Yichud With A Good Friend When Her Husband Is In Town

לזכות גילה שושנה בת נעכא
ושמחה בן נעכא גיטל

The gemara [Kiddushin 81a] tells us that if a woman's husband is in town then one may seclude himself with her. Rav Yosef adds that if the door is opened to the public domain [פתח פתוח לרשות הרבים] then there is also no problem of yichud. Rav Bibi [no relation to the Prime Minister] happened upon the house of Rav Yosef, after he ate Rav Yosef said to his household members that they should remove the latter so that Rav Bibi couldn't get down [from the attic] because of the problem of yichud with the wife of Rav Yosef.

Asks the gemara: Rava said that a woman whose husband is in town may seclude herself with another man, so what is the problem?? Answers the gemara that Rav Bibi was different because he was the שושבין of Rav Yosef's wife and לבו גס בה - he was very familiar with her.

   אמר רבה: אשה שבעלה בעיר — אין חוששין משום ייחוד עימה, מפני שחוששים הם לעבור עבירה, שאינם יודעים מתי יחזור הבעל. אמר רב יוסף: אם היה פתח פתוח לרשות הרבים — אין חוששין משום ייחוד. מסופר: רב ביבי איקלע לבי [הזדמן לבית] רב יוסף. בתר דכרך ריפתא [אחרי שאכל] בערב אמר להו [להם] רב יוסף לאנשי ביתו: שקולי דרגא מתותי [הוציאו את המדרגות, הסולם, מתחת]ביבי שהיה ישן בעליה, כלומר, שלא יוכל רב ביבי לרדת, משום איסור ייחוד עם אשת רב יוסף. ומקשים: והא [והרי] אמר רבה: אשה שבעלה בעיר אין חוששין משום ייחוד! ומשיבים: שאני [שונה] רב ביבי דשושבינתיה הואי וגייסא ביה [שאשת רב יוסף ידידתו היתה והיתה רגילה בו],ולכן יש לחשוש יותר.

Great. What does שושבין mean? It is a big question because all שושבין's are not allowed to seclude themselves! What is לבו גס בה - familiarity - that forbids yichud?

Rashi says that she is בעלת ברית  - they share a covenant. Hard to define that one... The Rambam and the Tur say that she grew up with him or is his relative. The Aruch Hashulchan expands this to include any man with whom she has business dealings. This is a chiddush because the Rishonim [the Aruch Hashulchan lived much later - in the 1800's] didn't go that far. One could argue that the Aruch Hashulchan correctly understood the gemara as including any woman with whom one feels comfortable and the Rishonim didn't include all of the examples. Or one could argue that one has to be much closer than mere business colleagues in order for yichud to be forbidden when the husband is in town.

What about a woman who is a long time neighbor? According to the Aruch Hashulchan, yichud would certainly be forbidden, even if her husband is in town. But not according to the Rishonim [unless, according to Rashi, there is a special relationship and she is בעלת ברית with him].

What about the heter of פתח פתוח לרשות הרבים - an area open to the public, does that apply to a woman with whom לבו גס בה? THAT is a machlokes.

What about a woman being secluded with a doctor? If there are at least three people outside [who can theoretically walk in] then it is considered פתח פתוח לרשות הרבים, even if the door is closed and despite the fact that many doctors have the halachic status of פרוצים [people who can't be trusted to refrain from any inappropriate physical contact].

Let's learn a teshuva of the Tzitz Eliezer:-):

 שו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן מ - קונ' איסורי יחוד פרק יב
פרק יב גדר של גס בה ודינו ובאם פתח פתוח לרה"ר והתייחדות נשים אצל רופאים.

(א) בקדושין שם ד' פ"א ע"א שואלת הגמ' בעובדא דרב ביבי דאמר להו שקולי דרגא מתותי ביבי: והאמר רבה בעלה בעיר אין חוששין משום יחוד. ומשני: שאני רב ביבי דשושבינתיה הואי וגייסא ביה. למדנו מזה דבגייסא ביה לא מהני בעלה בעיר, והכי נפסק להלכה בפשיטות ברמב"ם פכ"ב מה' איסו"ב הי"ב ובטור ושו"ע /אה"ע/ סי' כ"ב סעי' ח'.
ומהו הנקרא גס בה? רש"י מפרש שושבינתיה בעלת ברית לו, ועדיין לא ידענו עוד מהו הגדר של בעלת ברית.
אלא שברמב"ם וטור ושו"ע שם /אה"ע סי' כ"ב/ מפורט כבר דגס בה נקרא כגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו. וניתן לחשוב דכדי שיהא נקרא גס בה צריכים שיהא ביניהם קירבת דעת כזאת במקביל לקירבת דעת שיש בין כאלה שגדלה עמו או שהיא קרובתו.
(ב) ובערוך השלחן בסי' כ"ב סעי' ו' מוסיף עלה וכותב דגס בה נקרא גם כשיש להם איזה הכרה ע"י ענייני מסחר וכיוצא ע"ש. ולפי"ז יש מקום לעיין לענין שכינה ובפרט בשכוני גואי שמדברים הרבה פעמים בענינים שונים אם יש לה ג"כ דין גס בה. וצריכים תמיד לשער גודל יחסי ההכרה, ואין גבול לזה.
ויש לדון מאין לקח לו הבעל ערוה"ש לפרש כזאת, בזמן שאנו רואים שרש"י מדגיש לכתוב דבעינן שתהא בעלת ברית לו, שאיך שלא נפרש המכוון שמתוך איזה קורבה וכדומה יש קשר אמיץ ביניהם, כפירוש המילים של בעלת ברית ולכן גייסא אהדדי, וגם הרמב"ם והטור והשו"ע מדגישים לפרש בכגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו, ומשמע דס"ל דבעינן דוקא קירבת דעת כזאת של כמי שגדלה עמו או שהיא קרובתו.
(ג) ומצאתי בספר שער יוסף בתשובות שבסוף הספר בסימן ג' בסופו שכותב באמת לפרש בכזאת דמדכתבו הר"מ והסמ"ג והטור דגס בה היינו שגדלה עמו או שהיא קרובתו, ורש"י כתב שושבינתיה בעלת ברית לו, צריכים שיהא גס בה בסוג זה, ועפי"ז כותב לאפוקי מזה איש ישראל שעסקו עם הנשים דנהי דגס בהו מ"מ נראה דאינו גס בהו בסוג זה שכתבו הפוסקים ז"ל ע"ש, הרי דס"ל בהדיא דלא כהערוה"ש דכייל בזה גם כשיש להם איזה הכרה ע"י ענייני מסחר וכדומה. ומינה דמכ"ש דשכינה כנ"ל לא מיקרי גס בה אם לא שאנו רואים דגייסא בה טובא כבעלת ברית וכמי שגדלה עמו או קרובתו.
(ד) ואם בגס בה מהני פתח פתוח לרה"ר? הנה החלקת מחוקק בסי' כ"ב סקי"ג כותב על הדין הנפסק שם בשו"ע סעי' ט' דפ"פ לרה"ר אין חשש להתייחד דה"נ בגס בה ובקינא לה אסור וכן הוא בת"ה סי' רמ"ד. והב"ש בסקי"ג כותב נמי בכזאת אלא שמהת"ה מעתיק רק דאוסר בקינא לה, ורק משם הח"מ מוסיף וכותב דה"ה אם גס בה אסור.
והט"ז בסק"ח מעתיק רק זאת מהתה"ד דבקינא לה אסור, אבל היכא דגס בה לא ס"ל כהח"מ וכותב דאבל ודאי גס בה או קרובתו ודאי מועיל לזה פתחו לרה"ר.
וזה לשון התרומת הדשן בסי' רמ"ד: הא דאמרינן בעלה בעיר אין חוששין לה משום יחוד אם קנא לה כבר מאותו האיש ונתייחדה עמו כשבעלה בעיר מי חוששין ליחוד כה"ג או לאו. תשובה: יראה כיון דקנא לה כבר מאותו האיש חוששין לה משום ייחוד אפי' כשבעלה בעיר דהואיל וקנא לה ועברה על דעתו חציפותא מיקרי וחוששין לה טפי מבאשה אחרת וכן מצאתי בתוס' במס' סוטה לענין פתח פתוח לרה"ר דקאמר תלמודא דאין חוששין לה משום יחוד ואי קנא לה כבר חוששין ונראה דכ"ש לענין בעלה בעיר עכ"ל.
הרי דהתרומת הדשן לא דיבר באמת בדבריו כלל לא דבר ולא חצי דבר לענין גס בה בפתח פתוח לרה"ר. וכל דיבורו רק לענין אם קנא לה, וגם בזה עיקר השאלה מוסבת לענין בעלה בעיר ורק מסתייע לבסוף מדברי התוס' במ"ש בקנא לה לענין פ"פ לרה"ר, אבל גס בה מאן דכר שמיה. ואיזה דמות נערוך להשוות גס בה לקינא לה, הרי בקינא לה פוסק הרמב"ם בפ"א מה' סוטה ה"ג דאפילו אם קינא לה על שנים כאחד ואמר לה אל תסתרי עם פלוני ופלוני ונסתרה עם שניהן כאחד ושהתה כדי טומאה אפילו הם שני אחיה או אביה ואחיה הרי זו אסורה עד שתשתה, ובאלה הרי היחוד מותר בהם מדינא אפילו כשאינו פתוח לר"ה ולא מגרע במה שגייסא בה. הרי דאין מקום ללמוד כלל דין גייס בה מדין קינא לה.
ועמד על עיקרם של דברים אלה המגיה בט"ז והשיג על הח"מ דזה לא נמצא בת"ה, וגם הטעם דשם משום דפריצותא היא דקינא לה ועבדי ליתא בגס בה ואין סברא להחמיר, וגם הת"ה כשלומד מהתוס' סוטה לענין פ"פ כותב דכ"ז לענין בעלה בעיר הרי דיותר איכא חשש יחוד באם בעלה בעיר מבפתחו פתוח לר"ה, וא"כ מכיון דבגמ' קדושין לא איתא הא דאם גס בה חוששין אלא אאם בעלה בעיר מנ"ל להמציא חומרא עוד בפ"פ דקיל מאם בעלה בעיר, וגם אין הסברא נוטה להחמיר אפילו בפתחו פתוח משא"כ בגס בה או בקרבותי' ע"כ.
(ה) אלא שלעומת זה מצינו ברבינו ירוחם בח"א נתיב כ"ג שמביא בשם הרמ"ה שכתב בהדיא כדעת הח"מ דאם לבו גס בה אפילו בעלה בעיר ופתח פתוח לרשות הרבים אסור.
וכבר מצא מציאה זו בהגהות הרד"ל לקדושין ד' פ"א, אלא שמוסיף דאבל בתוס' בשבת ד' י"ג מבואר דכיון דהיה פ"פ לא היה פלטי בן ליש חושש ליחוד אף על גב דודאי גייסי אהדדי שנשאת לו בתורת נשואין ע"ש. ואולי בזה גופא מחולקים ב' התירוצים שבתוס' שבת שם והתירוץ השני סבר דלא מהני בכאן פ"פ מכיון דגייסי אהדדי ולכן הוצרך לתרץ דאו שמא סבר כשאול שלא היתה מקודשת לדוד ומחמיר על עצמו היה מלבא עליה [ולפי"ז אין הוכחה למה שרצינו לעיל בפרק י"א לומר די"ל דהתירוץ השני שבתוס' קסבר דלא מהני פ"פ לכל הלילה, דלפי"ז י"ל דגם התירוץ הב' יכול לסבור דמהני לכל הלילה ורק דכאן שאני משום דגס בה לכך הוצרכו לתירוץ אחר, אלא די"ל זיל הכא קמדחי ליה וזיל הכא קמדחי ליה ואין הוכחה לא לכאן ולא לכאן כדמצינו בכזה בכמה מקומות בש"ס].
(ו) ככל החזיון הזה של המגיה בט"ז ושל הרד"ל כוון מדעתו בספר שער יוסף בתשובות שבסוף הספר סי' ג' ועוד הוסיף ע"ז כהנה וכהנה להוכיח דלא כהח"מ אף על פי שהרמ"ה מסייע לו.
כן הוסיף להוכיח עוד מדברי התוס' בשבת שם בד' י"ג ע"א ד"ה מה אשת רעהו דסברי דמהני פ"פ בגס בה דאל"כ מה הקשו דלשרי הוא בבגדו והיא בבגדה בלא יחוד כגון שפ"פ לר"ה, הרי איש ואשה גייסא אהדדי טובא. וכן מוכיח מלשון הר"מ (בפכ"ב מה' איסו"ב הי"ב) והסמ"ג ז"ל שכתבו דין בעלה בעיר ואם גס בה אסור ואחר סמוך כתבו כל המתיחד עם אשה אם היה פ"פ וכו' ומשמע מדכיילי כללא כל המתייחד וכולי דאפילו גס בה מותר בפ"פ, וכ"נ מהטור והש"ע. וב' טעמים לשבח כותב שם מה שיש יותר בפ"פ מבעלה בעיר (א) דבעלה בעיר כיון דעל עמדם יעמודו אין זר אתם אף דמסתפי מבעל מ"מ כיון דגייסא ביה יצרא דעבירה חופף עליהם וחיישינן לאיסורא כיון דהא מיהת באותה שעה יחידים ביתה, לא כן בפ"פ לר"ה דרבים בוקעים ותהי יראתם טפי מבעלה בעיר לכן יש לדון דאף בגייסא ביה שריא (ב) בבעלה בעיר השמירה מכחה דאימת בעלה עליה ולכך כיון דנשים דעתן קלה בגס בה אסור אמנם בפ"פ דהאיש והאשה תרוייהו אימתא דעוברים ושבים עליהם אפילו גס בה לא מחליף דעת האיש, ע"ש באריכות בדבריו. וכן מה שהעלה לפי"ז בקצרה בברכי יוסף סי' כ"ב אות ו'. ועיין גם מ"ש בזה בספרו שו"ת יוסף אומץ סי' צ"ז וכן בשיורי ברכה סי' כ"ב. ושם כבר הביא גם דברי המגיה בט"ז הנ"ל [ואגב, ביוסף אומץ ושיורי ברכה כותב: ודע כי דברי התוס' בסוטה דמייתי הרב תה"ד שם ליתנייהו בתוס' דקמן אבל מצאתי דיבור זה בתוספות זה כ"י כמו שכתבתי אני הצעיר בספרי זוטא פתח עינים שם בסוטה על ד' כ"ה ע"ש. והעיר מדבר זה מה שלא נמצא בתוס' שלפנינו גם בשו"ת בית דוד (טעביל) חאה"ע סי' כ"ה ד"ה ועוד נראה לומר עיין שם].
ותמוהים איפוא לכן דברי הערוך השלחן בסי' כ"ב שהעלה בפשיטות ובסתמא דאם גס בה אסור בפ"פ דומיא דאם קינא לה כאילו אין כל פלוגתא בדבר.
(ו) וזאת גם למודעי דהרי"ף והרא"ש השמיטו לגמרי הך דינא דגס בה דלא מהני ביה בעלה בעיר, והטור הביא להך דינא רק בשם הרמב"ם וכבר ראיתי בספר כסא אליהו אה"ע סי' כ"ב אות ב' שעלה בדעתו לומר דסבירא להו כרש"י והר"ן ז"ל דס"ל דמ"ש בעלה בעיר אין חוששין ליחוד היינו להלקותו אבל איסור איכא ולפיכך בעובדא דרב יוסף אפי' אם לא הי' גס בה אסור לפי' אמר שקולו דרגא מתותי ביבי אלא דהמקשן ס"ל דאפי' איסורא ליכא לזה הקשה והשיב לו לפי דרכו ע"ש. ולפי"ז לא ס"ל להרי"ף והרא"ש דינא דגס בה כלל, והדין של פתח פתוח הרי הביאו בסתמא ובפשיטות. וכן ראיתי בשו"ת בית יהודה למהר"י עייאש ז"ל חאה"ע סי' י"ג שכותב נמי לפרש דמשום דהרי"ף והרא"ש השמיטו הך עובדא דרב ביבי נראה דטעמם משום דס"ל כדמשמע מפירש"י, ומסיים דאבל מהרמב"ם משמע דס"ל כפירוש התוס' דבעלה בעיר אפי' איסורא ליכא מדהוצרך להזכיר איסור אשה דגייסא בהדיה עיין שם.
(ז) אלא שהכסא אליהו שם מוסיף וכותב דקשה לומר כן כדבריו הנז' בדעת הרי"ף והרא"ש דאם כן יקשה איך הרמב"ם לא השגיח לדברי הרי"ף ז"ל ורבינו הטור לא השגיח לדברי אביו הרא"ש ז"ל ע"ש.
וכן ראיתי בשו"ת יוסף אומץ להחיד"א ז"ל סי' צ"ז ובשיורי ברכה אה"ע סי' כ"ב שמביא דברי בעל כסא אליהו בזה ומוסיף על הדברים דלפום ריהטא אפשר לומר דסברי הרי"ף והרא"ש דמילתא דפשיטא היא דגס בה לא מהני בעלה בעיר דהדעת נותן דלא מהני כל דמקרבי דעתייהו ומרחמי אהדדי ולא הוצרך לאודעי בעובדא דרב יוסף אלא רב ביבי הוה גס בה וכו' אבל הדין הוא פשוט ומשום הכי השמיטוהו הרי"ף והרא"ש דהדין הוא פשוט דגס בה איכא יחוד, ומ"מ בהיות שלא כתבוהו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כתבו לכך כתבו הטור על שם הרמב"ם ע"ש. ועם כל זאת נראה דאין הדבר עוד כ"כ פשוט וישנם בודאי דברים בגו על השמטה זאת שברי"ף והרא"ש ועל שהטור מביא זה רק בשם הרמב"ם, וא"א לבטל לגמרי ההשערה שלא סברו זה, ועכ"פ סניף לאיצטרופי בודאי יכול להחשב זה.
כן העלה השער יוסף שם בתוך דברי תשובתו בד"ה אתאן לדעת הריטב"א, דהאי דינא דפ"פ לרה"ר נאמר בש"ס בסתמא וכן כל הפוסקים נקטי ליה בסתמא משמע דבדין זה לא מפלגינן בין כשרים לפריצי ואפי' פריץ שרינן ליה כל שהפ"פ לר"ה וגם הר"מ ז"ל דאסר להרבה אנשים להתייחד עם אשה דנקיט ליה כחומרא דרב דבעינן כשרים כר"ח וחבריו אפ"ה כתב דין זה בפשיטות עיין שם.
לפי"ז דיוצא לנו דמהני פ"פ לרה"ר גם בגס בה וגם בפריצי נלפענ"ד דיש להתיר לאשה להבדק אצל רופא בחדר לבד כשהדלת לא נעולה עם המפתח, אם בחוץ נמצאים בחדר ההמתנה ג' בני אדם או איש ואשתו עמו דאז הו"ל כפ"פ לרה"ר כנתבאר לעיל בפרק י"א וכן נתבאר שם דחשיב פ"פ גם עם סגורה הדלת אם רק לא נעולה במפתח, דאע"פ דהרופא בודק אותה גם באברים הפנימיים ויש לו גישה אליה אבל עי"ז לא נוכל לחושבו יותר גרוע עכ"פ מהיכא דגס בה ומפריץ דג"כ מהני כשפ"פ לרה"ר שלא יחשב זה לייחוד. והמירתתי לשמא יפתח מי שהוא את הדלת יש במדת מה אפי' בכה"ג שהרופא בודק את האשה כמובן.
(ט) והיכא שבעלה של האשה בעיר יש להתיר לעת הצורך אפילו בנעילת הדלת ולסמוך על דעת הפוסקים שהבאנו לעיל בפרק ה' דמתירים אפילו בכה"ג דנתן לה רשות ללכת לבית אחר ולהתיחד ולדבר דבר סתר. ובכזאת יש לצדד גם היכא שאשתו של הרופא בעיר ולסמוך ג"כ על דעת הפוסקים שהבאנו לעיל בפרק ט' דסברי דמהני גם כשאשתו בעיר כשם שמהני שבעלה בעיר. דסו"ס לא ברור כלל וכלל לתת לרופא דין גס בה דלא מהני בעלה בעיר, או דין פריץ. דהאשה וכן הוא אין להם בתוכיותם שום קירבת דעת ורק זו מחלתה מזקיקתה לכך, וזה אומנתו מזקיקו לכך גם בהיותו הכי הגון וכשר.
(ו) והיכא שלא נעול יש לצרף דעת הפוסקים שנביא עוד להלן בע"ה בפרק מיוחד דסברי דבכלל היכא שהחדר לא נעול לא הו"ל בגדר של יחוד.
ואפילו כשסוגר עם יעל אם יש גם בידי אשת הרופא או בידי מי שהוא אחר מפתח לפתוח הדלת בכל עת שירצו אזי אפילו אם לא נמצאים כעת על המקום ג"כ מהני שלא יחשב לייחוד [לקמן עוד נכתוב בע"ה במיוחד בענין מפתח יעל]. ונחשב זה גם כיוצא ונכנס דמהני לענין ייחוד כדנבאר בע"ה להלן בפרק מיוחד.
(יא) ונוסף לכל צדדי ההיתר ישנו ברופא גם צד היתר כללי נוסף והוא בזה דגבי דידיה ישנו חזקה דלא מרע אומנתיה, שאם יתפסוהו בקלקלתו יעבירוהו מתפקידו. ומצינו בדומה לזה בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תפ"א שכותב לענין נשים העובדות אצל בעלי מלאכה נכרים ובאים לידי יחוד דיש לצרף כאחד מסניפי היתר בזה דכיון דעושים מלאכה זו הם בעלי האומנות והם צריכים בכל שעה להביא נשים לעשות מלאכתן לא מרעי לחזקתייהו הלכך הדבר רחוק שיעשו עבירה ע"ש, דון מינה במכ"ש גבי רופא דזהו מקצועו ממש לבדוק את החולה ועפ"י רוב ביחידות דודאי חזקה דמירתת מלהרע אומנותו ורחוק שיעשו עבירה.
לכן מכל צדדי ההיתר הנ"ל שישנם ברופא יש להתיר בשופי בדיקת אשה אצל רופא ביחידות באחד מאופנים האמורים.
(יב) וזה אצ"ל דאם חדר המרפאה נמצא באחד מחדרי מגורי הרופא ומשפחתו דבודאי מותר, ואפילו כשסוגר עם מפתח, די"ל דבכל כגון דא כו"ע יודו אפילו לאלה דסברי דלא מהני אשתו בעיר, דכל שנמצאת אתו באותו בנין היא משמרתו ומירתת ממנה דתעקוב אחרי מעשיו [ועיין עוד להלן בפרק הבא מ"ש בדינא דאשתו משמרתו]. ובפרט עם צירוף הנימוק דחזקה דלא מרע לאומנתיה. [ועיין עוד להלן באחד מהפרקים הבאים מ"ש עוד מזה].