לזכות ר' דרור דוד בן שרה
ושמחה בן נעכא גיטל
Rav Chaim of Volozhin writes that it is not enough to have כוונה to do mitzvos - one must actually DO the mitzvos!!:-)
So when one davens it is critical that he not merely have כוונה to daven but actually say the words - if he didn't then he should daven again [as a נדבה], since there are many opinions that hold that he wasn't yotzei.
I have been in shuls of the more "modern" persuasion where I saw people who don't actually say the words of the tefillos, they just sort of "scan" the page [especially psukei d'zimra which is NOT one of the more popular Jewish practices for many. So many words to say. And what do they mean anyway??]. No good. I didn't say anything to them but I hope that all of the scanners read this post and leave the scanning up to the real electronic scanners that we have in our computers.
Chacham Ovadia, in his comments on the sefer רב פעלים surveys the various opinions with his usual breathtaking bekiyus and reaches his clear, cogent conclusion.
שו"ת יביע אומר חלק י - אורח חיים סימן נה
ג) ח"א חאו"ח סימן א (דף ג ע"א), הרהמ"ח הביא בארוכה דברי הגאון רבי חיים מוואלוזין בספר נפש החיים [שער ג פרק ה], שבכל המצות העיקר הוא חלק המעשה, אך טהרת המחשבה והכוונה היא רק מצטרפת אל המעשה, ולמצוה, ולא לעיכובא. ובעת הקרבת הפסח אם ישב האדם ויחשוב ויכוין כוונות נוראות בענין הפסח במחשבה גבוהה מאד, וחדל מעשות הפסח, במעשה בפועל, ונכרתה הנפש ההיא, וכן הוא בכל המצות. [וכיו"ב כתב הרב אפיקי יהודה, והובא בספר שער בת רבים בהפטרה לפרשת פרה דף ו ע"ד. ע"ש]. ובד"ה ולא זו בלבד, הזכיר דברי המג"א (סי' קא סק"ב) בדין תפלה, דקי"ל (ברכות לא א) המתפלל צריך שיחתוך בשפתיו כמו שנאמר אצל חנה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, שאם לא הוציא בשפתיו, רק הרהר במחשבתו בלבד, לא יצא ידי חובת התפלה כלל, וצריך להתפלל פעם שנית, ואם עבר זמן התפלה צריך לחזור ולהתפלל שתים, בחתוך שפתים, כדין מי שלא התפלל כל עיקר. ואף על פי שהתפלה נקראת עבודה שבלב, וכמ"ש בתענית (ב א), ולעבדו בכל לבבכם, זו תפלה, מ"מ העיקר הוא שצריך לחתוך בשפתיו כל תיבה ממטבע התפלה. וכו'. ע"כ.
הנה כיוצא בזה כתב הגאון המבי"ט בספר בית אלהים (פרק ג), שאף שהתפלה צריכה כוונת הלב, מ"מ אינה נשלמת אלא בדיבור, שהרהור לאו כדיבור דמי, והכתוב תלאה בכוונה ובדבור, שנאמר, ולעבדו בכל לבבכם, נקראת עבודה שיש בה מעשה, שהוא הדיבור, שעקימת פיו ושפתיו הוי מעשה, ולזה אין יוצא י"ח בהרהור, דלאו כדיבור דמי, והעיקר היא הכוונה, לרכז מחשבתו במה שמבטא בשפתיו. ע"כ. והמג"א שם אחר שכתב כן, והוכיח בראיות דלא יצא, כתב, וצ"ע. וע' מה שפלפלו בדבריו הערך השלחן (סי' קא), ובספר ים התלמוד בקונטרס מפרשי הים (דף עט ע"ד). ובספר מגן גבורים (סי' קא סק"ג). ע"ש. וראיתי להרב יריעות האהל שבספר אהל מועד ח"א (דף סח ע"א), שכתב, שנ"ל דבדיעבד אם התפלל בהרהור הלב, יצא. ושכן יש לדייק מדברי הרב אהל מועד שם. ע"ש. ואף על פי שאינו מוכרח, מ"מ מדברי הרמב"ם (פ"ה מהל' תפלה ה"א וה"ט) מוכח שאף בהרהור בלבד יצא בדיעבד. אלא שי"ל דהרמב"ם לשטתיה דס"ל (בפ"א מהל' ברכות ה"ז), שגם בשאר ברכות בדיעבד יצא י"ח בהרהור. ובספר בגדי שש (סי' קא) כתב שהספק במקומו עומד אם יצא י"ח תפלה בהרהור. ע"ש. ובחידושי הרש"ש (ברכות כא. ולא א) פשיטא ליה שאף בדיעבד אינו יוצא ידי חובת תפלה בהרהור בלבד. ע"ש. וכן מוכח להדיא ממ"ש הפרי חדש (סי' צד), שאם התפלל בהרהור בלבד מפני אונסו, ועבר האונס, אם לא עבר זמן תפלה חייב לחזור ולהתפלל בחיתוך שפתיו. ע"ש. וכן כתב האליה רבה (שם סק"ב), והרב בגדי ישע (סי' סב), והרב מהר"י עייאש בספר מטה יהודה (סי' מז סק"ג), והמחצית השקל (סי' קפה סק"א), ובשו"ת הגיד מרדכי (דף צד ע"א). וכן פסק בספר מגן גבורים (סי' סב אלף המגן סק"ו), והרב שבילי דוד (סי' סב סק"ג). (אלא שבמקום אונס דעת הרב יד אהרן (סי' סב), דבדיעבד יצא בהרהור, וא"צ לחזור ולהתפלל, שכיון שבשעה שהתפלל בהרהור היה לו אונס, יצא, וא"צ לחזור ולהתפלל. ודלא כהפרי חדש. וכן הסכים מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' פ), וכן פסק בספרו קשר גודל (סי' יב אות לב). וכן כתב הערך השלחן (סי' סב סק"ב), ושכן כתב הראב"ד בספר תמים דעים, אליבא דרבנן דאמרי בעל קרי מהרהר (ק"ש) בלבו. שלא אמרו אלא בבעל קרי דאנוס הוא, ויצא, וא"צ לחזור ולקרות. וא"כ הכא נמי לדידן לרב חסדא דהרהור לאו כדיבור דמי. ע"כ. וכ"כ הרב המגיה בשלמי צבור (דף צד סע"ג). וכ"כ הפמ"ג (סי' סב מש"ז סק"א), והפתח הדביר (שם סק"א). וכ"כ המשנה ברורה (סי' צד ס"ק כא). ע"ש. אבל המג"א (סי' קא) כתב דמ"ש בסי' צד שהחולה יהרהר התפלה בלבו, היינו לרווחא דמילתא, אבל אינו יוצא י"ח תפלה בזה. ונראה שזוהי דעת הפר"ח וסיעתו. וע' בשו"ת עמק הלכה (חאו"ח סי' לג), ובשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח סי' מב). ובשו"ת בנין עולם (חאו"ח סי' ו). וע' במש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ד (חאו"ח ס"ס ג עמוד כ). ודו"ק). וכן העלה בשו"ת לחם שערים (סי' ה), שאף בדיעבד לא יצא בהרהור וצריך לחזור ולהתפלל. ע"ש. וכ"כ בשו"ת מהרי"ל דיסקין (בקונטרס אחרון סי' ו). ע"ש. וע' בתורת חיים סופר (סי' קא סק"ד) שכתב, דמן התורה יוצא י"ח בהרהור, דרחמנא לבא בעי, רק מדרבנן צריך לחתך בשפתיו. ע"ש. וכיו"ב כתב הגאון רעק"א בתשובה מה"ת (סי' קנא) דרבינא דס"ל הרהור כדיבור דמי, היינו מן התורה, אבל מדרבנן ס"ל דלאו כדיבור דמי. ע"ש.
ובהיותי בזה ראיתי להגאון רבי חיים צאנזר בהגהותיו לאו"ח (סי' קא), שכתב על מ"ש הש"ע, שלא יתפלל בלבו. ואני אומר דביומא (יט ב) איתא, ודברת בם ולא בתפלה, ופירש רש"י שם, בם, בק"ש יש לך להשמיע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך, ולא בתפלה, שהתפלה בלחש, שנאמר וקולה לא ישמע. ע"כ. וקי"ל דבק"ש לכתחלה הוא שצריך להשמיע לאזנו, א"כ בתפלה אפילו לכתחלה לא, וצ"ע על הטור והרשב"א. והובא בשו"ת עמודי אש (סי' ג אות טו, דף כ ע"א). ולא ידעתי מאי קשיא ליה, הרי גם לרש"י, בק"ש צריך להשמיע לאזנו, ובתפלה א"צ שישמיע לאזנו, אבל לחתוך בשפתיו בודאי שהוא צריך. ולא סגי שיתפלל בהרהור הלב בלבד. וכמו שנאמר רק שפתיה נעות וכו'. והרי גם הפר"ח והברכי יוסף שפסקו דלכתחלה לא ישמיע לאזנו בתפלה, מודים הם שצריך לחתוך בשפתיו, כמבואר בש"ס, וא"כ מאי קושיא. ועוד שלפי דברי רש"י (ע"פ הגהת הב"ח), הפירוש הוא, "ודברת בם, בק"ש שיש לו רשות להשמיע מה שמוציא בפיו", היינו אף להשמיע לאחרים, אבל בתפלה אינו רשאי להשמיע קולו לאחרים. א"כ בודאי דלק"מ, ופשיטא שגם בתפלה עכ"פ יחתך בשפתיו, כדכתיב רק שפתיה נעות. וע' בעמודי אש שם שנדחק לומר שפירושו של רש"י לא מבואר בש"ס, כי יש לפרש כמ"ש התוס' דהיינו לענין לשאול מפני היראה, שבק"ש רשאי להפסיק, ולא בתפלה וכו'. ע"ש. ולא הוצרך לכך כי גם לפרש"י אתי שפיר. וראיתי להרב תולדות זאב (ברכות כא. דף לט ע"ב מהספר) שכתב, שנראה לו שאפילו להרמב"ם דס"ל (בפ"א מהל' ברכות) שיוצא י"ח גם בהרהור בלבד, מ"מ בתפלה אף הוא יודה שאף בדיעבד לא יצא, שכיון דכתיב רק שפתיה נעות, מכאן למתפלל שצריך שיחתוך בשפתיו, זה הוי לעיכובא וכו'. ע"ש. וזה אינו, דהא מוכח מדברי הרמב"ם (פ"ה מהל' תפלה ה"א וה"ט), דבדיעבד יצא בהרהור, וכמש"כ לעיל. שהרי כתב הרמב"ם (בפרק ה ה"א) בזה"ל: שמנה דברים צריך המתפלל להזהר בהם ולעשותם, ואם עבר ולא עשאם אין מעכבין, ואלו הן וכו', והשוויית הקול. ושם (הלכה ט) כתב: "השוויית הקול כיצד, לא יתפלל בלבו אלא מחתך הדברים בשפתיו, ומשמיע לאזנו בלחש". ע"כ. הא קמן שאין החיתוך בשפתיו לעיכובא, אלא רק לכתחלה. וכן הוכיח האליה רבה. ומכיון שעכ"פ מידי ספק לא יצאנו, נראה שאם התפלל בהרהור יחזור ויתפלל בתורת נדבה. וכן מצאתי להגר"י ידיד בספר ברכת יוסף ח"א (עמוד רסא) שכתב דבדיעבד שהתפלל בהרהור בלבד יחזור ויתפלל בתורת נדבה. ע"ש. ונכון שיתנה ויאמר: "אם לא יצאתי ידי חובתי בתפלתי הראשונה, הריני חוזר ומתפלל לצאת ידי חובתי, ואם כבר יצאתי ידי חובה, תהא תפלה זו לנדבה". ואף על פי שאין להתפלל נדבה, אלא אם כן הוא בטוח שיכוין בתפלתו מראש ועד סוף, שאם לא כן, עליו נאמר, למה לי רוב זבחיכם, כמ"ש בש"ע (ס"ס קז), וכתב הרב חיי אדם בנשמת אדם (כלל כד סי' ג), שכיון שידוע שבזמן הזה אין אנו יכולים לכוין, לכן אסור להתפלל תפלת נדבה בזמן הזה. ואפילו בספק התפלל לא יחזור להתפלל. וע"ע בשו"ת שערי עזרה טראב (חאו"ח ס"ס ד), ובשו"ת מים חיים משאש (סי' שז), ובכף החיים (סי' קיח סוף סק"א). מכל מקום לדינא כל שיש מחלוקת או ספק אם יצא ידי חובת תפלה, רשאי לחזור ולהתפלל, (ורק בתורת נדבה, שהיא רשות לגמרי, לא יתפלל בזה"ז), וכמ"ש הגאון שלמי צבור (דף קל ע"א, ודף שיב רע"ג, ודף שכד ע"ד). ובספר חסד לאלפים (סי' קז). וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספר רוח חיים (סי' קז). וכן פסק הרהמ"ח בספר בן איש חי (פרשת משפטים אותיות יד טז יח). וכ"כ המשנה ברורה בבאה"ל (ס"ס קז). והן אמת שראיתי בשו"ת נשמת חיים אבולעפייא (חאו"ח סי' ד) דס"ל שגם כשהדבר שנוי במחלוקת הפוסקים אם יצא י"ח תפלה, אינו חוזר להתפלל בתורת נדבה, אא"כ הוא זריז וזהיר לכוין, שאל"כ קרינן ביה למה לי רוב זבחיכם, כמ"ש בש"ע (ס"ס קז). ע"ש. אולם לפמש"כ נראה שגם בזה"ז כל שיש אומרים שלא יצא י"ח תפלה, חוזר ומתפלל בתנאי דנדבה. וכן ראיתי להגאון רבי אברהם הכהן מסאלוניקי בספר יוקח נא (סי' קז סק"ד) שהעיר ע"ד הנשמת חיים, דבכה"ג אף בזה"ז חוזר ומתפלל, כיון שיש ספק שלא יצא י"ח תפלה. והאריך בזה. (וע"ע במ"ש בספר יוקח נא ס"ס צד). וע"ע בשו"ת מכתב לחזקיהו (דף מג ע"ב). וכן עיקר.
