לע"נ הגה"צ רבי אהרן יהודה לייב בן ר' נח צבי
There is a Rashi that is הפלא ופלא. The gemara [Brachos 19b] establishes a principal based on a pasuk that when it comes to חילול השם there is no concern for human dignity. When the glory of the name of G-d is involved, our own personal glory and respect must give way!!! אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד השם!!
Ahhhh!! Such mussar!:-)
The gemara asks a question on this principal from the rule in the braisa גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה! So we see that human dignity overrides even Torah prohibitions. Uh oh!
Rav bar Shva answered that really כבוד הבריות cannot override Torah law and the braisa refers to the איסור of לא תסור [not veering from what the Rabbis tell us]. The Rabbis then laughed at him because לא תסור is מדאורייתא.
Rashi explains
ואינהו סבור דאפילו אמרו לו דבר תורה והוא עומד בפני הכבוד יעבור עליו והא האי נמי דאוריי' הוא.
They laughed because they understood that he meant that even if the Rabbis tell you that an act is an איסור דאורייתא and you have your personal dignity at stake, you should transgress the איסור. And this is of course untenable because the איסור they are telling you is מדאורייתא. So the Rabbis laughed [the Beis Medrash can be a rough place....:-)].
Rashi at face value is VERY shver. How could Rav bar Shva POSSIBLY have meant that if the Rabbis tell you that an act is an איסור מדאורייתא you don't have to listen? It is דאורייתא!? Who cares how you found out?? דאורייתא is דאורייתא!
One more wonder. Rashi writes on the דיבור המתחיל of לא תסור one word - וגומר. What does he want with that??
The Munkatcher [always nice to quote him before יום העצמאות] saves the day!
ולחומר הקושי' נראה בע"כ דכונת רש"י ר"ל איסורי תורה שלא נתבארו בתורה רק המה הללמ"מ נמסרו בפי החכמים מדור לדור וכבר נודע דהרמב"ם קרי להללמ"מ דברי סופרים כמ"ש בפ"א מה' אישות ובס' המצות שורש ב' וע' מזה בפתיחה של הפמ"ג לה' טריפות באורך קצת. [קונטרס שירי מנחה: וע' ברמב"ם פי"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ה' ובלחם משנה שם]. ובאמת כל הללמ"מ הם ד"ת [קונטרס שירי מנחה: וכמ"ש רש"י שם בד"ה דבר תורה הלכה למשה מסיני עכ"ל] רק שנקראו דברי סופרים ועפי"ז שפיר פי' רש"י דהאמוראים שאחוכי עלי' קסברי דרב שבא סבר שאפי' אמרו לו דבר תורה הללמ"מ שלא נכתב בפירוש בתורה ג"כ מותר לעבור עליו מפני כבוד הבריות כיון שהלמ"מ נקרא דברי סופרים כנז' ועל דברי סופרים שהוא לאו דלא תסור ע"ז אמרו דהיינו הל"ת שבתורה שנדחה מפני כבוד הבריות ושפיר אחוכי עלי' לאו דלא תסור דאורייתא היינו שהא הללמ"מ באמת הוא מן התורה רק שנקרא כן דברי סופרים (כמו שביאר שם הפמ"ג בפתיחה). וזהו שפירש"י שאמרו לו חכמים דבר תורה ר"ל הללמ"מ כנז' ואיך שייך לעבור עליו מפני כבוד הבריות ושפיר אמר רב כהנא במסקנא דלאו דלא תסור שניתן לדחות מפני כבוד הבריות היינו רק גזירות ותקנות שעשו חכמים שהיא בלאו דלא תסור ומשום כבוד הבריות שרו רבנן בעצמם:
So we have pashut pshat in Rashi to answer our first question. What about our second question [the obscure " וגומר"]??
