Today someone approached me before shachris and asked if I would fast tomorrow. He is trying to gather together ten fasters Why? I asked. He explained that we need a kapparah on all of the aveiros people will be doing tomorrow. I asked what aveiros. [The Israeli custom is to make a barbeque - a מנגל - on Yom Ha-atzmaut. It might not be healthy but it is not an actual aveirah]. He said something like "You know..." And that was the end of our conversation.
I DON'T know. People are off from work so there will be a lot less stealing:-). In many places they schedule a day full of shiurei Torah for all of the people who have the day off. That is not a sin. In the yeshivos there will be learning as always. That is not a sin.
I won't be fasting tomorrow if Hashem in His infinite kindness gives me the money to buy food and the body to digest it. I will not however be making a מנגל.
Rav Meshulem Roth was a tremendous gadol bi-Torah. He is not well known because he had very positive views about the Medinah which were not held by many other Gedolei Yisrael. But a peek into his sefer קול מבשר reveals a massive Talmid Chochom whose opinions must be considered.
In this teshuva he says that Yom Ha-atzmaut is a holiday, a day of celebration and is no less than the custom to make a holiday when a community experiences special Divine intervention. Bracha on Hallel? That he says depends on whether Gedolei Yisrael mandate one but he is not ready to permit it alone. Here is the abridged version.
שו"ת קול מבשר חלק א סימן כא
לכבוד יד"נ הרב הגאון המהולל רב פעלים מו"ה יהודה ליב מימון שליט"א.
הנני להשיב בזה לכת"ה על מכתבו היקר בדבר השאלה אודות ברכת שהחיינו ביום העצמאות, היינו ביום שהוכרזה תקומת מדינת ישראל.
(א) הנה אין ספק שהיום ההוא (ה' אייר) שנקבע על ידי הממשלה וחברי הכנסת (שהם נבחרי רוב הצבור) ורוב גדולי הרבנים לחוג אותו בכל הארץ זכר לנס של תשועתנו וחירותנו, מצוה לעשותו שמחה ויו"ט ולומר הלל. ואף ציבור שבעיר אחת או יחידים שקובעים עליהם יום טוב לעצמם על נס שנעשה להם חייבים לקיים עליהם ועל זרעם והבאים אחריהם עד עולם ואף שהולכים לעיר אחרת להשתקע חייבין לקיים היום ההוא כמ"ש מהר"ם אלשקר בתשו' סי' מ"ט והובא להלכה במג"א סי' תרפ"ו סק"ה ובאלי' רבה שם, והחת"ס או"ח סי' קצ"א כתב שכך נוהגין כמה קהלות ישראל ומגדולי יחידיהם שעושים כן ביום שאירע להם נס עיין שם שכתב דהיינו דוקא ממיתה לחיים דומיא דמרדכי ואסתר אבל בפדות משארי צרות לא דהרי אחז"ל (הוא במגילה דף י"ד ע"א) במרדכי ואסתר מאי דרוש ק"ו מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לא כ"ש, וא"כ כל זמן שאנו בגלות וליכא פדיון מעבדות לחירות כל שאין ההצלה ממיתה לחיים ממש הבו דלא להוסיף לקבוע יום טוב עכ"ל. ועי' בחת"ס או"ח סי' קס"ג בסופו שכתב דשפיר מצי ציבור או יחיד לקבוע יום מועד לעצמם ביום שנעשה להם נס ומצוה נמי עבדי, וממילא פשיטא בנידון דידן הנוגע לציבור של כלל ישראל, ויש כאן פדיון מעבדות לחירות שנגאלנו משיעבוד מלכיות ונעשינו בני חורין והשגנו עצמאות ממלכתית, וגם הצלה ממיתה לחיים שנצלנו מידי אויבינו שעמדו עלינו לכלותנו, בודאי חובה עלינו לקבוע יום טוב. ויפה כיוונו המנהיגים שקבעו את היום הזה דוקא, אשר בו היה עיקר הנס שיצאנו מעבדות לחירות ע"י הכרזת העצמאות, ואלמלא נעשית ההכרזה באותו היום והיתה נדחית ליום אחר אז היינו מאחרים את המועד ולא היינו משיגים את ההכרה וההסכמה של המעצמות הגדולות שבאומות העולם, כידוע, ונס זה משך אחריו גם את הנס השני של ההצלה ממות לחיים הן במלחמתנו נגד הערביים בא"י והן הצלת יהודי הגולה מיד אויביהם במקומות מגוריהם שעלו לא"י ובא על ידי כך הנס השלישי של קיבוץ גליות.....
עכ"פ יצא לנו לדינא בנידון דידן דאין כאן שום חשש ופקפוק כלל משום בל תוסיף, רק אדרבה חיוב ומצוה הוא לעשות זכר לנס ולקבוע את יום העצמאות ליו"ט ושמחה ולומר בו הלל שלם בלא דילוג. ועי' שו"ת חיים שאל להגאון חיד"א ז"ל ח"ב סי' י"א שהביא דעות קצת פוסקים לומר הלל אף ביחיד או ציבור של עיר אחת שנעשה להם נס עכ"פ בלא ברכה, והוא דקדק מלשון רש"י בפסחים קי"ז ע"א ד"ה על כל צרה שלא תבוא אומרין אותו על גאולתן שמסיים: כגון חנוכה דמתקנת הנביאים היתה רק על נס שנעשה לכל ישראל ולא ליחיד או עיר אחת. אולם לפי דעת החת"ס או"ח סי' קצ"א גם ביחיד או עיר אחת אם הנס הוא ממיתה לחיים שייך הק"ו מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לא כ"ש וא"כ חייבים לומר הלל. וי"ל שזו כוונת רש"י שכתב: כגון חנוכה ר"ל ממיתה לחיים דוקא ולא שאר צרות. ועכ"פ בנס שנעשה לכל ישראל הכל מודים שצריכים לומר הלל ומבואר בחיים שאל שם דבזה אומרים בברכה בלי פקפוק. וגם הספד ותענית אסור בו כמ"ש החת"ס או"ח סי' ר"ח.
מ"מ למעשה לקבוע הלכה לדורות בענין ברכת ההלל והוא דבר מחודש אחרי התקופה הארוכה של אלפיים שנות הגלות, אף על פי שכל מה שכתבתי נראה ברור בעיני לדינא אבל למעשה אי אפשר להחליט בזה בלי הסכמת רוב גדולי הרבנים שלא יבוא לידי לא תתגודדו ליעשות אגודות אגודות, ואם יעלה בהסכמה יברכו על ההלל בכל המקומות.
