לזכות ר' דרור דוד בן שרה וכל ב"ב לברכה והצלחה
This is the teshuva that Rav Valdenberg quoted in his Tzitz Eliezer that we copied in the previous post. I am betting that most of you have never learned through a teshuva of the Maharam Schick so this is a great opportunity.
This is the teshuva that Rav Valdenberg quoted in his Tzitz Eliezer that we copied in the previous post. I am betting that most of you have never learned through a teshuva of the Maharam Schick so this is a great opportunity.
It is a tragic story. The Maharm Schick's mechutan's [I don't know how to say "mechutan" in English] brother died and there was significant proof that he was poisoned by ... his wife [now widow].
Oh boy! Next time you complain about your wife - this puts everything in context. It's alllll relative [no pun intended]! This Shabbos look her in the eye and say "Honey, thank you soooo much for not poisoning me. Even though I forgot to pick up your clothing from the cleaners". Don't say that.
The question was whether she should be turned over to the authorities. In general, the rule is that the Beis Din must show no mercy and if a person is liable to the death penalty it must be carried out. So apparently she must be brought to justice. The problem is that we can only bring someone to justice if we have witnesses and here we don't....
Problem.
So there is a gemara in Bava Metzia that could be used as a source. Here is the gemara [with a running explanation according to Chavrusa - the sefer, not the guy - and then in English]:
רבי אלעזר ברבי שמעון אשכח לההוא פרהגונא, דקא תפיס גנבי. פגש באדם שהיה ממונה מטעם המלך לחפש אחר הגנבים, ולתופסם.
אמר ליה רבי אלעזר ברבי שמעון: היכי יכלת להו? כיצד אתה יכול לעמוד על תחבולותיהם של הגנבים, וכי לאו כחיותא מתילי? הרי הם נמשלו לחיות, המתחבאות ביום במקומות מסתור, דכתיב "בו תרמוש כל חיתו יער"?
איכא דאמרי: מהאי קרא קאמר ליה, את הפסוק הזה אמר לו רבי אלעזר ברבי שמעון [שם יט]: "יארב במסתר כאריה בסוכו", שהגנבים אורבים במסתר, וקשה לתפוס אותם.
ואם כן, דלמא שדלת???? צדיקי ושבקת רשיעי. שמא אותם שאתה תופס הם צדיקים, ואילו את הגנבים אינך מצליח בכלל לתפוס?
אמר ליה הממונה: ומאי אעביד? מה עלי לעשות, הרמנא דמלכא הוא! שהרי אני מצווה מהמלך על כך.
אמר ליה רבי אלעזר ברבי שמעון: תא אגמרך היכי תעביד, בא ואלמדך כיצד לנהוג!
עול בארבע שעי לחנותא, היכנס לחנויות בשעה הרביעית של היום, שאז זמן סעודה וכולם נכנסים לחנויות לסעוד.
כי חזית איניש דקא שתי חמרא, אם תראה אדם ששותה יין, וקא נקיט כסיה בידיה וקא מנמנם, ומחזיק בידו את הכוס כשהוא מנמנם, שאול עילויה, שאל עליו מי הוא!
אי צורבא מרבנן, וניים, אם הוא תלמיד חכם.(9) הרי לכן הוא מנמנם משום אקדומי קדים לגרסיה. כי השכים בעוד לילה לתלמודו.
אי פועל הוא, אם הוא שכיר יום, הוא מנמנם, כי קדים קא עביד עבידתיה, השכים למלאכתו.
ואי עבידתיה בליליא, אם יגידו לך שהוא עובד בלילות, אף על פי כן אין לך לחשוד בו שמא הוא גנב, ואפילו אם לא שומעים שום רעש מהעבודה בביתו בלילה, כי שמא רדודי רדיד, הוא עוסק בעשיית מחטים מחוטי נחושת וברזל, מלאכה שאינה עושה רעש כלל.
ואי לא, אם אינו אחד מאלו, גנבא הוא, ותפסיה! סימן שהוא גנב, שהוא ער בלילה כדי לארוב לעוברי דרכים או לחתור תחת הבתים. ועליך לתופסו.
אישתמע מילתא בי מלכא, הגיע עד בית המלך דבר עצתו של רבי אלעזר ברבי שמעון.
אמרו מבית המלך: קריינא דאיגרתא - ליהוי פרוונקא! [כותב האיגרת הוא יהיה גם השליח למוסרה]. ולכן, הוא שהציע את ההצעה, הוא גם יבצע אותה.
אתיוהו לרבי אלעזר ברבי שמעון, מינו את רבי אלעזר ברבי שמעון לתפוס גנבים, וקא תפיס גנבא, ואזיל. והוא אכן הצליח בכך לתפוס את הגנבים.
שלח ליה רבי יהושע בן קרחה: חומץ בן יין, כלומר, רשע בן צדיק, עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה! שגם ישראלים היו בין הגנבים.(10)
שלח ליה רבי אלעזר ברבי שמעון: קוצים אני מכלה מהכרם!
שלח ליה רבי יהושע בן קרחה: יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו! כלומר, הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא בעל הכרם [כמו שנאמר "כי כרם ה' צבאות בית ישראל"] הוא יכלה את הרשעים. ומה לך לגרום להם הריגה.
יומא חד פגע ביה ההוא כובס, יום אחד פגש את רבי אלעזר ברבי שמעון אדם שהיה כובס. קרייה כינה הכובס את רבי אלעזר ברבי שמעון "חומץ בן יין"! על שום שהוא תופס את הגנבים.
אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: מדחציף כולי האי, מכיון שהוא כזה חצוף, שמע מינה רשיעא הוא!
אמר להו לאנשי המלך: תפסוהו!(11) והם אכן תפסוהו ושמו אותו בבית הסהר.
לבתר דנח דעתיה, לאחר מכן, כשנחה דעתו של רבי אלעזר ברבי שמעון, אזל בתריה לפרוקיה. הלך וניסה להוציא אותו מהמאסר. ולא מצי ולא הצליח.
קרי עליה, קרא רבי אלעזר ברבי שמעון על הכובס את הפסוק במשלי [כא כג] "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו". שהוא הביא על עצמו את הצרה הזאת על ידי שקרא לו חומץ בן יין.(12)
זקפוהו, תלו את הכובס.
קם תותי זקיפא, וקא בכי. נעמד רבי אלעזר ברבי שמעון תחת עץ התליה, ובכה.
אמרו ליה: רבי! אל ירע בעיניך על כך שהוא נתלה. שהרי הוא ובנו בעלו נערה המאורסה ביום הכפורים! שעונשם בסקילה. וכל הנסקלין נתלין לאחר הסקילה. והרי קיבל עונשו.(13)
הניח רבי אלעזר ברבי שמעון ידו על בני מעיו. אמר: שישו בני מעי, שישו! ומה ספיקות שלכם כך, כגון הכובס הזה, שלא הייתי בטוח ברשעותו, אלא מתוך שהתחצף כנגדי, ולבסוף נתגלה רשעותו. ודאית שלכם, כגון אלו שמנמנמים בחנויות, שקרוב לודאי שהם גנבים, על אחת כמה וכמה שעשיתי כהוגן שמסרתי אותם למלכות.
מובטח אני בכם בבני מעי שאין רמה ותולעה שולטת בכם!
ואפילו הכי, לא מייתבא דעתיה, עדיין לא נחה דעתו של רבי אלעזר ברבי שמעון על כך שגרם מיתה לכובס.
אשקיוהו סמא דשינתא, השקו אותו בסם המרדים, ועיילוהו לביתא דשישא, והכניסו אותו לבית העשוי משיש, וקרעו לכריסיה פתחו לו את הבטן.(14)
הוו מפקו מיניה דיקולי דיקולי דתרבא, הוציאו לו מהבטן סלים מלאים שומן, לפי שהיה בעל בשר מאוד, ומותבי בשמשא, הניחו אותם בשמש, בתמוז ואב, כדי לנסות אם יסריח וירום תולעים. ולא מסרחי!
ומקשינן: כל תרבא נמי לא סריח! הרי כל שומן בדרך כלל לא מסריח אלא אם כן הוא ביחד עם בשר?
ומשנינן: כל תרבא אמנם לא סריח, אך שורייקי סומקי, הגוונים האדומים שבו שהם מין בשר, מסריח. הכא, אצל רבי אלעזר ברבי שמעון, אף על גב דאיכא שורייקי סומקי לא מסריח.
קרי אנפשיה קרא רבי אלעזר ברבי שמעון על עצמו את הפסוק בתהלים [טז ט] "אף בשרי ישכון לבטח"!(15)
ואף רבי ישמעאל ברבי יוסי כי מטא
כי האי מעשה לידיה, הגיע מעשה כזה לידו, שמינה אותו המלך לתפוס גנבים ושודדים.
פגע ביה פגש אותו אליהו.
אמר ליה אליהו: עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה!
אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי: מה אעביד, מה עלי לעשות!? שהרי הרמנא דמלכא, ציווי המלך, הוא.
אמר ליה אליהו: אבוך ערק, אביך ברח לאסיא. את ערוק אתה ברח ללודקיא. כדי שלא תצטרך למלאות את מצות המלך.
R' Eleazar, son of R. Shimon, once met an officer of the [Roman] Government who had been sent to arrest thieves, 'How can you detect them?' he said. 'Are they not compared to wild beasts, of whom it is written, Therein [in the darkness] all the beasts of the forest creep forth?' (Others say, he referred him to the verse, He lies in wait secretly as a lion in his den.) 'Maybe,' [he continued,] 'you take the innocent and allow the guilty to escape?' The officer answered, 'What shall I do? It is the King's command.' Said the Rabbi, 'Let me tell you what to do. Go into a tavern at the fourth hour of the day. If you see a man dozing with a cup of wine in his hand, ask what he is. If he is a learned man, [you may assume that] he has risen early to pursue his studies; if he is a day laborer he must have been up early to do his work; if his work is of the kind that is done at night, he might have been rolling thin metal If he is none of these, he is a thief; arrest him.' The report [of this conversation] was brought to the Court, and the order was given: 'Let the reader of the letter become the messenger.' R. Eleazar, son of R. Shimon, was accordingly sent for, and he proceeded to arrest the thieves. Thereupon R. Joshua, son of Karchah, sent word to him, 'Vinegar, son of wine! How long will you deliver up the people of our God for slaughter!' Back came the reply: 'I weed out thorns from the vineyard.' Whereupon R. Joshua retorted: 'Let the owner of the vineyard himself [God] come and weed out the thorns.'
One day a fuller met him, and dubbed him: 'Vinegar, son of wine.' Said the Rabbi to himself, 'Since he is so insolent, he is certainly a culprit.' So he gave the order to his attendant: 'Arrest him! Arrest him!' When his anger cooled, he went after him in order to secure his release, but did not succeed. Thereupon he applied to him, [the fuller] the verse: Whoso keeps his mouth and his tongue, keeps his soul from troubles. Then they hanged him, and he [R. Eleazar son of R. Shimon] stood under the gallows and wept. Said they [his disciples] to him: 'Master, do not grieve; for he and his son seduced a betrothed maiden on the Day of Atonement.' [On hearing this,] he laid his hand upon his heart and exclaimed: 'Rejoice, my heart! If matters on which thou [sc. the heart] art doubtful are thus, how much more so those on which thou art certain! I am well assured that neither worms nor decay will have power over thee.' [Gotta love the Queens English:-)] Yet in spite of this, his conscience disquieted him. Thereupon he was given a sleeping draught, taken into a marble chamber, and had his abdomen opened, and basketsful of fat removed from him and placed in the sun during Tammuz and Av, and yet it did not putrefy. But no fat putrefies! — [True,] no fat putrefies; nevertheless, if it contains red streaks, it does. But here, though it contained red streaks, it did not. Thereupon he applied to himself the verse, My flesh too shall dwell in safety.
A similar thing befell R. Ishmael son of R. Jose.
[One day] Elijah met him and remonstrated with him: 'How long will you deliver the people of our God to execution!' — 'What can I do', he replied, 'it is the royal decree.' 'Your father fled to Asia', he retorted, 'do you flee to Laodicea!'
So we see that these great Rabbis were involved in catching people on behalf of the king and we can't say that they were sinful [even though the gemara quotes dissenting opinions including Eliyahu Hanavi]. This would be a source that we may do the same.
The conclusion is that there is no clear cut answer. There is room in Halacha to hand her over but the preferred approach is to be passive and do nothing since we are treading on dangerous waters when we give a Jew over to the authorities and the gemara presents both opinions.
It goes without saying that this teshuva only addressed the specific situation that the Maharam Schick was asked about and should not be extrapolated to any other case. It is also clear that the Maharam Schick felt that she didn't pose a danger to anyone else because if she did then she would be a רודפת and the ruling would have been different. [But if she did it once - who knows that she wouldn't do it again??]
See "Yeshurun" Volume 15 from page 734 [תרלד] where there are letters from Gedolei Yisrael ruling that one must report a sexual predator to the authorities.
שו"ת מהר"ם שיק חושן משפט סימן נ
החיים והשלום וכל טוב למחותני המאוה"ג המופלג בתורה החרוץ:
ע"ד עובדא ביש שאירע שאחיו המנוח המופלא מוה' מרדכי ז"ל מת באסרו חג של פסח שנת תרכ"ג מיתה פתאומיות ר"ל ונחשדת אשת אחיו שהיא נתנה לבעלה סם המות ויש כמה אומדנות על זה וקצת הודאה גם היא נחשדת מאיש אחר אשר לפי הנראה הוא הי' בעצה הרעה הזאת עמה וכ' מעכ"ת נ"י שגאוני מדינתינו כתבו לו שתמוה גדולה אצלם על כבוד אביו הגאון הצדיק נ"י דמה זו שתיקה ושלדעתם מצוה לבער הרע ושלא לחפות עלי' ועל הנחשד ונפש תחת נפש כתיב ושופך דם האדם באדם דמו ישפך עכ"ל הצריך:
ולדעתי הנה בוודאי מי שמחוייב מיתה שעשה מה שעשה בעדים והתראה אסור לרחם עליו והב"ד מוזהרין בלאו דלא תחוס עיניך וכמ"ש הרמב"ם בפ"כ מסנהדרין דין ד' ולהרמב"ן בשורש י"ד למנין המצוות להרמב"ם איכא מ"ע על זה דכתיב ובערת הרע מקרבך ודרשו חכז"ל תבער עושי הרעות מקרבך ואפילו אדם שאינו גואל הדם מוזהר כדמוכח בחולין דף קל"ט וק"מ דהמ"ע כולל שיביאו את המחוייב אל הב"ד. ולדינא אין הרמב"ם מחולק על הרמב"ן בזה אלא שבחר במנין אחר ואפילו לא ידעינין דמחוייב מיתה אלא שיש חשש שחייב מיתה כ' הריב"ש בתשובה סי' רל"ו שחייבים הב"ד לחובשו כדילפינין מקרא וניקה המכה מכאן שחובשין אותו. ואפילו לא התרו בו או עדות מיוחדת וכי"ב או בזמה"ז מ"מ כונסין אותו לכיפה וכ' הרמב"ם בפ"ד מה' רוצח דיין ח' דגורמין מיתתו:
מיהו נראה מהתם דדווקא ביש עדים עכ"פ אבל ע"י ע"א או ע"י הודאת פיו אף על גב דלא קי"ל כרש"י במכות דף ה' ע"א דס"ל דגם במיתה אמרי' מודה בקנס פטור וכמו שהקשו התוס' שם על רש"י מ"מ אין כונסין אותו לכיפה ואין גורמין מיתתו מדפריך בסנהדרין דף פ"א ע"ב הורג נפש בלא עדים מנא ידעינין ולא משני כשהודה ואפילו על אומדנות וכמו שאמר שמעון בן שטח בשבועות דף ל"ד דאמר לי' לההוא רשע מי הרגו כו' אלא מה אעשה שאין דמך מסור בידי וכדמוכח מהתם דאין עדות נפשות מתקיימות בידיעה בלא ראי' ואפילו לענין כניסה לכיפה וגרם מיתה משמע דדין אחד להם וכעין שכ' נמי הריב"ש בסי' רנ"א. (וכ"ש בנידון הנ"ל שהחשד הוא דנחשדו שנתנו סם המות במאכל דהוי רק גרם עיין ש"ך חו"מ סי' שפ"ו ס"ק כ"ג ובב"ק דף מ"ז ובסנהדרין דף ע"ז דבמסבב מיתה ע"י גרם פטור כו') וא"כ כיון שאסור להורגו אין רשאין למוסרו למשפט לאוה"ע הדנין והורגין בהודאת פיו כן הי' נראה לכאורה:
אמנם כד נעיין בזה מצינו להריטב"א שהוכיח בב"מ דף פ"ד גבי מעשה דר"ש בן אלעזר ור' ישמעאל בר"י דאי איכא הורמנא דמלך בזה רשאי דאל"כ קשה האיך לא מסרו נפשם ר' שמעון ב"א ור"י ב"ר יוסי דהרי בשפיכת דמים הדין דיהרג ואל יעבור וע"כ דהמלך יש לו רשות בזה לצורך תקנת העולם ודינו דין וכשם שמצינו שהרג דוד המעה"ש את הגר העמלקי בהודאת פיו שהוא הרג את שאול ואמר פיך ענה בך עיין שם וכ"כ הרשב"א בתשובה המובאת בבית יוסף סי' שפ"ח דמהני רשות המלכות בזה ודינם דין שנצרך לצורך תקנת העולם וכ"כ הריב"ש בתשובה בסי' רנ"א שאפילו ע"י ישראל שיש להם הורמנא דמלכא כפי הרשות שניתן להם הדין כן:
אבל מדברי הרמב"ם בפ"ב מהלכות רוצח הלכה ד' וה' נראה דדווקא מלך ישראל יש לו רשות לדון להריגה שכ' שם בלשונו דאפילו בגוונא דפטורין מ"מ אם ראה מלך ישראל להורגם בדין המלכות ותקנת העולם הרשות בידו וכן אם ראה ב"ד להורגם בהוראת שעה ואפילו אין בו כל זאת הרי הב"ד חייבין מכל מקום להכותם מכה רבה הקרובה למיתה ולצערם וגם שלא יהי' הדבר למכשול וכדי לאיים על שאר הרשעים עכ"ל עכ"פ נראה מדבריו דזה דווקא במלך ישראל. ובאמת קשים לי דבריו מש"ס ב"מ דף פ"ד הנ"ל ותו דכן מוכח נמי בש"ס שבועות דף ל"ה ע"ב דדריש קרא ומאתים לנוטרים את פריו דמלכותא דארעא דקטלה חד משיתא בעלמא לא מיענשא והגם דכתבו התוס' שם דמיירי בשעת מלחמה מ"מ מוכח דאין חילוק בין מלכי ישראל למלכי אוה"ע כל שעושין לתקנות העולם דיניהם דין. ומרן הגאון זצ"ל בחת"ס חח"מ סי' מ"ד רצה לומר דמהתם ילפיני' דינא דמלכותא דינא. ועוד קשיא לי מדברי הכ"מ בפ"ה מה' יסודי התורה הלכה ה' שם שכ' דלכך פסק הרמב"ם כר"ל בירושלמי פ"ח דדווקא בייחדו לחיוב מיתה דלשון כשבע בן בכרי ולשון הקרא אשר נשא יד במלך משמע כן. וקשה אכתי דלמא דווקא נגד מלך ישראל אלא וודאי דאין סברא לחלק וזה דלא כדברי הרמב"ם הנ"ל:
ואפשר כיון דריב"ק קרי לי' לרשב"א שם בב"מ חומץ בן יין ואלי' לר"י ב"ר יוסי התרעם עליו בזה ונהי דמ"מ מוכח דגם למלכי אוה"ע ניתן הרשות מ"מ אפשר טעמם דאיכא חילול השם להרוג ישראל בפילוליהם ולכך לא כ' הרמב"ם אלא מלך ישראל. מיהו אכתי אי משום הא לא ארי' דמושכחת לה כמעשה דהריב"ש סי' רנ"א דהי' לישראלים רשות מן המלכות והוי לי' לאשמעינין בכה"ג דמותר. ואפשר דלרבותא נקט הרמב"ם מלך ישראל עיין בתשובת מרן הנ"ל דיש סברא לומר דדינא דמלכותא דאוה"ע בי' שייך טפי דינא דמלכותא עיין שם:
אמנם כל זה לדינא אבל מהתם עצמו מוכח דלכל הפחות אין לגדולי ישראל להתאמץ ולהשתדל וכמ"ש הרשב"א בתשובה הנ"ל המובאת בב"י סי' שפ"ח. ומגדולה מזו אפילו יש חשש סכנה לכלם כ' הרמב"ם דאפילו יחדוהו ואפילו חייב מיתה דאין מורין כן וכמו"ש בפ"ה מה' יסודי התורה הלכה ה' והוא מהירושלמי. והגם דהב"ח בתשובה סי' מ"ג צידד בזה וכ' סברות לחלק ולדבריו יש גם כאן מקום לחלק ולהתיר. מ"מ הש"ך ביו"ד סי' קנ"ז סקט"ו לא ישרו בעיניו החילוקים עיין שם. ולכך נהי דאין למחות לאחרינא ומאן דעביד ומשתדל כדין עביד דיש לו הרבה פוסקים לסמוך עליהם. מ"מ עכ"פ אין לגדולי ישראל להשתדל בזה אלא להיות בשב וא"ת וכמו שאמר שמעון בש"ט ומה אעשה שאין דמך מסור בידי ועיין בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' ט' וכעת אינו בידי כו' והמקום יפרע מהם וד' יגזור פרצת עמו בני ישראל ברחמים דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע:
