The Shulchan Aruch [Yo"d 158/1] rules that one may not heal an idol worshipper unless avoiding it will cause hatred [ known as "aivah"] and get us in trouble. This means that ideally, a doctor shouldn't treat Buddhists and other idol worshippers. We think of idolatry as a relic of the past but as you read these words there are countless people all over the globe, especially in the Far East, who are performing various types of worship to all sorts of idols [including the famous practice of cutting their hair for the idol which is then used by frum women as sheitlach... For another post I hope]. This doesn't include those who worship the gods of gold and silver that we affectionately call "money". The god of "Mamon". [It says on our bills "In G-d we trust". The trick is to trust Him even when you don't have the bills...]
What about Christians? Whether Christians are considered idolators is a matter of great dispute, revolving around the question whether serving בשיתוף - Hashem together with other gods - is forbidden for goyim. When it comes to Moslems, there is less of an issue, because they believe in One G-d whose name sounds strangely like my nickname I have carried since about age 3. They also believe in a prophet who was named after "The Greatest" boxer that ever lived [in his estimation] but that doesn't make them idolators.
But it is a moot point because there is always an issue of איבה so Jewish doctors must treat one and all [although to go and become a doctor לכתחילה in a place of idolators should probably be avoided].
What about davening for the refuah of goyim? Rav Ovadiah Yosef was asked this question and he proved that davening is not a problem like actually treating them, so if he is a good guy/goy - daven. And whatta Kiddush Hashem. He also says that a ger may say kaddish for his gentile parent. There is still a halachic connection on some level [although not completely] between convert parents and their gentile children [and vice versa] as Chochom Ovadiah proves from a Meshech Chochma and elsewhere.
There is also a matter of gratitude. Yael Kushner's father [known, affectionately, to those who feel affection for him, as "The Donald". Well, not so affectionately.....] may be a גוי בן בנו של גוי but she must have appreciation that he raised her and his merit she will merit eternal life. A convert MUST appreciate his or her biological parents.
שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן ס
שאלה מגר צדק: האם מותר לו להתפלל על אביו הנכרי השוכב על ערש דוי,
שה' ישלח דברו וירפאהו, והאם לאחר מותו יוכל לומר קדיש לעילוי נשמתו?
תשובה: כתב בשלחן ערוך יורה דעה (סימן קנח סעיף א'): עובדי עבודה זרה
אסור להצילם אם נטו למות, ואין לרפאותם אפילו בשכר, אם לא במקום איבה. וכתב הגאון
בעל כנסת הגדולה בספרו דינא דחיי (לאוין מה, דף נא ע"ד), שנראה לו
שהרמב"ם שהיה רופא לישמעאלים בארץ מצרים, מפני שאין הישמעאלים עובדי עבודה
זרה, וכל שאינו עובד עבודה זרה מותר לרפאותו אפילו בחנם, אף על פי שאין לחוש לו
משום איבה . והנה בספר דינא דחיי שם, עמד על מה שכתב הסמ"ג שהרמב"ם היה
רופא לישמעאלים במצרים, מפני שהיה חושש לאיבה. והקשה על זה, שתיפוק ליה שהישמעאלים
אינם עובדי עבודה זרה. וכתב, שאפשר דקים ליה להסמ"ג שהישמעאלים במצרים היו
עובדי עבודה זרה, ואינם כמו התוגרמים שבארצותינו שאינם עובדים עבודה זרה. שארץ
מצרים מלאה גילולים. ע"ש. ותמיהני, שהרי הרמב"ם (בפרק יא מהלכות מאכלות
אסורות הלכה ז') כתב, כל נכרי שאינו עובד עבודה זרה כגון אלו הישמעאלים, יינם מותר
בהנאה. וכן הורו כל הגאונים. אבל אותם שעובדים עבודה זרה יינם אסור בהנאה. עכ"ל.
וכן פסק מרן השלחן ערוך ביורה דעה (סימן קכד סימן ו'). מבואר יוצא שהישמעאלים יינם
מותר בהנאה, כיון שאינם עובדי עבודה זרה. ואף על פי שבספר האשכול חלק ג' (עמוד קנ)
כתב שבזמן הזה הישמעאלים עובדי עבודה זרה הם וכו', בצדה תברא ששם הביא תשובת הגאון
שישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה. ועיין עוד בחידושי הר"ן (סנהדרין סא:),
ובחידושי הריטב"א (עבודה זרה נז:). ע"ש. ומה שהקשה בספר טהרת המים
(מערכת י' אות כז) על דברי הרמב"ם ומרן הנ"ל, שהרי הישמעאלים זורקים
אבנים למרקוליס, וכמו שכתב הר"א אבן עזרא וכו'. אשתמיטיתיה תשובת הרמב"ם
(הוצאת פריימן סימן שסט), שהקשו לו כן, ותירץ שאמנם כן היו עושים הישמעאלים מקדמת
דנא, אבל כיום הם אומרים נשליך אבנים בפני השטן וכו', ולעולם אינם עובדים
ע"ז. ע"ש. וכן המנהג פשוט להתיר בהנאה מטעם זה סתם יינם של ישמעאלים,
וכמ"ש בשו"ת קול אליהו ח"א (חיו"ד סימן כג), ובשו"ת נחפה
בכסף ח"ב (חיו"ד ס"ס ד'). וכ"כ הגאון רבי יצחק בן ואליד
בשו"ת ויאמר יצחק (חיו"ד סימן נב), והגאון רבי אליעזר די טולידו
בשו"ת משנת ר"א ח"ב (חיו"ד סימן ט - י), והגאון הראשון לציון
יש"א ברכה בשו"ת בני בנימין (סימן ו'). ע"ש. ולפי זה הדבר ברור
שאם הוריו של הגר צדק ישמעאלים, והם חולים, מותר להתפלל עליהם לרפואה שלימה, כיון
שאינם עובדי עבודה זרה. וכן מתבאר בכסף משנה (פרק י' מהלכות עכו"ם הלכה ב').
ע"ש. ולכאורה יש מקום לומר שאפילו אם הוריו נוצרים שמשתפים שם שמים ודבר אחר,
אין דינם כעובדי עבודה זרה, לפי מה שכתבו התוספות סנהדרין (סג:), שבני נח לא
הוזהרו על השיתוף. וכן כתב הרא"ש שם. וכן פסק הרמ"א בהגה באורח חיים
(סימן קנו), שלא הוזהרו בני נח על השיתוף. והן אמת שהנודע ביהודה תנינא (חלק יורה
דעה סימן קמח) כתב, ומאי דמרגלא בפומייהו דאינשי שאין בני נח מוזהרים על השיתוף, טעות
הוא בידם, ויצא להם דבר זה ממה שכתב הרמ"א /או"ח/ בסימן קנו, ובאמת שאין
הכוונה כן, אלא לומר שכאשר הגוי נשבע בעבודה זרה עם שיתוף שם שמים, ואינו אומר אלי
אתה, אינו מוזהר על כך וכו'. ע"ש. וכיוצא בזה כתב בשו"ת שער אפרים (סימן
כד) בשם החלקת מחוקק. וכן כתב בשו"ת מעיל צדקה (סימן כב). ע"ש. אולם
הפתחי תשובה יורה דעה (סימן קמז סק"ב) כתב, שאי אפשר לומר כן בדעת
הרמ"א, כי מדברי הרמ"א בדרכי משה יורה דעה (סימן קנא) מבואר להיפך. וכן
בספר משנת חסידים (בריש הלכות יסודי התורה) כתב, שהגאון רבי ישעיה ברלין האריך בזה
בעוצם פלפולו ובקיאותו, והוכיח בראיות שבאמת אין בן נח מוזהר על השיתוף. ע"ש.
וכן כתב הגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה (סימן רכד), וכתב, שכל עבודה זרה שלהם
בזמן הזה אינה אלא שיתוף שם שמים ודבר אחר, וכמו שאמרו במנחות (קי) ובכל מקום
מוקטר מוגש לשמי, דקרו ליה לקב"ה אלהא דאלהיא. ע"ש. וכן כתב השואל ומשיב
תנינא (חלק א' סימן נא), ובספר סדר משנה (הלכות יסודי התורה פרק א' הלכה ז').
ועיין עוד בקובץ על יד (סוף הלכות מילה). ע"ש. ולפי זה נראה שכיון שאף
הנוצרים אין דינם כעובדי עבודה זרה מותר לרפאותם, אפילו במקום שאין לחוש לאיבה,
וכן מותר להתפלל לרפואתם. ועיין בבית יוסף יורה דעה (סוף סימן קמח), על מה שכתב
הטור, שהרשב"ם בשם רש"י כתב, שבזמן הזה אין הגוים עובדי עבודה זרה,
ומותר לשאת ולתת עמהם בימי אידיהם, דלא אזלי ומודו. וכתב הבית יוסף, דהיינו
כדאמרינן בחולין (יג:) גוים שבחוץ לארץ לאו עובדי עבודה זרה הם אלא מנהג אבותיהם
בידיהם. (ועיין עוד בתוספות עבודה זרה ב ד"ה אסור. ובאור זרוע ריש מסכת עבודה
זרה. ובחידושי הרמב"ן עבודה זרה יג ע"ש). וכן פסק מרן בשלחן ערוך (שם
/יו"ד סי' קמ"ח/ סעיף יב), שבזמן הזה אין הגוים בקיאים בטיב עבודה זרה,
לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם וכו'. ע"ש. אלא שיש לדקדק מדברי מרן
/יו"ד/ (ריש סימן קכג) שאסר סתם יינם בהנאה, ושם /יו"ד/ (סימן קכד סעיף
ו') פסק שסתם יינם של ישמעאלים שאינם עובדי עבודה זרה מותר בהנאה. (וכדברי
הרמב"ם בפרק יא מהלכות מאכלות אסורות הלכה ז'). משמע ששאר אומות חוץ
מהישמעאלים עובדי עבודה זרה הם. אך בשו"ת הרשב"ץ חלק ב' (סימן מח) כתב
בשם הרמב"ן שמשום גזרת בנותיהם אסרו בהנאה גם סתם יינם של ישמעאלים.
וע"ש. ואיך שיהיה יש לומר שדוקא לרפאות הנוצרים שעושה מעשה בידים אין להתיר
שלא במקום איבה, משא"כ להתפלל עליו לפני השם יתברך אשר בידו נפש כל חי, ואם
אין הנכרי הזה ראוי לרפואה שלימה, ה' הטוב בעיניו יעשה, והוא באחד ומי ישיבנו
ונפשו אוותה ויעש. לפיכך אין לאסור בזה כלל. וכל שכן אם הגוי עצמו מבקש שיתפללו
עליו, שמזה נראה שיש לו אמונה בהשם יתברך שלא יפלא ממנו כל דבר, שמותר להתפלל עליו.
וכן בקודש חזיתיה להגאון רבי יצחק עטייה בספר רוב דגן (בקונטרס אות
לטובה סימן מה), שנשאל אם מותר ללחוש ולהתפלל על גוי חולה שיתרפא, והשיב, שאם הוא
ביודעו ומכירו שהוא מחסידי אומות העולם ושומר שבע מצות של בני נח, פשוט מאד שמותר
לברכו ולהתפלל עליו שיתרפא, אבל אם הוא מסופק בו, ואינו מכיר במעשיו, יתפלל עליו
שיחזור למוטב ויתרפא, וכמו שאמרו בברכות (י) במעשה של ברוריא, יתמו חטאים ולא
חוטאים, וכשם שמפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום (גיטין נט:), כן יש
להתיר להתפלל על גוים חולים שיתרפאו. ואפשר דחיובא נמי איכא להתפלל עליהם מפני
דרכי שלום. ומה גם אם תהיה שעת רצון שיתרפא, יהיה קידוש ה' בדבר. וגם אפשר שעל ידי
כך יתגייר ויהיה גר צדק. ורב אחאי הרב הגדול כמהר"ר אליהו קצין הביא לנו ראיה
ממעשה רב שאלישע הנביא ריפא את נעמן מצרעתו. ועל ידי כך נעשה גר צדק (צ"ל גר תושב.
עיין סנהדרין צו:). וכל שכן בזמן הזה שאנו בגלות, וצריכים אנו להם. והוסיף, שבא
מעשה לידי אביו הגאון הצדיק רבי יהודה קצין, שבא אליו גוי אחד ותינוק מוטל בידו
כמו פגר מת, ואחר שלחש עליו ובירכו, נתרפא מיד, ויצא ממות לחיים, ונעשה קידוש ה'.
ומה שכתב מרן השלחן ערוך /יו"ד/ (סימן קנח) שאין לרפאותם אפילו בשכר אם לא
במקום איבה, זהו לעובדי עבודה זרה ממש, אבל בזמן הזה שאינם עובדי עבודה זרה שפיר
דמי, ובפרט היכא דאיכא איבה, שצריך להתפלל ולברך. עכת"ד. ועל פי זה פסק הגאון
רבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן לג), ביהודי שיש לו שותף גוי, ועושה לו
טובות, וחלה הגוי, שמותר להתפלל עליו שיתרפא, והביא ראיה מדברי הרוב דגן
הנ"ל, וכתב, שמכל שכן בנידון דידן שעשה לו טובות, שלא להיות כפוי טובה,
שבודאי שמותר לו להתפלל עליו. (ובו בפרק נשאל גם כן אם מותר לכתוב קמיע לחולה גוי,
והתיר לכתוב נוסח תפלה בלי הזכרת שם שמים, ושיהיה בכתב רש"י, ולא בכתיבה
אשורית). וכן עשה מעשה בגוי אחד שחלה ונטה למות, ושלח הגוי לבקש מהרב שיתפלל עליו,
וכן עשה, וחלם הגוי שתפלת הרב עשתה פירות, והיה קידוש ה' גדול על ידי כך.
ע"ש. וגם בנידון דידן שרוצה הגר להתפלל על אביו הגוי שיתרפא מחוליו, רשאי
לעשות כן, ואפשר דמצוה נמי איכא, שהרי הוא הביאו לעולם וגידלו עד שנעשה חי נושא את
עצמו. ואף על פי שאמרו חכמים גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, (יבמות מח:), ומטעם זה
אמרו (בקידושין יז:) שאין הגר יורש את אביו מן התורה, מכל מקום יש זיקה כל שהיא
כלפי אביו, שגוי שנתגייר, והיו לו בנים בגיותו, ונתגיירו, קיים פריה ורביה, כדברי
רבי יוחנן ביבמות (סב). ועיין בתוספות שם. וכן פסקו הטור והשלחן ערוך אבן העזר
(סימן א' סעיף ז'). וכן הגר אסור לקלל אביו ואמו אף על פי שהם רשעים גמורים, כדי
שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. (הרמב"ם בפרק ה' מהלכות ממרים הלכה
יא, והטור והשלחן ערוך יורה דעה סימן רמא סעיף ד'). והוא הדין לענין זה שראוי
להתפלל עליהם שיחיו ויחזרו למוטב, וכדברי הרוב דגן הנ"ל וכיו"ב כתב
החתם סופר חאה"ע ח"ב (סי' מא ד"ה ולולי), שאין לומר שמכיון שגר
שנתגייר כקטן שנולד דמי אין בניו נקראים על שמו כלל, שא"כ מה הוא זה שכתוב:
וכי יגור אתך גר, המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, ומנין לו בנים זכרים שמילתם
מעכבתו מפסח. אלא ודאי שאף הבנים שנולדו לו בהיותו גוי מתיחסים אליו בכמה ענינים.
ע"ש. ובקשתי לו חבר ומצאתי מי שכתב כן מטעם אחר, והוא הגאון אור שמח בספרו
משך חכמה (פרשת בא) בד"ה וכל עבד איש, שכתב בשם חתנו הגאון ר' אברהם לופטביר,
כי מכיון שכתב הרמב"ם (הל' עבדים פ"ט ה"ב) שעכו"ם יכול למכור
בניו ובנותיו, ויש לו קנין בהם, ואם נתגייר האב, יש לו קנין בבניו שלא נתגיירו, והרי
הם כעבדיו, ומעכבים אותו מעשיית פסח כל זמן שלא מלו. עש"ב. וכן הוא בספר זרע
אברהם (סי' לא). והובא בספר פרדס יוסף פרשת בא (יב מה) עש"ב, אלא שהתוספות
יבמות (מח רע"א) כתבו בפשיטות שמילת בניו שנולדו בהיותו עכו"ם אינה
מעכבתו מפסח. ע"ש. וכבר תמה מזה הבית יצחק (אה"ע ח"א סי' כט אות ב)
ע"ד החת"ס הנ"ל. ע"ש. וע"ע בחי' מהר"ם שיק על
תרי"ג מצות (סימן יז). ובספר כלי חמדה (ס"פ לך לך) ואכמ"ל. וגם
הלום ראיתי להגאון רבי עמרם בלוהם בשו"ת בית שערים (חלק יורה דעה סימן רכט),
שאחר שהאריך בענין זה בטוב טעם ודעת כיד ה' הטובה עליו, העלה שמותר להתפלל על
חולים גוים שיחיו, על פי דברי הכסף משנה (ריש פרק י' מהלכות עבודה זרה), שכל שאינו
עובד עבודה זרה מותר לרפאותו ולהצילו ממיתה, ונכרים בזמן הזה לאו עובדי עבודה זרה
הם. ומכל שכן כשמבקשים להתפלל עליהם, שנראה שמאמינים באלקי ישראל. והרי בן נח אינו
מוזהר על השיתוף. ועוד שלדעת מהרש"ל מותר להצילם ממיתה אלא שאינו מחוייב
לעשות כן, ואפילו לדברי האוסרים אינו אלא מדרבנן, ועוד שאפילו נאמר שאסור לרפאותם,
מכל מקום להתפלל עבורם מותר, כי השם יתברך יודע כל מעשה אדם ומחשבותיו, וכל רז לא
אניס ליה, ואם יודע שאין החולה הזה מקיים שבע מצות, לא ישמע תפלתינו על החולה הזה.
ואם יודע שהוא מקיימן ותועיל תפלתינו עליו הרי אז באמת מותר להצילו מרדת שחת.
ולכאורה יש להביא ראיה לזה ממה שהתפלל אברהם אבינו על אבימלך וכו'. אך יש לומר
שאין למדים מקודם מתן תורה. וגם מאלישע שריפא צרעת לנעמן אין ראיה, ששם עשה משום
איבה. (ויותר נכון לומר שהנביא ידע שיוכל לרפאו ויהיה קידוש ה' בדבר, כמו שהיה כן
בסופו של דבר, וכן נאמר במלכים ב' (ד ח): יבא נא אלי וידע כי יש נביא בישראל). אבל
יש ראיה ממרדכי שהציל את אחשורוש מבגתן ותרש שזממו להמיתו, אלמא שדוקא להצילו
בידים אסור, אבל לסבב הצלתו מותר. והכא נמי להתפלל בעדו שפיר דמי. עכת"ד. ויש
מקום לסלסל ולפלפל בדברי קדשו. ואכמ"ל. על כל פנים נראה שהדבר נכון שמותר
להתפלל על גוי חולה שיחיה ויחזור למוטב, וכמו שכתב גם כן הגאון מהר"י עטייה
הנ"ל. וכל שכן בנידון דידן שמותר לגר להתפלל לרפואת אביו, כיון שהוא הביאו
לחיי העולם הזה, ועל ידי כך זכה להכנס תחת כנפי השכינה ולחיי הנצח.
ואחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת, נראה שאחר מות אביו של הגר, וכן לאחר
מות אמו, נכון שיאמר עליהם קדיש לעילוי נשמתם, שכבר כתבו התוספות בסוטה (י:) אודות
מה שהתפלל דוד על אבשלום בנו להצילו מדינה של גיהנם ולהכניסו לחיי העולם הבא, שמה
שאמרו בסנהדרין (קד) ברא מזכה אבא, אבא לא מזכה ברא, שנאמר ואין מידי מציל, נראה
שזהו בלא תפלה, שאין נמנעים מלהעניש את הבן, מפני כבודו של אביו שהוא צדיק, וכמו
שאמרו שם אין אברהם מציל את ישמעאל וכו'. אבל תפלה של אביו שפיר מצילתו מגיהנם
ומכניסתו לגן עדן. ע"ש. וכן כאן אף על פי שאין הגר מתייחס אל אביו, שגר
שנתגייר כקטן שנולד דמי, מכל מקום כיון שהוא הולידו והביאו לחיי העולם הזה, וגרם
שיזכה להסתפח בנחלת ה' ולהכיר האמת, ראוי הוא להתפלל בעדו להצילו מבאר שחת
ולהכניסו לעולם הבא, ולא גרע מאיש זר שאינו קרוב לנפטר, שיש תועלת בקדיש שאומר
לעילוי נשמת הנפטר, וכמו שכתב בשו"ת מהר"י קולון (שרש מד); ומכל מקום
אמת הוא שנהגו שאפילו איש זר שאינו קרוב כלל למת, אומר קדיש עבורו, אלא שאינו נוטל
כל כך קדישים כמו אלה שאומרים קדישים על אב ואם, ותמיד עושים פשרה, שהזר אומר שליש
או רביע ממכסת הקדישים, והשאר נוטלים הבנים בשביל אב ואם. ע"ש. והגאון רבי
חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן קיד) כתב, ששמע מפה קדוש מר זקנו הגאון
החקרי לב, כי מה שנוהגים באיזמיר ובכמה קהלות שנותנים קדיש בתרא להרב מרא דאתרא,
לפי שהקדיש נועד להגן על נפש הנפטר להצילו מדין גיהנם, ויש כמה נפטרים מישראל שלא
זכו לבנים שיאמרו קדיש עליהם, לכן תיקנו שהמורה צדק אומר קדיש הנ"ל לעילוי
נשמתם וכו'. ע"ש. וזה על פי מה שכתב רבינו האר"י בשער הכוונות בדרוש
הקדיש, שקדיש בתרא שלפני עלינו לשבח מסוגל להעלות כל הנשמות וכו', ולכן אומרים
אותו היתומים לעילוי נשמת אביהם ואמם, ולכן נקרא קדיש יתום וכו'. ע"ש. (והובא
בספר כף החיים סימן נה אות כ'). וכן כתב הגאון רבי יוסף חיים בשו"ת רב פעלים
חלק ד' (חלק אורח חיים סימן ז'). ע"ש. ועיין בשו"ת מהראנ"ח (סימן
עז), ובשו"ת כנסת יחזקאל (חלק יורה דעה סימן מה), ובשו"ת בית יהודה
עייאש חלק א' (סימן יט), ובשו"ת סמא דחיי (חלק יורה דעה סימן ט').
ואכמ"ל. והן אמת שראיתי בספר חסידים (סימן תשצ) שכתב, וגר המבקש על אביו ואמו
לא יועיל להקל מדינם. וכתב בהגהות מקור חסד שם בשם הרמ"א, דהיינו טעמא לפי
שאין הבן מתייחס אליהם, שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. נראה שהכוונה שאינו מועיל כל
כך כמו הבן, אבל על כל פנים יש תועלת בתפלתו ובקדיש שאומר לא פחות מאיש זר שאיננו
קרוב וגואל. וכמו שכתב בספר חסידים עצמו שם (בראש סימן תשצ), שנכרי שעשה טובות
לישראל יכולים לבקש מהקדוש ברוך הוא ולהתפלל עבורו שיקל בדינו. וכן אמרו בירושלמי
(פרק ג' דמגילה הלכה ז'), אמר רבי יוחנן, צריך לומר (בפורים) וגם חרבונא זכור
לטוב, לפי שדיבר על המן. (וכן הוא בשלחן ערוך /או"ח/ סוף סימן תרצ). וכן
יכולים לבקש על מומר שעשה טובה ליהודים. ע"ש. ובנידון דידן אין לך טובה גדולה
מזו שהביאו לעולם הזה, כדי שיזכה לחיי העולם הבא. ובודאי ראוי ונכון שיאמר עליו
קדיש. ואפילו המאבד עצמו לדעת שאין לו חלק לעולם הבא, בניו אומרים עליו קדיש, וכמו
שכתב החתם סופר (חלק אבן העזר סוף סימן סט). והביא ראיה ממעשה דוד עם אבשלום בנו
הנ"ל, וכן מרבי מאיר שהעלה מגיהנם את רבו אלישע בן אבויה שכפר בעיקר, ורבי
יוחנן הכניסו לחיי העולם הבא. כמו שאמרו בחגיגה (טו:). ע"ש. ועיין עוד בפתח
הדביר חלק ג' (סימן רפד סק"י) שבנו של מאבד עצמו לדעת לא ימנע מקדיש והפטרה
בצבור לעילוי נשמת אביו, וכמו שכתב הרב מעבר יבוק (מאמר ג' פרק כא), שטוב להתפלל
גם על רשע ולעשות צדקה לכפרת עוונתיו. ואדרבה ראוי לבן שיתאמץ ביתר שאת ולעשות כל
דבר שיש בו לעילוי ותיקון נפש המת. ועיין עוד בשו"ת רב פעלים חלק ג' (חלק
יורה דעה סימן כט - ל), ובשו"ת שערי רחמים חלק ב' (חלק יורה דעה סוף סימן
לב). ועיין במדרש תלפיות (ערך חלק לעולם הבא) בשם רבינו בחיי (סוף פרשת אחרי מות),
שכל אלו שאין להם חלק לעולם הבא, בחסדי השם יתברך ורחמיו הם ניזונים ונהנים מכמה
אוצרות צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו וכו'. ע"ש. (ועיין בשו"ת יביע אומר
חלק ו' (חלק יורה דעה סימן לו), שהבאנו הדברים ביתר אריכות). והן עתה ראיתי להגאון
רבי אהרן וואלקין בשו"ת זקן אהרן חלק ב' (סימן פז) שנשאל בנידון דידן, וצידד
גם כן שרשאי לומר קדיש לעילוי נשמת אביו הנכרי, אלא שאין חיוב בדבר, ושוב דן לומר שנראה
כדבר התמוה לרבים, ובפרט שאין אנו יודעים סוד עליית נשמה על ידי הקדיש וכו'.
ע"ש. אבל לדידן שהכל אומרים קדיש ביחד, ואינו פוגע בזכותם של אחרים, נראה לי
ברור שאין למנוע מהגר - צדק לומר השכבה וקדיש ולהתפלל לעילוי נשמתו של אביו. וה'
לא ימנע טוב להולכים בתמים. [ויש לציין מה שכתב הגאון רבי יוסף יוזפא בספר יוסף
אומץ (עמוד שלא) שתיקון אמירת קדיש וברכו בלבד, זהו רק לעמי הארץ, אבל לימוד תורה
מועיל שבעתיים מכל התפלה והקדישים. ואם הבן מחדש חידושי תורה אין ערך גדול יותר
מהכבוד שזוכה אביו בישיבה של מעלה. ולכן כל אבל על אב ואם ירבה כל מה שאפשר בלימוד
התורה. ע"ש. וכן כתב בספר יסוד ושורש העבודה (בצוואה שבסוף הספר),
ובשו"ת בית רידב"ז (בצוואה שבסוף הספר). ואכמ"ל].
בסיכום: גר צדק רשאי להתפלל לרפואת אביו הנכרי בחוליו. וגם רשאי לומר
קדיש עליו לאחר פטירתו לעילוי נשמתו. והוא הדין לאם הגר צדק.
