לע"נ הגאון רבי אהרן יהודה לייב בן ר' נח צבי זצ"ל
לע"נ מרת אסתר ב"ר שמואל ע"ה
People are people and one of the biggest human weaknesses is the desire for money. Money talks. It seems that almost everything revolves around money. Whenever one is an "insider" whether regarding a shul or yeshiva or any organization, one is witness to the fact that the financial issues always loom large. Just about every shidduch has serious money issues, every marriage, every divorce, decisions about how many children to have, where to live, what profession to choose etc. etc. mostly - money money money. People are often very nice and friendly - until they feel that someone wants their money. Then they become very defensive and often belligerent. Everyone [at least all Jews that I know] is secretive about their money People don't want others to know how much they have because [among many other reasons] how would it look if they have 6-7 figures quietly stored away while others have no money for food. So it is kept under wraps. Many wives don't even know how much money they have, because the husband hides it away from her for fear that she will spend too freely.
The psychological complexities regarding people and their money are infinite. One sometimes hear people with millions talking about their finances as if tomorrow they might not have what to eat. "Times are really rough". No they are not. We are living in the most affluent society in world history. No question. Yet there are still many who lack the basics. Such as hundreds of millions who live in abject poverty. But those of us who have computers and smartphones and automobiles etc. are comparatively rich rich rich. Yet people still view themselves as poor. Complex.
There are many families where some family members can't pay the rent and others have enough to live comfortably for 500 years and yet the more fortunate don't help the less fortunate. Their own family members. Wonder of wonders. The Rambam says that when to comes to tzedaka one should view EVERY Jew as if they are his brother or sister. Problem is - people very often don't even help their siblings, even though they can. It is a deep psychological issue that I believe goes back hundreds of years when we really didn't have and continues to this day, for it is planted in our DNA. Brother shmother, it is MY money and I have other priorities. This is too complex for one post. It requires much research and analysis. My bracha to all of my sweetest friends is that we should always have in abundance, FEEL that we have in abundance and SHARE in abundance
Anyway - there are those who appoint judges because they are paid off. This is a serious no-no. Money shmoney [similar to "brother-shmother"]. The criteria for being a judge must be competency, scholarship and Yiras Shomayim and not how much he pays for the job. In modern day Israel there is quite a bit of dirty politics around the appointment of judges. It is a HUUUUUGE חילול השם.
Says the gemara [Sanhedrin 7b]:
The members of the Nasi's household
once appointed an incompetent
teacher, and the Rabbis said to Judah
b. Nahmani, the interpreter of Resh
Lakish: Go and stand at his side as interpreter. Standing by him, he [Judah]
bent down to hear what he wished to teach, but the teacher made no attempt
to say anything. Thereupon R. Judah took as his opening text: Woe unto
him who says unto wood: Awake! — to the dumb stone: Arise! Can this teach?
Behold, it is overlaid with gold and silver, and there is no breath at all
in the midst of it; but the Holy
One, blessed be He, [he proceeded], will call to account those who set them
up, as it is written: But the Lord is in His holy Temple; let all the
earth, keep silence before
Him.
Resh Lakish said: He who appoints an incompetent judge over the Community
is as though he had planted an
Asherah in Israel, for it
is written: Judges and officers shall you appoint unto you, and
soon after it is said: You shall not plant thee Asherah of any
kind of tree. R. Ashi said: And
if such an appointment be made in a place where scholars are to be found,
it is as though the Asherah were planted beside the Altar, for the verse
concludes with the words: beside the altar of the Lord your God.
Again, it is written: You shall not make with Me gods of silver or gods
of gold. Is it only gods of silver
and gold that may not be made, while those of wood are permitted? — The
verse, says R. Ashi, refers to judges appointed through the power of silver
or gold.
Says the Rambam [Sanhedrin 3/8-9]:
Whenever
a Sanhedrin, a king, or an exilarch appoints a judge who is not fitting and/or
is not learned in the wisdom of the Torah and is not suitable to be a judge -
even if he is entirely a delight and possesses other positive qualities - the
person who appoints him violates a negative commandment, as Deuteronomy 1:17 states: "Do
not show favoritism in judgment." According to the Oral Tradition, we
learned that this command is addressed to those who appoint judges.
Our
Sages declare: "Perhaps a person will say: 'So and so is attractive, I
will appoint him as a judge,' 'So and so is strong, I will appoint him as a
judge,' 'So and so is my relative, I will appoint him as a judge,' or "So
and so knows all the languages, I will appoint him as a judge.' This will lead
to those who are liable being vindicated and those who should be vindicated
held liable, not because the judge is wicked, but because he does not know
Torah law. Therefore the Torah states: "Do not show favoritism in
judgment."
Our
Sages also declare: "Whoever appoints a judge who is not appropriate for
the Jewish people is considered as if he erected a monument, as implied by Deuteronomy 16:22: "Do not
erect a monument which is hated by God, your Lord." If he is appointed
instead of a Torah scholar, it is as if one planted an asherah, as Ibid.:21
states: "Do not plant an asherah or any other tree next to God's
altar."
And
our Sages interpreted Exodus 20:20:
"Do not make gods of silver and gods of gold together with Me" to
mean "Do not appoint a judge because of silver and gold." This refers
to a judge who was appointed because of his wealth alone.
Whenever
a judge pays money in order to be appointed, it is forbidden to stand in his
presence. Our Sages commanded that he be denigrated and derided. And our Sages
declare: "Consider the tallit with which he wraps himself as the saddle
blanket of a donkey."
The Minchas Eloozer, the Munkatcher Rebbe, has a lengthy teshuva decrying the phenomenon of appointing judges based on monetary considerations. Here is part of the teshuva.
שו"ת מנחת אלעזר חלק א סימן ו
שאלה
א' שנתמנה לרב בשביל כסף שנתן לאנשי
העדה ליתן לו חתימתיהם והרבה מהם מאנו בו ואחר איזה שנים קבלו אח"כ להם רב
בפ"ע, והרב שנתמנה בשביל כסף צוח שמקפחים פרנסתו וכבודו, והאנשים הצד הממאנים
בו והרב שקבלו להם נגד הרב כסף טוענים שאין לו שום זכות מעיקרא והמה לא הסכימו
עליו ואדרבא בלא"ה מצוה לבזותו ולקללו עפ"י ש"ע חו"מ סימן ח':
תשובה
אחרי כי חומר האיסור בדין זה הוא בשני
התלמודים והפוסקים וכנוהו אביזריי' דע"ז ר"ל ובקלקול הדורות בעו"ה
יצאו מה שיצאו עברו ושנו ונעשה להם כהיתר ואף אחרי אשר כבר צווחו בזה קמאי
עכ"ז לא נתבאר היטב כלל באחרונים. לפרש ולבאר דברי הגמ' והראשונים, ע"כ
מהצורך להאריך קצת להציע ולהעריך דברי הגמ' והפוסקים בזה בעזהי"ת:
הנה מקור הדין בתלמודא דידן היא בגמ'
סנהדרין (ז' ע"ב) דבי נשיאה הוי אוקמי דיינא דלא גמיר א"ל ליהודא בר
נחמני מתורגמניה דר"ל קום עלי' באמורא פתח ואמר הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן
דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו (ודרשת הכתוב הזה מפורש
יותר בירושלמי כנזכר להלן בעה"י) ועתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע ממעמידן וכו'
אמר ר"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון וכו' א"ר אשי ובמקום שיש תלמידי חכמים
כאלו נטעו אצל מזבח וכו' כתיב לא תעשון אלהי כסף ואלהי זהב הא דעץ שרי, א"ר
אשי אלהי הבא בשביל כסף ואלהי הבא בשביל זהב עכ"ל הגמ', ורש"י ז"ל
פי' אלוהי הבא בשביל כסף דיין שהעמידוהו ע"י שנתן ממון למלך על כך עכ"ל,
א) והנה קשה מאוד על רש"י דדייק בלישני' לשון הזהב. שכתב בזה כשנתן ממון למלך
על כך נראה לכאו' דהאיסור דוקא כשנתן למלך שהמלך ימנוהו עליהם אבל כשנתן ממון
לאנשי הקהל לא מיירי בגמ' והאיך משמע זאת בש"ס והלא נראה בפי' מהגמ' דאין
חילוק דאמרינן עתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע ממעמידן משמע דקאי גם הקהל שמעמידין אותו
ולא רק על המלך דמהיכי תיתי לחלק והלא כל ישראל שמעו לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי
זהב, ואין לומר דרש"י רבותא קמ"ל דאף בנתמנה ע"י המלך מ"מ
האיסור נאמר על בני הקהל ואין להם התנצלות כיון שפקודת המלך עליהם ואשמעינן
דעכ"ז אסורים הם להחזיקו לרב בכבודו הראוי דאז יקראו מעמידיו ומחזיקיו
ועתידין להפרע מהם, וכ"ש בקהל שמינוהו בעצמם ע"י כסף דבודאי פשיטא
דאסור, ז"א דהא שיגרא לישני' דגמ' משמע דעתיד ליפרע ממעמידן היינו מי שממנה
אותו בתחלה ופשיטא שלא יצאו מהכלל בין מלך בין צבור שמנוהו. וגם בלא"ה
ל"ש לומר דרבותא קמ"ל בנתמנה ע"י המלך וממילא ידעינן דכ"ש
הקהל שקבלו כסף למנותו. דהא איכא למישמע מדברי רש"י דדוקא בנתמנה בממון
ע"י המלך בלתי דעת הצבור נקרא פוסע על ראשי עם קודש למשול עליהם בגובה רוחו
בע"כ בלי רצונם כמש"כ להדיא בתשו' ריב"ש ומובא ברמ"א
חו"מ סוף סי' ג' דנתמנה ע"י המלך כיון שעושה זה בלי רשות הקהל נקרא מצער
את הצבור ועתיד ליתן את הדין עכ"ד. אבל אם הקהל ברצי כסף יתרצו אליו אין
איסור בזה. ובאמת ז"א דאין חילוק כלל. וכנראה מהפוסקים בפשיטות דבאנשי הקהל
שייך האיסור אלהי כסף וכו' [וכן פי' מהר"י הכהן חתן המהר"ל מפראג
ז"ל בפי' על המדרש ש"ט שמואל (פ"ז) על דמתמני בכסף פי' שנתן כסף
להמושל או להקהל] וא"כ עדיין קשה לשון רש"י בזה - וז"ל הירושלמי
ביכורים (פ"ג הל' ג') ר' מנא מיקל לאילין דמתמני בכסף רב אימי קרא עליהון
אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם א"ר יאשי' וטלית שעליו כמרדעת של חמור ר'
זעירא וחד מן רבנן הוון יתיבון עבר חד מן אילין דמתמני בכסף אמר ייתי' דמן רבנן
לר' זעירא נעביד נפשן תניי ולא ניקום לון מן קמי' תרגם יעקב איש כפר נבורייא הוי
אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה, יודע הוא יורה (פי' בתמי', וכי יודע הוא
להורות) הנה הוא תפוש זהב וכסף לא, בכספייא אתמני, וכל רוח אין בקרבו, לא חכים
כלום, והוי אומר בעיתון מיניי' וה' בהיכל קדשו עכ"ל - ובמדרש ש"ט שמואל
(פרק ז') נמצא ג"כ בסגנון זה - והרמב"ם (פ"ג מה' סנהדרין הל' ח'
ט') כ' וכן אמרו חכמים לא תעשון אתי אלקי כסף אלוהי הבא בשביל כסף זהו הדיין שמינוהו
בשביל עשרו לבד, ובהל' ט' כ' כל דיין שנתן ממון כדי שיתמנה אסור לעמוד מפניו וצוו
חכמים להקל אותו ולזלזל בו ואמרו חכמים שהטלית שעליו כמרדעת של חמור עכ"ל ויש
לדקדק בלשונו בזה הרבה וכבר עמד הב"ח ע"ז ולפי מש"כ הב"ח
חו"מ סי' ח' יתיישבו היטב דבריו לנכון כמובא שיובא להלן בעה"י דברי
הב"ח - והנה הטור חו"מ (סי' ח') נמשך אחר לשון הרמב"ם וז"ל לא
תעשון אתי אלהי כסף וכו' שמינוהו בשביל עשרו ובסעי' ב' כ' הטור וז"ל כל דיין
המתמנה בשביל כסף וכו' הנה שינה מלשון הרמב"ם שכתב כל דיין שנתן ממון וכו'
וי"ל דנשמר הטור דלא תיקשי מה שקשה על לשון הרמב"ם שכ' בהלכה ט' כל דיין
שנתן ממון כדי שיתמנה וכו' להקל אותו ולזלזל בו משמע הא לא נתן ממון רק מינוהו
בשביל עשרו א"צ לזלזל בו כלל (וכמו שחילק הב"ח דבהל' ט' מיירי בנתן ממון
ולא בשביל עשרו) וזהו תיקשי דהא בחדא מחתא מחתינהו שם בירושלמי ר' מני מיקל (פי'
מבזה) לאלין דמתמני בכסף ר' אימי קרא עליהון אלהי כסף וכו' והרי כ' שם הרמב"ם
בהל' ח' דמינוהו בשביל עשרו נקרא ג"כ אלהי כסף ובע"כ הוא ג"כ בכלל
שצריכין להקל ולזלזל בו ולמה כ' שאמרו חכמים להקל ולזלזל וכו' רק בנתן ממון כדי
שיתמנה והוציא מן הכלל מינוהו בשביל עשרו כפי הנראה מלשונו. וגם לפימש"כ
הסמ"ע והתומים (בסי' ח') הטעם שצריכין לזלזל בו משום שנקרא ע"ז מדרשא
דאלהי כסף וכל ליצנותא אסורא בר מליצנותא דע"ז וא"כ הוא תלוי זב"ז
הזלזול במי שיקרא אלהי כסף וק' על הרמב"ם, ועפי"ז י"ל דשפיר כ'
הטור בלשונו כל דיין המתמנה בשביל כסף וממילא נתמנה בשביל עשרו וכסף שיש לו
ג"כ בכלל, ונכון. ואחריו נמשך להלכה בש"ע חו"מ סי' ח' (סעי' ב')
וז"ל וכל דיין המתמנה בשביל כסף או זהב אסור לעמוד לפניו ולא עוד אלא שמצוה
להקל ולזלזל בו עכ"ל -
והנה הב"ח כ' שם דאם נתן ממון כדי שיתמנה אף אם
הוא גדול טפי משאר גדולים בחכמה ומנין אסור לעמוד מפניו ולמד מל' הרמב"ם בהל'
ט' שכ' כל דיין שנתן ממון היינו לכלול אפי' אם הוא גדול בחכמה אעפ"כ אם נתן
ממון שימנוהו אין עומדין מפניו, ואם מינוהו בשביל עשרו אין איסור רק כשאינו חכם
בחכמת התורה וזהו שדייק הרמב"ם בלשונו בהל' א' "בשביל עשרו בלבד"
והיינו שאינו חכם וראוי לכך ורק מפני עשרו בלבד מינוהו, והביא ראי' לדבריו מגמ'
יבמות (ס"א ע"א) דאר"י קטיר קחזינא הכא דא"ר אסי תרקבא דדינרי
עיילת לי' מרתא בת בייתוס לינאי מלכא עד דמוקי לי' ליהושע בן גמלא בכהנא רברבא
ואין ספק דהי' ראוי מצד ידיעתו ויראתו ואפשר שג"כ הי' ראוי למנותו במקום
גדולים כמוהו אעפ"כ אמר ר"י קשר של רשעים אני רואה עכת"ד
הב"ח. ובשו"ת חתם סופר (חו"מ סי' ק"ס) השיג על ראי' הב"ח
מדברי התוס' ישנים ביומא שכ' שהיו גדולים וטובים מיהושע בן גמלא שהיו ראויים יותר
לכ"ג - ב) ואני תמה מאוד על הגאון חת"ס ז"ל האיך נעלם ממנו
במחכת"ה דברי רש"י במקומן שם ביבמות שפי' קשר של רשעים אני רואה כאן שלא
הי' ראוי לכך אלא שנתן ממון ומינוהו עכ"ל רש"י והחת"ס הביא ממרחק
לחמו מתו"י יומא ועדיפא מיני' הוו"ל להקשות על הב"ח מדברי
רש"י במקומן שכ' להדיא שלא הי' ראוי לכך דהא מהתו"י נראה רק דהי' טובים
וגדולים ממנו אז ולפי"ד רש"י משמע דאם הוא ראוי אף שיש טובים ממנו לא
מיקרי שוב רשע וע"כ הוכרח לפרש בסתם שלא הי' ראוי לכך דאל"כ מי הכריחו
לרש"י בזה לומר דיהושע בן גמלא ל"ה ראוי כלל לכ"ג - ובאמת היא
פליאה לומר שנעלם מעיני רבינו הב"ח ז"ל דברי רש"י במקומן על הגמ'
דמזה נדחית ראיתו - ג) עוד קשה על הב"ח מגמ' והירושלמי הנ"ל דנראה שלא
כדבריו דאמרינן בגמ' דבי נשיאה הו' אוקמי דיינא דלא הוי גמיר וכו' אמר ר"ל כל
המעמיד דיין שאינו הגון וכו' א"ר אשי ובמקום ת"ח וכו' לא תעשון אלהי כסף
ואלהי זהב, הא דעץ שרי (בדרך בתמי') א"ר אשי אלוה הבא בשביל כסף וכו' מזה
נראה דמימרא שנית דר' אשי קאי על מימרא דר"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון
וא"כ מיירי רב אשי באיסור אלהי כסף רק באינו הגון וראוי. וכן מפורש בילקוט
שמעוני (פ' יתרו ופ' שופטים) שכ' מימרות אלו דר"ל בחדא מחתא וז"ל אמר
ר"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נטע וכו' ואומר לא תעשון אתי כו' אלוקי
הבא בשביל כסף ובשביל זהב עכ"ל. וכן נראה מלשון הירושלמי תרגם יעקב איש כפר
נבורייא הוי אומר לעץ הקיצה וכו' וכל רוח אין בקרבו לא חכים כלום עכ"ל
הירושלמי נראה מפורש דמיירי רק באינו חכם וא"כ קשה לכאו' על הב"ח, וכן
המהרש"א בחי' אגדות סנהדרין כ' על הירושלמי שאין עומדין מפניו היינו מפני
שאין בו ריח תורה וכן פי' הך דטלית שעליו כמרדעת של חמור מפני שאינו טלית של
ת"ח ע"ש וע' מהרש"א בחי' אגדות סוטה (דף מ') ע"ש - והנה מלשון
הטור וש"ע ליכא למיפשט מידי לענין דבריו של הב"ח בזה דהנה נראה לכאו'
כדבריו מלשון הש"ע שחלק לשנים וכ' בסעי' א' מדין דיין שאינו הגון ואח"כ
כ' וכל דיין המתמנה בשביל כסף, משמע לכאו' דשני דינים הם, ואם נתמנה בשביל כסף אף
אם הוא הגון ג"כ אסור לעמוד מפניו כמ"ש הב"ח דאל"כ ומיירי
ג"כ רק באינו הגון א"כ היינו הך רישא דסעי' א' ולמה חילק הדברים. אולם
ז"א ראי' כלום די"ל דנראה להיפך מלשון הטור וש"ע דהנה הטור כ' על
הך דדיין שאינו הגון וז"ל ועוד דרשו חכמים לא תעשון אתי אלהי כסף וכו' משמע
קצת דנמשך על שלפניו דמיירי באינו הגון וכן בש"ע שכ' וכל דיין המתמנה בשביל
כסף וכו' נראה דקאי על שלפניו ומיירי באינו הגון רק באם נתן ג"כ ממון נוסף בו
חומרא דאיסור אלהי כסף ע"כ אין לפשוט מזה דבר ברור לכאו' -
וממדרש ש"ט שמואל הנ"ל שכ'
בלשון זקן שהוא מתמנה בכסף אין קורין אותו רבי ואין עומד מפניו אלא בארץ הוא מוטל
וכו'. לכאו' ראי' לדברי הב"ח מפני שכ' בלשון זקן דמשמע שהוא חכם שקנה חכמה
אעפ"כ אם נתמנה בכסף אין עומדין מפניו ומזלזלין בו אך זה אינו ראי' די"ל
דקוראו זקן מחמת נשיאתו ובאמת אינו חכם וק"ל.
/קונטרס שירי מנחה/: עיין תענית
(ט"ו ע"א) במתני' והזקן שבהן אומר לפניהם דברי כיבושין וביותר בש"ע
יו"ד סי' של"ד סעי' י"ט במחבר (בשם הירושלמי) זקן שנידה לצורך עצמו
אפי' כהלכה וכו' ופי' הש"ך בס"ק ל"ז זקן שנידה כלומר ת"ח
שנידה אעפ"י שנידה כהלכה עכ"ל וכן במקומות רבות יש ראי' לזה. ועיי'
עדיות פ"ב משנה ג' והי' בו זקן א' והי' מלוה וכו' ואמרי' ע"ז בגיטין
(כ'. כ"א) ומה קושיא דילמא זקן שאני דידע לאקנויי פירש"י שהוא חכם וידע
וכו' וכן אמרי' בקידושין (ל"ב ע"ב) אין זקן אלא חכם וכו' ר"י
הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה וכן בסמ"ע (חו"מ סי' א' ס"ק
כ"ג) המבייש את הזקן לענין ליטרא דדהבא עיין שם דהיינו ת"ח כמ"ש שם
הש"ך (ס"ק י"ט) לענין ת"ח בזמנינו. והגם דבתענית (ט"ז
ע"א) משמע דזקן לחוד וחכם לחוד דאמרי' אם אין שם זקן וחכם וגם אמרי' מקודם אם
יש זקן אומר זקן ואם לאו אומר חכם משמע דתרי נינהו זקן וחכם היינו לפי ענינא דגמ'
דכיון דחשיב תרתי אז החכם היינו חכם ביותר. או י"ל זקן וגם חכם הוא קודם.
ולפי"ז משמעות זקן חכם רק שזהו זקן הדרת פנים ג"כ אשר דבריו מעוררים
יותר מחכם איש צעיר לימים. ואם אין שם זקן והיינו ג"כ חכם זקן (ואין הפי'
לזקני ע"ה דהא אין יודעים מה לומר ולעורר הצבור) אומר חכם (שאינו זקן רק צעיר
בשנים) נמצא גם בזה זקן היינו חכם כדאמרן /ע"כ/:
אולם האמת יורה דרכו לפיע"ד דדינו
של הב"ח בזה אמת וצדק ממילא. אף אם נפלפל על טעמו וראיתו. דהנה כ' בתשו'
חת"ס הנ"ל (חו"מ סי' ק"ס) עפי"ד הרמ"א חו"מ
(סי' קס"ג) דטובי הקהל צריכין לומר דעתן לש"ש והרמ"א בסי' ל"ז
כ' שדינם כדיינים וא"כ כיון שאמרו דעתם ע"י קבלת שוחד המעור עיניהם
פשיטא בודאי דבטלה מעיקרא הקבלה ומינוי שמינוהו עליהם לרב ומורה עכת"ד
החת"ס, והנה פסקינן בש"ע חו"מ (סי' ט' סעי' א') דשוחד אסור אף
לזכות את הזכאי וא"כ ברור בדין זה דאף אם הוא חכם וראוי שהגיע להוראה וברצי
כסף יתרצו לשום אותו עליהם לאב"ד בעירם הוי אנשי הקהל כמו לוקח שוחד לזכות את
הזכאי שדינו בטל כיון שדינם כדיינים. והנה מה שאסור בשוחד אף לזכות את הזכאי כ'
בסמ"ע שם דהטעם מפורש בקרא כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים,
והיינו דכשלוקח שוחד שוב א"א כלל לחלק ולומר דרק לזכות את החייב ולהטות משפט
אסור אבל לזכות את הזכאי כדין תורה מותר ליקח שוחד משום דהלוקח שוחד יעור עיניו
וידמה בדעתו שהוא מזכה את הזכאי (כי אינו רואה כמו שאינו רואה חוב לעצמו, כמו
שדרשו חז"ל בזה שוחד שהוא חד שהנותן ומקבל א') וזהו טעמא דקרא כי השוחד יעור
וכו', ולנידון דידן זהו רק כשנותן ממון לאנשי הקהל שפיר י"ל דאף בחכם והגיע
להוראה ה"ז בכלל לוקח שוחד לזכות את הזכאי ונקרא אלהי כסף אף אם הוא ראוי לכך
דהא אם קבלו שוחד ל"ש כלל לחלק גביי' בין אם הוא ראוי או לא דהשוחד מעוור ולא
ידעו ולא יבינו אם הוא ראוי באמת כנ"ל. משא"כ במינוהו בשביל עשרו ולא
קבלו ממנו שוחד ממון כלל, אז יש לחלק שפיר דאם הוא חכם וראוי לכך אין איסור,
ובאינו ראוי רק מינוהו בשביל עשרו לבד אז בודאי אסור. וזהו דינו של הב"ח שכ'
דבמינוהו בשביל עשרו אז יש לחלק בין אם הוא ראוי או לא. אבל כשנתן ממון לשוחד אף
אם הנהו גדול בחכמה ומנין ג"כ אסור והיינו שביאר בלשון הרמב"ם שדייק
בלשונו בהלכה ט' כל דיין שנתן ממון וכו' היינו לכלול אף אם הוא גדול בחכמה ומנין
כיון שנתן ממון אסור דשוב ל"ש לחלק כנ"ל. ולפי"ז ניישב קו' (א')
הנ"ל שהקשיתי על רש"י ז"ל בסנהדרין שפי' שנתן ממון למלך. דהנה
כשנתן ממון למלך ולאנשי הקהל לא נתן מאומה אז לא נתעוורו עיניהם בזה שנתן למלך
ושייך אז שפיר לחלק דאם אינו ת"ח אז נקרא אלהי כסף (וע' בתומי' סי' ג' מה
שהרעיש ע"ז) וצריך לזלזל בו. אבל אם הוא ראוי לכך וחכם בחכמת התורה י"ל
דאין איסור אם לא נתן רק למלך [וכן נראה קצת מתשו' הריב"ש (סי' רע"א)
והביאו הרמ"א סוף סי' ג' דאם נתמנה עפ"י המלך אם הוא גמיר וסביר מהני
לי' רשות המלך ממלכי האומות ואם כי יש לחלק דהתם מיירי בלא נתן ממון כלל מ"מ
נראה מהרמ"א סי' ח' שכ' וע"ל סוף סי' ג' עכ"ל ונתכוון לזה מה שהביא
מדברי הריב"ש בתשובה ואולי היינו כונתו דנ"מ בזה בסי' ח' אם הוא גמיר
וסביר אז מותר אף אם נתן ממון למלך שימנוהו כיון שלא נתן להקהל, ומזה יהי' ראי'
לדברינו על נכון] ואף שכ' הריב"ש שם בתשובה (בד"ה רביעית) שאין לאדם
ליטול רשות מן המלך שלא ברצון הקהלות ומי שעושה כן נקרא מצער את הצבור ועתיד ליטול
את הדין. מ"מ אין לחושבו בכלל אלהי כסף שיהי' מצוה לבזותו (וכמו שכ'
בסמ"ע ותומים שצריך לזלזל בו משום שנקרא ע"ז מדרשא דאלהי כסף) כיון שהוא
באמת חכם וראוי וכמו שנראה שם מלשון הריב"ש שהביא הך גמ' דסנהדרין ורש"י
שפי' וכשנתן ממון למלך הביא רק לענין אם הוא אינו ראוי כמו שנראה שם. ובזה יש לתרץ
על נכון דבעל כרחו פירש"י דהגמ' מיירי כשנתן ממון למלך דייקא. משום
דמהש"ס הי' נראה לרש"י דמיירי דוקא באינו הגון ואז אסור (כמו שהקשיתי
בקושיא ג' לעיל), ושני המימרות דרב אשי אהדדי הם וכמפורש בילקוט הנ"ל, ואם
הי' מפרש כשנתן ממון להקהל א"כ הוי שמעינן דגם בנתן ממון להקהל אין האיסור רק
כשאינו הגון וראוי ובאמת ז"א כן להלכה כפי שביארנו דהאיך שייך לחלק בין אם
הוא ראוי או לא כשהקהל לוקחים שוחד ואז בין טוב לרע לא יבחינו כנז' ע"כ פי'
שפיר כשנתן ממון למלך דאז מחלקינן בין הגון וראוי או לא ומתורץ לנכון, וכן
הירושלמי דדריש בכספייא איתמני ולא חכים כלום ומיירי בנתמנה בכסף ע"י המלך
כמו ש"ס דידן לפי פירש"י ומיושב קושייתנו על הב"ח דכיון שנתן ממון
למלך אז דוקא באינו חכם - והנה יש לתמוה על לשון הרמב"ם שכ' כל דיין שנתן
ממון וכו' ומשמע מזה כפי"ד הב"ח לכלול גם גדול בחכמה ומנין והא אם נתן
למלך אין איסור בחכם וראוי אולם בלא"ה קשה לשון הרמב"ם בזה שכ' כל דיין
שנתן וכו' ולזלזל בו דהוו"ל למיכלל גם נתמנה בשביל עשרו (אף שלא נתן ממון)
דהא נקרא לדבריו שם בהלכה ח' אלהי כסף ולפי"ד הסמ"ע שם תלוי זב"ז
דצריך לזלזל משום שנקרא אלהי כסף, וצ"ע -
והנה עכ"פ בודאי הדין ברור
לפי"ז דאם נתן ממון לאנשי הקהל כדי שיתמנה אף אם הוא חכם בתורה וראוי לכך
מ"מ נקרא אלהי כסף והקבלה שקבלוהו ומינוהו לרב אין בו ממש כלל דהוי כמו לוקח
שוחד לזכות את הזכאי שדינו בטל, ואדרבא בנידון דידן מסתבר יותר לאסור דהא הדיין
הממונה לדין ולהורות ערוך לפניו הדין בפוסקים אשר על פיהם ידין בין דין לדין בין
חייב לזכאי אעפ"כ אם מקבל שוחד גם לזכות את הזכאי אסור מדאו' מטעמי' דקרא
שהשוחד יעור עיניו וידמה שהוא מזכה את הזכאי באמת בד"ת. עאכו"כ בדעת
בעלי בתים טובי הקהל אשר למראה עיניהם וחות דעתם ישפוטו והשוחד שמקבלים מעוור
עיניהם ומעות דעתם, ונדמה להם ברור שהוא ראוי לכך ול"ש לחלק גביי' כנז', ודי
למבין מדעתו, וז"ב:
ועדיין קשה מה שהזכרנו לעיל דברי
רש"י ביבמות שם שפי' ביהושע בן גמלא שלא הי' ראוי לכך ומי דחקו לפרש ככה, וגם
שנראה בש"ס כ"פ שמצינו מתקנת יהושע בן גמלא משמע שהי' אדם גדול
כמ"ש הב"ח. ויש לתרץ דבאמת לא מצינו כלל לכ"ג איסור אלהי כסף דנאמר
רק על דיין כדדרשינן אלקים דיינים וא"כ דוקא אם אינו ראוי לכך ונתמנה
ע"י ממון אז הוי קשר של רשעים אבל אם הוא ראוי לכך בלא"ה הרי לא נאמר
איסור בכהן ע"כ הוכרח רש"י לפרש דל"ה ראוי לכך כדי שיתכן מה דאמר
ר"י קטיר קחזינא הכא קשר של רשעים. אמנם עדיין יש לפקפק דהא גם הכ"ג
המורה עפ"י התורה כנז' בפ' שופטים וכמבואר גם בפסוקי יחזקאל בדיני הכהנים,
ע"כ עדיין צ"ע:
ומ"ש הב"ח שם בסוף דבריו
וז"ל אבל במי שאינו נותן וכו' אלא שמינוהו מפני שהוא ג"כ עשיר אין אני
קורא עליו אלהי כסף אלא הממנה לבד עובר על לא תכיר פנים שלא יאמר איש פלוני גבור
נאה קרובי אושיבנו דיין עכ"ל, וקשה מאוד לפע"ד על זה דהא מיירי בחכם
בחכמת התורה (כמ"ש בלשונו שהוא ג"כ עשיר וכמו שנראה שם מדבריו הקודמים)
וא"כ איך כתב דעוברים הממנים לא תכירו וכו' שלא יאמר איש פלוני עשיר וכו'
שהוא מלשון הספרי (פ' דברים) והרי מסיים שם הספרי בלשונו נמצא מחייב את הזכאי
ומזכה את החייב לא מפני שהוא רשע רק מפני שאינו יודע ע"ז נאמר לא תכירו פנים
במשפט עכ"ל והובא ברמב"ם וב"י ובסמ"ג בשם מכילתא, נמצא מפורש
רק באינו חכם להורות ולדון אבל באם הוא יודע לדון כהוגן לזכות את הזכאי וכו' לא
מצינו כלל האיסור לא תכירו פנים במשפט אף אם נתכוונו גם לעשרו. ופשיטא דאין לומר
משום לא פליג האיסור גם בחכם ויודע ז"א כפי שביארנו דל"ש זה רק כשקבלו
ממון לשוחד דאז ל"ש לחלק כנ"ל אבל באם לא קבלו כלל רק שמינוהו מחמת שהוא
עשיר ג"כ, והרי כל הפוסקים הביאו זה רק באינו הגון ויודע וכמו שמפורש שם
בספרי, וע' סמ"ע ס"ק ב' ודברי הב"ח תמוהים לכאורה:
אמנם לגודל הקו' על הב"ח בזה
נלפע"ד ליישב כאשר נקדים מה שהקשה הר"א מזרחי (בפ' דברים) על דרשת הספרי
הנז' שם לא תכירו פנים דקאי על הממונה להושיב דיינים שלא יאמר איש פלוני עשיר איש
פלוני וכו' ובפ' שופטים דרש בספרי דקאי אזהרה לדיינים שלא יושיבו את הראוי למעלה
וכו' (וע' בס' זרע אברהם על הספרי ח"ב בפיסקא י"ז ופיסקא קמ"ד
דהגי' לפנינו בפ' שופטים דלא תכיר פנים בדין והיינו שלא יהי' הדיין רך לזה וקשה
לזה) והקשה הרא"ם דהרי אדרבא בפ' דברים ראוי לדרוש דקאי לדיינים כיון שכל
המקרא הזה באזהרת שופטים קמיירי כדכתיב ואצוה את שופטיכם בעת ההיא שמוע בין אחיכם
וכו' עכד"ק ויש ליישב עפי"ד הרמ"א בסי' ל"ז דטובי הקהל דינם
כדיינים ואשמעינן בזה בספרי הך דינא במה דדרש לא תכירו וכו' בממונה להושיב דיינים
היינו מטובי הקהל, אף שהענין מיירי בפרשה בדיינים, אשמעינן שם כדי לדייק הך דינא
במה דדרש לא תכירו פנים וכו' בממונה להושיב דיינים היינו טובי הקהל הממנים את הרב
ודיינים כדי לאשמעינן דטובי הקהל דינם כדיינים, ומכאן ראי' לדברי הרמ"א בסי'
ל"ז. ומעתה כיון דבדיינים פסקינן בחו"מ סי' ז' סעי' ז' דצריך שיהיו שני
הצדדים שוים בלב הדיינים וע"כ פסול אוהב ושונא מחמת שלבו נוטה. כן ג"כ
אסור לו שיהי' בלבו למנותו מחמת שהוא אוהבו או שהוא עשיר וכו', כמו בדיין הדן את
הדין. ואף שמסיים הטעם בספרי משום שאינו יודע ויחייב את הזכאי ויזכה וכו' י"ל
דזה לאו דוקא באינו יודע רק דאם ישים עיניו ולבו לשאר מעלותיו או לאהבתו אליו או
לרוב עשרו ידמה וינטה קו למנותו לפעמים אף אם אינו ראוי ומוחזק לחכם בהוראה ודינים
וכמו שחיישינן בדיינים שעי"ז יטעה בדין ולא יראה לו חוב מחמת אהבתו וינטה
מהאמת הראוי ככה יש ליישב דברי הב"ח לחומר הנושא, אולם זהו דוחק קצת בלשון
הספרי בסופו כפי' הפשוט. ועדיין צ"ע:
עוד אזכיר. הנה אשר פסקו שמצוה להקל
ולזלזל בו ומקורו מלשון הירושלמי ר' מני מיקל לאלין דמתמני בכסף נראה שלמדו
הפוסקים בלשון מיקל היינו מבזה ומקלל ולכאו' י"ל דאין זה מוכרע כ"כ
די"ל רק דלא הי' נוהג בו כבוד ת"ח אמנם במדרש ש"ט שמואל הנ"ל
מפורש יותר ואין עומדין מפניו אלא בארץ יהא מוטל עכ"ל, וגם למ"ש
בירושלמי דיתיב ר' זעירא וחד מרבנן ואמר ההיא מרבנן נעביד נפשן תניי ולא ניקום לן
מקמי' (דהאי שנתמנה בכסף) משמע שלא הי' רוצה האי מרבנן להתגרות עמו שלא לעמוד
מפניו וגם לעמוד מפניו להראות לו כבוד ת"ח לא רצה ג"כ ע"כ עביד
נפשי' כאלו הוא לומד ואינו רואהו כלל שעובר לפניו. וזהו יהי' שלא כדברי הפוסקים
שאמרו שמצוה לבזותו ולקללו וכמו שכ' הסמ"ע והתומים הטעם כנ"ל ומדוע לא
קיים האי מרבנן זאת ולא הי' לו להערים רק שלא לעמוד מפניו בפירוש למען ידעו ויראו
וכד' הפוסקים [וגם דוחק לומר שהי' מתירא מפני אימת המלכות מחמת שהי' האיש ההוא
המתמנה ע"י כסף גם בכח המלכות כמו שכתבנו לעיל בשם הירושלמי (שמיירי לפי
דברינו כמו בש"ס דידן שנתן ממון למלך לפי פירש"י) וגם י"ל שהי' שעה
משחקת לו ביותר דאמרינן בש"ס ברכות ז' ומגילה ו' שאין להתגרות בו, וזהו
כדוחק] אולם נתיישב לי בלשון המדרש ש"ט אשר נוסף שם על זאת דאמרינן ג"כ
שם מהאי מרבנן דאמר לר' זעירא נעביד נפשין תניין וכו' ונוסף שם בזה"ל
א"ר זעירא אנא בפירוש לית אנא קאים מן קדמוי עכ"ל וכנראה שחסרו דברי ר'
זעירא בירושלמי. ונתיישבו בס"ד ד' הפוסקים:
והנה לדינא בנידון שאלתינו בודאי אין
לזוז מדברי הב"ח ומי יקל ראש נגד רבינו זצ"ל ודבריו כנים לדינא ממילא
(אף אם יפלפלו על טעמו וראיתו) מטעם שביארנו בס"ד, ובפרט אחר שהסכימו בהביא'
דבריו להלכ' בזה הכנסת הגדולה והקצוה"ח ובס' מאמר קדישין וס' נחלת יעקב על
החו"מ וס' עטרת צבי ובהגהות ש"ע מהגמ' גור ארי' הלוי ז"ל ד' מנטובה
וכיוצא, והביאו כולם בלי פקפוק, וגם בתשו' חת"ס שם פסק להלכה למעשה בעובדא
דשאלתו שהיו מסכימים בקהלה אחת לבחור א' מד' רבנים ונבחר השלישי ברוב דעות ויצא
הקול שקבלו הרבה אנשים שוחד ממון מקרובי הרב ההוא כדי למנותו ונראה שם מדבריו ברור
כי הי' הרב ההוא ראוי לרב ומורה שמה ואעפ"כ פסק דאם יהי' עדים שהרב בעצמו אמר
להם ליתן שוחד פסול מלהיות רב כלל עד שישוב בתשובה ע"ז, ואפי' אם הוא ראוי
לכך וכמבואר בת"י יומא דאפי' אם הוא גדול וצדיק אי איכא דעדיף מיני'
הו"ל רשע, [רק על מה שהחמיר הב"ח גם בליכא עדיף מיני' פקפק שם
החת"ס וכבר מבואר לעיל בדברינו ע"ז בעהי"ת ע"ד החת"ס]
וכן בענין המינוי כ' שם שאם קבלו ממון מאנשי הקהלה פשוט דהקבלה ומינוי ההוא בטלה
מעיקרא ואף אם יהי' מקבלי שוחד מועטים וישארו לו רוב דעות שלא קבלו שוחד מ"מ
הם יאמרו מפני שכבר מאנתם ברבנים הראשונים מפני זה על כרחינו היינו מתרצים עליו
וע"כ בטל כל המעשה ההוא עכת"ד החת"ס. הרי לפניך שפוסק למעשה בעובדא
דידי' שהי' חכם וראוי אעפ"כ נקרא אלהי כסף, ובכנה"ג שם קיים דברי
הב"ח וסיים בגערה על הנוהגים היתר בזה, וע' בברכי יוסף שם שהביא בשם ס' קנה
חכמה דהמהנה לרב כסף כזה או מכבדו לא די שאינו כמקריב ביכורים רק הוי כמהנה או
מכבד ע"ז ר"ל. וכן בתב"ש צוח על המתמנים בכסף ועל המחזיקים ותומכים
בידם ומתחתנים בהם להיות סנגורין בעשרם והמה עי"ז בסיס לדבר האיסור וכאלו
מתחתנים בע"ז ר"ל וכו' ע"ש בבכור שור ר"ה, וע' בווי העמודים
בסוף של"ה הקדוש (סוף עמוד הדין) מה שהאריך וצוח ככרוכיא כי בעון הזה באה
עלינו הצרה צרורות ר"ל בתוקף הגלות ע"י עקשת מריינו בזה ע"ש -
ומלבד האיסור הנאמר בש"ס ופוסקים הנה כבר נדפס העתק מפנקס פוזנא ע"ד רב
שנתמנה ע"י כסף חרמות חמורות שעשו ראשי הגאונים רבותינו הקדושים בועד ד'
ארצות פולין ונתנו לכתוב להכריז ולהודיע וגם אשר מחוייבים אנשי הקהל לבטל מינוי
הרבנות הנעשה ע"י כסף לבטלו מכל וכל ובין החתומים הגדולים נמצאו זקיני מרן
הלבוש והמהרש"ל וסמ"ע והמהרש"א ומהר"ם לובלין, זצ"ל וכו'
כו', כל הרואה יחרד לבו מחרמות החמורות ושמתות שעשו על ככה ונכתבו בפנקס למשמרת,
ובווי העמודים שם מובא מחרם ההוא מגאוני פולין ז"ל, וע' בס' זרע ברך שני
עה"ת בהקדמה שכ' ע"ד הגזירות והריגות ר"ל בשנת ת"ח בימיו
וז"ל ועוד יש לתלות החורבן במה שהקילו בענין החרמות שהחרמו כמה פעמים בדבר
המלבושים וכן בדבר הרבנות שלא יתקבלו ע"י שחדים ולא יעשו אלקי זהב וכסף ולא
נתקיים ומה לנו גדול מחרם דשמו מוכיח עליו עכ"ל, ומה שהצריכו להחרים כי הלא
הוא אסור מדינא לכאו' נראה דהוי ס"ל שלא כהב"ח דאין האיסור מדינא רק
כשאינו הגון ע"כ החרימו להוסיף גם על ההגון וראוי. וגם אין לומר כיון שאין
האיסור אלהי כסף רק מאסמכתא ולדעת כמה חרם דאורייתא ע"כ הוסיפו בחרם,
ז"א דחרם ג"כ מקורו רק נסמך בדברי קבלה בכתוב אורו מרוז וגם מואקללם גבי
אלישע כמ"ש בתשו' המיוחסות להרמב"ן (וכ' מזה במ"א בתשו' בס"ד
בארוכה) אולם האמת יורה דרכו בפשיטות דרצו לאיים בחרם לאשר ראו מקילים בעו"ה
ומשום דחרם חמירי להו לאינשי ע"כ החרימו אף שאסור ממילא בתחלה בדינא והחרימו
המקילים בזה וכמ"ש בש"ע יו"ד סי' של"ד סעי' א' וסעי' מ"ג
ע"ש, וכמו שנמצא בכל בו בגזירות רבינו יעקב וחרם הקדמונים על כמה דברים
שאסורים מדינא דגמ' ועל כרחך מטעם הנז'. וגם הוסיפו החרם גם על הקהלות שמחוייבים
לבטל הרבנות מכל וכל כנז'. יהי' איך שיהי' פשיטא דחלילה להקל בזה מאומה כי מלבד
איסור תוה"ק וחז"ל אשר לעד קיימת בלי שינוי ותמורה ח"ו. הנה מי יבא
אחרי רבותינו הגאונים הקדושים ז"ל אשר מפיהם אנו חיים בגלותינו אשר גזרו בכל
תוקף ועוז שבעולם בחרם חמור ינטה ויבטל ח"ו אף מקצת מדבריהם וכל המבואר בזה
ברור כשמש בעה"י:
והנה ראיתי עתה בס' עץ אבות על אבות
(להג' מהר"י עמדין ז"ל) פ"ו מובא ג"כ מחרם הקדמונים ע"ז
אף אם הוא ראוי והגון והרעיש על המתמנים בכסף אך מה שכ' דבאין אפשרי אין איסור לתת
כסף להממשלה בעד הרשיון אם הוא עפ"י רצון הקהלה והוא ראוי והגון לזה
וע"י בחירה כראוי לפי מנהג הקהלות רק מוכרח לתת למס אב"ד בעד רשיון
השרררה במדינת פולין בימים ההם. הנה כמו כן כבר כתבנו לעיל דבראוי והגון לאותו
איצטלא אם נתן רק להמלך ושר בלבד ולא לאנשי הקהל כלל י"ל דאינו בכלל אלהי כסף
ובזה ישבנו כמה ענינים וכמו כן נראה דעתו הגדולה אבל כ' שם דזהו רק להשררה אבל
לאנשי הקהל חלילה להתיר כמבואר שם ורק המה יבררו להם הטוב והישר בעיני אלקים ואדם
בלי פני' שיהי' להם כלל מכ"ש שוחד ממון הס מלהזכיר:
ומלבד כל הנז' בארוכה. הנה פשוט לכל מי
שיש לו מוח בקדקדו ולא יכחיש דאין כח ברוב ההוא אשר נתרצו ברצי כסף שוחד ממון
ועברו על ד"ת שהמה יוכלו לכוף את המיעוט הממאנים ברב כסף הלז ועושים
כד"ת המבואר בש"ע וממילא אם המיעוט הממאנים רוצים לקבל עליהם לרב ומורה
ואב"ד אחר פשיטא דאין כח בהרוב כלל למחות בידם ואדרבא פשיטא דיאשר חילם כי
כדין תורה המה עושים וגם קיימו בזה כמ"ש רש"י בפ' משפטים לא תהי' אחרי
רבים לרעות אם ראית רשעים מטים משפט לא תאמר הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם וכו'
עכ"ל: [כ"ש בנידון דידן אם הממאנים המה מחצית העיר ואולי הרוב דעות]:
