There are different ways to write various letters [such as the " צ" - Some write it with a straight י on the top corner and some with a backwards י] and they vary in different countries [such as France and Spain of old and Ashkenazi and Sfardi today]. Can one be yotzei with tefillin, mezuzos or sifrei Torah written in a different כתב than his custom?
Say Rav Valdenberg based on many sources - ABSOLUTELY! Even in the same text there can be letters written according to different customs [even though getting through customs takes FOREVER!!!]. Ideally thought - use the same כתב as your ancestors.
Rav Tzvi Pesach Frank tries to justify the Sefardic custom to write a ש with a wide bottom against the gemara which seemingly says to make the bottom pointy.
Taste and see what our teachers write!!!!
Free - if you subscribe to my you tube channel [which I don't have].
שו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן ג
בסופר שנתנו לו תפילין לבדיקה ומוצא בתפילין שמניחים האשכנזים שהכתב הוא ספרדי וכן להיפך איך עליו להתנהג.
ב"ה. יום ג' ג' טבת תשל"ח. ירושלים עיה"ק תובב"א. לכבוד התורני יושב באהלה של תורה ומלאכתו מלאכת שמים הר"ר דב פיירשטיין שליט"א.
אחדשה"ט. ביום ה' שעבר קבלתו מכתב, והנני להשיב לו כדלקמן.
כבו' שואל ע"ז שלא פעם כשבודק תפילין הוא מוצא בתפילין שמניחין אשכנזים שהכתב הוא כתב ספרדי, וכן להיפך, ומתקשה איך שיש להורות בזה, דבשע"ת סימן ל"ו סק"א מביא להחמיר, ומס' מאסף לכל המחנות מציין שמביא דיעות שונות חלקן מחמירים וחלקן מקילין, וממורי הוראות שבזמננו ראה ושמע ג"כ שכמה מקילין וכמה מחמירים, ולכן נפשו בשאלתו שאודיע לו חות דעתי בזה.
והנה אם נבוא להרחיב את הדיבור בזה בביאור ובירור ומיצוי צריכים לבוא על כך בחיבור מיוחד, ולכן אבוא בזה רק בקצירת האומר.
בסופר שנתנו לו תפילין לבדיקה ומוצא בתפילין שמניחים האשכנזים שהכתב הוא ספרדי וכן להיפך איך עליו להתנהג.
ב"ה. יום ג' ג' טבת תשל"ח. ירושלים עיה"ק תובב"א. לכבוד התורני יושב באהלה של תורה ומלאכתו מלאכת שמים הר"ר דב פיירשטיין שליט"א.
אחדשה"ט. ביום ה' שעבר קבלתו מכתב, והנני להשיב לו כדלקמן.
כבו' שואל ע"ז שלא פעם כשבודק תפילין הוא מוצא בתפילין שמניחין אשכנזים שהכתב הוא כתב ספרדי, וכן להיפך, ומתקשה איך שיש להורות בזה, דבשע"ת סימן ל"ו סק"א מביא להחמיר, ומס' מאסף לכל המחנות מציין שמביא דיעות שונות חלקן מחמירים וחלקן מקילין, וממורי הוראות שבזמננו ראה ושמע ג"כ שכמה מקילין וכמה מחמירים, ולכן נפשו בשאלתו שאודיע לו חות דעתי בזה.
והנה אם נבוא להרחיב את הדיבור בזה בביאור ובירור ומיצוי צריכים לבוא על כך בחיבור מיוחד, ולכן אבוא בזה רק בקצירת האומר.
(א) איתא במס' שבת ד' ק"ד ע"א: ומ"ט כרעיה דקוף תלייה דאי הדר ביה ליעייל וליעול בהך.
וכותב ע"ז המאירי וז"ל: ולמדת שצורת הקוף הוא שלא יתחבר רגל שלה עם גוף האות עד שמכאן הסכימו קצת רבנים לפסול ספר תורה בכך ומטעם דבוקה, ואין נראה לי כן שמעולם לא הוזכר פסול דבוקה אלא בדיבוק אות באות עד שלא תהא האות מוקפת גויל מארבע רוחותיה, אבל בדבוק של עצמה לא נפסלה וכו' שא"כ אף מה שאמר בסוגיא זו מאי טעמא הדר תאגיה דקוף לגבי ריש והוא כמין זיין שעושין בסופו של גג אילו לא עשאה אתה פוסל ספר תורה ונמצא מרבה פסול בספרים, ולא עוד אלא שצורות האותיות משתנות קצתם בדבוק ובתליה ובשאר צורות ממקום למקום מצרפת לספרד וא"כ על כל פנים אתה פוסל בזה מה שאתה מכשיר בזה, אלא דברים אלו לא לפסול נאמרו כלל אלא לישור כתיבה וכו' עיין שם, וכך חוזר המאירי לכתוב על כך באריכות בספרו קרית סופר על סת"ם בד' ו' ע"א (דפוס אזמיר) ובתוך דבריו כותב ג"כ להסתייע כנ"ז מזה שהרי צורת האותיות משתנית תמיד ממחוז למחוז כגון מצרפת לספרד ודומיהן ואין שינוין פוסל מזה לזה עיין שם.
למדנו מדברי המאירי שאינו מעלה על הדעת כלל לפסול בצרפת צורת האותיות המשתנות במראיתן כפי כתיבתן בספרד, וכן להיפך, וכן בכל בכדומה לזה ממחוז למחוז, ועד כדי כך עד שמביא מזה דוגמא והוכחה לעל הנאמר בשבת שם שיש לפרש ג"כ שלא לפסול נאמרו אלא לישור כתיבה.
וכך מצינו שכותב בכזאת בשו"ת הרא"ש כלל ג' סימן י"א (מובא ונפסק כן משמו גם בטור יו"ד סימן רע"ד) וז"ל: צורת האותיות אינן שוות בכל המדינות, הרבה משונה כתב ארצנו מכתב הארץ הזאת ואין פסול בשינוי הזה רק שלא יעשה ההין חתין כפין ביתין וכמו שמפרש בגמ' שבת ק"ג עכ"ל.
[כדאי לצטט גם מדברי ספר אוצר הכבוד לרבנו טודרוס הלוי אבולעפיא תלמיד הרשב"א ז"ל שכותב בחגיגה ד' ט"ו ד"ה איה סופר בזה"ל: אל יעלה על לבך שצורת האותיות שנתנו למשה בסיני הוא הצורה שבידינו היום אחרי שעברו עליה כמה זמנים ובאו הסופרים שבכל מקום ומקום לפי אורך הזמן וריחוק המקומות וחשבו ליפות האותיות ותקנום ותקנתם היא קלקלתם ומהם שלא למדו עט סופר מהיר ונתעותה הצורה מעליה עד שנשתנית צורתה הראשונה מיד ליד וממקום למקום עכ"ל, וא"כ גם משום הך יש ג"כ לקבוע דאין לפסול משום שינוי צורת האותיות ממקום למקום באשר אין אתנו יודע עד מה].
ובהסתמך על יסוד דברי הרא"ש הנ"ל כותב התיו"ט בדברי חמודות על הרא"ש ה' ס"ת ס"ק מ"ז שלפיכך לא חש להאריך בצורת האותיות.
ויעוין בשו"ת מהר"ם גלאנטי סימן קכ"ד שכותב גם על מרן הב"י ז"ל שלא הביא בשלחנו כי אם מה שמעכב מדינא דגמ' וכו', אבל, לא הביא דינים שאינם מעכבים או צורת זה או צורת זה עיין שם.
ובעצם נראה שלזה המכוון גם בדברי הרמ"א /או"ח/ סי' ל"ו סעיף א' במה שפוסק דאם שינה בצורת הכתב אינו פסול, וכך כותב לבאר במקדש מעט סימן ל"ו סק"ג דמדברי הרמ"א מוכח דר"ל כמ"ש בטיו"ד סימן רע"ד תשו' הרא"ש דצורת האותיות אינן שוין בכל המדינות [כן מבאר שם דמ"ש הרא"ש ארצנו ר"ל ארץ אשכנז שהיא הרה וילדה את רבינו הרא"ש, וארץ ספרד גדלה שעשועיה שברח מארצו לספרד ומשכן כבודו היה בטולטילא ועליה אמר ארץ זו, ומתוך כך מתמה על מ"ש הברכ"י לפסול התפילין מכתב אשכנז לספרדים דהא מדברי הרא"ש מבואר דב' הכתבים הכשרים כי שורש צורתם האשורית לא נשתנה יעו"ש].
וכבר מהאמור יש לשאול ולהשיב על מה שהשע"ת בסימן ל"ו סק"א מביא מהברכ"י שכתב משם המהר"מ בן חביב ומהר"י מולכו ז"ל שפסקו דהואיל ויש שינוי בצורת האותיות באשורית בין בני אשכנז לבני ספרד התפילין מכתב אשכנזים פסולים לספרד. וראיתי בספר פחד יצחק ערך מזוזה שהרב המגיה מביא משם מורו מהר"י מוניס ז"ל בתשו' מכ"י שכבר נרגש מזה, וכי מורו הנ"ז שאל את פי הרב חיד"א ז"ל לדעת מאין יצא להם להרבנים נ"ז שהביא בברכ"י מה שהורו לפיסול, והשיב לו כי ראה דברי קדשם בהיותו נחוץ ללכת מעיר לעיר ולא העמיק הרעיון בהם. והוסיף להביא גם מדברי שו"ת חכם צבי סימן צ"ט שהעלה להיתרא, והרב המגיה הוסיף מדידיה והביא גם מדברי שו"ת מעיל שמואל סימן ב' שהעלה ג"כ להיתרא עפי"ד שו"ת הרא"ש הנ"ל יעו"ש.
אוסיף לציין גם לדברי ספר שו"ת ירך יעקב חאו"ח סימן י"א שכותב להעיר על הברכ"י ממ"ש בעצמו בספרו לדוד אמת סימן י"ג או"ה שהשינוים שיש באותיות בין הספרדים והאשכנזים יש סמך לכולם בסתרי תורה מהרח"ו וכו', ומאחר דכבר נמצא סמך לכולם הרי נמצא דהכל א' ומותר איפוא לעלות ש"ז בזה ולקרות לכתחלה עיין שם, ויש להסמיך לזה גם דברי ספר פתחי תשובה על או"ח סימן ל"ו שכותב ע"ד השע"ת בשם הברכ"י וז"ל: ובתשו' בכת"י הארכתי דכיון דדבר זה תליא במסורת יכולין לסמוך בכל מקום על מקום אחד שמכשירין וכו' והבאתי ראיות מש"ס ע"ש.
(ב) ומורה הדורות הגאון הנודע ביהודה ז"ל קא פסיק ותני לן במהדו"ת חיו"ד סימן קע"א, שאפי' כל צורת האותיות שהביא הב"י בסימן ל"ו ג"כ אינן לעיכובא, שכל מה שלא נתבאר בגמ' אינו מעכב, וההוכחה לכך מביא מהא דכמה שינוי אותיות בין כתב שקורין וועליש ובין כתב הנקרא תמה כי רוב צורת האותיות בכתב וועליש אינם כפי שהם בב"י וכי ס"ד לפסול להספרי תורות הנכתבים בכתב וועליש עיין שם. וכתב וועליש שכותב הנו"ב כוונתו לכתב ספרדי, וכפי שמצינו לו גם במהדו"ק חיו"ד סימן פ' שג"כ כייל לן להך כללא דמה שאינו מבואר בתלמוד אינו מעכב, וכשכותב ג"כ להתסייע מהנ"ל כותב בלשון: ופוק חזי כתב ספרדי הנקרא וועליש יש בהם כמה שינוים נגד המבואר בב"י וזה ברור לו שכשר כיעו"ש הרי לנו מפורש יוצא מהנו"ב ז"ל שכתב ספרדי אינו פוסל לאשכנזים, וה"ה ממילא גם להיפך.
ועוד יעוין בספר תורת חיים (סופר) על או"ח סימן ל"ו סק"ב שהעלה ג"כ כנ"ז שלא פוסל, ועוד זאת מוסיף וכותב דאם דתפילין של ספרדים אין כשרין לאשכנזים, וכן להיפך, היו צריכים רבותינו הראשונים לתקן להניח ב' תפילין כתובים בב' הכתובים כמו בתפילין דרש"י ור"ת עיין שם.
גם לרבות הגאון המופלא בדורו הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל מקאוונא בספרו עין יצחק חיו"ד סימן כ"ח ערך בכחו כי רב קונטרס מיוחד ע"ד תמונת האותיות של כתב וועליש בס"ת (הוא כתב ספרדי) וזאת הלכה ברורה העלה במצודתו דאין שום חשש פקפוק כלל על כתב וועליש והמה מהודרים אף לכתחילה בלא שום חשש כלל יעו"ש.
ועד אחרן אני בא הוא ניהו הגאון הגרצ"פ פרנק ז"ל רבה של ירושלים בספר הר צבי חאו"ח סימן ל"ב שבהסתמכו על הני תרי מאורי - הגולה הנ"ל הנו"ב והעין יצחק, פוסק נמי את פסקו דאין מקום לחשוש ע"ד השינוי בין כתיבת האותיות של האשכנזים לכתיבת הספרדים עיין שם.
וא"כ נוכל ללכת בבטחה בעקבותיהם של מאורי הדורות הנזכרים ולפסוק שהן כתב אשכנזים לספרדים, והן להיפך, שניהם כשרים המה זל"ז וזל"ז ואפילו לכתחילה ובברכה.
(ג) ותשובה נמרצת ומאלפת מצינו שהשיב על כגון דא הגאון הגרש"ק ז"ל בספרו קנאת סופרים סימן קכ"א, ואני מוצא מן הראוי להעתיקה ככתבה וכלשונה, וז"ל: הנה מכתבו קבלתי עש"ק העבר פ' חקת ואז אין הלבלר יוצא בקולמסו, והיום בבקר פניתי מיד להשיבו כי שמעתי ותרגז בטני לקול צללי שפתי שיהיה נמצא איש אשר אין יראת ד' על פניו ולא מורך בלבבו, ומי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן להוציא גבנוני כרוזא על ספרי תורתינו הקדושים אשר מעולמי עד לומר כיון דהם כתובים בכתב וועליש המה פסולים, ובאמת לפענ"ד איני רואה שום פסול בכתב וועליש להיות צורות האותיות נגד צורת האותיות המבוארין בש"ס, ופ"ק גדולי עולם ישבו בה לפנים וכמה ס"ת יש בכתב וועליש וקורין בהם והמה מן היקרים שבספרי תורות, ובקלויז הגדולה דפה יש ספר כתב וועליש מן הרב הגאון אב"ד דפה בעה"מ ספר גור אריה וס' יעלת חן ובפני קראו בו אלפי אלפים פעמים האם כל חכמי ישראל לא ידעו פיסולם עד שזה בא ולומד אותם, ואם היו לו איזה קושיות על כתב וועליש הי' לו לכתוב קושיותיו לחכמי הדור והם יתרצו לו, אבל לא לקרות פסול על הס"ת הללו, ולכן חס מלהזכיר שם פסול עליהם, והמה כשרים ושופרי דשופרי, והמוציא כסילות הזה ימתח על העמוד אם לא ישוב בתשובה בפני רבים להודות כי המוציא דבה הוא כסיל, אם כה יעשה ירחמו עליו, ואם לא יעשה כן ראוי להדפו ולרדפו במה דאפשר, והספרים הם כשרים גמורים וזכותם יעמוד לנו ולכם ונזכה לעלות לירושלים עכ"ל. והתשובה הזאת כתבה (כפי שמציין שם) לק"ק ווילנא.
התשובה האמורה של הגרש"ק ז"ל נשלחה גם להגאון הספרדי הנודע הגר"ח פלאגי ז"ל, ובספרו חיים ביד חיו"ד סימן פ"ג קרא לה קילוס, ושירטט והוסיף אמרים מדידיה בזה"ל: אנא דאמרי אף ידי תכון עמהם דהאיש הלזה ראוי לעונש ולנזיפה, דאיך לא ירא להטיל מום בקדשים על כתב שלנו האמיתי שקורין וועלטש אשר כמה ספרי תורות נמצאים כתובים ככה בכל מדינותינו וכמה גאונים מחכמי ספרד ואשכנז קראו בהם משנים קדמוניות וברכו עליהם באין פוצה פה וכו' עיין שם ביתר אריכות.
נדמה שבב' התשובות התקיפות והפסקניות של ב' הגאונים הנזכרים יש בהם הרבה בכדי להרתיע ולהשיב אחור לבא אחריהם בזמנינו זה לבל למהר להוציא מהפה דיבור של פסול על שינוי הכתבים שבין הספרדים לבין האשכנזים באשר אלה ואלה דא"ח.
(ד) ואפילו כשמוצאים בהפרשיות של התפילין צורות אותיות מעורבות, כגון שרק מקצת מהאותיות כתובים בכתב ספרדי, שלכאורה יש לדון על כגון דא לפסול משום דהו"ל כתרתי דסתרי אהדדי, בכל זאת מצינו גם על כגון דא בספר שו"ת ברית יעקב להגאון הנודע ר' ברוך ליפשיץ ז"ל חיו"ד סימן ס"ז שנשאל על כגון זה במזוזות ותפילין שנמצא בהם כמה אותיות כתב וועליש והוא כתב ספרדית. והשיב על כך באריכות. וזאת הלכה העלה דאין לפסול מחמת זה עיין שם.
והכי פוסק בפשיטות גם בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ג ח"א סימן רכ"ו וז"ל: וע"ד הצד"י יש כותבין היו"ד מצד"י הפוכה ויש כותבין ישרה ונמצא בפרשה אחת יו"ד מהצד"י הפוכה וגם יו"ד מהצד"י ישרה, הנה חלילה לפסול בזה תפילין דכיון דיש תואר צד"י לזה חלילה לפסול התפילין והם תפילין דמארי עלמא עיין שם.
וכך יוצא ובא מס' שו"ת השיב משה חיו"ד סימן נ"א, ובנמקו דבאשר מבואר בס' מצות שמורים למהרנ"ש בשם מהרח"ו והאר"י זצוק"ל דהשינוים שיש בצורות האותיות בין הספרדים והאשכנזים יש סמך לכולם וסודות עליונים וסמכין עלאין וא"כ אלו ואלו דא"ח הן עי"ש. והעלה כן גם בשו"ת מהרש"ם סימן ק"ב עיין שם, וכמו"כ יעוין גם מזה בספר אות חיים ושלום בה' תפילין סימן ל"ו סק"ב יעו"ש.
(ה) ולא אמנע גם הטוב מלהוסיף ולצטט גם על מעשי רב שנהגו בזה גדולי עולם בכמה דורות להכשיר של זה בזה ושל זה בזה, ואשר הקול קול הנשמע מהם הוא כאילו הדבר הזה מן המקובלות ומן המושכלות שאין מקום ערעור עליהם.
בשו"ת שדה הארץ ח"ג חיו"ד סימן י"ח מעיד לאשר ראה לכת הקודמים בארעא דישראל שהרבה פעמים הספרדים היו עולים לקרות ס"ת של האשכנזים ולא חשו לשינוי האותיות, וכמה כמה רבנים אשכנזים עולים תמיד לקרות בס"ת שלהם שהוא כתב ספרדי ע"ש.
ועל יסוד דברי שדה הארץ הנ"ז חזר בו הגאון הספרדי ר' יהודה שמואל אשכנזי ז"ל בסידורו בית מנוחה מ"ש בזה בסידורו בית עובד, והעלה (בהלכות תמונת האותיות אות ע"ו), דהעיקר לדינא כהרב שדה הארץ דכשר של זה לזה, ומעיד ג"כ על כך, דמעשים בכל יום דבן אשכנזי הנמצא בביהכ"נ =בבית הכנסת= של ספרדים מעלין אותו לס"ת ועולה שם ומברך וקורא, וכן ספרדי הנמצא בביהכ"נ של האשכנזים, ועפי"ז מוסיף עוד וכותב בזה"ל: וא"כ הוא הדין לתפילין מכתב אשכנזי כשרים לבני ספרד, ודלא כהרבנים מהר"מ בן חביב ומהר"י מולכו ז"ל דפסלי של זה לזה, דליתא, ושם בבית עובד כתבתי ע"ד הרבנים הנ"ז דאם אין נמצא לו לספרדי תפילין מכתב ספרדי ויש לו מכתב אשכנזי דיניחם בלא ברכה, והן עתה אנכי הרואה דהא נמי ליתא אלא יניחם בברכה כי כשרים הם לו, וכן עיקר בין לתפילין בין לס"ת עכ"ל.
ועוד יעוין בספר הצדיק רי"ז מסלאנט ז"ל סימן י"ד שאחרי שכותב בקצרה להכשיר ספרים תפילין ומזוזות של הספרדים לאשכנזים וכן להיפך, מוסיף וכותב בזה"ל: גם העידו בשם הגאון הגדול אדמו"ר נפש החיים זלה"ה שאמר שב' הכתבים כשרים הן תמונת אשכנזים הן תמונת הספרדים והעידו שקראו בס"ת וועליש לפני אדמו"ר נפש החיים ז"ל, גם מו"ה שכנא בעל מגיה העיד שהוא בעצמו קרא בס"ת של וועליש בוולאזין לפני אדמו"ר נפש החיים ז"ל בסדר מטו"מ, גם אני מעיד בתורת עדות שאני בעצמי קריתי בוולאזין בביהמ"ד בשבת פ' מו"מ בס"ת הכתובה בכתב וועליש עכ"ל.
והגאון שדי חמד ז"ל במערכת גט סי' ט"ו אות י"א מצא מנוח לנפשו על מה שמצא להבעל בית עובד שחזר בו בסידורו בית מנוחה והעלה להכשיר, לאחר שכמה שנים היה מצטער על שבעירו שהם ספרדים בכל מנהגיהם ואין גם אחד שהיה לו תפילין ומזוזות מכתב ספרדים וכו'. וקרא לו קילוס, ושירטט והוסיף מדידיה, דכן בדין שהרי עינינו הרואות בכל ספרי הפוסקים בסה"ג אין גם אחד שיזכיר אזהרה זו לכתחלה מהא, וגם במזכרת הגיטין לרבני האחרונים אשר כמה מהם הם שנשלחו לערי אשכנז לא ראינו ולא שמענו שכתבו שיהיה הגט בכתב אשכנזים, ומוכח ודאי דס"ל דאין בזה שום חשש ופיקפוק עיין שם.
(ו) סוף דבר זאת ההלכה הפסוקה היוצאת מכל המתבאר, דהן כתב אשכנזי לספרדים והן כתב ספרדים לאשכנזים כשרים המה מעיקרא דדינא במזוזות ותפילין וס"ת וגיטין, ויש לברך על הסת"ם אפילו לכתחילה.
ואולם רק זאת נראה שלכתחילה צריך כל בן עדה להדר ולקנות תפילין ומזוזות וס"ת הכתובים בכתב המקובל לבני עדתו [וכן בכתיבת גיטין], ויש בזה גם משום אל תטוש תורת אמך, והסופר המוצא בבדיקתו שהכתב הוא כמבן עדה אחרת הגם שזה כבר בבחינה של בדיעבד מ"מ מן הראוי שיודיע מזה למי שנתן לו לבודקן, אבל עם זאת צריך להוסיף ולומר לו שאבל מעיקרא דדינא כשרים המה ויוכל אפילו לכתחי' להמשיך ולהניחם ולברך עליהם.
שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן לב
כתב וועליש וצורת אות שין שאינו מחודד.
ע"ד השינוי בין כתיבת האותיות של האשכנזים לכתיבת הספרדים.
למעשה מדבר מזה הגאון רבי יצחק אלחנן ז"ל בספרו עין יצחק הראשון (סימן כח), ובסוף התשובה מסיק, דכתב וועליש מותר אף לכתחילה בלי חשש. וכן גם הנודע ביהודא מכשיר כתב וועליש במהדו"ק יו"ד (סימן פ) ובמהדו"ת יו"ד (סימן קעא), א"כ אין מקום לחשוש.
ומה שכת"ר מעיר בתמונת אות שין, דבגמרא שבת (דף קד ע"א) מבואר דהוא אחד כרעיה, והספרדים כותבים אות שין במושב רחב ולא מחודד. הנה לשון הגמרא בשבת הוא: ומאי טעמא שיקרא אחדא כרעיה קאי, ואמת מלבן לבוניה, קושטא קאי, שיקרא לא קאי. ואמנם רש"י פירש שם: אחד כרעא כל אות ואות שבו עומדת על רגל אחד. ובחידושי הרשב"א ז"ל שם כתב: מ"ט שקר אחד כרעא קאי. מכאן שצריך לעשות סוף השין חד ולא רחב. וכ"ה בחידושי הריטב"א שם.
וכדי להליץ על הספרדים שאין כותבים את השין במושב מחודד, י"ל בכמה אנפין.
א. גם השין של הספרדים הוא למטה במושבו יותר צר מלמעלה בג' הראשים. והרי בגמרא ובראשונים לא נזכר רק שהוא עומד על רגל אחד, חד ולא רחב, אבל לא נזכר כמה הוא השיעור שיהא נקרא חד ולא רחב. ואפשר שבזה שהוא צר למטה במושב שלו יותר מלמעלה כבר נקרא חד ולא רחב. וקצת משמע כן בספר לדוד אמת (להגאון החיד"א, סימן יג, תמונות האותיות, אות ש) שכתב בתו"ד וז"ל: ולא תהיה מושבה רחב רק חד וכו', ואח"כ כתב: בספרד"י הג"ו נמשך וכו' ואח"כ ימשוך מושבה מתחתיהם מן האחד עד הג' באופן שיהיה לו רוחב מעט אבל לא כשיעור רחב הג' ראשים וכו', עכ"ל. הנה מדגיש הגאון החיד"א לאמור: שהרוחב בתחתיתו לא תהא כשיעור הרחב למעלה בג' הראשים, והעיקר שיהיה צר בתחתיתו יותר מעליונו.
ב. מסוגיית הגמרא בשבת ומפירושי הראשונים שם אין מוכרח שכוונת הגמרא לומר שיש איזה פסול בס"ת בשנוי האותיות מצורתם הנז', אלא שזהו צורת האות של כתיבת יושר (וכתיבה תמה) ושכן צריך לעשות. וכן מבואר שם במאירי, שכל צורות האותיות שהוזכרו שם בסוגיא לא לפסול ס"ת בכך אלא ליישר את הכתיבה. שכתב שם בתו"ד וז"ל: ולא עוד, אלא שהצורות האותיות משתנות קצתם בדיבוק ובתליה ובשאר צורות ממקום למקום מצרפת לספרד וכן משאר מקומות, וא"כ עכ"פ אתה פוסל בזה מה שאתה מכשיר בזה אלא דברים אלו לא לפסול נאמרו כלל אלא ליישר את הכתיבה וכו', עכ"ל.
ג. על עצם פי' רש"י שם, ששיקרא אחד כרעיה קאי שכל אות ואות שם עומד על רגל אחד, כתב ע"ז בחידושי אגדות מהרש"א שם, שלא נוח לו פירוש רש"י שהשין מחודד בתחתיתו, אלא פירושו בגמרא אחד כרעא לא קאי על כל אות ואות, אלא על התיבה כולה קאי, דבשקר יש בליטה אחר רגל הקוף, וכל התיבה שקר היא אחד כרעא. משא"כ אמת, תחתיתן כולן שוות. א"כ אין מהגמרא ראיה דבעינן שהשין יהיה מחודד בתחתיתו.
וכנראה שהמנהג של כתיבת הספרדים בשין שמושבה רחב הוא מפני שהם פירשו כהמהרש"א שאין סתירה מהגמרא על זה. אך הפרי מגדים נשאר בצ"ע, ולדידיה יש חשש פסול בשין שתחתיתו רחב. וכנראה שלא ראה דברי מהרש"א.
ולפום ריהטא היה תמוה לי לשון המהרש"א לפרש דלא כרש"י וגם אומר שזה יותר נכון, דמאן מפיס /לומר/ לומד נגד רש"י. אבל כנראה משום דנהגו כבר כמה ראשונים לכתוב את השין בלי שתחתיתו מחודד, מזה נראה דס"ל דלא כרש"י.
ועיין בספר אשי ישראל, שבת (דף קד ע"א), דשינוי הכתבים הוא רק בתפלין ומזוזות, אבל בספר תורה לכולי עלמא כולם כשרים. ובזה י"ל דברי הפמ"ג דפוסל בשין שאינו מחודד בתחתיתו, דזה בתפלין ומזוזות.
למדנו מדברי המאירי שאינו מעלה על הדעת כלל לפסול בצרפת צורת האותיות המשתנות במראיתן כפי כתיבתן בספרד, וכן להיפך, וכן בכל בכדומה לזה ממחוז למחוז, ועד כדי כך עד שמביא מזה דוגמא והוכחה לעל הנאמר בשבת שם שיש לפרש ג"כ שלא לפסול נאמרו אלא לישור כתיבה.
וכך מצינו שכותב בכזאת בשו"ת הרא"ש כלל ג' סימן י"א (מובא ונפסק כן משמו גם בטור יו"ד סימן רע"ד) וז"ל: צורת האותיות אינן שוות בכל המדינות, הרבה משונה כתב ארצנו מכתב הארץ הזאת ואין פסול בשינוי הזה רק שלא יעשה ההין חתין כפין ביתין וכמו שמפרש בגמ' שבת ק"ג עכ"ל.
[כדאי לצטט גם מדברי ספר אוצר הכבוד לרבנו טודרוס הלוי אבולעפיא תלמיד הרשב"א ז"ל שכותב בחגיגה ד' ט"ו ד"ה איה סופר בזה"ל: אל יעלה על לבך שצורת האותיות שנתנו למשה בסיני הוא הצורה שבידינו היום אחרי שעברו עליה כמה זמנים ובאו הסופרים שבכל מקום ומקום לפי אורך הזמן וריחוק המקומות וחשבו ליפות האותיות ותקנום ותקנתם היא קלקלתם ומהם שלא למדו עט סופר מהיר ונתעותה הצורה מעליה עד שנשתנית צורתה הראשונה מיד ליד וממקום למקום עכ"ל, וא"כ גם משום הך יש ג"כ לקבוע דאין לפסול משום שינוי צורת האותיות ממקום למקום באשר אין אתנו יודע עד מה].
ובהסתמך על יסוד דברי הרא"ש הנ"ל כותב התיו"ט בדברי חמודות על הרא"ש ה' ס"ת ס"ק מ"ז שלפיכך לא חש להאריך בצורת האותיות.
ויעוין בשו"ת מהר"ם גלאנטי סימן קכ"ד שכותב גם על מרן הב"י ז"ל שלא הביא בשלחנו כי אם מה שמעכב מדינא דגמ' וכו', אבל, לא הביא דינים שאינם מעכבים או צורת זה או צורת זה עיין שם.
ובעצם נראה שלזה המכוון גם בדברי הרמ"א /או"ח/ סי' ל"ו סעיף א' במה שפוסק דאם שינה בצורת הכתב אינו פסול, וכך כותב לבאר במקדש מעט סימן ל"ו סק"ג דמדברי הרמ"א מוכח דר"ל כמ"ש בטיו"ד סימן רע"ד תשו' הרא"ש דצורת האותיות אינן שוין בכל המדינות [כן מבאר שם דמ"ש הרא"ש ארצנו ר"ל ארץ אשכנז שהיא הרה וילדה את רבינו הרא"ש, וארץ ספרד גדלה שעשועיה שברח מארצו לספרד ומשכן כבודו היה בטולטילא ועליה אמר ארץ זו, ומתוך כך מתמה על מ"ש הברכ"י לפסול התפילין מכתב אשכנז לספרדים דהא מדברי הרא"ש מבואר דב' הכתבים הכשרים כי שורש צורתם האשורית לא נשתנה יעו"ש].
וכבר מהאמור יש לשאול ולהשיב על מה שהשע"ת בסימן ל"ו סק"א מביא מהברכ"י שכתב משם המהר"מ בן חביב ומהר"י מולכו ז"ל שפסקו דהואיל ויש שינוי בצורת האותיות באשורית בין בני אשכנז לבני ספרד התפילין מכתב אשכנזים פסולים לספרד. וראיתי בספר פחד יצחק ערך מזוזה שהרב המגיה מביא משם מורו מהר"י מוניס ז"ל בתשו' מכ"י שכבר נרגש מזה, וכי מורו הנ"ז שאל את פי הרב חיד"א ז"ל לדעת מאין יצא להם להרבנים נ"ז שהביא בברכ"י מה שהורו לפיסול, והשיב לו כי ראה דברי קדשם בהיותו נחוץ ללכת מעיר לעיר ולא העמיק הרעיון בהם. והוסיף להביא גם מדברי שו"ת חכם צבי סימן צ"ט שהעלה להיתרא, והרב המגיה הוסיף מדידיה והביא גם מדברי שו"ת מעיל שמואל סימן ב' שהעלה ג"כ להיתרא עפי"ד שו"ת הרא"ש הנ"ל יעו"ש.
אוסיף לציין גם לדברי ספר שו"ת ירך יעקב חאו"ח סימן י"א שכותב להעיר על הברכ"י ממ"ש בעצמו בספרו לדוד אמת סימן י"ג או"ה שהשינוים שיש באותיות בין הספרדים והאשכנזים יש סמך לכולם בסתרי תורה מהרח"ו וכו', ומאחר דכבר נמצא סמך לכולם הרי נמצא דהכל א' ומותר איפוא לעלות ש"ז בזה ולקרות לכתחלה עיין שם, ויש להסמיך לזה גם דברי ספר פתחי תשובה על או"ח סימן ל"ו שכותב ע"ד השע"ת בשם הברכ"י וז"ל: ובתשו' בכת"י הארכתי דכיון דדבר זה תליא במסורת יכולין לסמוך בכל מקום על מקום אחד שמכשירין וכו' והבאתי ראיות מש"ס ע"ש.
(ב) ומורה הדורות הגאון הנודע ביהודה ז"ל קא פסיק ותני לן במהדו"ת חיו"ד סימן קע"א, שאפי' כל צורת האותיות שהביא הב"י בסימן ל"ו ג"כ אינן לעיכובא, שכל מה שלא נתבאר בגמ' אינו מעכב, וההוכחה לכך מביא מהא דכמה שינוי אותיות בין כתב שקורין וועליש ובין כתב הנקרא תמה כי רוב צורת האותיות בכתב וועליש אינם כפי שהם בב"י וכי ס"ד לפסול להספרי תורות הנכתבים בכתב וועליש עיין שם. וכתב וועליש שכותב הנו"ב כוונתו לכתב ספרדי, וכפי שמצינו לו גם במהדו"ק חיו"ד סימן פ' שג"כ כייל לן להך כללא דמה שאינו מבואר בתלמוד אינו מעכב, וכשכותב ג"כ להתסייע מהנ"ל כותב בלשון: ופוק חזי כתב ספרדי הנקרא וועליש יש בהם כמה שינוים נגד המבואר בב"י וזה ברור לו שכשר כיעו"ש הרי לנו מפורש יוצא מהנו"ב ז"ל שכתב ספרדי אינו פוסל לאשכנזים, וה"ה ממילא גם להיפך.
ועוד יעוין בספר תורת חיים (סופר) על או"ח סימן ל"ו סק"ב שהעלה ג"כ כנ"ז שלא פוסל, ועוד זאת מוסיף וכותב דאם דתפילין של ספרדים אין כשרין לאשכנזים, וכן להיפך, היו צריכים רבותינו הראשונים לתקן להניח ב' תפילין כתובים בב' הכתובים כמו בתפילין דרש"י ור"ת עיין שם.
גם לרבות הגאון המופלא בדורו הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל מקאוונא בספרו עין יצחק חיו"ד סימן כ"ח ערך בכחו כי רב קונטרס מיוחד ע"ד תמונת האותיות של כתב וועליש בס"ת (הוא כתב ספרדי) וזאת הלכה ברורה העלה במצודתו דאין שום חשש פקפוק כלל על כתב וועליש והמה מהודרים אף לכתחילה בלא שום חשש כלל יעו"ש.
ועד אחרן אני בא הוא ניהו הגאון הגרצ"פ פרנק ז"ל רבה של ירושלים בספר הר צבי חאו"ח סימן ל"ב שבהסתמכו על הני תרי מאורי - הגולה הנ"ל הנו"ב והעין יצחק, פוסק נמי את פסקו דאין מקום לחשוש ע"ד השינוי בין כתיבת האותיות של האשכנזים לכתיבת הספרדים עיין שם.
וא"כ נוכל ללכת בבטחה בעקבותיהם של מאורי הדורות הנזכרים ולפסוק שהן כתב אשכנזים לספרדים, והן להיפך, שניהם כשרים המה זל"ז וזל"ז ואפילו לכתחילה ובברכה.
(ג) ותשובה נמרצת ומאלפת מצינו שהשיב על כגון דא הגאון הגרש"ק ז"ל בספרו קנאת סופרים סימן קכ"א, ואני מוצא מן הראוי להעתיקה ככתבה וכלשונה, וז"ל: הנה מכתבו קבלתי עש"ק העבר פ' חקת ואז אין הלבלר יוצא בקולמסו, והיום בבקר פניתי מיד להשיבו כי שמעתי ותרגז בטני לקול צללי שפתי שיהיה נמצא איש אשר אין יראת ד' על פניו ולא מורך בלבבו, ומי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן להוציא גבנוני כרוזא על ספרי תורתינו הקדושים אשר מעולמי עד לומר כיון דהם כתובים בכתב וועליש המה פסולים, ובאמת לפענ"ד איני רואה שום פסול בכתב וועליש להיות צורות האותיות נגד צורת האותיות המבוארין בש"ס, ופ"ק גדולי עולם ישבו בה לפנים וכמה ס"ת יש בכתב וועליש וקורין בהם והמה מן היקרים שבספרי תורות, ובקלויז הגדולה דפה יש ספר כתב וועליש מן הרב הגאון אב"ד דפה בעה"מ ספר גור אריה וס' יעלת חן ובפני קראו בו אלפי אלפים פעמים האם כל חכמי ישראל לא ידעו פיסולם עד שזה בא ולומד אותם, ואם היו לו איזה קושיות על כתב וועליש הי' לו לכתוב קושיותיו לחכמי הדור והם יתרצו לו, אבל לא לקרות פסול על הס"ת הללו, ולכן חס מלהזכיר שם פסול עליהם, והמה כשרים ושופרי דשופרי, והמוציא כסילות הזה ימתח על העמוד אם לא ישוב בתשובה בפני רבים להודות כי המוציא דבה הוא כסיל, אם כה יעשה ירחמו עליו, ואם לא יעשה כן ראוי להדפו ולרדפו במה דאפשר, והספרים הם כשרים גמורים וזכותם יעמוד לנו ולכם ונזכה לעלות לירושלים עכ"ל. והתשובה הזאת כתבה (כפי שמציין שם) לק"ק ווילנא.
התשובה האמורה של הגרש"ק ז"ל נשלחה גם להגאון הספרדי הנודע הגר"ח פלאגי ז"ל, ובספרו חיים ביד חיו"ד סימן פ"ג קרא לה קילוס, ושירטט והוסיף אמרים מדידיה בזה"ל: אנא דאמרי אף ידי תכון עמהם דהאיש הלזה ראוי לעונש ולנזיפה, דאיך לא ירא להטיל מום בקדשים על כתב שלנו האמיתי שקורין וועלטש אשר כמה ספרי תורות נמצאים כתובים ככה בכל מדינותינו וכמה גאונים מחכמי ספרד ואשכנז קראו בהם משנים קדמוניות וברכו עליהם באין פוצה פה וכו' עיין שם ביתר אריכות.
נדמה שבב' התשובות התקיפות והפסקניות של ב' הגאונים הנזכרים יש בהם הרבה בכדי להרתיע ולהשיב אחור לבא אחריהם בזמנינו זה לבל למהר להוציא מהפה דיבור של פסול על שינוי הכתבים שבין הספרדים לבין האשכנזים באשר אלה ואלה דא"ח.
(ד) ואפילו כשמוצאים בהפרשיות של התפילין צורות אותיות מעורבות, כגון שרק מקצת מהאותיות כתובים בכתב ספרדי, שלכאורה יש לדון על כגון דא לפסול משום דהו"ל כתרתי דסתרי אהדדי, בכל זאת מצינו גם על כגון דא בספר שו"ת ברית יעקב להגאון הנודע ר' ברוך ליפשיץ ז"ל חיו"ד סימן ס"ז שנשאל על כגון זה במזוזות ותפילין שנמצא בהם כמה אותיות כתב וועליש והוא כתב ספרדית. והשיב על כך באריכות. וזאת הלכה העלה דאין לפסול מחמת זה עיין שם.
והכי פוסק בפשיטות גם בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ג ח"א סימן רכ"ו וז"ל: וע"ד הצד"י יש כותבין היו"ד מצד"י הפוכה ויש כותבין ישרה ונמצא בפרשה אחת יו"ד מהצד"י הפוכה וגם יו"ד מהצד"י ישרה, הנה חלילה לפסול בזה תפילין דכיון דיש תואר צד"י לזה חלילה לפסול התפילין והם תפילין דמארי עלמא עיין שם.
וכך יוצא ובא מס' שו"ת השיב משה חיו"ד סימן נ"א, ובנמקו דבאשר מבואר בס' מצות שמורים למהרנ"ש בשם מהרח"ו והאר"י זצוק"ל דהשינוים שיש בצורות האותיות בין הספרדים והאשכנזים יש סמך לכולם וסודות עליונים וסמכין עלאין וא"כ אלו ואלו דא"ח הן עי"ש. והעלה כן גם בשו"ת מהרש"ם סימן ק"ב עיין שם, וכמו"כ יעוין גם מזה בספר אות חיים ושלום בה' תפילין סימן ל"ו סק"ב יעו"ש.
(ה) ולא אמנע גם הטוב מלהוסיף ולצטט גם על מעשי רב שנהגו בזה גדולי עולם בכמה דורות להכשיר של זה בזה ושל זה בזה, ואשר הקול קול הנשמע מהם הוא כאילו הדבר הזה מן המקובלות ומן המושכלות שאין מקום ערעור עליהם.
בשו"ת שדה הארץ ח"ג חיו"ד סימן י"ח מעיד לאשר ראה לכת הקודמים בארעא דישראל שהרבה פעמים הספרדים היו עולים לקרות ס"ת של האשכנזים ולא חשו לשינוי האותיות, וכמה כמה רבנים אשכנזים עולים תמיד לקרות בס"ת שלהם שהוא כתב ספרדי ע"ש.
ועל יסוד דברי שדה הארץ הנ"ז חזר בו הגאון הספרדי ר' יהודה שמואל אשכנזי ז"ל בסידורו בית מנוחה מ"ש בזה בסידורו בית עובד, והעלה (בהלכות תמונת האותיות אות ע"ו), דהעיקר לדינא כהרב שדה הארץ דכשר של זה לזה, ומעיד ג"כ על כך, דמעשים בכל יום דבן אשכנזי הנמצא בביהכ"נ =בבית הכנסת= של ספרדים מעלין אותו לס"ת ועולה שם ומברך וקורא, וכן ספרדי הנמצא בביהכ"נ של האשכנזים, ועפי"ז מוסיף עוד וכותב בזה"ל: וא"כ הוא הדין לתפילין מכתב אשכנזי כשרים לבני ספרד, ודלא כהרבנים מהר"מ בן חביב ומהר"י מולכו ז"ל דפסלי של זה לזה, דליתא, ושם בבית עובד כתבתי ע"ד הרבנים הנ"ז דאם אין נמצא לו לספרדי תפילין מכתב ספרדי ויש לו מכתב אשכנזי דיניחם בלא ברכה, והן עתה אנכי הרואה דהא נמי ליתא אלא יניחם בברכה כי כשרים הם לו, וכן עיקר בין לתפילין בין לס"ת עכ"ל.
ועוד יעוין בספר הצדיק רי"ז מסלאנט ז"ל סימן י"ד שאחרי שכותב בקצרה להכשיר ספרים תפילין ומזוזות של הספרדים לאשכנזים וכן להיפך, מוסיף וכותב בזה"ל: גם העידו בשם הגאון הגדול אדמו"ר נפש החיים זלה"ה שאמר שב' הכתבים כשרים הן תמונת אשכנזים הן תמונת הספרדים והעידו שקראו בס"ת וועליש לפני אדמו"ר נפש החיים ז"ל, גם מו"ה שכנא בעל מגיה העיד שהוא בעצמו קרא בס"ת של וועליש בוולאזין לפני אדמו"ר נפש החיים ז"ל בסדר מטו"מ, גם אני מעיד בתורת עדות שאני בעצמי קריתי בוולאזין בביהמ"ד בשבת פ' מו"מ בס"ת הכתובה בכתב וועליש עכ"ל.
והגאון שדי חמד ז"ל במערכת גט סי' ט"ו אות י"א מצא מנוח לנפשו על מה שמצא להבעל בית עובד שחזר בו בסידורו בית מנוחה והעלה להכשיר, לאחר שכמה שנים היה מצטער על שבעירו שהם ספרדים בכל מנהגיהם ואין גם אחד שהיה לו תפילין ומזוזות מכתב ספרדים וכו'. וקרא לו קילוס, ושירטט והוסיף מדידיה, דכן בדין שהרי עינינו הרואות בכל ספרי הפוסקים בסה"ג אין גם אחד שיזכיר אזהרה זו לכתחלה מהא, וגם במזכרת הגיטין לרבני האחרונים אשר כמה מהם הם שנשלחו לערי אשכנז לא ראינו ולא שמענו שכתבו שיהיה הגט בכתב אשכנזים, ומוכח ודאי דס"ל דאין בזה שום חשש ופיקפוק עיין שם.
דברי שדה חמד הנ"ז מצוטטים גם בספר חגור אפד במזה"ג סימן ס"ט אות א', ומוסיף עלה וכותב וז"ל: גם מוהרח"פ גופיה בס' גנ"ח מע' גט אות ל"ב שרמז עצמו בס' חו"ש שם ראינו בגט ששלח לערי אשכנז שעמד בכל הפקפוקים ולא עלה על דל שפתיו פקפוק זה אפילו לזכרון, וכן מצאתי למר קשישא רב חביבא כמוהרי"ץ אבולעפייא בס' פני יצחק (ח"ה חאה"ע סימן טו"ב) על מעשה שבא לפניו בגט מעי' פאריז לדמשק שעמד ע"ז וכתב בדקי"ב ע"א להכשיר ככל מה שכתבנו, גם אנן בדידן אשתקד בא לידינו גט מערי אשכנז כפי כתיבתם ונמסר הגט ביד האשה. ואחז"ר כרגע בא לידי תשו' מהרש"ם ובסימן ק"כ הביא משם שאלת שלום וס' השיב משה שהסכימו שאין להקפיד בשינוי כתי' האותיות בין אשכנזים לספרדים דאלו ואלו דא"ח ודלא כהברכ"י דתפי' מכתב אשכנזי פסול לספרדים יעו"ש. ושם בס' פני יצחק מעיד גם על מעשים בכל יום גם בתפילין עצמם שהספרדים קונים מאת הסופרים האשכנזים ומברכים עליהם בכל יום תמיד והגם דאיכא סופרים ספרדים שכותבים תפילין ומזוזות עכ"ז לוקחים מהסופרים האשכנזים ואין פוצה פה לומר דפסילי לספרדים כדיעו"ש. כן יעוין בשו"ת מהרש"ם שם (ח"ב סימן ק"כ) מה שמסכים לשואל שם לומר דכתב ספרדים לאשכנזים גם הברכ"י יודה דכשר כי הספרדים מקובלים קודמים עיין שם.
וכהנז"ל מעידים ובאים עוד כמה מספרי האחרונים, ואבוא עד אחרן לס' יין הטוב סוף סימן כ"ד שמעיד ובא שהתפלל כמה פעמים בבית מדרשו של שם מופת הדור מרן מהרש"א אלפאנדארי ז"ל וראה שהוא עצמו כיבד כמה פעמים לאשכנזים שהתפללו בב"מ בעליות לתורה בס"ת שלו הכתובים בכתב ספרדי. וכן בסי' כ"ו שם בתשובת הגרי"ח זריהן ז"ל אב"ד דטבריא חוץ מה שמעיד על עצמו שמתפלל אצל אשכנזים ועולה לתורה בס"ת שלהם באשר כי כן ראה לגדולי עולם שהיו עולים לתורה ספרדים אצל אשכנזים וכן להיפך, עוד זאת מעיד ובא שמיום שנהיה לדיין עם רבותיו משנת תרע"ג לא דקדקו כלל בענין השינוי שבצורת האותיות שבין כתב אשכנזי וספרדי בגיטין, וכן כי גם הגטין שנשלחו מאתם למדינת אשכנז היו כותבים אותם בכתב שלהם [היינו ספרדי] יעו"ש. (ו) סוף דבר זאת ההלכה הפסוקה היוצאת מכל המתבאר, דהן כתב אשכנזי לספרדים והן כתב ספרדים לאשכנזים כשרים המה מעיקרא דדינא במזוזות ותפילין וס"ת וגיטין, ויש לברך על הסת"ם אפילו לכתחילה.
ואולם רק זאת נראה שלכתחילה צריך כל בן עדה להדר ולקנות תפילין ומזוזות וס"ת הכתובים בכתב המקובל לבני עדתו [וכן בכתיבת גיטין], ויש בזה גם משום אל תטוש תורת אמך, והסופר המוצא בבדיקתו שהכתב הוא כמבן עדה אחרת הגם שזה כבר בבחינה של בדיעבד מ"מ מן הראוי שיודיע מזה למי שנתן לו לבודקן, אבל עם זאת צריך להוסיף ולומר לו שאבל מעיקרא דדינא כשרים המה ויוכל אפילו לכתחי' להמשיך ולהניחם ולברך עליהם.
שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן לב
כתב וועליש וצורת אות שין שאינו מחודד.
ע"ד השינוי בין כתיבת האותיות של האשכנזים לכתיבת הספרדים.
למעשה מדבר מזה הגאון רבי יצחק אלחנן ז"ל בספרו עין יצחק הראשון (סימן כח), ובסוף התשובה מסיק, דכתב וועליש מותר אף לכתחילה בלי חשש. וכן גם הנודע ביהודא מכשיר כתב וועליש במהדו"ק יו"ד (סימן פ) ובמהדו"ת יו"ד (סימן קעא), א"כ אין מקום לחשוש.
ומה שכת"ר מעיר בתמונת אות שין, דבגמרא שבת (דף קד ע"א) מבואר דהוא אחד כרעיה, והספרדים כותבים אות שין במושב רחב ולא מחודד. הנה לשון הגמרא בשבת הוא: ומאי טעמא שיקרא אחדא כרעיה קאי, ואמת מלבן לבוניה, קושטא קאי, שיקרא לא קאי. ואמנם רש"י פירש שם: אחד כרעא כל אות ואות שבו עומדת על רגל אחד. ובחידושי הרשב"א ז"ל שם כתב: מ"ט שקר אחד כרעא קאי. מכאן שצריך לעשות סוף השין חד ולא רחב. וכ"ה בחידושי הריטב"א שם.
וכדי להליץ על הספרדים שאין כותבים את השין במושב מחודד, י"ל בכמה אנפין.
א. גם השין של הספרדים הוא למטה במושבו יותר צר מלמעלה בג' הראשים. והרי בגמרא ובראשונים לא נזכר רק שהוא עומד על רגל אחד, חד ולא רחב, אבל לא נזכר כמה הוא השיעור שיהא נקרא חד ולא רחב. ואפשר שבזה שהוא צר למטה במושב שלו יותר מלמעלה כבר נקרא חד ולא רחב. וקצת משמע כן בספר לדוד אמת (להגאון החיד"א, סימן יג, תמונות האותיות, אות ש) שכתב בתו"ד וז"ל: ולא תהיה מושבה רחב רק חד וכו', ואח"כ כתב: בספרד"י הג"ו נמשך וכו' ואח"כ ימשוך מושבה מתחתיהם מן האחד עד הג' באופן שיהיה לו רוחב מעט אבל לא כשיעור רחב הג' ראשים וכו', עכ"ל. הנה מדגיש הגאון החיד"א לאמור: שהרוחב בתחתיתו לא תהא כשיעור הרחב למעלה בג' הראשים, והעיקר שיהיה צר בתחתיתו יותר מעליונו.
ב. מסוגיית הגמרא בשבת ומפירושי הראשונים שם אין מוכרח שכוונת הגמרא לומר שיש איזה פסול בס"ת בשנוי האותיות מצורתם הנז', אלא שזהו צורת האות של כתיבת יושר (וכתיבה תמה) ושכן צריך לעשות. וכן מבואר שם במאירי, שכל צורות האותיות שהוזכרו שם בסוגיא לא לפסול ס"ת בכך אלא ליישר את הכתיבה. שכתב שם בתו"ד וז"ל: ולא עוד, אלא שהצורות האותיות משתנות קצתם בדיבוק ובתליה ובשאר צורות ממקום למקום מצרפת לספרד וכן משאר מקומות, וא"כ עכ"פ אתה פוסל בזה מה שאתה מכשיר בזה אלא דברים אלו לא לפסול נאמרו כלל אלא ליישר את הכתיבה וכו', עכ"ל.
ג. על עצם פי' רש"י שם, ששיקרא אחד כרעיה קאי שכל אות ואות שם עומד על רגל אחד, כתב ע"ז בחידושי אגדות מהרש"א שם, שלא נוח לו פירוש רש"י שהשין מחודד בתחתיתו, אלא פירושו בגמרא אחד כרעא לא קאי על כל אות ואות, אלא על התיבה כולה קאי, דבשקר יש בליטה אחר רגל הקוף, וכל התיבה שקר היא אחד כרעא. משא"כ אמת, תחתיתן כולן שוות. א"כ אין מהגמרא ראיה דבעינן שהשין יהיה מחודד בתחתיתו.
וכנראה שהמנהג של כתיבת הספרדים בשין שמושבה רחב הוא מפני שהם פירשו כהמהרש"א שאין סתירה מהגמרא על זה. אך הפרי מגדים נשאר בצ"ע, ולדידיה יש חשש פסול בשין שתחתיתו רחב. וכנראה שלא ראה דברי מהרש"א.
ולפום ריהטא היה תמוה לי לשון המהרש"א לפרש דלא כרש"י וגם אומר שזה יותר נכון, דמאן מפיס /לומר/ לומד נגד רש"י. אבל כנראה משום דנהגו כבר כמה ראשונים לכתוב את השין בלי שתחתיתו מחודד, מזה נראה דס"ל דלא כרש"י.
ועיין בספר אשי ישראל, שבת (דף קד ע"א), דשינוי הכתבים הוא רק בתפלין ומזוזות, אבל בספר תורה לכולי עלמא כולם כשרים. ובזה י"ל דברי הפמ"ג דפוסל בשין שאינו מחודד בתחתיתו, דזה בתפלין ומזוזות.
