לזכות ר' דרור דוד בן שרה
ולזכות גילה שושנה בת נעכא גיטל
In principal, the milk of cow milked by a Gentile without supervision - known as חלב עכו"ם - is prohibited out of concern that he will mix in unkosher milk and therefore one must drink only חלב ישראל [milk that was supervised by a Jew]. There is a famous heter of Rav Moshe that I grew up on. He said that since there is governmental supervision and one will lose his parnassa if he mixes in unkosher milk - even חלב עכו"ם is permitted.
ולזכות גילה שושנה בת נעכא גיטל
In principal, the milk of cow milked by a Gentile without supervision - known as חלב עכו"ם - is prohibited out of concern that he will mix in unkosher milk and therefore one must drink only חלב ישראל [milk that was supervised by a Jew]. There is a famous heter of Rav Moshe that I grew up on. He said that since there is governmental supervision and one will lose his parnassa if he mixes in unkosher milk - even חלב עכו"ם is permitted.
THANK G-D!!! Otherwise - goodbye Hagen Dazs, Hersheys chocolate, Yodels and drakes cakes etc. etc. What is expected of us? There is a limit to how much one can afflict himself in this world. Miss out on so many delights?? Super human.
Now I am a bit older and I attempt to avoid making my taste buds my posek.
Rav Moshe wrote:
"ובדבר החלב של הקאמפאניעס (=החברות) במדינתנו אשר יש פקוח הממשלה ואם יערבו חלב בהמה טמאה יענשו וגם יסגירו את העסק שלהם שלכן ודאי מירתתי (=מפחדים) מלערב, יש טעם גדול להתיר אף בלא שיטת הפרי חדש משום דהעיקר דידיעה ברורה הוא כראיה ממש וכו'.
GREAT!! I KNEW that there is a merciful G-d who wouldn't want to deny us so much pleasure.
But adds Rav Moshe:
"לבעלי נפש ראוי להחמיר ואין בזה משום יוהרא".
A Baal Nefesh [a serious Yid] should be strict and there is no problem haughtiness or arrogance. And in a later teshuva he writes
"הוא רק בשעת הדחק [...] ולא בשביל יוקר מעט.
One should only rely on this in extenuating circumstances and not because חלב ישראל is a little more expensive.
Today, in most frum neighborhoods in the U.S. [Teaneck, Passaic, Five Towns, Upper West Side, Flatbush etc. etc.], Cholov Yisrael is very available and in the absence of serious shalom bayis issues, one should [according to Rav Moshe] only drink Cholov Yisrael in the classical sense and not rely on governmental supervision. If you live in Israel then you have an even easier time because it is so hard to find חלב עכו"ם here.
Here are the teshuvos in full, the first from 1954 and the second from 1968:
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן מז
בענין חלב הקאמפאניעס שבמדינתנו.
ט"ו סיון תשי"ד. מע"כ ידידי הרה"ג מהר"ר יהודה דיק שליט"א.
ובדבר החלב של הקאמפאניעס במדינתנו אשר יש פקוח הממשלה ואם יערבו חלב בהמה טמאה יענשו וגם יסגירו את העסק שלהם שלכן ודאי מירתתי מלערב יש טעם גדול להתיר אף בלא שיטת הפר"ח משום דהעיקר דידיעה ברורה הוא כראיה ממש כהא דשבועות דף ל"ד גם לעדות דממון. וגדולה מזה איתא בתוס' יבמות דף מ"ה בשם יש מפרשים גם לדין ראיית ב"ד לטבילת גר עיין שם. וזהו גדר אנן סהדי שמצינו בהרבה מקומות. ואף לעדי קיומא דקידושין שאף שלא ראו אלא היחוד הוא כראו הביאה ממש ונעשית א"א גמורה אף לחייב מיתה להבא עליה אחר אח"כ ושלא לתפוס בה קידושין אחרים. ויותר מזה חזינן דאף אנן סהדי פחותה מזו כהא דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות שהוא כראיה ממש ונחשב כהוו עדים לקיומא אף לקולא לענין שלא להצריכה גט מהשני בקטנה שלא מיאנה והגדילה וניסת לשני בכתובות דף ע"ג ושמואל לא פליג אלא משום שאין אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וע"ד קידושין הראשונים בועל עיין שם, אף שאין בועל ביאת זנות הוא רק לרוב בנ"א ומ"מ נחשבה ידיעה זו כראיה ואף שצריכין אנו לעוד דבר דהוא רק ידיעה דהא לא ראינו רק יחוד ולרב הוא עוד תלתא שהם רק ידיעות שאף שסובר אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום ודאי איכא מעוט שאין יודעין גם לדידיה כיון דאיכא מ"ד שסובר דאין אדם יודע עיין בתוס' גיטין דף מ"ה משום שאין לומר שתהיה פלוגתתם רחוקה אך מ"מ מצד הרוב היודעין שאין קידושי קטנה כלום והרוב שאין בועלין ביאת זנות והרוב שביחוד יש גם ביאה אף שאיכא ג' מעוטים כנגדם שאף אם נימא כמעוט אחד לא היו קידושין מ"מ נחשב לרב כעדים לקיומא ממש שבעיל לשם קידושין אף לקולא שלא יתפסו קידושי השני וגם שמואל מודה בעצם הדין כדלעיל אלמא דיש לידיעה דין ראיה ממש.
ויש ידיעה שאף בנפשות נחשב ראי' דבמנאפים עד שיראו כדרך המנאפים אף שהחיוב הוא רק אם הכניס כמכחול בשפופרת שלא ראו זה. ומשמע מרש"י ב"מ דף צ"א שכתב דלא הזקיקתן תורה להסתכל כ"כ, דבכה"ג ברוצח ושאר מיתות לא היו מחייבין מיתה ורק במנאפים לא הזקיקתן תורה להסתכל ומחייבין אותן מיתה אף שאינה ראיה. וא"כ צריך לומר שבעצם ידיעה היא כראיה גם לגבי נפשות ולכן נהרגין במנאפין ורק בשאר מיתות הוא גזה"כ שלא ידונו ע"פ ידיעה ולכן במנאפין שהיה נמצא שלא יהרגו לעולם כדאיתא בספ"ק דמכות סובר שמואל דמוכרחין לומר דבמנאפין נהרגין ע"פ ידיעה זו ולית בהו גזה"כ זה לענין ידיעה זו אבל אם ידיעה לא היה בעצם כראיה איך שייך לומר שיהרגו כדרך המנאפין דהא עכ"פ לא ראו וליכא עדים אלא ודאי שבעצם הוא כראיה לכל דבר רק שנתחדש דבנפשות לא ידונו ע"פ עדות דידיעה ובמנאפין לא נתחדש לענין ידיעה זו.
ולכן בחלב שאסרו רק בחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו יש להתיר גם בישראל יודעין ידיעה ברורה דהוי כראיה. וזה שאם יערבו יענשו ויצטרכו לסגור העסק שלהם שהוא הרוחה של כמה אלפים והממשלה משגחת אליהם הוא ודאי ידיעה ברורה שהיא כראיה שלא היה בכלל איסורם. וזה הוא גם לכו"ע דאין טעם לחלוק בזה ולכן הרוצה לסמוך ולהקל יש לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב בנ"א שומרי תורה וגם הרבה רבנים וח"ו לומר שעושין שלא כדין. אבל מ"מ לבעלי נפש מן הראוי להחמיר ואין בזה משום יוהרא וכך אני נוהג להחמיר לעצמי אבל מי שרוצה להקל הוא עושה כדינא ואין להחשיבו כמזלזל באיסורין.
ובאם אחד נהג להחמיר אם נאסר מדין מנהג ג' פעמים תליא אם היתה כוונתו להחמיר אף אם הדין הוא להתיר וכ"ש בידע בעצמו שיש להתיר ומ"מ נהג איסור יש עליו איסור נדר דנהג ג"פ אבל אם החמיר משום שהיה סבור שאסור מדינא או אף רק שאסור מספק וחשב על המקילין שאולי טועין בדין או שאולי הם מזלזלין באיסורין אין עליו דין נדר מצד מנהגו וא"צ היתר. והנני ידידו, משה פיינשטיין.
בענין חלב הקאמפאניעס שבמדינתנו.
ט"ו סיון תשי"ד. מע"כ ידידי הרה"ג מהר"ר יהודה דיק שליט"א.
ובדבר החלב של הקאמפאניעס במדינתנו אשר יש פקוח הממשלה ואם יערבו חלב בהמה טמאה יענשו וגם יסגירו את העסק שלהם שלכן ודאי מירתתי מלערב יש טעם גדול להתיר אף בלא שיטת הפר"ח משום דהעיקר דידיעה ברורה הוא כראיה ממש כהא דשבועות דף ל"ד גם לעדות דממון. וגדולה מזה איתא בתוס' יבמות דף מ"ה בשם יש מפרשים גם לדין ראיית ב"ד לטבילת גר עיין שם. וזהו גדר אנן סהדי שמצינו בהרבה מקומות. ואף לעדי קיומא דקידושין שאף שלא ראו אלא היחוד הוא כראו הביאה ממש ונעשית א"א גמורה אף לחייב מיתה להבא עליה אחר אח"כ ושלא לתפוס בה קידושין אחרים. ויותר מזה חזינן דאף אנן סהדי פחותה מזו כהא דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות שהוא כראיה ממש ונחשב כהוו עדים לקיומא אף לקולא לענין שלא להצריכה גט מהשני בקטנה שלא מיאנה והגדילה וניסת לשני בכתובות דף ע"ג ושמואל לא פליג אלא משום שאין אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וע"ד קידושין הראשונים בועל עיין שם, אף שאין בועל ביאת זנות הוא רק לרוב בנ"א ומ"מ נחשבה ידיעה זו כראיה ואף שצריכין אנו לעוד דבר דהוא רק ידיעה דהא לא ראינו רק יחוד ולרב הוא עוד תלתא שהם רק ידיעות שאף שסובר אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום ודאי איכא מעוט שאין יודעין גם לדידיה כיון דאיכא מ"ד שסובר דאין אדם יודע עיין בתוס' גיטין דף מ"ה משום שאין לומר שתהיה פלוגתתם רחוקה אך מ"מ מצד הרוב היודעין שאין קידושי קטנה כלום והרוב שאין בועלין ביאת זנות והרוב שביחוד יש גם ביאה אף שאיכא ג' מעוטים כנגדם שאף אם נימא כמעוט אחד לא היו קידושין מ"מ נחשב לרב כעדים לקיומא ממש שבעיל לשם קידושין אף לקולא שלא יתפסו קידושי השני וגם שמואל מודה בעצם הדין כדלעיל אלמא דיש לידיעה דין ראיה ממש.
ויש ידיעה שאף בנפשות נחשב ראי' דבמנאפים עד שיראו כדרך המנאפים אף שהחיוב הוא רק אם הכניס כמכחול בשפופרת שלא ראו זה. ומשמע מרש"י ב"מ דף צ"א שכתב דלא הזקיקתן תורה להסתכל כ"כ, דבכה"ג ברוצח ושאר מיתות לא היו מחייבין מיתה ורק במנאפים לא הזקיקתן תורה להסתכל ומחייבין אותן מיתה אף שאינה ראיה. וא"כ צריך לומר שבעצם ידיעה היא כראיה גם לגבי נפשות ולכן נהרגין במנאפין ורק בשאר מיתות הוא גזה"כ שלא ידונו ע"פ ידיעה ולכן במנאפין שהיה נמצא שלא יהרגו לעולם כדאיתא בספ"ק דמכות סובר שמואל דמוכרחין לומר דבמנאפין נהרגין ע"פ ידיעה זו ולית בהו גזה"כ זה לענין ידיעה זו אבל אם ידיעה לא היה בעצם כראיה איך שייך לומר שיהרגו כדרך המנאפין דהא עכ"פ לא ראו וליכא עדים אלא ודאי שבעצם הוא כראיה לכל דבר רק שנתחדש דבנפשות לא ידונו ע"פ עדות דידיעה ובמנאפין לא נתחדש לענין ידיעה זו.
ולכן בחלב שאסרו רק בחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו יש להתיר גם בישראל יודעין ידיעה ברורה דהוי כראיה. וזה שאם יערבו יענשו ויצטרכו לסגור העסק שלהם שהוא הרוחה של כמה אלפים והממשלה משגחת אליהם הוא ודאי ידיעה ברורה שהיא כראיה שלא היה בכלל איסורם. וזה הוא גם לכו"ע דאין טעם לחלוק בזה ולכן הרוצה לסמוך ולהקל יש לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב בנ"א שומרי תורה וגם הרבה רבנים וח"ו לומר שעושין שלא כדין. אבל מ"מ לבעלי נפש מן הראוי להחמיר ואין בזה משום יוהרא וכך אני נוהג להחמיר לעצמי אבל מי שרוצה להקל הוא עושה כדינא ואין להחשיבו כמזלזל באיסורין.
ובאם אחד נהג להחמיר אם נאסר מדין מנהג ג' פעמים תליא אם היתה כוונתו להחמיר אף אם הדין הוא להתיר וכ"ש בידע בעצמו שיש להתיר ומ"מ נהג איסור יש עליו איסור נדר דנהג ג"פ אבל אם החמיר משום שהיה סבור שאסור מדינא או אף רק שאסור מספק וחשב על המקילין שאולי טועין בדין או שאולי הם מזלזלין באיסורין אין עליו דין נדר מצד מנהגו וא"צ היתר. והנני ידידו, משה פיינשטיין.
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן ה
הידור להשתמש בחלב ישראל
הנה בדבר החלב שזה הרבה שנים שיראי השי"ת אשר בטאראנטא נזדרזו בהסכם הרבנים וכל החרדים למצוות התורה ותקנות חז"ל, וראו שיהיה חברה (קאמפאניא) לחלב שנחלב על פי השגחת ישראל, וכן כל הדברים הנעשים מחלב, כגבינה וחמאה ושמנת (קרים) מחלב זה על פי השגחת ישראל. ועתה נתרשל הדבר מצד שעולה ביוקר מעט, והרבה לוקחים חלב מסתם חברות, אף אנשים מאלו שלקחו כל השנים מהחלב והגבינות וכל המינים מהחלב שתחת השגחה.
איברא דאיכא טעמים להקל בחלב הלקוח מחברות, במדינה אשר מדיני המדינה אסור למכור חלב שיש בו עירוב חלב טמא (דבר זה נתבאר בתשובות מרן זצ"ל במקומות רבים בתשובותיו, שעצם הידיעה שאין הגויים מערבין חלב טמא בחלב הבהמות הטהורות שמוכרין, משום דמירתתי ומשום שאין הדבר כדאי להם, נחשב ממש כידיעה, ועי' באגרות יו"ד ח"א סי' מ"ו, מ"ז, מ"ח - שם נידון דין גבינת קאטעדש של נכרים, וסימן מ"ט. וכן ביו"ד ח"ב סי' ל"א, ל"ה, מ"ז ד"ה ואם אפשר, וסימן מ"ח, וביו"ד ח"ג סימן ט"ז) הוא רק בשעת הדחק (בהרבה מן המקומות הנ"ל כתב מרן זצ"ל שראוי לבעל נפש להחמיר בזה; ביו"ד ח"א סי' מ"ו כתב שחלב החברות אינו בכלל הגזרה של חלב עכו"ם, אבל בסימן מ"ז, מ"ח ומ"ט כתב שראוי לבעלי נפש להחמיר בזה ואינו נחשב יוהרא, וביו"ד ח"ב סימן ל"ה כתב שמטעם שראוי להחמיר צריכים מנהלי ישיבה לקנות עבור הבחורים רק חלב שראה ישראל החליבה, אף שמצב הישיבה דחוק, כיוון גם זה הוא מענייני חינוך ולימוד שידעו שכדאי וראוי לבני תורה להחמיר אף כשיש רק חשש איסור, דמזה יתבוננו לראות איך לירא מאיסורין, וכל הוצאות הישיבה הרי הוא כדי לחנך דור נאמן לה' ולתורתו, ובענייני חינוך אין לצמצם, אבל במקומות הרחוקות שאין שם חברות מחלב שישראל רואהו, והוא דבר קשה מאד להשיג חלב שישראל רואה בשעת החליבה, אף ליחידים, אין להם להחמיר; וביו"ד ח"ג סי' ט"ז כתב מרן זצ"ל שראוי להחמיר אם אפשר להשיג חלב שראה ישראל החליבה בלא טירחא ובלא חילוק בהשיווי; ועי' בכל המקומות הנ"ל שלגבי חומרת בעלי נפש בזה, דייק בלשונו ולא כתב להחמיר וליקח חלב ישראל, שכן לדעתו גם חלב החברות הוא חלב ישראל לדינא, אלא כתב להחמיר וליקח חלב שישראל רואה בשעת החליבה), אף אם גם בטאראנטא איכא איסור מדיני המדינה, ולא בשביל יוקר מעט.
איברא דאיכא טעמים להקל בחלב הלקוח מחברות, במדינה אשר מדיני המדינה אסור למכור חלב שיש בו עירוב חלב טמא (דבר זה נתבאר בתשובות מרן זצ"ל במקומות רבים בתשובותיו, שעצם הידיעה שאין הגויים מערבין חלב טמא בחלב הבהמות הטהורות שמוכרין, משום דמירתתי ומשום שאין הדבר כדאי להם, נחשב ממש כידיעה, ועי' באגרות יו"ד ח"א סי' מ"ו, מ"ז, מ"ח - שם נידון דין גבינת קאטעדש של נכרים, וסימן מ"ט. וכן ביו"ד ח"ב סי' ל"א, ל"ה, מ"ז ד"ה ואם אפשר, וסימן מ"ח, וביו"ד ח"ג סימן ט"ז) הוא רק בשעת הדחק (בהרבה מן המקומות הנ"ל כתב מרן זצ"ל שראוי לבעל נפש להחמיר בזה; ביו"ד ח"א סי' מ"ו כתב שחלב החברות אינו בכלל הגזרה של חלב עכו"ם, אבל בסימן מ"ז, מ"ח ומ"ט כתב שראוי לבעלי נפש להחמיר בזה ואינו נחשב יוהרא, וביו"ד ח"ב סימן ל"ה כתב שמטעם שראוי להחמיר צריכים מנהלי ישיבה לקנות עבור הבחורים רק חלב שראה ישראל החליבה, אף שמצב הישיבה דחוק, כיוון גם זה הוא מענייני חינוך ולימוד שידעו שכדאי וראוי לבני תורה להחמיר אף כשיש רק חשש איסור, דמזה יתבוננו לראות איך לירא מאיסורין, וכל הוצאות הישיבה הרי הוא כדי לחנך דור נאמן לה' ולתורתו, ובענייני חינוך אין לצמצם, אבל במקומות הרחוקות שאין שם חברות מחלב שישראל רואהו, והוא דבר קשה מאד להשיג חלב שישראל רואה בשעת החליבה, אף ליחידים, אין להם להחמיר; וביו"ד ח"ג סי' ט"ז כתב מרן זצ"ל שראוי להחמיר אם אפשר להשיג חלב שראה ישראל החליבה בלא טירחא ובלא חילוק בהשיווי; ועי' בכל המקומות הנ"ל שלגבי חומרת בעלי נפש בזה, דייק בלשונו ולא כתב להחמיר וליקח חלב ישראל, שכן לדעתו גם חלב החברות הוא חלב ישראל לדינא, אלא כתב להחמיר וליקח חלב שישראל רואה בשעת החליבה), אף אם גם בטאראנטא איכא איסור מדיני המדינה, ולא בשביל יוקר מעט.
ובפרט אלו שכבר נהגו הרבה שנים שלא לסמוך על הטעמים להקל, אלא על השגחת ישראל כדין, שעליהם יש איסור מדין נדר דהנהגה הרבה שנים (ביו"ד ח"א סי' מ"ז כתב מרן זצ"ל ובאם אחד נהג להחמיר אם נאסר מדין מנהג ג' פעמים, תליא באם היתה כוונתו להחמיר אף אם הדין הוא להתיר, וכ"ש בידע בעצמו שיש להתיר ומ"מ נהג איסור, יש עליו איסור נדר דנהג ג"פ. אבל אם החמיר משום שהיה סבור שאסור מדינא, או אף רק שאסור מספק, וחשב על המקילין שאולי טועין בדין, או שאולי הם מזלזלין באיסורין, אין עליו דין נדר מצד מנהגו ואין צריך היתר).
וגם על גבינות הא ליכא היתר ההוא דהן אסורות מטעם שמעמידין אותן בקיבת נבלה, ועי' מש"כ באגרות יו"ד ח"ב סי' מ"ח, וכשגבינות נעשו בהשגחת ישראל מחלב שלא ראה ישראל החליבה, עיין אגרות יו"ד ח"ג סי' ט"ז, ורק מצד שמקילין בחלב נתרגלו להיות מקילין אף בגבינות. ולכן ודאי יש להזדרז בזה ביותר, ולחזק ידי יראי השי"ת העוסקים בזה, שיתקיים החלב שתחת השגחת ישראל בטאראנטא. ויתרבו חרדים לדברי התורה שיקחו חלב זה, וכל המינים מהחלב שתחת השגחה, אשר ממילא גם יוזל המקח, ולא יקשה הדבר לשום אדם.
ובזכות הזהירות והזריזות במצוות השי"ת ותקנות חז"ל נזכה כולנו לגאולה השלימה אשר אנחנו מצפים ומקווים כל הימים.
ובאתי על החתום בכ"ח תמוז שנת תשכ"ח, משה פיינשטיין.
ובזכות הזהירות והזריזות במצוות השי"ת ותקנות חז"ל נזכה כולנו לגאולה השלימה אשר אנחנו מצפים ומקווים כל הימים.
ובאתי על החתום בכ"ח תמוז שנת תשכ"ח, משה פיינשטיין.
