לזכות ר' דרור דוד בן שרה
וגילה שושנה בת נעכא גיטל
Rav Valdenberg was asked in 1959 by the Rav of Akko [famous for the additional sound it makes after the first sound - oh sorry that is "echo"], Rav Baruch Yashar z"l, about a shul where they found an "original" solution to the famous problem of 2 bar mitzvah boys on the same Shabbos - Let one boy get maftir and read the haftorah, and then let the second boy do the same.
וגילה שושנה בת נעכא גיטל
Rav Valdenberg was asked in 1959 by the Rav of Akko [
He responded that this solution is against the Halacha for various reasons, a] If they reread from the Torah it makes it seems as if there was something wrong with the Torah that they read from originally, b] It causes unnecessary brachos [ברכה שאינה צריכה], c] Since everyone was already yotzei, it is not permitted to read for an individuals sake [i.e. the second bar mitzvah boy] d] The famous טירחא דציבורא - an unnecessary burden on the tired Jews who work hard all week and have no energy for doubleheader maftir-haftorah. A SERIOUS shyla of "tzaar baalei chaim".... What makes this so much more severe [and Rav Valdenberg doesn't mention this] is that the thought of the cholent and kugel waiting for them after Kiddush is so powerful and so compelling that it is an almost life threating situation and we must do EVERYTHING we can in order to save Jewish lives. But then again - what about all of the heartburn, excess calories and other problems caused by the very unhealthy, fatty, cholestorolly, oily and sugary foods serve at a Kiddush, turning peoples bad diets even worse? Maybe I shouldn't write that. People are sick of hearing about the importance of eating healthy. We are all going to die anyway, it's just a matter of time. Might as well enjoy ourselves while here on G-d's greatest planet.
The problem was that the gabbaim of this shul weren't very G-d fearing as evidenced by the fact that they didn't observe the laws of taharas hamishpacha. So if they are not worried about איסורי כרת [sexual contact with one's own wife who hasn't immersed in mikva effectively cuts them both off from G-d - it's really not worth it], they are not going to be worried about aveiros like ברכה שאינה צריכה. They were also tough guys with whom you wouldn't want to mess. So what is the solution?
Rav Valdenberg notes that in two tshuva sfarim from America this question has already been dealt with. Rav Valdenberg was holding in ALL of the tshuva sefarim - Sefardi, Ashkenazi, American, Israeli, ancient, contemporary etc. etc. in a WONDROUS fashion in the era before computers when everything is accessible and searchable.
He suggests that they split up the shul into two different groups and the second group should hear the reading elsewhere or that ten men have in mind not to be yotzei the first time so the second round will be on their behalf. Ideally of course, the two boys should find separate shuls or one of the boys should read the haftorah a different Shabbos and just get a regular Aliyah this Shabbos. It's cool. It's only a non-binding minhag that the Bar Mitzvah boy read the haftorah. Not everybody does it and they remain Jews in good standing.
He concludes by signing his name without even adding "rabbi". Like, he was one of the biggest poskim in the universe and he didn't bother to even mention that he was a rabbi. COOL!
He suggests that they split up the shul into two different groups and the second group should hear the reading elsewhere or that ten men have in mind not to be yotzei the first time so the second round will be on their behalf. Ideally of course, the two boys should find separate shuls or one of the boys should read the haftorah a different Shabbos and just get a regular Aliyah this Shabbos. It's cool. It's only a non-binding minhag that the Bar Mitzvah boy read the haftorah. Not everybody does it and they remain Jews in good standing.
He concludes by signing his name without even adding "rabbi". Like, he was one of the biggest poskim in the universe and he didn't bother to even mention that he was a rabbi. COOL!
Here is the tshuva in full:
שו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן לו
אם אפשר לקרוא בשבת ברכות ופסוקי המפטיר וברכות וקריאת ההפטרה פעמיים לשני ברי - מצוה.
ב"ה. יום א' י"א ניסן תשי"ט, ירושלים עיה"ק תו"ב. שלום וברכת החג למעכ"כ ידידי הרב הגאון וכו' מוהר"ר ברוך ישר (שליכטר) שליט"א. רב העיר עכו. אחדשכת"ר באהבה רבה וכבוד.
מכתבו היקר כלול בשאלה הלכה למעשה נתקבל לידי בסוף שבוע העבר והגם שאינה שאלה לפסח, אבל כפי שמדגיש כת"ר דחופה היא מפני שהיא מהוה כעת בעיה עיקרית בערי עולים ובמעברות, משום כך הנני ממהר לענות עליה, ובקצרה כפי שירשה הזמן כעת.
רע מאד המעשה הרע שכותב כת"ר שבבית כנסת פלוני בחרו בגבאים שאינם שומרים טהרת המשפחה. והלכה פסוקה היא ברמ"א בחו"מ סי' ל"ז סעי' כ"ב דטובי הקהל הממונים בצרכי רבים הרי הן כדיינים ואסורים להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום רשעה, וכן פוסק הלבוש שם בסעי' כ"ב דקהל הממנים עליהם ראשי וטובי הקהל הרי הם דיינים ואסור להושיב ביניהם מי שפסול משום רשעה. ולכן למנות כאלה בתור גבאי בית כנסת הרי הוא בבחינה של הגם לכבוש את המלכה עמי בבית. אך לא אאריך בזה דלא זאת עיקר השאלה בנידוננו וזה הופלט רק בדרך אגב במכתבו בכדי להסביר מצב הדברים בבית הכנסת דשם, וכתבתי הנ"ל באשר א"א לעבור בשתיקה על שמועה לא טובה כזאת, ועיקר השאלה היא כדלהלן:
בזמן האחרון הרשו להם הגבאים והקורא לקרוא לתורה (אם ישנם שני ברי - מצוה בשבת) פסוקי המפטיר פעמיים וקריאת ההפטרה פעמיים, כלומר: קוראים לבר מצוה הראשון למפטיר, ואחרי עלותו לתורה וברכותיו, קריאת פרשת ההפטרה וברכותיה - חוזרים וקוראים את בר המצוה השני השני למפטיר וגם הוא עולה ומברך על התורה, קריאה, הפטרה וברכותיה, באופן שגם הקריאה וברכותיה וגם ההפטרה וברכותיה חוזרים ונשנים באותו ספר התורה ובאותו המקום. ונפש השואל בשאלתו (וכפי שכותב כת"ר נשאל על כך מאדם חשוב מאד) אם לעורר משום כך מחלוקת אשר תצית אש שאת אחריתה מי ישורנה, אם לעזוב את ביהכ"נ, ואם בכלל אולי צודקים הגבאים והקורא ואין כאן בית מיחוש.
(א) ואען ואומר! לומר שצודקים בכך הגבאים והקורא ודאי שאין לומר, לא נשמע על בכזאת פה בארץ שינהיגו מנהגים חדשים כאלה מבלי לשאול פי הרב ופי האדם חשוב שבמקום, והנהגת מנהג כזה יש לו מבוא לארבעה איסורים, אם מדינא, ואם ממנהגא, והמה:
(א') משום פגמא דס"ת ופגמא דראשונים, דהרי לפני קריאת ההפטרה בנביא צריכים לגלול הס"ת, עיין בב"י בטור או"ח סוס"י קמ"ז מה שמביא בשם א"ח שכתב בלשון: לא יהיה פותח המפטיר עד שיגלול הגולל הספר פירוש שיתחיל לגוללו וי"מ עד שיגלול שיהיה נסגר ויעתיקו החזן מהבימה מקום שיושב שם כשגוללין אותו ע"ש. ועפי"ז נפסק באו"ח סי' קמ"ז סעי' ז' וסי' רפ"ד סעי' ו' דאין המפטיר מתחיל עד שיגמרו לגלול הס"ת, ועיין בספר אמת ליעקב למהר"י אלגזי בפרק משפט קריאת ההפטרה אות ג' שמביא בשם הבאר שבע שכותב על כך עוד ב' טעמים, האחד, שהוא מפני כבוד התורה להראות שהוא עיקר וחשוב טפי מנביא, והשני, כדי שלא יהא נראה ברכות המפטיר שאומרן על ס"ת עיין שם, וא"כ כשיבואו כעת בפעם שניה באותו המקום לפתוח מחדש הס"ת לקרות בה, יש בכך אי משום פגמא דס"ת משום הנכנסים שלא ידעו שזאת אותה הס"ת שקראו מקודם ויחשבו שמצאו פגם בראשונה והוציאו אחרת, ואי משום פגמא דצבור שיאמרו שלא יצאו בקריאה הראשונה. וכה"ג מצינו במג"א בסוף סי' ס"ט שמביא בשם המשפטי שמואל שאם הוציאו הראשונים ס"ת וקראו בה אין לשניים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרות בה. והמ"ב בס"ק י"ח מוסיף דנתן טעם לזה שהוא משום פגמו של ספר תורה שמא יאמרו שמצאו פסול בס"ת ראשונה ומפני כך הוציאו שנייה ואף אם הוא ס"ת זו עצמו מ"מ שמא יאמרו הראשונים שאחרת היא שהוציאו משום פסול שמצאו בראשונה וגם שיש פגם לראשונים שלא יצאו ידי קריאה ע"ש, וידענא שיש מקום של חילוק בהיות ולא הכניסו עדיין הס"ת להיכל וכ"ע ידעי שזה אותה ס"ת, ובהיות שהמדובר לענין קריאת מפטיר דדינא שאין מוציאין אחרת אפילו בנמצא בה טעות, חוץ מנמצא טעות במפטיר של חובת היום, וא"כ לא יבואו לחשוב שהראשונים לא יצאו ידי קריאה, ובהיות שהרי כל הקהל מקשיב לקריאת המפטיר מחדש, ובהיות שכל באי בית הכנסת ידעי שזהו בשביל המאורע המיוחד שישנו בשבת זו בבית הכנסת, אבל בכל זאת איך שהוא לא פלטינן באופן כזה מאיזה זלזול ופגמא בכנ"ל בפני הקהל הפשוט שאינו יודע מכל זה, ונפש היפה סולדת מפתיחת ס"ת וקריאה מחדש הבאה כל עיקר לצורך עצמם. למען הרבות הצרמוניה הדמיונית הכוזבת, דאחרת הרי יכלו להסתדר ע"י הטלת גורל והבר מצוה השני יקבל עליה אחרת, ויעלה למפטיר לשבת האחרת, או לכה"פ לסדר מראש קריאה שניה בבית שני בעזרה של ביהכ"נ וכדומה.
(ב') ישנה שאלה של גורם ברכה שאינה צריכה, ויתר מכאן ברכות לבטלה, ואין דומה זה לקריאת התורה עצמה דנהגו בכמה מקומות להוסיף על הקרואים בשבתות וכן לחזור על הקריאה שקרא הראשון בעת הצורך כשמחת חתונה, עיין או"ח סי' רפ"ב סעי' ב' דהקריאה בתורה הרי חובת היום היא, אבל הקריאה בנביא הרי רק מכח מנהגא הוא משום מעשה שהיה, והיא באה כטפילה לקריאת ס"ת, ובמקום שאין ס"ת אין לקרוא ההפטרה עם הברכות שלפניה ושלאחריה דהוי ברכה לבטלה, עיין לבוש סי' רפ"ד סעי' א', וא"כ כל שקרא פעם הנביא עם הברכות, כבר יצא הציבור ונפטרו מידי חיובן [וזהו אחד מהטעמים שקוראים זה בשם ההפטרה עיין אמת ליעקב], ואיך יחזרו ויקראו ויברכו על כך שוב, בזמן שגם שמו העצמי הפטרה מעיד עליו שכבר נפטרו ידי חיובן, הרי הוי תו הברכות לבטלה, וכן אותו הדבר הקריאה בתורה למפטיר, הרי היא ג"כ כבר רק משום כבוד התורה כמבואר במגילה ד' כ"ג ע"א שלא יהא כבודה וכבוד הנביא שוה אם יקרא בנביא לבדו כמו שקראו מתחילה העולים הראשונים בתורה לבדה, עיין מ"ב סי' רפ"ב ס"ק י"ט ושר הציון ס"ק כ"ב, ובאה כבר אחרי הקדיש בכדי להודיע שאינו ממנין העולים, ואפי' למ"ד עולה מודה נמי שכל עיקרו של מפטיר אינו בא אלא משום כבוד התורה אלא דס"ל דכיון דמ"מ הא קא קרי עולה, כדמבואר בשו"ת ריב"ש סי' קי"ב ע"ש. וא"כ מה מקום להעלות עוד שנית לקרוא במפטיר בזמן שהראשון ג"כ כבר לא היה ממנין העולים ונקרא רק משום כבוד התורה ולכן כמעט הדבר ברור שהעולה השני המברך למפטיר מברך לבטלה ועכ"פ גורם לברכה שאינה צריכה כי הרי אינו כבר ממנין העולים, והראשון שבירך וקרא היה זה רק משום כבוד התורה בהיות והיו צריכים לברך גם על ההפטרה בנביא, אבל בהשני אין כבר חיוב לקריאה ולברכה בנביא שהרי כבר ברכו וקראו, וממילא אין חיוב יותר לברך ולקרוא תו בתורה, ויוצא שהכל בא לבטלה, ועכ"פ כברכות שאינן צריכות.
(ג') מכיון שכבר גללו הס"ת והקהל כבר יצאו י"ח יש לדון דתו אסור לפתחה ולקרות בה משום פחות מעשרה וכ"ש משום יחיד, בדומה שכותב להסתפק החיי אדם כלל ל"א סעי' י"א באם כולם שמעו קרה"ת =קריאת התורה= ויש איזה ב"א =בני אדם= שלא שמעו אם מותר לקרות עוד הפעם בשבילם די"ל דלא תקנו אלא בשכל הצבור חייבין בקריאה אבל לא בשביל יחידים, ותוספות חיים שם סקי"ג מביא בשם בית מאיר שהעלה להלכה דצריך עכ"פ שיהי' רוב מנין דהיינו ו' בנ"א =בני אדם= שלא שמעו קרה"ת ע"ש, וכאן הדבר עוד יותר גרוע, כמובן.
(ד') משום טרחא דציבורא וכבודם, שמצינו שחששו במיוחד לכך לענין קריאה בתורה, עיין יומא ד' ע' ע"א וסוטה ד' מ"א ע"א ושו"ע או"ח סי' קמ"ד סעי' ג' ועוד, ואין להטריח ציבור שלם לכ"כ זמן בחזרת קריאה בתורה ומפטיר משום יחיד או יחידים, וכל כה"ג אפי' כשהמיעוט מוחה צריכים לשמוע לו מכיון אומר כהלכה.
(ב) אולם למען למנוע מחלוקת וחילול שם שמים כי כפי הנראה מכותלי מכתבו הגבאים והקורא המה גברי אלימא, ולא ישמעו לקול מלחשים המה החכמים המשמיעים דבריהם בנעימת קול ובמקל נועם יש איפוא לחשוב הדבר כבדיעבד, ויש לכן לבחור הרע במיעוטו על ידי עצה יעוצה באופן שלא תגרע גם מאות נפשם בניפוח הצירמוניה, או מהוספת כבודם וכדומה, ולא מנם יהלוך מאומה. והיינו שעשרה מהצבור יכוונו שלא לצאת בקריאת המפטיר וההפטרה של הבר מצוה הראשון ידי החיוב שתקנו חכמים שהצבור יקראו בנביא עם ברכות לפניה ולאחריה, ויחשבו על ידי כן הצבור הזה אז כצבור מיוחד הבא לצאת ולקרוא המפטיר וההפטרה שלא שמעו עדיין בכדי לצאת ידי חובתם.
אסמכתא לזה מצינו בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת חאו"ח סי' ט"ו שנשאל שם על מנהג שהנהיגו איזה יחידים שהיו כבר בשעת קריאת התורה שאחר גמר התפלה קוראים פעם שנית באותו בית הכנסת על אותו הבימה שקראו הראשונים, והשואל חשש להמשפטי שמואל שבמג"א הנ"ל, והשיב הנו"ב בראשונה לפקפק על עצם דברי המשפטי שמואל [ועיין גם במ"ב שם בסי' ס"ט ס"ק י"ח], וגם לחלק נידונו מנידון המשפטי שמואל בהיות שהם דברו במקרה ובנידונו המדובר הוא במנין קבוע, ותו כותב דאין בזה חשש משום גורם ברכה שאינה צריכה מכיון שהחבורה הזאת לא נתכוונה מתחילה לצאת בברכות של ראשונים עיין שם ביתר אריכות, וא"כ ה"נ בנ"ד יכולים לעשות בכזאת וימלטו איך שהוא מחששא השניה ולו בגדר של תמותות שחוטות, והחששא הראשונה היא ג"כ בכלל מפוקפקת קצת כדרמזנו בדברינו לעיל ולכן משום מניעה מחלוקת יש להתיר, וכן יש להתיר משום כך החששא הרביעית, ובפרט שבכה"ג מהוים המה ציבור מיוחד, ואלו שכבד וטורח להם הדבר יכולים משום דרכי שלום לצאת לעזרה או לבית שני ולהתפלל לבד תפלת מוסף.
(ג) ואגלה את אוזן כת"ר שבעית שאלתו הטרידה כבר כמה מחברים מרבני אמריקה, והרי לדוגמא: בספר משנת יעב"ץ להרב יעקב בן ציון הכהן מענדעלסאן סי' י' נשאל מגבאי הקהלות בניארק בדיוק כנידון שאלתנו בשני נערים שנעשים בר מצוה בשבת אחד, והשיב להתיר לא מיבעיא שכשעשרה יכוונו שלא לצאת אלא אפילו כשאין עשרה שיתכוונו שלא לצאת, דיו"ט שלו הוא ואין לערבב שמחתו ובכדי למנוע קטטות ומרירות, עיין שם שמזכיר גם מהנו"ב הנ"ל.
בספר אבני שהם מהרב משה בנימין טאמאשאוו סי' א' השיב להתיר שיתחלקו לב' כתות שכל כת תקרא בפ"ע ההפטרה ע"ש.
בספר שו"ת תשובה שלמה ח"ב חאו"ח סי' ד' השיג על ספר משנת יעב"ץ הנ"ל ודחה דבריו בשתי ידים והעלה דלענין קריאת מפטיר וההפטרה וברכותי' אין להתיר בשום פנים קריאה שנית ואיסור גמור הוא עיין בדבריו ובנימוקיו.
ציינתי לספרים הנ"ל רק שלא יחסר המזג, ועל כן לא אבוא בזה גם לשאת ולתת בדבריהם, ואני הנלפענ"ד כתבתי.
(ד) ובזה אוסיף מן החדש לדברי האמורים למעלה מה שלא שזפתם עיני המחברים הנ"ל כלל, והוא מה שראיתי בספר מזבח אדמה בסי' רפ"ד, הוא מביא דאירע מעשה שקראו בס"ת ויחיד מהם או שנים יצאו מהרה שהם חולים וכיוצא ואח"כ נכנסו לביכ"נ =לבית כנסת= אחר סמוך לו ממש ושם כבר קראו הס"ת וההפטרה ואלו רוצים להשלים תפלתם ולקרוא שם ההפטרה וברכותיה כיון שכבר שמעו ס"ת כראוי ויש עמהם עשרה רק שרובם כבר קראו ההפטרה בצבור כדינה והרוצים להפטיר הם ב' או ג', והשיב דנראה דכל שהוא בצבור אחד שקראו בס"ת שפיר דמי לקרוא בברכותיה, וא"צ שקורא ההפטרה יהיה אותו המשלים בתורה ומספיק במה ששמע הקריאה בתורה עד סוף והוא במקום שקראו בס"ת, ואפילו אם הוא יחידי זה שקורא ההפטרה בברכותיה דהו"ל כדין פורס על שמע דהיכא שאין שם רובא דמינכר לחזרת עמידה וכו' דפסק מרן באו"ח סי' ס"ט דאפילו בשביל אחד ואפי' מי ששמע וכו' וה"ה הכא בהפטרה כל שהוא בעשרה כעין מה שנתקנה בעשרה אפי' שרובם כבר יצאו יכולים לברך אלו. ומסיים המזבח אדמה דכל זה כתב הנראה לכאורה ומ"מ לכתחילה אין נכון להפטיר בברכה כי אם במחוייבים עיין שם.
ובדומה לזה ועוד ביתר על כן איתא גם בספר מחזיק ברכה או"ח סי' רפ"ד אות ב' באדם חשוב אחד שנקרא מביכ"נ שלו להיות משלים בביכ"נ אחר ובעוד שקרא משלים שם, בביהכ"נ שהוא מתפלל בו כבר קראו ההפטרה, ויצאו מקצת בני אדם להתפלל מוסיף בעזרה והאדם החשוב הנז' כשהשלים קריאתו חזר לביהכ"נ שלו ומצא שכבר קראו ההפטרה ובקש לחזור לביהכ"נ שעלה משלים ומצא דביני ביני קראו שם ההפטרה, ואזי יצא לעזרת ביהכ"נ שלו ששם היו עשרה מוכנים להתפלל מוסף כאמור וקרא ההפטרה בברכותיה והתפלל מוסף, ולעזו עליו שבעזרה לא היה ס"ת וגם השומעים כבר יצאו י"ח ההפטרה. וכותב שם המחזיק ברכה דעם היות שעשה שלא כהוגן יש ללמד עליו זכות דכבר פסק מרן /או"ח/ סי' ס"ו [צ"ל ס"ט] דבשעת הדחק אפי' לאחד ואי משום דלא היה ס"ת עמ"ש בשו"ת המיוחסות להרמב"ן סי' קצ"ט דמשמע דכל שקרא בס"ת די וכן משמע מהרב מגן אברהם סי' זה סק"ו שכתב אם אין עירוב שיכולין להביא חומש בביהכ"נ הולכים עשרה ומפטירין בבית שם החומש וכו'. ע"ש במחזיק ברכה שמסיים וכותב דלאח"כ מצא במזבח אדמה שכתב על נידון מעין דוגמא של מעלה וצידד שיכולים לומר ההפטרה אך לכתחילה אין נכון עיין שם.
למדנו מהנהי תרי צנתרי דדהבי הנ"ל דאמנם לכתחילה אין נכון לקרוא עבור יחיד או יחידים, וכן לכתחילה יש לקרוא ההפטרה במקום שקראו בתורה ושנמצא שם ס"ת, ושיקרא ההפטרה ויברך עליה אותו שקרא ובירך בתורה למפטיר, אבל למדנו זאת גם דבדיעבד ושעת הדחק אפשר להתיר קריאת ההפטרה גם עבור יחיד מכיון שמיהת נמצאים שם עשרה וקראו לפני זה בס"ת, וכן לא צריכים שקורא ומברך על ההפטרה יהיה דוקא אותו שבירך בתורה על המפטיר, ומספיק במה ששמע זה הקריאה בתורה עד הסוף, וכן יכולים לברך ולקרוא על ההפטרה גם בעזרה של ביהכ"נ אעפ"י שלא נמצא שם ס"ת, ולדעתי בדיעבד ושעת הדחק יותר עדיף לעשות כזאת מלפתוח בחנם שוב הס"ת ולקרוא ולברך שנית עליה.
ע"פ כל האמור אפשר לחלק ההנהגה בנידון השאלה בשלבים דלהלן וקמא קמא עדיפא.
(א) להתחלק מראש לשתי כתות במקומות מיוחדים בביהכ"נ ובעזרה, וכל כת תקרא בתורה ותפטיר בפ"ע.
(ב) אפשרי שיתחלקו גם עבור קריאת ההפטרה בלבד ולא איכפת אם במקום השני לא ימצא ספר תורה.
(ג) עשרה מאנשי ביהכ"נ יכוונו מראש, שלא לצאת בקריאת ההפטרה וברכותיה ע"י קריאת הראשון ידי חובת חכמים בתקנתם שיקראו בציבור ההפטרה בנביא ולברך תחילה וסוף, ויחזרו תו לשמוע הקריאה והברכות עם הבר מצוה השני, ואי משום כבוד התורה מספיק מה שכבר שמעו בראשונה קריאת המפטיר בה, והקריאה האחת עולה לכאן ולכאן.
(ד) אם אין אפשרי כנ"ל בסעי' ג' דלא ישמעו ויצייתו וירצו דוקא שגם השני יברך ג"כ המפטיר בס"ת אפשר להתיר באין ברירה גם שיברך ויקראו גם המפטיר בס"ת ובתנאי הנ"ל של סעי' ג' שעשרה יכוונו שלא לצאת חובת הציבור בקריאת המפטיר לא בתורה ולא בנביא ששניהם למעשה קשורים זה בזה והקריאה בתורה למפטיר הרי באה משום כבוד התורה.
(ה) אם לא ימצאו עשרה שירצו לכוון שלא לצאת בכנ"ל אפשרי לקרוא ולברך גם עבור היחיד או היחידים ובלבד שנמצאים עשרה ושכבר שמעו הקריאה בס"ת ע"ס. ובכה"ג מוטב שלא לפתוח גם הס"ת שנית והשני יחזור רק על ההפטרה וברכותיה. וזה לעיכובא להסביר לבר מצוה הקורא השני שיכוון בפירוש שלא לצאת בקריאה של הראשון.
ואחזור אל מעין הפתיחה דכל זה רק בדיעבד בשעת הדחק וכדי שלא להצית אש מחלוקת החמור מכל ושקול נגד כל, אבל לו לדברי חכמים ישמעו יש להתנהג כמו שמתנהגים בכל בתי הכנסיות בישראל במקרה כזה, והיינו, או שאחד מהם מחפש לו בית כנסת אחר, וזה לא כ"כ נורא, או שמטילים גורל וכדומה והשני יקבל עליה אחרת ואין הדבר כ"כ לעיכובא שיקבל דוקא מפטיר, ויכול גם לקבל המפטיר בשבת האחרת, ולכל היותר העדיף מכולם הוא שיתחלקו מתחילה לשתי כתות ויקראו בשני מקומות.
וד' ישפות שלומו על כולנו ויקוים בנו הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל ישראל וגו', וילמד תועים בינה לשמוע לקול חכמים ולהרבות כבוד התורה ולומדיה. ואחתום בברכת חג כשר ושמח ובמהרה נזכה לבנין אריאל ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים
ידידו מוקירו ומכבדו
אליעזר יהודא וולדינברג.
אם אפשר לקרוא בשבת ברכות ופסוקי המפטיר וברכות וקריאת ההפטרה פעמיים לשני ברי - מצוה.
ב"ה. יום א' י"א ניסן תשי"ט, ירושלים עיה"ק תו"ב. שלום וברכת החג למעכ"כ ידידי הרב הגאון וכו' מוהר"ר ברוך ישר (שליכטר) שליט"א. רב העיר עכו. אחדשכת"ר באהבה רבה וכבוד.
מכתבו היקר כלול בשאלה הלכה למעשה נתקבל לידי בסוף שבוע העבר והגם שאינה שאלה לפסח, אבל כפי שמדגיש כת"ר דחופה היא מפני שהיא מהוה כעת בעיה עיקרית בערי עולים ובמעברות, משום כך הנני ממהר לענות עליה, ובקצרה כפי שירשה הזמן כעת.
רע מאד המעשה הרע שכותב כת"ר שבבית כנסת פלוני בחרו בגבאים שאינם שומרים טהרת המשפחה. והלכה פסוקה היא ברמ"א בחו"מ סי' ל"ז סעי' כ"ב דטובי הקהל הממונים בצרכי רבים הרי הן כדיינים ואסורים להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום רשעה, וכן פוסק הלבוש שם בסעי' כ"ב דקהל הממנים עליהם ראשי וטובי הקהל הרי הם דיינים ואסור להושיב ביניהם מי שפסול משום רשעה. ולכן למנות כאלה בתור גבאי בית כנסת הרי הוא בבחינה של הגם לכבוש את המלכה עמי בבית. אך לא אאריך בזה דלא זאת עיקר השאלה בנידוננו וזה הופלט רק בדרך אגב במכתבו בכדי להסביר מצב הדברים בבית הכנסת דשם, וכתבתי הנ"ל באשר א"א לעבור בשתיקה על שמועה לא טובה כזאת, ועיקר השאלה היא כדלהלן:
בזמן האחרון הרשו להם הגבאים והקורא לקרוא לתורה (אם ישנם שני ברי - מצוה בשבת) פסוקי המפטיר פעמיים וקריאת ההפטרה פעמיים, כלומר: קוראים לבר מצוה הראשון למפטיר, ואחרי עלותו לתורה וברכותיו, קריאת פרשת ההפטרה וברכותיה - חוזרים וקוראים את בר המצוה השני השני למפטיר וגם הוא עולה ומברך על התורה, קריאה, הפטרה וברכותיה, באופן שגם הקריאה וברכותיה וגם ההפטרה וברכותיה חוזרים ונשנים באותו ספר התורה ובאותו המקום. ונפש השואל בשאלתו (וכפי שכותב כת"ר נשאל על כך מאדם חשוב מאד) אם לעורר משום כך מחלוקת אשר תצית אש שאת אחריתה מי ישורנה, אם לעזוב את ביהכ"נ, ואם בכלל אולי צודקים הגבאים והקורא ואין כאן בית מיחוש.
(א) ואען ואומר! לומר שצודקים בכך הגבאים והקורא ודאי שאין לומר, לא נשמע על בכזאת פה בארץ שינהיגו מנהגים חדשים כאלה מבלי לשאול פי הרב ופי האדם חשוב שבמקום, והנהגת מנהג כזה יש לו מבוא לארבעה איסורים, אם מדינא, ואם ממנהגא, והמה:
(א') משום פגמא דס"ת ופגמא דראשונים, דהרי לפני קריאת ההפטרה בנביא צריכים לגלול הס"ת, עיין בב"י בטור או"ח סוס"י קמ"ז מה שמביא בשם א"ח שכתב בלשון: לא יהיה פותח המפטיר עד שיגלול הגולל הספר פירוש שיתחיל לגוללו וי"מ עד שיגלול שיהיה נסגר ויעתיקו החזן מהבימה מקום שיושב שם כשגוללין אותו ע"ש. ועפי"ז נפסק באו"ח סי' קמ"ז סעי' ז' וסי' רפ"ד סעי' ו' דאין המפטיר מתחיל עד שיגמרו לגלול הס"ת, ועיין בספר אמת ליעקב למהר"י אלגזי בפרק משפט קריאת ההפטרה אות ג' שמביא בשם הבאר שבע שכותב על כך עוד ב' טעמים, האחד, שהוא מפני כבוד התורה להראות שהוא עיקר וחשוב טפי מנביא, והשני, כדי שלא יהא נראה ברכות המפטיר שאומרן על ס"ת עיין שם, וא"כ כשיבואו כעת בפעם שניה באותו המקום לפתוח מחדש הס"ת לקרות בה, יש בכך אי משום פגמא דס"ת משום הנכנסים שלא ידעו שזאת אותה הס"ת שקראו מקודם ויחשבו שמצאו פגם בראשונה והוציאו אחרת, ואי משום פגמא דצבור שיאמרו שלא יצאו בקריאה הראשונה. וכה"ג מצינו במג"א בסוף סי' ס"ט שמביא בשם המשפטי שמואל שאם הוציאו הראשונים ס"ת וקראו בה אין לשניים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרות בה. והמ"ב בס"ק י"ח מוסיף דנתן טעם לזה שהוא משום פגמו של ספר תורה שמא יאמרו שמצאו פסול בס"ת ראשונה ומפני כך הוציאו שנייה ואף אם הוא ס"ת זו עצמו מ"מ שמא יאמרו הראשונים שאחרת היא שהוציאו משום פסול שמצאו בראשונה וגם שיש פגם לראשונים שלא יצאו ידי קריאה ע"ש, וידענא שיש מקום של חילוק בהיות ולא הכניסו עדיין הס"ת להיכל וכ"ע ידעי שזה אותה ס"ת, ובהיות שהמדובר לענין קריאת מפטיר דדינא שאין מוציאין אחרת אפילו בנמצא בה טעות, חוץ מנמצא טעות במפטיר של חובת היום, וא"כ לא יבואו לחשוב שהראשונים לא יצאו ידי קריאה, ובהיות שהרי כל הקהל מקשיב לקריאת המפטיר מחדש, ובהיות שכל באי בית הכנסת ידעי שזהו בשביל המאורע המיוחד שישנו בשבת זו בבית הכנסת, אבל בכל זאת איך שהוא לא פלטינן באופן כזה מאיזה זלזול ופגמא בכנ"ל בפני הקהל הפשוט שאינו יודע מכל זה, ונפש היפה סולדת מפתיחת ס"ת וקריאה מחדש הבאה כל עיקר לצורך עצמם. למען הרבות הצרמוניה הדמיונית הכוזבת, דאחרת הרי יכלו להסתדר ע"י הטלת גורל והבר מצוה השני יקבל עליה אחרת, ויעלה למפטיר לשבת האחרת, או לכה"פ לסדר מראש קריאה שניה בבית שני בעזרה של ביהכ"נ וכדומה.
(ב') ישנה שאלה של גורם ברכה שאינה צריכה, ויתר מכאן ברכות לבטלה, ואין דומה זה לקריאת התורה עצמה דנהגו בכמה מקומות להוסיף על הקרואים בשבתות וכן לחזור על הקריאה שקרא הראשון בעת הצורך כשמחת חתונה, עיין או"ח סי' רפ"ב סעי' ב' דהקריאה בתורה הרי חובת היום היא, אבל הקריאה בנביא הרי רק מכח מנהגא הוא משום מעשה שהיה, והיא באה כטפילה לקריאת ס"ת, ובמקום שאין ס"ת אין לקרוא ההפטרה עם הברכות שלפניה ושלאחריה דהוי ברכה לבטלה, עיין לבוש סי' רפ"ד סעי' א', וא"כ כל שקרא פעם הנביא עם הברכות, כבר יצא הציבור ונפטרו מידי חיובן [וזהו אחד מהטעמים שקוראים זה בשם ההפטרה עיין אמת ליעקב], ואיך יחזרו ויקראו ויברכו על כך שוב, בזמן שגם שמו העצמי הפטרה מעיד עליו שכבר נפטרו ידי חיובן, הרי הוי תו הברכות לבטלה, וכן אותו הדבר הקריאה בתורה למפטיר, הרי היא ג"כ כבר רק משום כבוד התורה כמבואר במגילה ד' כ"ג ע"א שלא יהא כבודה וכבוד הנביא שוה אם יקרא בנביא לבדו כמו שקראו מתחילה העולים הראשונים בתורה לבדה, עיין מ"ב סי' רפ"ב ס"ק י"ט ושר הציון ס"ק כ"ב, ובאה כבר אחרי הקדיש בכדי להודיע שאינו ממנין העולים, ואפי' למ"ד עולה מודה נמי שכל עיקרו של מפטיר אינו בא אלא משום כבוד התורה אלא דס"ל דכיון דמ"מ הא קא קרי עולה, כדמבואר בשו"ת ריב"ש סי' קי"ב ע"ש. וא"כ מה מקום להעלות עוד שנית לקרוא במפטיר בזמן שהראשון ג"כ כבר לא היה ממנין העולים ונקרא רק משום כבוד התורה ולכן כמעט הדבר ברור שהעולה השני המברך למפטיר מברך לבטלה ועכ"פ גורם לברכה שאינה צריכה כי הרי אינו כבר ממנין העולים, והראשון שבירך וקרא היה זה רק משום כבוד התורה בהיות והיו צריכים לברך גם על ההפטרה בנביא, אבל בהשני אין כבר חיוב לקריאה ולברכה בנביא שהרי כבר ברכו וקראו, וממילא אין חיוב יותר לברך ולקרוא תו בתורה, ויוצא שהכל בא לבטלה, ועכ"פ כברכות שאינן צריכות.
(ג') מכיון שכבר גללו הס"ת והקהל כבר יצאו י"ח יש לדון דתו אסור לפתחה ולקרות בה משום פחות מעשרה וכ"ש משום יחיד, בדומה שכותב להסתפק החיי אדם כלל ל"א סעי' י"א באם כולם שמעו קרה"ת =קריאת התורה= ויש איזה ב"א =בני אדם= שלא שמעו אם מותר לקרות עוד הפעם בשבילם די"ל דלא תקנו אלא בשכל הצבור חייבין בקריאה אבל לא בשביל יחידים, ותוספות חיים שם סקי"ג מביא בשם בית מאיר שהעלה להלכה דצריך עכ"פ שיהי' רוב מנין דהיינו ו' בנ"א =בני אדם= שלא שמעו קרה"ת ע"ש, וכאן הדבר עוד יותר גרוע, כמובן.
(ד') משום טרחא דציבורא וכבודם, שמצינו שחששו במיוחד לכך לענין קריאה בתורה, עיין יומא ד' ע' ע"א וסוטה ד' מ"א ע"א ושו"ע או"ח סי' קמ"ד סעי' ג' ועוד, ואין להטריח ציבור שלם לכ"כ זמן בחזרת קריאה בתורה ומפטיר משום יחיד או יחידים, וכל כה"ג אפי' כשהמיעוט מוחה צריכים לשמוע לו מכיון אומר כהלכה.
(ב) אולם למען למנוע מחלוקת וחילול שם שמים כי כפי הנראה מכותלי מכתבו הגבאים והקורא המה גברי אלימא, ולא ישמעו לקול מלחשים המה החכמים המשמיעים דבריהם בנעימת קול ובמקל נועם יש איפוא לחשוב הדבר כבדיעבד, ויש לכן לבחור הרע במיעוטו על ידי עצה יעוצה באופן שלא תגרע גם מאות נפשם בניפוח הצירמוניה, או מהוספת כבודם וכדומה, ולא מנם יהלוך מאומה. והיינו שעשרה מהצבור יכוונו שלא לצאת בקריאת המפטיר וההפטרה של הבר מצוה הראשון ידי החיוב שתקנו חכמים שהצבור יקראו בנביא עם ברכות לפניה ולאחריה, ויחשבו על ידי כן הצבור הזה אז כצבור מיוחד הבא לצאת ולקרוא המפטיר וההפטרה שלא שמעו עדיין בכדי לצאת ידי חובתם.
אסמכתא לזה מצינו בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת חאו"ח סי' ט"ו שנשאל שם על מנהג שהנהיגו איזה יחידים שהיו כבר בשעת קריאת התורה שאחר גמר התפלה קוראים פעם שנית באותו בית הכנסת על אותו הבימה שקראו הראשונים, והשואל חשש להמשפטי שמואל שבמג"א הנ"ל, והשיב הנו"ב בראשונה לפקפק על עצם דברי המשפטי שמואל [ועיין גם במ"ב שם בסי' ס"ט ס"ק י"ח], וגם לחלק נידונו מנידון המשפטי שמואל בהיות שהם דברו במקרה ובנידונו המדובר הוא במנין קבוע, ותו כותב דאין בזה חשש משום גורם ברכה שאינה צריכה מכיון שהחבורה הזאת לא נתכוונה מתחילה לצאת בברכות של ראשונים עיין שם ביתר אריכות, וא"כ ה"נ בנ"ד יכולים לעשות בכזאת וימלטו איך שהוא מחששא השניה ולו בגדר של תמותות שחוטות, והחששא הראשונה היא ג"כ בכלל מפוקפקת קצת כדרמזנו בדברינו לעיל ולכן משום מניעה מחלוקת יש להתיר, וכן יש להתיר משום כך החששא הרביעית, ובפרט שבכה"ג מהוים המה ציבור מיוחד, ואלו שכבד וטורח להם הדבר יכולים משום דרכי שלום לצאת לעזרה או לבית שני ולהתפלל לבד תפלת מוסף.
(ג) ואגלה את אוזן כת"ר שבעית שאלתו הטרידה כבר כמה מחברים מרבני אמריקה, והרי לדוגמא: בספר משנת יעב"ץ להרב יעקב בן ציון הכהן מענדעלסאן סי' י' נשאל מגבאי הקהלות בניארק בדיוק כנידון שאלתנו בשני נערים שנעשים בר מצוה בשבת אחד, והשיב להתיר לא מיבעיא שכשעשרה יכוונו שלא לצאת אלא אפילו כשאין עשרה שיתכוונו שלא לצאת, דיו"ט שלו הוא ואין לערבב שמחתו ובכדי למנוע קטטות ומרירות, עיין שם שמזכיר גם מהנו"ב הנ"ל.
בספר אבני שהם מהרב משה בנימין טאמאשאוו סי' א' השיב להתיר שיתחלקו לב' כתות שכל כת תקרא בפ"ע ההפטרה ע"ש.
בספר שו"ת תשובה שלמה ח"ב חאו"ח סי' ד' השיג על ספר משנת יעב"ץ הנ"ל ודחה דבריו בשתי ידים והעלה דלענין קריאת מפטיר וההפטרה וברכותי' אין להתיר בשום פנים קריאה שנית ואיסור גמור הוא עיין בדבריו ובנימוקיו.
ציינתי לספרים הנ"ל רק שלא יחסר המזג, ועל כן לא אבוא בזה גם לשאת ולתת בדבריהם, ואני הנלפענ"ד כתבתי.
(ד) ובזה אוסיף מן החדש לדברי האמורים למעלה מה שלא שזפתם עיני המחברים הנ"ל כלל, והוא מה שראיתי בספר מזבח אדמה בסי' רפ"ד, הוא מביא דאירע מעשה שקראו בס"ת ויחיד מהם או שנים יצאו מהרה שהם חולים וכיוצא ואח"כ נכנסו לביכ"נ =לבית כנסת= אחר סמוך לו ממש ושם כבר קראו הס"ת וההפטרה ואלו רוצים להשלים תפלתם ולקרוא שם ההפטרה וברכותיה כיון שכבר שמעו ס"ת כראוי ויש עמהם עשרה רק שרובם כבר קראו ההפטרה בצבור כדינה והרוצים להפטיר הם ב' או ג', והשיב דנראה דכל שהוא בצבור אחד שקראו בס"ת שפיר דמי לקרוא בברכותיה, וא"צ שקורא ההפטרה יהיה אותו המשלים בתורה ומספיק במה ששמע הקריאה בתורה עד סוף והוא במקום שקראו בס"ת, ואפילו אם הוא יחידי זה שקורא ההפטרה בברכותיה דהו"ל כדין פורס על שמע דהיכא שאין שם רובא דמינכר לחזרת עמידה וכו' דפסק מרן באו"ח סי' ס"ט דאפילו בשביל אחד ואפי' מי ששמע וכו' וה"ה הכא בהפטרה כל שהוא בעשרה כעין מה שנתקנה בעשרה אפי' שרובם כבר יצאו יכולים לברך אלו. ומסיים המזבח אדמה דכל זה כתב הנראה לכאורה ומ"מ לכתחילה אין נכון להפטיר בברכה כי אם במחוייבים עיין שם.
ובדומה לזה ועוד ביתר על כן איתא גם בספר מחזיק ברכה או"ח סי' רפ"ד אות ב' באדם חשוב אחד שנקרא מביכ"נ שלו להיות משלים בביכ"נ אחר ובעוד שקרא משלים שם, בביהכ"נ שהוא מתפלל בו כבר קראו ההפטרה, ויצאו מקצת בני אדם להתפלל מוסיף בעזרה והאדם החשוב הנז' כשהשלים קריאתו חזר לביהכ"נ שלו ומצא שכבר קראו ההפטרה ובקש לחזור לביהכ"נ שעלה משלים ומצא דביני ביני קראו שם ההפטרה, ואזי יצא לעזרת ביהכ"נ שלו ששם היו עשרה מוכנים להתפלל מוסף כאמור וקרא ההפטרה בברכותיה והתפלל מוסף, ולעזו עליו שבעזרה לא היה ס"ת וגם השומעים כבר יצאו י"ח ההפטרה. וכותב שם המחזיק ברכה דעם היות שעשה שלא כהוגן יש ללמד עליו זכות דכבר פסק מרן /או"ח/ סי' ס"ו [צ"ל ס"ט] דבשעת הדחק אפי' לאחד ואי משום דלא היה ס"ת עמ"ש בשו"ת המיוחסות להרמב"ן סי' קצ"ט דמשמע דכל שקרא בס"ת די וכן משמע מהרב מגן אברהם סי' זה סק"ו שכתב אם אין עירוב שיכולין להביא חומש בביהכ"נ הולכים עשרה ומפטירין בבית שם החומש וכו'. ע"ש במחזיק ברכה שמסיים וכותב דלאח"כ מצא במזבח אדמה שכתב על נידון מעין דוגמא של מעלה וצידד שיכולים לומר ההפטרה אך לכתחילה אין נכון עיין שם.
למדנו מהנהי תרי צנתרי דדהבי הנ"ל דאמנם לכתחילה אין נכון לקרוא עבור יחיד או יחידים, וכן לכתחילה יש לקרוא ההפטרה במקום שקראו בתורה ושנמצא שם ס"ת, ושיקרא ההפטרה ויברך עליה אותו שקרא ובירך בתורה למפטיר, אבל למדנו זאת גם דבדיעבד ושעת הדחק אפשר להתיר קריאת ההפטרה גם עבור יחיד מכיון שמיהת נמצאים שם עשרה וקראו לפני זה בס"ת, וכן לא צריכים שקורא ומברך על ההפטרה יהיה דוקא אותו שבירך בתורה על המפטיר, ומספיק במה ששמע זה הקריאה בתורה עד הסוף, וכן יכולים לברך ולקרוא על ההפטרה גם בעזרה של ביהכ"נ אעפ"י שלא נמצא שם ס"ת, ולדעתי בדיעבד ושעת הדחק יותר עדיף לעשות כזאת מלפתוח בחנם שוב הס"ת ולקרוא ולברך שנית עליה.
ע"פ כל האמור אפשר לחלק ההנהגה בנידון השאלה בשלבים דלהלן וקמא קמא עדיפא.
(א) להתחלק מראש לשתי כתות במקומות מיוחדים בביהכ"נ ובעזרה, וכל כת תקרא בתורה ותפטיר בפ"ע.
(ב) אפשרי שיתחלקו גם עבור קריאת ההפטרה בלבד ולא איכפת אם במקום השני לא ימצא ספר תורה.
(ג) עשרה מאנשי ביהכ"נ יכוונו מראש, שלא לצאת בקריאת ההפטרה וברכותיה ע"י קריאת הראשון ידי חובת חכמים בתקנתם שיקראו בציבור ההפטרה בנביא ולברך תחילה וסוף, ויחזרו תו לשמוע הקריאה והברכות עם הבר מצוה השני, ואי משום כבוד התורה מספיק מה שכבר שמעו בראשונה קריאת המפטיר בה, והקריאה האחת עולה לכאן ולכאן.
(ד) אם אין אפשרי כנ"ל בסעי' ג' דלא ישמעו ויצייתו וירצו דוקא שגם השני יברך ג"כ המפטיר בס"ת אפשר להתיר באין ברירה גם שיברך ויקראו גם המפטיר בס"ת ובתנאי הנ"ל של סעי' ג' שעשרה יכוונו שלא לצאת חובת הציבור בקריאת המפטיר לא בתורה ולא בנביא ששניהם למעשה קשורים זה בזה והקריאה בתורה למפטיר הרי באה משום כבוד התורה.
(ה) אם לא ימצאו עשרה שירצו לכוון שלא לצאת בכנ"ל אפשרי לקרוא ולברך גם עבור היחיד או היחידים ובלבד שנמצאים עשרה ושכבר שמעו הקריאה בס"ת ע"ס. ובכה"ג מוטב שלא לפתוח גם הס"ת שנית והשני יחזור רק על ההפטרה וברכותיה. וזה לעיכובא להסביר לבר מצוה הקורא השני שיכוון בפירוש שלא לצאת בקריאה של הראשון.
ואחזור אל מעין הפתיחה דכל זה רק בדיעבד בשעת הדחק וכדי שלא להצית אש מחלוקת החמור מכל ושקול נגד כל, אבל לו לדברי חכמים ישמעו יש להתנהג כמו שמתנהגים בכל בתי הכנסיות בישראל במקרה כזה, והיינו, או שאחד מהם מחפש לו בית כנסת אחר, וזה לא כ"כ נורא, או שמטילים גורל וכדומה והשני יקבל עליה אחרת ואין הדבר כ"כ לעיכובא שיקבל דוקא מפטיר, ויכול גם לקבל המפטיר בשבת האחרת, ולכל היותר העדיף מכולם הוא שיתחלקו מתחילה לשתי כתות ויקראו בשני מקומות.
וד' ישפות שלומו על כולנו ויקוים בנו הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל ישראל וגו', וילמד תועים בינה לשמוע לקול חכמים ולהרבות כבוד התורה ולומדיה. ואחתום בברכת חג כשר ושמח ובמהרה נזכה לבנין אריאל ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים
ידידו מוקירו ומכבדו
אליעזר יהודא וולדינברג.
