Heating Soup On Shabbos

Rebbetzin Pesha Soloveitchik, the wife of Rav Moshe, and daughter of Rav Eliyahu Feinstein [Rav Moshe Feinstein's uncle], was a genius. When she was 12, she knew all of Ein Yaakov by heart. She was also touted to be quite a "lamdanit". She was mechadesh an astounding heter.

This was published in a sefer [at least one]. The only problem is that it flies in the face of the psak of the Mechaber AND Rema who forbid this [see S.A. 318-14 and 15]. I am not aware of ANY posek who permits it. 

Here is the Piskei Teshuvos [where you can often find lenient views when shopping for a heter] Rav Ovadiah [who could be super-lenient due to his vast knowledge and desire to make life easier for us] and Rav Moshe Shternbuch [who quotes the Eglei Tal who says that בישול אחר בישול בלח שנצטנן לגמרי is בישול דאורייתא לכולי עלמא]. 

If anyone finds other meikilim in this Halacha, I would like to be informed:-). 

   

פסקי תשובות אורח חיים סימן שיח

ל. תבשיל מוצק או נוזלי שנצטנן, לחממו שוב (כללי 'בישול אחר בישול')

סעי' ד', שו"ע: תבשיל שנתבשל כל צרכו, יש בו משום בישול אם נצטנן וכו' והני מילי שיש בו משום בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק וכו'. ולהלן (סעי' ט"ו) נכפל שוב הלכה זו בשו"ע וברמ"א בתוספת כמה פרטים. ונכון לסכם הלכה חשובה זו ד'בישול אחר בישול' ובהוספות נחוצות מעוד כמה אחרונים אשר מוסיפים מדע בהבנת דברי השו"ע ומשנ"ב והביה"ל.

כל דבר מאכל211 אשר נתבשל כל212 צרכו, אם יבש213 הוא, אף אם נצטנן לגמרי, מותר לחממו214 שוב בשבת, באופן ובצורה שאין215 הדרך לבשל כך מאכל שאינו מבושל, ומותר להניחו ולהשרותו בתוך כלי ראשון שהוסר מהאש (ואין עתידים להחזירו על האש), ויש ליזהר ולשים לב שכל216 מרכיבי התבשיל והמלח והתבלינים שנתנו בו יהיו כאלו שעברו בישול.

ואם המאכל נוזלי217 וכן כל תבשיל שיש בו רוטב, אם נצטנן לגמרי אסור להניחו בכל אופן וצורה ליד מקום חם שיכול218 להגיע ל'יד סולדת בו' (40 מעלות), וכן אסור להניחו בתוך מים או תבשיל שבכלי ראשון אפילו הוסר מהאש כל זמן שהיד סולדת בו, וכן יש219 לימנע מלערות עליו רותחין מכלי ראשון, אבל220 להניחו לתבשיל או לתוך מים חמים שבכלי שני מותר לכתחילה.

ואם עדיין חם קצת (פושר221) באופן שעדיין222 ראוי לאכלו כ'תבשיל חם' לסתם223 בני אדם, הגם224 שאינו ערב לחיך כתבשיל אשר חם כהוגן, למנהג באשכנזים כהרמ"א (להלן סעי' ט"ו) מותר לחממו אפילו עד שירתח, אך יזהר225 שלא יהיה באופן שיש בו משום איסור 'חזרה'.

ולמנהג הספרדים כהשו"ע כל שנצטנן באופן שאין 'היד226 סולדת בו', או שהועבר227 לכלי שני אפילו עדיין חם מאוד, שוב אסור לחממו בכל אופן וצורה שהוא, ורק ע"י228 נכרי אפשר להקל.

ויש229 הכותבים שמהראוי גם לאשכנזים לחשוש לכתחילה לשיטת השו"ע, אך למעשה230 לא נתפשט אצל האשכנזים המנהג להחמיר כלל.

אמנם בזאת יש להחמיר גם לאשכנזים, אם נצטנן לגמרי, הגם שאח"כ חזר ונתחמם באופן המותר (פחות מיס"ב) עד שהגיע שוב למצב ש'ראוי לאכלו מחמת חמימותו', מכל מקום אסור231 לחממו יותר, שכיון שנצטנן פקע ממנו שם מבושל, והרי זה כבישול מחדש.

אמנם אם נתחמם שוב232 עד למעלה מדרגת יד סולדת בו, מותר233 להמשיך חימומו עד שירתח, אם כל מרכיבי התבשיל עברו בישול כל צרכן.

ודע, כי איסור 'בישול אחר בישול' בדבר מבושל לח שנצטנן לגמרי נחלקו בו הראשונים234 אם יש בו איסור בישול מן התורה, ולדעת הרמ"א נקטינן235 למעשה שאין איסורו מן התורה אלא מדין גזירה236 דרבנן (זולת 'מים' גרידא, שיש237 חוששים ל'בישול אחר בישול מן התורה' לכולי עלמא), ולכן מקילינן בו לענין היתר238 'אמירה לנכרי' במקום מצוה או צורך גדול, או תינוק או חולה (אף שאין בו סכנה), וכן לענין239 'מעשה שבת', וכן לענין לצרף240 שיטות הראשונים המתירים לכתחילה בלח אף שנצטנן לגמרי כשיש עוד צירופי היתר, או241 כשאין מתכוין לכך או לא ניחא ליה וכיוצב"ז.
ואם התבשיל 'מצטמק ורע לו' מקילינן אף לכתחילה לחממו242 על ידי נכרי, ולצורך תינוק או חולי שאיב"ס אף ע"י יהודי, אך בתנאי שלא יניחו לחמם על האש במקום ובאופן שהדרך לבשל שם מאכל שלא נתבשל כלל.

ועוד יש לציין כי דבר שנתבשל ע"י חום החמה (השמש) או תולדות חמה (וכן ע"י קרני243 מיקרו גל), אפילו מבושל כל צרכו ועדיין רותח, מהנכון244 להחמיר ולהחשיבו כבלתי מבושל וצונן לענין להניחו ליד חום אש או תולדות אש (אפילו מניחו באופן שאין בו משום איסור חזרה כלל, ואין הדרך לבשל שם מאכל שאינו מבושל), אם כי מעיקר הדין נראה שאין איסור בדבר.

ובדבר שלא עבר בישול כלל אלא כבישה או מליחה, הגם שהכלל ידוע 'כבוש כמבושל' ו'מליח כרותח', אין245 כללים אלו מתירים לבשלו או לחממו אח"כ ואף לא בדיעבד, ואם בישלו חייב מדאורייתא.

שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן מה

שאלה: תבשיל צונן שהיה מונח במקרר מערב שבת, האם מותר לחממו על הפלאטה של שבת, או יש בזה איסור משום שנראה כמבשל בשבת?

תשובה: במשנה במסכת שבת (דף קמה:) שנינו: כל שבא בחמין לפני השבת שורין אותו בחמין בשבת, וכל שלא בא בחמין מערב שבת, מדיחין אותו בחמין בשבת. כלומר, דבר שנתבשל כל צרכו מלפני השבת, מותר לשרותו בחמין של כלי ראשון כדי לחממו בשבת, שאין בישול אחר בישול. אבל דבר שלא נתבשל מערב שבת אסור לשרותו בחמין של כלי ראשון בשבת, שהרי הוא מבשל בשבת, אלא רק מותר להדיח אותו בשבת במים חמים של כלי שני, שכלי שני אינו מבשל. ופירשו בגמרא, דבר שבא בחמין מלפני השבת, כגון עוף שנתבשל כל צרכו מערב שבת, מותר לשרותו בחמין בשבת כדי לחממו. והוא הדין שמותר להעמידו כנגד האש כדי שיתחמם. וכן פסק מרן השלחן ערוך (/או"ח/ בסימן שיח סעיף טו), שדבר שנתבשל כל צרכו מותר להניחו כנגד מדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו. וראה בשו"ת קול אליהו (חלק אורח חיים סימן יד), ובברכי יוסף (סימן שיח אות ה').

והנה דעת רש"י (שבת יח:), והרא"ש (פרק ג' דשבת סימן יא), ורבינו יונה המובא בהר"ן (ריש פרק ד' דשבת), שדוקא תבשיל יבש כגון חתיכות בשר או חתיכות דגים וכיוצא בהן, אין בו משום בישול בשבת, מאחר שכבר נתבשל מערב שבת, אבל תבשיל לח, כגון מרק שנצטנן, יש בו משום בישול אחר בישול, ואסור לחממו באופן שתהיה היד סולדת בו. אבל הרמב"ם והרשב"א והר"ן סוברים שאף בלח שנצטנן אין בישול אחר בישול. ומאחר שהיא מחלוקת באיסור תורה הלכה כדברי האוסרים בלח. וזו לשון מרן השלחן ערוך (/או"ח/ סימן שיח סעיף ד): תבשיל שנתבשל כל צרכו ונצטנן יש בו משום בישול בשבת, ואסור לחממו בשבת, במה דברים אמורים, בתבשיל שיש בו מרק, אבל תבשיל יבש מותר לשרותו בחמין בשבת. ומבואר בבית יוסף (/או"ח/ סימן רנג) בשם רבינו יונה ורבינו ירוחם, שלא נקרא תבשיל לח לענין זה אלא כשרובו רוטב ומרק, אבל תבשיל של בשר או דגים, ויש בו קצת רוטב ושומן, מאחר שרובו יבש, אין בו משום בישול אחר בישול. וכן הסכים הגאון רבי אברהם פימנטיל בספר מנחת כהן (בקונטרס משמרת השבת פרק ב), ושכן מסתבר, שהרי אין לך תבשיל של בשר שאין בו מוהל ושומן, ועם כל זה נידון כתבשיל יבש לענין זה, וכן כתבו הפרי מגדים (סימן רנג אות יג), והגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון בדעת תורה (סימן שיח סעיף טו). לפיכך, תבשיל של בשר או דגים, ותפוחי אדמה, וכיוצא בזה, כל שרובו יבש מותר לחממו בשבת, גם באופן שמגיע ליד סולדת בו, אבל תבשיל לח כגון מרק, אף שיש בו חתיכות בשר, מכיון שרובו צלול ולח, אסור לחממו בשבת, שיש בו דין בישול אחר בישול.

אולם אף על פי שמותר לחמם תבשיל יבש בשבת, מכל מקום לא הותר להניחו על כירים של גז או פתיליה של נפט וכיוצא בזה כדי לחממו, שמא יחתה בגחלים, כלומר, שמא ישכח ויגביה את הפתילה של האש כדי למהר את חימומו של התבשיל. ורק כנגד האש או על גבי קדרה המונחת על האש וכיוצא בזה מותר לחמם. וכמו שפסק מרן בשלחן ערוך (/או"ח/ סימן רנג סעיף ה) וזו לשונו: מותר לתת בשבת על פי קדרת חמין תבשיל שנתבשל כל צרכו מערב שבת כגון פאנדיש (בצק אפוי הממולא בשר מבושל), וכיו"ב, כדי לחמם, לפי שאין דרך בישול בכך. ע"כ. וכן כתב עוד מרן בשלחן ערוך (/או"ח/ סימן שיח סעיף ח), שמותר להניח בשבת תבשיל קר שנתבשל כל צרכו, על גבי מיחם שעל האש, שכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו, כגון תבשיל יבש, מותר להניחו על גבי קדרה שעל האש. ע"ש. ולכאורה הוא הדין שמותר להניח התבשיל שנתבשל כל צרכו, והוא יבש, על הפלאטה החשמלית, מפני שיש הפסק בין האש לקדרת התבשיל, וכאילו הוא נותנה על קדרת החמין. אולם יש להעיר על זה ממה שפסק מרן בשלחן ערוך (/או"ח/ סימן רנג סעיף ג), המשכים בבוקר וראה שהקדיח תבשילו וירא פן יקדיח יותר, יכול להסיר התבשיל, ולהניח על פי הכירה קדרה ישנה ריקנית, ואז ישים הקדרה שהתבשיל בתוכה על גבי הקדרה הריקנית, אבל יזהר שלא ישים קדירתו על גבי קרקע, ושתהיה רותחת. ע"כ. ומבואר שאם רק הונח התבשיל על גבי קרקע אסור להחזירו אפילו על קדרה ריקנית, והטעם הוא משום שנראה כמבשל לכתחילה, וכמו שכתבו הרשב"א והר"ן (שבת לח:). וכן כתבו האחרונים. ואם כן יש לומר שאף בפלאטה חשמלית אסור להניח תבשיל צונן משום שנראה כמבשל. אלא שלפי זה יש להקשות שהרי מרן השלחן ערוך עצמו התיר להניח בשבת תבשיל שנתבשל כל צרכו על גבי קדרת חמין או על גבי מיחם. וכבר עמד בזה בספר תוספת שבת (סימן רנג ס"ק מב) שלכאורה דברי השלחן ערוך סותרים זה את זה. ותירץ, שבקדרה ריקנית אסור מפני שנראה כדרך בישול לכתחילה, אבל על גבי קדרה מלאה מותר שאינו נראה כמבשל. וכן כתב הפרי מגדים, שלהעמיד התבשיל על גבי קדרת חמין או מיחם יש להתיר שאינו דומה למעמיד על גבי כירה, אבל כשהקדרה שעל האש ריקנית, שאינה עומדת שם אלא רק לסתום חום הכירה, דמי לכירה גרופה וקטומה שאסור לתת עליה תבשיל לכתחילה בשבת משום שנראה כמבשל. ע"כ. והסכים לזה במשנה ברורה בביאור הלכה (סימן רנג סעיף ג) בד"ה ויזהר. וראה עוד בחזון איש (בהלכות שבת סימן לז אות ט). ולפי זה המניח על גבי פלאטה חשמלית, דומה למניח על גבי קדרה ריקנית, שיש לאסור. אולם המגן אברהם (סימן שיח ס"ק כו), מחלק בזה בין תבשיל לח רותח שאסור להניחו בשבת גם על גבי קדרה של חמין, משום שיש לגזור שמא יניחנו צונן, ויש בישול אחר בישול בלח, אבל תבשיל יבש אפילו צונן מותר להניחו בשבת על גבי קדרה (אפילו ריקנית), שאין בישול אחר בישול ביבש. ע"ש. (וכן כתב המחצית השקל סימן רנג ס"ק לד, ושכן דעת המגן אברהם). וכן פסק הגאון רבי ישמעאל הכהן בשו"ת זרע אמת חלק ג' (חלק אורח חיים סימן כו), להתיר לחמם בשבת תבשיל יבש שנתבשל כל צרכו מערב שבת, על גבי פח מתכת מנוקב (או אזבסט) שעל האש, ונסתייע ממה שכתב המהרי"ל, שאם הונח דף על התנור מותר להניח עליו קדרה של תבשיל לחממו. ואם כן הוא הדין שאם שם פח של מתכת מנוקב בנקבים קטנים על גבי הכירה שיש בה גחלים בוערות, הרי המחיצה של ברזל מפסקת בין הגחלים לתבשיל, והרי זה כנותן על קדרה שעל האש. ע"ש. וכן כתב הגאון רבי חיים דניאל שלמה פינסו בספר שם חדש חלק א' (דף נח סע"א), ושכן המנהג להקל בירושלים. ע"ש. וכן פסק בשו"ת עמק המלך (סימן מח). ע"ש. ולפי זה מותר להניח בשבת תבשיל יבש על פלאטה חשמלית, הואיל והפח של הפלאטה מפסיק בין חוטי החשמל לקדרת התבשיל שהוא יבש, ואין בישול אחר בישול ביבש. ובשו"ת מהר"ם שיק (חלק או"ח סימן קיז) כתב לחלק, שבקדרה חמה שרוצה להעמיד חמימותה, אפילו מניחה על גבי קדרה ריקנית אין היכר כל כך בזה, וחיישינן שמא יבוא לחתות האש, אבל קדרה שיש בה תבשיל צונן, והוא יבש, כיון שנותנה על גבי קדרה, יש היכר בדבר שאינו מתכוין שירתח ויתבשל, וכיון שיש היכר שוב אין לחוש שמא יחתה באש. ע"כ. ולפי זה גם כן יש להתיר נתינת תבשיל יבש צונן על פלאטה חשמלית, שמכיון שהפח מפסיק בין חוטי החשמל הבוערים ובין הקדרה, הרי זה כמניח על גבי קדרה ריקנית שמותר. ועוד שבפלאטה אין כל אפשרות להגביה החום, ולא שייכא הגזרה דשמא יחתה בגחלים. וכן הזכיר סברא זו הגאון רבי צבי פסח פראנק, בשו"ת הר צבי (חלק או"ח סימן קלו). ועוד שיש לומר שלא חששו חז"ל לגזרה דשמא יחתה, אלא דוקא בגחלים שבכירה שדרכן לדעוך קימעא קימעא, ואינן נשארות במצב אחד של חום, ולכן חששו שמא כשיראה שהן עוממות ודועכות, ישכח שהוא שבת ויחתה בגחלים להבעירן, אבל בפלאטה חשמלית או בכירים של גז שנשארות באותו מצב תקין של החום, במדה שוה, אין מקום לגזור משום גזרה שמא יגביה מדת החום, אפילו אם היתה אפשרות במציאות להגביה מדת החום בפלאטה חשמלית. וסברא זו נזכרה בדברי הגאון רבי יוסף גרשון הורביץ, בגידולי ציון חלק ט' (סימן יא). ע"ש. וראה עוד בזה בשו"ת מהר"ם בריסק חלק ב' (סימן עו), ובשו"ת ערוגת הבושם (חלק או"ח סימן נז), ובפתח הדביר חלק ג' (סימן שיח), ובדגול מרבבה (סימן רנג), ובספר תהלה לדוד (שם ס"ק יח), ובספר פקודת אלעזר בן טובו (סימן שיח). ועוד. ואמנם הרה"ג רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ו' (חלק או"ח סימן טו) כתב לאסור להניח בשבת תבשיל על הפלאטה החשמלית לחממו, ואף על פי שהפח מכסה את חוטי החשמל, יש לומר שלא התירו אלא פח חיצוני שניכר שנעשה לשם הפסק, מה שאין כן בזה שהוא מחובר מעיקרו. ע"ש. אולם הרב עצמו הדר תבריה לגזיזיה, בספרו ישכיל עבדי חלק ז' (סימן כח אות ח), וכתב, והנה עתה בראותי שרבים וכן שלמים משתמשים בשבת בפלאטה החשמלית ואין פוצה פה, נתתי אל לבי להבין על מה סמכו להתיר, ובאתי לידי הכרה שבזה יש להקל, משום שהפלאטה החשמלית מלכתחילה נעשית לשם שימוש בשבת, ונקראת פלאטה של שבת, ואם כן הרי יש בה סימן לכל אדם שהיום שבת, ולא יבוא להשתמש בה באיסור, כגון להחזיר עליה תבשיל שלא נתבשל כל צרכו, או תבשיל לח צונן, וכיוצא בזה, ומכיון שאין האש נראית לעין ואין כאן חשש חיתוי, לפיכך נהגו להתיר, ואדרבה הפלאטה עדיפא מכיסוי של פח שעל הכירה, ששם עלול להסיר הפח מעל הכירה שלא מדעת, מה שאין כן בפלאטה שאי אפשר בשום פנים להוציא הכיסוי מעל חוטי החשמל, ומכיון שעשויה לשם כך, אין לך סימן והיכר גדול מזה לזכור את יום השבת, ואפילו החזון איש שאוסר בפתיליה, אפילו אם מעמידים עליה פח של מתכת, יודה כאן להתיר, ששם האש נראית מתחת הכיסוי של פח, מה שאין כן בפלאטה שהיא עצמה סימן על השבת וכל עיקרה נעשית לשם כך יש להתיר. ע"כ. והניף ידו שנית להתיר בזה בספרו ישכיל עבדי חלק ז' (חלק אורח חיים סימן מד, שאלה טו, אות ג', דף ע"ה סע"ב). ע"ש. וכן עיקר.

בסיכום: תבשיל צונן שנתבשל כל צרכו מערב שבת, והיה מונח במקרר, מותר לחממו בשבת על פלאטה חשמלית של שבת, אפילו חום שהיד סולדת בו. וכן מותר לחממו על אזבסט (או פח מתכת מנוקב) המונח על כירים של גז, ובלבד שרוב התבשיל יבש, אף שיש בו קצת רוטב, אבל אם היה רוב התבשיל רוטב, אסור לחממו בשבת על הפלאטה. שיש דין בישול אחר בישול בלח.

תשובות והנהגות כרך א סימן ריט

שאלה: עשיית כוס תה בשבת

הנידון הוא להוסיף את תמצית הטה ("סענס") למים חמים שבכוס, והתמצית כבר מבושלת אלא שכעת היא צוננת, ולכן אני חושש תמיד כשאני מוזג כוס טה בשבת לשיטת החזו"א זצ"ל, שמחדש שכוס נקרא כלי שני רק כשמערין לתוכו מכלי אחר שאיננו ע"ג האור, אבל כשמערה לכוס מכלי שעומד מעל גבי האור כמנהגינו דינו כמו בכלי ראשון כיון שמגיע לכוס מכלי ראשון ע"ג האור, ואם כן המים בכוס דינם כמו בכלי ראשון, וכשמוסיף אל הכוס את תמצית הטה קר כשנצטנן יש בישול אחר בישול בלח לשי' הרבה ראשו' ז"ל והרמ"א מתיר רק בלא נצטנן לגמרי, ויותר מזה מצינו ב"אגלי טל" (מלאכת אופה ס"ק י"ד ובהשמטות שם) שמחדש שלכו"ע יש בדבר לח שנצטנן לגמרי בישול מה"ת (ודלא כמפרשים שזהו רק מדרבנן מפני דמיחזי כבישול) ולדבריו מים שנתבשלו ונצטננו לגמרי אסור מה"ת לחממן.

ולפי זה אם מוסיפין טה ("סענס" מבושל) למים בכוס, הלוא הטה עכשיו קר ומתבשל במים חמין שבכוס שדינם להחזו"א זצ"ל ככלי ראשון, כיון שהגיע לכוס מהדוד שעומד ע"ג האש, ועלולים ליכשל בזה באיסור תורה, ולכן נוהג אני לשפוך המים שבכוס הראשון שוב לכוס אחר, שבודאי חשיב כלי שני, ואז כלי שני לא מבשל, והרווחנו בזה גם דלדעת הגרש"ז בסידור דמחמיר דאפילו דבר יבש שנתבשל כשמגיע ללח ונימוח דינו כלח, ואם כן צוקער אף על פי שנתבשל, מ"מ כשמגיע ללח בכוס ונימוח, דינו כלח ויש בישול אחר בישול, אבל לפי מנהגינו ששופכים לכלי אחר לכ"ע הוי כלי שני שלא מבשל.
וכן הרווחנו בזה גם שבלא"ה בכלי שני ההיתר רפיא, שביד נכוית בו יש פוסקים שאוסרים גם בכלי שני (הנשמ"א והמהרש"ם בדע"ת וכן פסק במ"ב ס"ק מ"ח), וקשה להבחין בין סולדת לנכוית, ובכלי שלישי עדיף שיש מקילין בזה בכל גווני עיין בחזו"א סימן נ"ב ס"ק כ"ב דאף שהחמיר בכלי שני ביד נכוית מיקל בכלי שלישי בזה, ע"ש, וא"כ אף אם לא נחמיר דהכוס הראשונה הוי ככלי ראשון מ"מ צריך עוד כוס כדי שיהיה כלי שלישי, אבל באור שמח הלכות שבת מפרש בטעם דכלי שני לא מבשל דכח האש נחשב אז כח כחו, וכיון שדינו ככלי שני לא מבשל).
ודרשתי בקהלה להדר לעשות כן, וכששותים טה בשבת יעבירו המים מכוס לכוס אחר שבודאי כלי שני, ומסתברא טפי שדינו ככלי שלישי, דעדיף מכלי שני ולא מבשל אף בקלי הבישול, והם אינם בקיאים בדיני בישול, הוריתי להם ליזהר ולשפוך תמיד חמין מכוס הראשונה ששופכים לתוכה מהדוד, לכוס אחר יבש ונקי, ודינו רק אז ככלי שני לכ"ע או אפילו שלישי, ואז מערבבים בו טה או סוכר.

וזהו הלכתא רבתא לשבת, כל פעם שמכין כוס טה בשבת לשפוך המים בכלי שלישי באופן שלכ"ע נקרא עכ"פ כלי שני וכמ"ש, ולכן ישפוך המים חמין שבכוס לכוס אחר, ואז ישפוך לתוכו את הטה קר והסוכר ואז עדיף, וכדאי מלאכת שבת להטריח כן ליזהר ממכשול.