have come back home. So we permit them based on the "ברי לי" of the wife. Similarly, we can permit this man to remain with his wife based on his "ברי לי" that she will keep her word and go to mikva and keep a kosher home.
Rav Moshe Shternbuch questions this proof as well because in that case there are other compelling factors that allow us to trust her judgment - a] she has 2 witnesses on her side, and b] if her husband ISN'T really dead then she is seriously up the creek because if he suddenly shows up she will be forbidden to both of them. These factors are not involved in our case of the irreligious wife. So Rav Shternbuch concludes that this questions requires the ruling of Gedolei Torah.
תשובות והנהגות כרך ב סימן תל
שאלה: בעל תשובה שאשתו עדיין לא חזרה בתשובה אם נאמנת לעניני נדה
נדרשתי מבעל תשובה השומר שבת ורוצה לשמור טהרת המשפחה, אבל אשתו עדיין לא זכתה לשוב בתשובה והיא ר"ל בסורה עומדת ולועגת עליו שהוא שומר תורה, ומ"מ אומרת שתהא נאמנת לו (ולא להקב"ה ר"ל) ותעשה רצונו בפניו לשמור שבת ונדה, ושואל אם מותר לו לסמוך עליה מדין תורה, ואמנם מכירה היטב ובלבו ברור לו כשמש שהיא לא תרמה אותו, אבל שואל דין תורה מהו אם מותר לו לגור עם אשתו, ואם נפסוק שאינה מותרת לו אסורה אפילו ביחוד, ולא דמי לנדה שעתידה ודאי ליטהר וע"כ מותרת ביחוד גם כשהיא נדה דהכא שאסורה לו בלי גבול עד שתחזור בתשובה, צריך לפרוש ממנה, כמבואר ביו"ד סוס"י קפ"ז, ונפשו בשאלתו למצוא לו היתר, ומצפה בס"ד שבסוף תחזור בתשובה.
התחלתי לחפש תרופה, וראיתי בספר אגרות משה (ח"א סימן נ"ד) שאלה ממדינת רוסיא שאוכלים האבות על שולחן בניהם שרובם כופרים ומחללי שבת בפרהסיא רק קים להו להאבות על בניהם שנאמנים, אם מותר להם לסמוך על כך ולאכול אצלם, ומביא ראיה מכתובות (פ"ה) דאמרינן התם שצריך שני עדים ורב פפא לא נאמן אבל בת רב חסדא קים לה בגווה ונאמנת לו, הרי דברי לן מועיל כעדים וכ"ש כע"א ע"ש, ואני תמה דהתם מועיל רק לענין להטיל ספק ולחשוש אבל לא לענין להאמין בודאות שכן כשצריך בירור, והיאך נאמין מחלל שבת להקל, ומיהו בכתובות כב: גבי עדים תרי ותרי באומרת ברי לי נאמנת, פירש הר"ן ברי לי אילו היה קיים היה בא, הרי שמועיל אפילו באשת איש כחזקה, ואם כן גם כאן אף שנוגע לאיסור נדה שהוא בכרת יש לסמוך להקל, אם באמת ברי לו מדבריה והיא נאמנת לו כתרי שיכול לסמוך עליה לעצמו כיון שקים לו ואין לו ספק, וגם צריך להסביר לה היטב שצריכה בדיקה בעומק להפסק טהרה, ושחייבת בבדיקת ראשון ושביעי, ושתראה לו עדי הבדיקה, (ולענין טבילתה יכול לשאול אצל העומדת על הטבילה), ולדרוש ולחקור אותה בכל פעם עד שבאמת ברי לו כעדים שבדקה כדין, ואם כל פעם עומד בדעתו שברי לו כשנים ואין לו בזה שום נדנוד ספק, לכאורה היה אפשר לצדד להתיר לו לגור עם אשתו.
ברם נראה דיש לחלק בפשיטות הראיה מדברי הר"ן, דטענת "אילו היה קים היה בא" היינו כשברי לה, ויש כת עדים המסייעת ואומרת שמת וגם יש כאן "מתוך חומר שהחמרתה עליה בסופה שבבא בעלה תאסר על שניהם - הקלתה עליה בתחלתה" מהני כבירור, אבל שהבעל יסמוך על האמנת כופרת ר"ל שתעשה כדין תורה לא מהני, ואף שטוען ברי אינו כלום. ובעיקר דינא דברי לי כבי תרי מועיל עיין בח"ח הל' רכילות כלל ו' דין ז', וע"ש דבזה"ז אין לומר דיהני מהימן לי כבי תרי, ורק כשזה לחומרא מחמרינן כן ע"ש, ובפרט שאז"ל כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו (עיין ר"ן נדרים ח א) וכאשר גר עמה קשה לו הפרישה וממהר להאמינה, וכשאין לו אסמכתות ברורות על נאמנותה כבי תרי אין מקום להקל אף דעסקינן בבעל תשובה כהנ"ל, ואף כשיש לו אסמכתות ברורות לא רציתי להכריע בזה, עד שנשמע הכרעת גדולי הוראה בזה.
