לרפואת ר' חיים דב בן ריסה שושנה בתוך שח"י
We are accustomed to the fact that many people say Kaddish together. However this wasn't always the case. It used to be that only one person said Kaddish and that was it. What is the correct practice? Well, ideally people shouldn't die, then we won't have to say Kaddish. But since the Malach Hamoves is CRAZZZY BUSSSYYY we must deal with reality until the coming of THE TRUE MESSIAH!!!
Here is a teshuva of Rav Teichtal ztz"l where he explains the minhag to say Kaddish together. Then a teshuva of Rav Yitzchak Weiss ztz"l where he quotes the Divrei Chaim, the Rebbe of Tzanz who rejects this minhag. [Both Rav Teichtal and Rav Weiss were killed by the Nazis ימ"ש]. Then a teshuva of the Tzitz Eliezer where he discusses the issue and quotes, among others, the Binyan Tzion, who rails strongly against this custom. He also notes that people shouldn't say Kaddish quietly [as many do].
This is the tip of the iceberg. There is a lot more material on this topic.
משנה שכיר סי' ל"ב
עוד
הביא המאסף שם בשם הזכר לאברהם שכתב, אם יהיו רשאים הרבה יתומים לומר קדיש ביחד
מדוע כתבו בשו"ע (יו"ד סי' שעו ס"ג בהג"ה) מי קודם ומי נדחה
מפני מי, ומה שהביא הפ"ת (שם סק"ו) שאומרים הרבה ביחד, י"ל דזהו
דוקא בביהכ"נ שהקהל רב והרבה עונים יש לכל או"א בלעדי האומרים קדיש,
עכ"ל הרב הנ"ל שם במאסף.
ומטעם
זה קריתי תגר בבואי לכאן על מה שראיתי שהמנהג פה שכל היתומים בשעה שרוצים לומר
קדיש כולם הולכים ממקומן אל פני הארון הקדש למטה אצל המושבות של ברכת כהנים
ואומרים הכל קדיש במקום אחד, ואין לשמוע כלל קול מי שאומר קדיש, כי תרי קלי לא
משתמעי, וכש"כ עשרה קלי ועוד יותר ויותר, ולפיכך עדיף הי' להם להשאר כל א' על
מקומו ולומר שם קדיש כדי שיהי' לכל או"א עונים. ומה גם לדברי מרן החתם סופר
הנ"ל דעיקר זכות הקדיש הוי רק במה שמזכה בעניית הקדיש, ובאופן זה ליכא זכות
כלל, כי אין יכולין לענות אחריהם מפני שאין שומעין אותן, וכבר אמרתי להם זאת, אבל
לא שמעו לקולי באמרם שכבר נהגו כן מקדמת דנא, וכן המנהג בכל גליל העליון, והוא
שבשתא דעל גבייהו ואין יכולין למיפק מנהון.
אמנם
בעיקרא דמילתא דדימה הרב הנ"ל עניית הקדיש לעני' דתפלה, נראה לפע"ד דיש
לדון בזה ולומר דלא דמי להדדי. מפני שנראה לי דע"כ לא קאמר המחבר (סי' קכד
ס"ד) דאם ליכא ט' דצייתי קרוב שיהי' ברכה לבטלה, דוקא בתפלה דנתקנה להוציא
לצבור י"ח, וכן גבי קדיש דתפלה, שהוא ג"כ להוציא הצבור, מבואר בתשובת
הרא"ש (כלל ד אות יט) דצריכין לכוון לשמוע לחזן, וע"כ אסר שם לומר עם
החזן, והמג"א (ריש סימן קכה) הביאו, ועיין שם במחצית השקל, וכיון דבא להוציא
אחרים הכי איתקין שיהי' ט' המכוונים, והיכא דליכא ט' דצייתי הוי שלא כתיקון
חכז"ל וע"כ הוי ברכה לבטלה. משא"כ בהקדיש דיתומים אומרים, דאין בא
להוציא את האחרים כלל, וראי' לזה דהרי הרמ"א ביו"ד (סי' שעו ס"ד)
כתב דלא ניתקן רק לקטנים, וקטנים לאו בני להוציא אחרים הם כמבואר במשנה סוף
פ"ג דר"ה, וברש"י מגילה (כד, א ד"ה קטן). ועיין ב"י
ולבוש (ריש סי' נה) דז' קדישים הם חובה ליום ובאים בתוך התפלה, ולאלו הקדישים שפיר
יש להם דין תפלה, והרא"ש בתשובה (שם) מדבר מאלו הקדישים, שהרי אסר שם לומר עם
החזן, ואיזה קדיש אומר החזן אי לאו קדיש דתפלה, משא"כ שאר הקדישים הם רשות,
ועיין בתשובת בית יהודה למהר"י עייש הספרדי (סוף סי' כב). וכיון דסתם קדיש
יתום לא הוי מחיוב התפלה, ואינו בא להוציא אחרים י"ח, לא שייך לומר דהכי הי' התקנה
דיהי' ט' דצייתי, א"כ נהי דאין לומר אותו בפחות מעשרה כיון דהוא דבר שבקדושה,
אבל מנא לן שיהי' הצבור שותקין כולם לכוון לאמירתו כיון דאין צורך לצבור באמירתו,
דהרי מה"ט אסר הרא"ש לומר עם החזן הקדיש, יען שהתקנה היתה שיהי' הצבור
מכוונים לאמירתו, ועיין מחצית השקל שם (ריש סי' קכה), משא"כ בשאר הקדישים שלא
בא להוציא אחרים שפיר מודה הרא"ש דיכולין לומר עם מי שאומר הקדיש, היינו
שהרבה ביחד יאמרו הקדיש, כיון דעכ"פ יש עשרה במקום הזה, ואי דצריך עכ"פ
עונים שיענו אמן יהש"ר, וכיון שכולן אומרים ביחד מי יענה, אולי י"ל כמו
שכתב הרב הנ"ל בתשובה ראשונה שאמן של כל אחד ואחד עולה לחבירו. איברא שבעיני
זה דוחק מאד, כי האם מכוונים זל"ז שיהי' אמירתם בפעם שאומר חבירו ואמרו אמן.
אמנם
נראה לי לומר בס"ד, כיון דכבר הבאתי למעלה שאין באמירת קדיש יתום בשביל
להוציא אחרים, ורק היא תפלה בעלמא שאומר בשביל עצמו או בשביל אביו כמבואר בתשובת
הריב"ש (סי' קטו) עיין שם, א"כ אף אם נימא דיש חיוב בעני' דידי' שיהיו
עונים אחריו איהש"ר וכמו שמבואר בדברי חכז"ל מגודל הזכות של עניית
איהש"ר, עכ"ז נראה לי דהחיוב הוי רק כמו חיוב עניית אמן של כל ברכה וברכה,
דמבואר ג"כ בפוסקים דכל מעלת הברכה הוי דוקא ביש לה עונים, עיין ש"ך
חו"מ (סי' שפב סוף סק"ד) דהא דאמרינן דברכה שוה עשרה זהובים דוקא
כשמברכו בפני אחרים ולא בינו לבין עצמו עיין שם. והמחצית השקל (סי' ו סק"ט)
מביאו, וכן הביא שם בשם הרמ"ע בעשרה מאמרות להדר שיהיו שנים שומעים ברכתו
ויענו אחריהם אמן עיין שם. ואנן נמי נימא בדידן בעניית קדיש דג"כ יש מצוה
בעני', דעכ"פ סגי בשנים עונים לצאת י"ח עני', וממילא לפי"ז שפיר
יכולין הרבה יתומים לומר ביחד קדיש, רק דצריך להדר שיהיו שנים עונים, וממילא במנין
מצומצם יכולין גם שמונה לומר קדיש בפעם אחת, ורק שנים ישארו להיות עונים
איהש"ר, ושלא כדברי הרב במאסף הנ"ל דהצריך להיות ששה עונים,
כנלפע"ד ודו"ק.
והנה
במה שכתב מרן החתם סופר (סי' קנט הנ"ל) דעיקר זכי' בקדיש לא הוי באמירה
דידי', כי אם במה שמזכה הציבור שעונים אחריו אמנים טובא ויש"ר דנפיש חילי',
לולי דמסתפינא מדבריו הקדושים הי' נראה לי מדברי הפר"ח (ריש סי' נו) שהביא
מדברי הסבא בפ' משפטים דיתגדל ויתקדש הוי תפלה עצומה ונוראה דמתפללין על מילואו של
השם ית"ש ועל גאולתן של ישראל עיין שם, וכן עיין בסה"ק יסוד אמונה במאמר
האחדות להקדוש מהר"י יעב"ץ (פ"ג ד"ה בכתובים) שכתב
בזה"ל, ועל הזמן ההוא אנו מתפללין בכל יום יתגדל ויתקדש ש"ר עיין שם,
וכן עיין בדרשות מהר"י מינץ בביאור ענין הקדיש עיין שם, וכן עיין בתוס' ברכות
(ג, א ד"ה ועונין). א"כ מהכ"ת לא נימא דגוף אמירת התפלה שנשגבה
מאד, מזכה לאב שהניח בן כזה שמתפלל עבור קדושת שמו שיתגדל ויתקדש במהרה. וגם עיין
בריב"ש (סי' קטו) שהביא מקור וטעם לאמירת הקדיש מהמדרש הידוע דהמת אמר להתנא
אין מי שיצילני אם לא שיאמר בני קדיש או יפטיר בנביא לכבוד השם בעבורי,
ועיי"ש דמפשטא משמע דבאמירה לחוד שיאמר עבור האב לכבוד השם יזכה אותו, ונראה
לי דהיינו נמי טעמא דמפטיר, דיש בברכותיו תפלה על גאולתן של ישראל ועל קידוש שמו
יתברך לעד בב"א, ולולי שכן מה רבותא דמפטיר משאר עליות, אבל בדברי הוא מוסבר
מאד, דהוא משום התפלה שיש בו משום קידוש השם וגאולה דומיא ממש לקדיש שיש בה הני
תרתי. ואם כי יש לדחוק ולומר דטעמא דמפטיר משום רוב הברכות שיש בו ויזכה לצבור
באמנים טובא, לפע"ד זה דוחק מאד, דא"כ הל"ל סתמא דיהדר להרבות
בברכות ברבים כדי שיגרום אמנים לצבור, למה לי' להזכיר מפטיר דוקא, אם לא שנימא
כדברינו דייקא מפטיר שיש בברכותיו תפלה נשגבה על הרמת קרן משיחו וקרן ישראל ודומה
ממש לקדיש. וכיון שכן הרי מפורש יוצא דחשיבות הקדיש עבור התפלה היא, ולא משום
העני' שיגרום באמירתו, ורק באמירה גופא מזכה לאב. ולדעתי הדברים אמיתיים וכנים
בס"ד.
ואחרי
שהוכחתינו אמת דחשיבות הקדיש הוי רק עבור התפלה החשובה שיש בה, נוכל לומר
בעזה"י דאדרבה יותר עדיף וחשוב אם רבים אומרים אותה יחד בפעם אחת ממה שיאמר
אותה איש אחד לבדו, והוא עפי"ד הרדב"ז (ח"ג סי' תמו וסי' תעד)
שהצריך לומר קריאת שמע לכל הצבור ביחד מילי במילי עם הש"ץ, ולא כמו שנוהגין
שכל אחד אומר לעצמו זה מאריך וזה מקצר ואח"כ ממתינין הכל על סיום הש"ץ
תיבת אמת, ורק דמוכרח להתאמץ שכל הצבור יאמר בפעם אחת מילי במילי דומה עם
הש"ץ, משום דאינו דומה לדבור היוצא מפי יחיד לדבור היוצא מפי צבור יחד, לפי
שהקול היוצא מפי רבים הוא חזק ויש בו כח לבקוע כמה אוירים עד שעולה למעלה ומבטל כל
הקיטרוגין ועיי"ש בסי' תעד שהאריך בענין זה נפלאות ודברים רברבין איכא למישמע
מינה ופלא שלא נהיגי עלמא כן ומצוה לעיין שם. וכיון דיש לתפלת רבים כח עצום הזה
שעולה עד למעלה לעילא לעילא בלי קטרוג, ואחרי שאמירת קדיש היא התפלה היותר עצומה
וחשובה, ודאי דהוא מן הראוי להתפלל אותה ביחד כדי שיהי' הדבור יוצא מפי רבים ויהי'
עולה בשוה בלי קטרוג, ואפשר דמטעם זה נשתרבב המנהג לאומרה ברבים הרבה יתומים ביחד.
ואין לומר דהא אף אם רק יחיד יאמר אותה עכ"פ יהיו רבים העונים יחד
איהש"ר. עיין בפר"ח סי' הנ"ל דכל הקדיש כולה הוא ענין גדול מאד,
א"כ עדיף טפי דכל הקדיש יאמר ברבים לדברי הרדב"ז הנ"ל ממה שרק
העני' לחוד יהי' ברבים.
שוב
עיינתי בחתם סופר הנ"ל, וראיתי שהביא בשם הגאון יעב"ץ ז"ל שכתב
דיותר נוח מנהג הספרדים שכלם אומרים אותו בפעם אחת, וכתב מרן ז"ל ע"ז
בטעמא דמילתא דמנהג כשר הוא, דרבים העושים המצוה עדיפי מיחידים. הרי דהרגיש
בדברינו הנ"ל והעלה כן מסברא דנפשי', ואולי נעלם ממנו לפי שעה דברי
הרדב"ז הנ"ל, ורק יען שהי' קשה לו על מנהג אבותינו שלא נהגו כן, וכדי
ליישב מנהג אבותינו העלה חידושו הנ"ל דעיקר הזכי' הוי העני', וע"כ העלה
דלפי"ז עדיפא לומר לבד, וממילא עתה בזמנינו שנשתנה המנהג דאומרים הכל ביחד,
ממילא שוב אנו מחזיקין בסברת הרדב"ז הנ"ל אשר גם מרן ז"ל שיבח אותה
למנהג כשר, ממילא שוב אין שום חשש כלל באומרים אותה הכל ביחד.
ובאמת
עיקר סברת מרן ז"ל לא הבנתי במה שכתב כי אם יאמרו הרבה ביחד, מכל מקום אין
הגורם אלא אחד מהם האומר קדיש, ואידך נעשה מסייע ואין בו ממש, וא"כ כל אחד
יחטוף שיהי' הוא הראשון ושהצבור יענה אחריו ולא אחר חברו עיין שם, ממה נפשך אם
אומרים בפעם אחת בדיוק, א"כ אין ראשון ואין שני והכל גורמים בדבר והזכות שוה
לכולן, ואם אחד מקדים לחבירו, א"כ מחויבין לענות גם על השני כמו על הראשון,
כמבואר בהלק"ט (ח"ב סי' מח) מובא בבה"ט (סי' נה סק"א), ועיין
ג"כ מטה אפרים (סי' תרכה סעי' מח) ובאלף למטה שם (סק"פ).
ואין
לומר דאכתי שמא יהיו אומרים בתוכ"ד של ראשון, וסגי בעניית אמן אחד כמבואר
בהלק"ט הנ"ל, ואכתי אין הגורם רק הראשון. י"ל דזה אינו מתרי טעמא,
חדא דנראה לי הא דהבאתי משם הרדב"ז דדבור היוצא מפי רבים נפיש חילי' מאד יותר
מדבור היוצא מפי יחיד, ודאי ע"כ לא מיירי דאומרים בפעם אחת בדיוק דהא
א"א לצמצם, וע"כ דאומרים בפעם אחת בתוכ"ד וחשוב כיוצא מפי רבים
בפעם אחת,17 וכיון שכן לא שייך לומר דהשני הוי מסייע שאין בו ממש, הא טובא מסייע
לי' במה שגם הוא אומר קדיש כדי שיחשב מפי רבים, וממילא דגם האמן של קדיש זה חשוב
יותר, וע"כ גם לדידי' נחשב זכות העני', משום דעל ידו גם העני' יותר במעלה
וממילא דגם הוא ממזכה רבים, וא"כ ממ"נ יזכה רבים גם השני בהקדיש שאומר,
דאם יהי' אחר כדי דבור יש חיוב עני' בפ"ע, ואם יהי' בתוכ"ד אזי יתאלם
קדיש הראשון ע"י והוי מסייע טובא. ועוד קאמינא, דאף באומר השני תוכ"ד של
הראשון דסגי בעני' אחת לשתיהן אעפי"כ גם השני מועיל הרבה בהקדיש שלו, כיון
דקיימא לן גדול העונה יותר מן המברך, ויש להעונה שכר כמו להמברך,18 עיין ש"ך
שם (חו"מ סי' שפב סק"ד), א"כ ודאי אינו דומה עני' הבא על ברכה אחת
לעני' שהוא על שתי ברכות, דהעני' הבא על שתי ברכות יש לו שכר כפול דהוי כמו שאומר
שתי ברכות, וא"כ גם כאן שעונה אמן אחד על שני קדישים יש לו שכר כפול. וזה
פשוט וברור אצלי. וא"כ לפי"ז שפיר הועיל השני בהקדיש שאומר, ואכתי מה
הפסד איכא אם יאמרו הרבה ביחד וצ"ע.
בהא
סליקנא דאחר שנשתנה מנהגנו דאומרים קדיש הרבה ביחד, א"כ סמכינן על סברת
הרדב"ז הנ"ל, וגם מרן ז"ל כתב ע"ז שהוא מנהג כשר, ע"כ
ממילא גם באיכא מנין מצומצם נמי י"ל קדיש הרבה ביחד אף דליכא ט' דצייתי, דלא
בעי ט' רק היכא דבא להוציא רבים י"ח וכנ"ל, וכדי לצאת גם מצות עני' די
בשנים כמו שכתבתי לעיל, ואולי יוצאים גם בקטנים וכמו שהבאתי בראש דברינו בשם רב
א', והיכא דאיכא קהל רב בודאי יותר טוב דיחלקו במקומות (בד בבד) כדי שיהי' לכל
או"א שומעים ועונים, ובזה יוצאים שני הסברות הנ"ל, סברת הרדב"ז
שיהי' תפלת רבים, וגם סברת מרן דיהי' לכל אחד עניה בפ"ע. וממילא דלא יאה עבדו
בגליל הזה במה שהולכים כל היתומים למקום אחד לומר קדיש וכמו שכתבתי, כן
נלפע"ד והשי"ת יחייני מיומיים ויקימני ונחי' בב"א כי"ר
ודו"ק.
הק'
ישכר שלמה טייכטהאל
שו"ת שיח יצחק סימן עו
בדרכי חיים להגה"ק דברי חיים
ז"ל בהנהגות (אות ל"א) וז"ל, רביה"ק זצ"ל היה מקפיד מאוד
שלא יאמרו שני אנשים ביחד קדיש, ואפילו היה עשרה חיובים בביהמ"ד לא היה אומר
קדיש רק אחד, שהי' מטיל גורל ביניהם ומי שזכה זכה, ופ"א צעק רבנו למה הוצרכו
לכתוב בשו"ע דין קדימה בחיובים לקדיש [עיי' בסי' קל"ב במ"א] אם כל
החיובים הי' מותרים לומר ביחד, עכ"ל. עיי' באה"ט בסי' נ"ה ס"ק
א', מביא מהלכות קטנות (ח"ב סי' מ"ח), וז"ל, כששנים או ג' אומרים
קדיש יחד וא' מקדים אם באים כל א' תוכ"ד, יענה עם הראשון או עם האחרון אמן
ויעלה לכולם, ואם יש הפסק יענה עם כל אחד ואחד, עכ"ל, הנה נשמע מזה שלדעת
הגרי"ח ז"ל רשאים איזה אנשים לומר קדיש ביחד. אמנם אין ראי' מזה לפי מה
שראיתי בשו"ת בנין ציון (קמא סי' קכ"ב), שאומר שהספרדים שנוהגים ככה,
כמובא בשו"ת ח"ס יו"ד [סי' שמ"ה] מס' הג' יעב"ץ
ז"ל, משום דמנהג ספרדים הוא לומר כל התפלות כולם כאחד בקול רם, ורגילים בזה,
ולא שייך תרי קלא לא משתמעי, לאפוקי באשכנזים שאין מנהגם ככה, אין רשאים כמה לענות
ולומר קדיש כא' עש"ב. ובאה"ט הי' ג"כ ספרדי, ואין להביא ראיה ממנו
לאשכנזים, ודו"ק.
ציץ אליעזר ח"ט סי' ט"ו
ב' (ז) בכלל ל' אות ס"ו בהגה מברר
כת"ר בנוגע אם יכולים לומר קדיש ביחד וכותב ללמוד מדברי הח"ס בתשובה
בחאו"ח סי' קנ"ט דעיקר הקפידא היתה על קדיש המיוחד ליתומים אבל באינו
מיוחד ליתומים כגון קדיש דרבנן וכדו' במקום צורך אין קפידא לאמרם ביחד, ודוחה
עי"כ מה ששמע אומרים בשם גדול אחד שיש קפידא בזה גם בקדיש שאינו מיוחד
ליתומים.
ולפענ"ד הגם שנתפשט כהיום המנהג
בהרבה מקומות גם אצל האשכנזים לומר קדיש בב"א, מ"מ גם דברי הגדול אין
לדחות במחי יד, וגם ביתר הקדישים שאינו מיוחד ליתומים, מ"מ הרי ידוע שכהיום
כמעט רק בעלי חיובים אומרים אותם כדי לזכות נשמות הוריהם וקרוביהם (ויעוין
מ"ש בכלל בנוגע למהות זיכוי זה בספרי שו"ת צ"א ח"ז סי'
מ"ט פ"ז עיין שם) א"כ שוב גם בנוגע לקדישים אלה שייך טעמא
דהח"ס שם דאין הגורם אלא אחד מהם וכו'. ועוד זאת, דבכל אופן שהוא הרי האומר
קדיש מזכה לקהל שיענו ויש לו שכר מצוה מזה וא"כ הרי שייך בהם מיהת הטעם שכותב
בזה הח"ס שם שכ"א =שכל אחד= יחטוף שיהיה הוא הראשון ושהציבור יענה אחריו
ולא אחר חבירו. ובמציאות אנו רואים שבאמת עושים כן וכ"א חוטף ומגביה יותר
קולו כדי שיענו אחריו.
גם מה שמצינו לו להח"ס
בחיו"ד סי' שמ"ה (שכת"ר מביא גם משם) הוא רק זה שכותב שבבית מדרשו
בקדיש דרבנן אומרים כל הבחורים האבלים בב"א, ור"ל, כנראה, להקדיש דרבנן שאומרים בישיבה אחרי גמר הלימוד, דבנוגע לביהכ"נ כותב שם
דעושים זאת רק לפעמים כשיש חילופי דברים בין האבלים. ואזי אומרים בב"א.
וסמך מפורש לדברי הגדול יש גם
בשו"ת בנין ציון סי' קכ"ב, דנוסף מה שכותב שם בחריפות נגד הנהגה כללית
להגיד הקדישים בב"א וכותב לחלק בין הספרדים שכל תפלתם היא במקהלות בקול שוה
בלי איחור ומיהור וכו' לבין האשכנזים שאין מתפללין וקורין בקול א' וכו', הוא מתריע
גם על הנהוג כבר להגיד הקדיש דרבנן בב"א, וכותב ז"ל: וכשהרבה מתפללין
יחד אי אפשר לשמוע ולכוון כאשר ידעתי נאמנה במה שגם פה נוהגין לומר קדיש דרבנן
האבלים יחד והוא כחוכא ואטלולא דכל דאלים גבר לישא קול ענות גבורה וחבירו צועק
כנגדו זה פותח וזה חותם ואי אפשר ממש לענות אמן יהא שמיה רבא ולולא
יראתי לבטל מנהג כבר הייתי מונעם שלא לומר קדיש דרבנן יחד כל שכן שלא להנהיג כן
לכתחלה ומה גם בשאר הקדישים אשר לא נשמע ולא נראה בכל גלילות אשכנז ופולין אפילו
קהלה אחת שנהגו כן חוץ ממה שהנהיגו מגידי חדשים אשר מנהגי ישראל לא יחשובו עכ"ל,
הרי למדים אנו מזה עד כמה שהיה למורת רוחו של הבעל ערוך לנר ענין אמירת הקדיש
בב"א וגם לרבות אפילו בקדיש דרבנן עד כדי שאילו היה הדבר בידו היה מבטל אפילו
במקום שכבר נוהגים להגיד קד"ר בב"א, ועל לכתחילה כותב מפורש שיש להשתדל
שלא להנהיג כן אפילו בקדיש דרבנן. ויעוין מ"ש בזה גם בספר שו"ת מטה לוי
ח"ב סי' ג' עיין שם.
ולדעתי כשאין אפשרות לסדר שלא יגידו
בב"א, מ"מ עצת כת"ר להנהיג שיאמר כ"א בפינה אחרת אין בה בכדי
להועיל ולתקן, ועינינו הרואות שזה עוד מרבה הבילבול, ויותר היה כדאי להנהיג כשאפשר
הדבר שכל בעלי החיובים יעמדו במרוכז במקום אחד ויגידו קדיש בשוה באמירה נעימה
ובקול.
(ח) ובזה יש להתריע על תקלה יותר גדולה
בענין אמירת הקדישים בב"א, דלא פעם ראיתי גם לגדולים וטובים שמצטרפים אל
אומרי הקדיש ואומרים אותו בלחש עד שקולם לא ישמע. ולכאורה אין כל תועלת באמירת
קדיש בלחש בהיות דיוצא דהציבור לא עונים כלל בגינו איש"ר ואינו מזכה כלל
לציבור בקדישו, והרי זהו כל התועלת של האמירה שיזכה עי"כ את הציבור שיענו
אחריו וכדברי הח"ס הנ"ל. ויעוין בשו"ת בנין ציון שם שהשואל הציע
להנהיג בכעין זה שהש"ץ יאמר הקדיש בקול והאבלים יאמרו בלחש עמו, והגאון בעל בנין
ציון ענה לו בחריפות על כך ודחה את ההצעה בשתי ידים, ובנמקו שהלא תכלית
וגדולת ענין הקדיש הוא שכמו שעל פי דיבורו יזכו רבים לקדש שם ה' כן יזכה אביו על
ידו, וכי יושג תכלית זה אם האבלים יאמרו קדיש וקולם לא ישמע הלא שתיקתם יפה
מדיבורם כי נראה כשקר בפיהם ותרמית בלבם לומר לרבים שבחו לד' אתנו ואמרו אמן
יש"ר, ונשמרים לבלתי הרים קול לבל ישמעו רבים דבריהם ורק על דברת הש"ץ
ישבחו הצבור עיין שם. וע"כ יש להזהיר אומרי הקדיש על כך ולהסביר להם שכל ענין
האמירה הוא בכדי שכל אחד מהאומרים יזכה את הציבור כשיענו איש"ר אמן יהא שמיה
רבא מדי שמעם אמירתו אבל כשיגידו בלחש הרי כאילו אך הבל יפצה פיהם.
והגם דראיתי בשו"ת רב פעלים
ח"ב חאו"ח סי' י"ד שמביא בשם הרב הגדול החסיד מהר"א מני
ז"ל שכתב דאם שנים וג' אומרים קדיש והאחד קולו נמוך שאין הצבור שומעין קולו
לא איכפת וכו'.
אבל לעומת זה מביא שם מס' אמת ליעקב
דמשמע דיש קפידא דלא לימא בלחש. ובעיקר נרתע בשם ג"כ ממה שראה מ"ש בזה
בשו"ת בנין ציון, כיעו"ש. אמנם לאחר מיכן בהמשך דבריו כתב לומר מעין
סברא דהאומר בלחש אומר למלאכים העומדים לימינו ולשמאלו שיענו או למלאכים הממונים
על התפלות עיין שם. אבל לפענ"ד דחוק מאד לומר כן דונקדשתי בתוך בני ישראל
כתיב והקב"ה רוצה שבח ותהלה מקרוצי חומר ודלי מעש (ויעוין גם בט"ז
או"ח סי' ג' סק"א).
גם שאני התם בההיא דמהר"א מני
ז"ל דנראה שהיה זה בעיקר על קהל מקובלים המכוונים בתפילתם שלא לערבב הכוונה
של החזן בזה כיעו"ש, ועל כן העדיפו שהאחרים יאמרו בלחש, ומה שהבעל יא"צ
בעצמו לא הלך לביכ"נ אחר (כפי ששואל שם הרב פעלים שם) י"ל מפני שגם הוא
שהיה בין המתפללים הקבועים בשם שהתפלל ע"פ הכוונות לא רצה להפסיד מכוונת החזן
באמירת הקדיש ולכן העדיף לומר הקדיש בלחש ובלבד להצטרף עם החזן שהיה אומרו
ע"פ ועם הכוונות. ועכ"פ העולם שאינם מתפללים כי אם בכוונה פשוטה, ובעיקר
כשהחזן אינו מהמכוונים בודאי ובודאי שצריכים לדקדק לומר הקדיש בקול רם,
וגם אפילו במכוונים נוטה שם הרב פעלים שיזהרו בזה לכתחילה וכי זה הכלל דשב ואל
תעשה עדיף כיעו"ש, ואין להאריך יותר בזה בכאן.
