בימי מלחמת העולם השנייה עמוס, בנו האמצעי של ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן גוריון, התגייס לצבא הבריטי שלחם בנאצים, ושירת כקצין בבריגדה היהודית. בזמן שירותו חלה ואושפז בבית חולים בליברפול. שם טיפלה בו מרי, אחות אירית אנגליקנית. השניים התאהבו וביקשו להתחתן. פולה, אמו של עמוס, התנגדה מאוד לנישואי בנה עם לא יהודייה. אולם מרי כבר הייתה הרה, ובברכת בן גוריון הם נישאו באביב תש"ו בנישואין אזרחיים.
בן גוריון ניסה לסדר למרי גיור אורתודוקסי, אולם הדבר לא צלח. כדי לרצות את פולה מרי התגיירה בקיץ תש"ו על ידי רפורמים, ולפולה סיפרו שהגיור היה כהלכה על ידי רבנים. הזוג חזר לארץ וקבע את ביתו בחיפה. נולדו להם שלושה ילדים. עמוס שירת במשטרה והתקדם עד דרגת סגן המפקח הכללי של המשטרה, לאחר מכן כיהן כמנכ"ל מפעל אתא.
לימים בתם גליה, קצינה בחיל הרפואה, עמדה להינשא לרפי רון, קצין בצנחנים. אולם כשבאו להירשם ברבנות התברר שאינם יכולים להינשא כדת משה וישראל הואיל וגיור אמה של מרי היה שלא כהלכה.
עמוס בן גוריון פנה לרב הראשי לצה"ל הרב שלמה גורן וביקש לגייר כהלכה את אשתו מרי וילדיהם. עוד ביקש להסתיר זאת מהוריו, כדי שלא לצערם כשישמעו שעד עכשיו גיור כלתם ונכדיהם לא הוסדר כהלכה.
הרב גורן פנה לרב יהושע קניאל, רבה של חיפה, מגדולי הרבנים אז בארץ ומתלמידיו המובהקים של מרן הרב קוק. הרב קניאל דאג שישתלמו בעיקרי היהדות וגייר את האם וילדיה בשנת תשכ"ח. תעודת הגיור נשמרה אצל הרב קניאל עד פטירתו בי' בתמוז תש"ל.
חתונת נכדת בן גוריון
חתונתם התקיימה בניסן תשכ"ח, זמן לא רב לאחר פטירת הסבתא פולה. הסבא האבל, דוד בן גוריון, שמדי צה"ל סימלו בעיניו את הממלכתיות הישראלית ואת כל הטוב שבמדינת ישראל, ביקש מאוד מהחתן רפי, קצין בצנחנים, שלכבודה של מדינת ישראל ילבש בחתונתו מדי צבא. החתן נעתר, וכך ליד הכלה שלבשה לבן כמקובל עמד החתן במדי צה"ל, חבוש כומתה. נכבדים רבים השתתפו בחתונה.
לרוצים להבין איזו רבנות ראשית הרב צבי יהודה כיבד, נזכיר את הדברים שנשא הרב גורן בעת עריכת החופה, כפי שצוטטו למחרת בעיתונות: "זוהי שמחה משולשת – שמחתכם אתם כזוג אשר תרם לצה"ל ולעם, שמחת ההורים ושמחת העם. שהרי כל אחד ואחד רואה עצמו מחותן וקשור לשמחה הזו בשל הסבא הדגול, האדריכל של מדינת ישראל. אנחנו כולנו חייבים להעניק לו מלא חופניים נחת, אשר לצערנו נעדרת ממנו לאחרונה, מאז נסתלקה הסבתא".
טענות החרדים
לאחר החתונה ריננו רבנים חרדים על הרב גורן שגייר את הכלה על ידי רבנים צבאיים בניגוד לחוק ולהלכה כדי להחניף לבעלי שררה. כשלוש שנים לאחר מכן, בי"ח בתשרי תשל"ב, בעצרת 'למען שלמות העם' נגד גיורי הרבנות, יצא הרב ז'ולטי בטענות קשות נגד הרב גורן, וטען: "היכן מוצאים פטנט כזה, לחתן גויה עם יהודי".
הרב גורן נאלץ לפרסם את דבר הגיור, שנעשה כהלכה על ידי הרב קניאל, שגם רשם את בני הזוג לנישואין. בדבריו אמר הרב גורן שהכלה ואמה למדו את יסודות היהדות, והחתן והכלה הבטיחו שלאחר נישואיהם "ינהלו את ביתם כבית כשר". הרב גורן ידע שהם לא יהיו דתיים, אולם הוא נהג כרבים מגדולי הרבנים, שסברו שבשעת הדחק, בימים שרבים מישראל חילונים, כדי למנוע התבוללות, די שהגר יקבל מצוות באופן כללי ויתחייב למעשה "לנהל בית כשר", כלומר לשמור מסורת ולהימנע מאכילת מינים טמאים כחזיר ולהימנע מבישול בשר וחלב.
רביבים
What is fascinating about this story is that Paula Ben Gurion was an avid secularist-anarchist with seemingly very little Jewish feeling. Yet she was staunchly opposed to her son marrying a Gentile and insisted on a Halachic conversion.
Paula Munweis was born in Minsk, then part of the Russian Empire, the daughter of Samuel Munweis and Bertha Bloch. She immigrated to New York as a teenager where the 1910 United States census gave her date of birth as 1890. She was trained as a nurse at Beth Israel Hospital in Newark, New Jersey and worked in a New York gynaecological clinic. David Ben-Gurion met her at the home of her employer and Poale Zion supporter Dr Samuel Ellsberg in summer of 1915. They spoke Yiddish together because Ben-Gurion's English was poor and Paula couldn't speak Hebrew. They married in 1917 at New York City's town hall. The following year Ben-Gurion enlisted as a soldier in the new British-raised Jewish Legion. He left Paula 3 months pregnant. They did not meet again until she arrived, with their one year old daughter Geula, in Jaffa 18 months later. Paula was originally against the idea of going to Israel, as her anarchist politics pitted her against both Zionism and state building. Recalling this period Ben-Gurion said that she was not a Zionist, she had very little Jewish feeling, she was an American, she was an anarchist. She had no interest in Israel. "America is better, why do we need the land of Israel?" They had three children, Geula, Amos and Renana. Throughout their marriage she had to endure Ben-Gurion's long absences abroad and recurring suspicions, sometimes justified, about his relationships with other women.
She was known for her acerbic tongue. She was fluent in Yiddish, English, and Hebrew. A feisty woman, she had no qualms about asking her husband to wash the dishes [back then, that was a big deal]. She was bemused by her husband's interest in yoga and when his tutor, the famous Moshé Feldenkrais would show up she would say: "Here comes Mr. Hocus Pocus."
Paula is buried with her husband in Midreshet Ben-Gurion in Israel's Negev desert.
In 1958, David Ben-Gurion published his letters to her: Letters to Paula and the Children.
