B'chasdei Hashem, over the past almost 20 years, Beis Mevakesh Lev has produced over 13,300 audio shiurim and over 31,000 written posts, unmatched by any one-person website - all completely free of charge. There are no paywalls or anything else. Now we are turning to you for help so we can continue - any amount will help. Even 99 cents! Thank you to my sweetest and most beloved friends!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
----
כוזרי פיסקאות פז-צא
פז - אָמַר הֶחָבֵר: הַשַּׁבָּת מֻזְהָר עָלָיו מִזֶּה וּמִבְּרִיאַת הָעוֹלָם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וּמִמַּה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְזָכְרוֹ, וְהוּא שֶׁהָעָם, עִם מַה שֶּׁהֶאֱמִינוּ בְמַה שֶּׁבָּא בּוֹ משֶׁה אַחַר הַמּוֹפְתִים הָאֵלֶּה, נִשְׁאַר בְּנַפְשׁוֹתָם סָפֵק, אֵיךְ יְדַבֵּר הָאֱלֹהִים עִם הָאָדָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִהְיֶה הַתְחָלַת הַתּוֹרָה מֵעֵצָה וּמַחֲשָׁבָה מִחֲמַת אָדָם וְאַחַר יְחַבְּרֵהוּ עֵזֶר וְאֹמֶץ מֵאֵת הָאֲלֹהִים, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה רָחוֹק הַדִּבּוּר בְּעֵינֵיהֶם מִזּוּלַת אָדָם, בַּעֲבוּר שֶׁהַדִּבּוּר גַּשְׁמִי. וְרָצָה יְיָ לְהָסִיר הַסָּפֵק הַזֶה מִלִּבּוֹתָם וְצִוָּה אוֹתָם לְהִתְקַדֵּשׁ הַקְּדֻשָּׁה הַצְּפוּנָה וְהַגְּלוּיָה, וְשָׂם הַדָּבָר הַנָּחוּץ בָּהּ: פְּרִישׁוּת מִן הַנָּשִׁים וְהַזִּמּוּן לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הָאֱלֹהִים. וְהִתְקַדֵּשׁ הָעָם, וְנִזְדַּמֵּן לְמַדְרֵגַת הַנְּבוּאָה, אַף לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הָאֱלֹהִים פָּנִים בְּפָנִים. וְהָיָה זֶה אַחַר שְׁלשָׁה יָמִים בְּהַקְדָּמוֹת אוֹתוֹת גְּדוֹלוֹת מִקּוֹלוֹת וּבְרָקִים וּרְעָמִים וְאֵשׁ שֶׁסָּבְבָה אֶת הַר סִינָי, וְנִשְׁאֲרָה הָאֵשׁ הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם רוֹאִין אוֹתָה הָעָם, וְרוֹאִין אֶת משֶׁה בָא בְתוֹכָה וְיוֹצֵא מִמֶּנָּה, וְשָׁמַע הָעָם דִּבּוּר צַח בַּעֲשֶׂרֶת דְּבָרִים, הֵם אֻמּוֹת הַתּוֹרוֹת וְשָׁרְשֵׁיהֶן. אֶחָד מֵהֶם מִצְוַת שַׁבָּת, וּכְבָר קָדְמָה מִצְוָתוֹ עִם הוֹרָדַת הַמָּן. וְאֵלֶּה עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים לֹא קִבְּלָם הֶהָמוֹן מֵאֲנָשִׁים יְחִידִים וְלּא מִנָּבִיא, כִּי אִם מֵאֵת הָאֱלֹהִים נִתָּנוּ, אֲבָל לֹא הָיָה בָהֶם כֹּחַ כְּמשֶׁה לִרְאוֹת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַהוּא. וְהֶאֱמִינוּ הָעָם מִן הַיּוֹם הַהוּא, כִּי משֶׁה מְדֻבָּר בּוֹ בְּדִבּוּר הַתְחָלָתוֹ מֵאֵת הַבּוֹרֵא, לֹא קָדְמָה לְמשֶׁה בוֹ מַחֲשָׁבָה וְלֹא עֵצָה, – שֶׁלֹּא תִהְיֶה הַנְּבוּאָה, כַּאֲשֶׁר חָשְׁבוּ הַפִּילוֹסוֹפִים מִנֶּפֶשׁ יִזְדַּכְּכוּ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ וְתִדְבַּק בַּשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל, הַנִּקְרָא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹ בְּגַבְרִיאֵל וְיַשְׂכִּילֵהוּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְדַּמֶּה לוֹ בָעֵת הַהִיא בַּחֲלוֹם אוֹ בֵּין שֵׁנָה וְקִיצָה שֶׁאִישׁ מְדַבֵּר עִמּוֹ וְשׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו בְּנַפְשׁוֹ לֹא בְאָזְנָיו, וְרוֹאֶה אוֹתוֹ בְמַחֲשַׁבְתּוֹ לֹא בְעֵינָיו, וְאָז יֹאמַר כִּי הַבּוֹרֵא דִבֶּר-בּוֹ. וְסָרוּ אֵלֶּה הַסְּבָרוֹת בַּמַּעֲמָד הַגָּדוֹל הַהוּא. וּמַה שֶּׁנִּלְוֶה אֶל הַדִּבּוּר הָאֱלֹהִי מִן הַמִּכְתָּב הָאֱלֹהִי, שֶׁחָקַק עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הָאֵלֶּה בִּשְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, וְנָתַן אוֹתָם אֶל משֶׁה, וְרָאוּ אוֹתָם מִכְתָּב אֱלֹהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אוֹתָם דִּבּוּר אֱלֹהִי. וְעָשָׂה לָהֶם משֶׁה בְּמִצְוַת הָאֱלֹהִים אָרוֹן וְהֵקִים עָלָיו הַמִּשְׁכָּן הַיָּדוּעַ, וְנִשְׁאַר זֶה בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל יְּמֵי הַנְּבוּאָה כִּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, עַד שֶׁמָּרוּ הָעָם וְנִגְנַז הָאָרוֹן וְגָבַר עֲלֵיהֶם נְבוּכַדְנֶצַּר וְהִגְלָם.
87. The Rabbi: The Sabbatical law is derived from this circumstance, as well as from the creation of the world in six days, also from another matter to be discussed later on. Although the people believed in the message of Moshe, they retained, even after the performance of the miracles, some doubt as to whether God really spoke to mortals, and whether the Law was not of human origin, and only later on supported by divine inspiration. They could not associate speech with a divine being, since it is something tangible. God, however, desired to remove this doubt, and commanded them to prepare themselves morally, as well as physically, enjoining them to keep aloof from their wives, and to be ready to hear the words of God. The people prepared and became fitted to receive the divine communication, and even to hear publicly the words of God. This came to pass three days later, being introduced by overwhelming phenomena, lightning, thunder, earthquake and fire, which surrounded Mount Sinai. The fire remained visible on the mount forty days. They also saw Moshe enter it and emerge from it; they distinctly heard the Ten Commandments, which represent the very essence of the Law. One of them is the Mitzva of Shabbos, a law which had previously been connected with the gift of the Mon. The people did not receive these ten commandments from single individuals, nor from a prophet, but from God, only they did not possess the strength of Moshe to bear the grandeur of the scene. Henceforth the people believed that Moses held direct communication with God, that his words were not creations of his own mind, that prophecy did not (as philosophers assume) burst forth in a pure soul, become united with the Active Intellect (also termed Holy Spirit or Gabriel), and be then inspired. They did not believe Moshe had seen a vision in sleep, or that some one had spoken with him between sleeping and waking, so that he only heard the words in fancy, but not with his ears, that he saw a phantom, and afterwards pretended that God had spoken with him. Before such an impressive scene all ideas of jugglery vanished. The divine allocution was followed by the divine writing. For he wrote these Ten Dibros on two tablets of precious stone, and handed them to Moshe. The people saw the divine writing, as they had heard the divine words. Moshe made an ark by God's command, and built the Tent over it. It remained among the Israelites as long as prophecy lasted, i.e. about nine hundred years, until the people became disobedient. Then the ark was hidden, and Nevuchadneztar conquered and drove the Israelites into exile.
(פח) אָמַר הַכּוּזָרִי: מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ דִּבְרֵיכֶם, כִּי הָאֱלֹהִים דִּבֵּר עִם הֲמוֹנְכֶם וְכָתַב לָכֶם לוּחוֹת וְזוּלַת זֶה, הַדִּין עִמּוֹ שֶׁיְּיַחֵס אֲלֵיכֶם דַּעַת הַהַגְשָׁמָה. גַּם אַתֶּם אֵין לְהַאֲשִׁימְכֶם, כִּי אֵין מִדְחֶה לַמַּעֲמָדוֹת הַגְּלוּיִים הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה, וְיֵשׁ לָדוּן אֶתְכֶם לִזְכוּת בְּהַשְּלָכַת הַהַקָּשָׁה וְהָעִיּוּן הַשִּׂכְלִי.
88. Kuzari: Should any one hear you relate that God spoke with your assembled multitude, and wrote tables for you, etc., he would be blamed for accusing you of holding the theory of personification [הגשמה]. You, on the other hand, are free from blame, because this grand and lofty spectacle, seen by thousands, cannot be denied. You are justified in rejecting [the charge of] mere reasoning and speculation.
(פט) אָמַר הֶחָבֵר: חָלִילָה לָאֵל מִן הַשֶּׁקֶר וּמַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מַרְחִיק אוֹתוֹ וִישִׂימֵהוּ שֶׁקֶר. וּתְחִלַּת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים הוּא הַצִּוּוּי שֶׁנַּאֲמִין בֵּאלֹהִים, וְהַשֵּׁנִי הָאַזְהָרָה מֵעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים חוּץ מֵיְיָ וּמִשַּׁתֵּף לוֹ וּמֵעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּתְמוּנָה וְתַבְנִית, וּכְלָלוֹ שֶׁל דָּבָר – מֵהַגְשִׁים. וְאֵיךְ לֹא נְרוֹמְמֵהוּ מֵהַגַּשְׁמוּת וַאֲנַחְנוּ מְרוֹמְמִים קְצָת מִבְּרִיאוֹתָיו מֵהַגַּשְׁמוּת, כַּנֶּפֶש הַמְדַבֶּרֶת, אֲשֶׁר הִיא הָאָדָם בֶּאֱמֶת, כִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר עִמָּנוּ מִמּשֶׁה וְיַשְׂכִּיל וְיַנְהִיג, אֵינֶנּוּ לְשׁוֹנוֹ וְלֹא לִבּוֹ וְלֹא מוֹחוֹ, אַךְ אֵלֶּה כֵּלִים לְמשֶׁה וּמשֶׁה נֶפֶשׁ מְדַבֶּרֶת מַכֶּרֶת, אֵינֶנָּה גֶּשֶׁם וְאֵינֶנָּה נִגְבֶּלֶת בְּמָקוֹם, וְלֹא יֵצַר מִמֶּנָּה מָקוֹם, וְלֹא תֵצַר הִיא מֵהִכָּלֵל בָּהּ צוּרוֹת כָּל הַבְּרוּאִים, וַאֲנַחְנוּ מְתָאֲרִים אוֹתָהּ בִּתְאָרִים מַלְאֲכוּתִיִּים רוּחֲנִיִּים, כָּל שֶׁכֵּן בּוֹרֵא הַכֹּל יִתְבָּרָךְ. אָמְנָם הַדִּין עָלֵינוּ שֶׁלֹּא נִדְחֶה מַה שֶּׁקִּבַּלְנוּ מִן הַמַּעֲמָד הַהוּא, וְנֹאמַר שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֵיךְ נִגְשַׁם הָעִנְיָן עַד שֶׁשָּׁב דִּבּוּר וְקָרַע אֶת אָזְנֵינוּ, וְלֹא מַה שֶּׁבָּרָא לוֹ יִתְבָּרֵךְ מִמַּה שֶׁלֹּא הָיָה נִמְצָא, וְלֹא מַה שֶּׁהֶעֱבִיד לוֹ מִן הַנִּמְצָאִים, כִּי לֹא יֶחְסַר לוֹ יְכֹלֶת, כַּאֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְהַכּוֹכָבִים בִּרְצוֹנוֹ בִלְבָד, וְרָצָה יִתְבָּרֵךְ וְנִגְשַׁם עַל הַשִּׁעוּר אֲשֶׁר חָפֵץ, וְנֶחֱרַת בָּהֶם הַכְּתָב בַּעֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, כַּאֲשֶׁר נּאמַר, כִּי קָרַע אֶת הַיָּם וְשָׂמָהוּ לְחוֹמוֹת עוֹמְדוֹת מִימִין הָעָם וּמִשְּׂמֹאלָם, וּמְסִלּוֹת מְסֻדָּרוֹת וּרְחָבוֹת וְאֶרֶץ יְשָׁרָה, יֵלְכוּ בָהּ מִבְּלִי טֹרַח וְלֹא עִכּוּב. וְכֵן הַקְּרִיעָה וְהַבִּנְיָן וְהַתִּקּוּן מְיֻחָס אֵלָיו יִתְבָּרָךְ, לֹא נִצְטָרֵךְ בּוֹ אֶל כְּלִי וְלֹא אֶל סִבּוֹת אֶמְצָעִיּוֹת כַּאֲשֶׁר יִצְטָרֵךְ בְּפֹעַל הַבְּרוּאִים, כִּי הַמַּיִם עָמְדוּ בְמַאֲמָרוֹ וְנִצְטַיְּרוּ בְּחֶפְצוֹ, וְכֵן יִצְטַיֵּר הָאַוִּיר הַמַּגִּיעַ אֶל אֹזֶן הַנָּבִיא בְּצוּרוֹת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם מוֹרוֹת עַל הָעִנְיָנִים שֶׁהוּא חָפֵץ לְהַשְׁמִיעָם אֶל הַנָּבִיא אוֹ אֶל הֶהָמוֹן.
89. The Rabbi: Heaven forbid that I should assume what is against sense and reason. The first of the Ten Commandments enjoins the belief in divine providence. The second command contains the prohibition of the worship of other gods, or the association of any being with Him, the prohibition to represent Him in statues, forms and images, or any personification of Him. How should we not deem him exalted above personification, since we do so with many of His creations, e.g. the human soul, which represents man's true essence. For that part of Moshe which spoke to us, taught and guided us, was not his tongue, or heart, or brain. Those were only organs, while Moshe himself is the intellectual, discriminating, incorporeal soul, not limited by place, neither too large, nor too small for any space in order to contain the images of all creatures. If we ascribe spiritual elements to it, how much more must we do so to the Creator of all? We must not, however, endeavor to reject the conclusions to be drawn from revelation. We say, then, that we do not know how the intention became corporealized and the speech evolved which struck our ear, nor what new thing God created from nought, nor what existing thing He employed. He does not lack the power. We say that He created the two tables, engraved a text on them, in the same way as He created the heaven and the stars by His will alone. God desired it, and they became concrete as He wished it, engraved with the text of the Ten Words. We also say that He divided the sea and formed it into two walls, which He caused to stand on the right and on the left of the people, for whom He made easy wide roads and a smooth ground for them to walk on without fear and trouble. This rending, constructing and arranging, are attributed to God, who required no tool or intermediary, as would be necessary for human toil. As the water stood at His command, shaped itself at His will, so the air which touched the prophet's ear, assumed the form of sounds, which conveyed the matters to be communicated by God to the prophet and the people.
(צ) אָמַר הַכּוּזָרִי: זֹאת הַטְּעָנָה מַסְפֶּקֶת.
90. Kuzari: This representation is satisfactory.
(צא) אָמַר הֶחָבֵר: וְאֵינֶנִּי גוֹזֵר שֶׁהָיָה הָעִנְיָן עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה וְאוּלַי הָיָה עַל דֶּרֶךְ יוֹתֵר עָמֹק מִמַּה שֶּׁיַּעֲלֶה בְמַחֲשַׁבְתִּי, אַךְ הָעוֹלֶה מִזֶּה, הַאֲמָנַת מִי שֶׁרָאָה הַמַּעֲמָדוֹת הָאֵלֶּה כִּי הָעִנְיָן הַהוּא מֵאֵת הַבּוֹרֵא מִבְּלִי מִצּוּעַ, מִפְּנֵי שֶׁהֵם דּוֹמוֹת לַבְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנָה וְהַיְצִירָה הָרִאשׁוֹנָה, וְתַאֲמִין הַנֶּפֶשׁ בַּתּוֹרָה הַנִּתְלֵית בָּהֶם עִם הָאֱמוּנָה כִּי הָעוֹלָם חָדָשׁ וְכִי יְיָ בְּרָאוֹ כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, שֶׁבָּרָא הַלּוּחוֹת וְהַמָּן וְזוּלָתוֹ, וְיָסוּרוּ מִלֵּב הַמַּאֲמִין סְפֵקוֹת הַפִּילוֹסוֹפִים וּבַעֲלֵי הַקַּדְמוּת.
91. The Rabbi: I do not maintain that this is exactly how these things occurred; the problem is no doubt too deep for me to fathom. But the result was that every one who was present at the time became convinced that the matter proceeded from God direct. It is to be compared to the first act of creation. The belief in the law connected with those scenes is as firmly established in the mind as the belief in the creation of the world, and that He created it in the same manner in which He--as is known--created the two tablets, the mon, and other things. Thus disappear from the soul of the believer the doubts of philosophers and materialists.
----
In opening his remarks, Rihal stands on a deep and important foundation that was mentioned earlier. The king challenges the chaver that it will indeed not be possible to deny the fact that the entire people of Israel witnessed the divine revelation, as this revelation was not to one of them alone but to the entire people of Israel. However, he continues and claims that it will be difficult not to accept the claim of the opponents of the people of Israel that they embody God. Its embodiment is expressed in the description of the divine revelation in sight and hearing. The chaver immediately rejects the king's words with a fundamental claim: it is impossible for us to believe in something that turns out to be false intellectually. This is a great innovation, as there are those who claim that faith is precisely in what opposes a person's intellectual perception. Reason and faith are like two opposites. Rihal does not accept this assumption and claims, in contrast, that something that opposes logic also opposes the perception of Hebrew faith. This assumption stems from the fact that both the world and faith both stem from one root. Through this principle, Rihal turns to explain the logic in the tangible description of the revelation of God.
First, Rihal proves that already in the Torah there is absolute opposition to the idea of embodiment. Already at the beginning of the Mount Sinai event, there is an unequivocal prohibition to distance oneself from any manifestation of embodiment.
The second proof is logical - rational. The proof from the Torah is clear and understandable. The second proof, from logic, claims that we give more importance to abstract things than to material things. Love, for example, is not something that can be touched or seen, and yet we attribute great meaning to it in our lives. These things are also true regarding faith: it is impossible for that faith, which places at its center abstract things such as the soul and speech, to embody the source of all other revelations - God.
חשיבותו של מעמד הר סיני אינה רק בעצם קיומו אלא הוא העניק לעם ישראל דרגה מיוחדת
מלך כוזר החל את מסע החיפוש שלו בעקבות החלום שחלם, והוא מחפש את הקשר בין א-להים והאדם. הוא שומע מהחבר על מעמד הר סיני, שהיה אירוע היסטורי מכונן בתולדות האנושות ובתולדות עם ישראל, בו הגיע הקשר בין א-להים ואדם לשיא שאין כדוגמתו, ובו דיבר א-להים לבני אדם רבים מאוד. אמנם, כבר כתבנו לעיל שריה"ל, בניגוד לרמב"ם, אינו מעמיד את עיקר האמונה היהודית על מעמד הר סיני, ועבורו החוויה העיקרית היא מצד הטיפול וההשגחה של הקב"ה בעם ישראל במהלך ההיסטוריה (ראה פיסקה יא). אך גם לשיטת ריה"ל מעמד הר סיני תופס מקום חשוב מאוד, והוא נועד להוכיח לעם ישראל כי א-להים אינו רק מלווה את האדם ומסייע לו, אלא הוא אף מדבר עם האדם ומתגלה אליו, והאדם מסוגל להגיע לדרגת נבואה, על אף שההתחברות בין הא-להים הרוחני לבין האדם הגשמי נראית כדבר שאיננו אפשרי כלל (ראה פיסקה פז).
The importance of the Mount Sinai event is not only in its existence but also in that it gave the people of Israel a special status.
The King of Kuzar began his search following the dream he had, seeking the connection between God and man. He hears from the chaver about the Mount Sinai event, which was a formative historical event in the history of mankind and in the history of the people of Israel, in which the connection between God and man reached an unprecedented peak, and in which God spoke to many human beings. Although, we have already written above that Rihal, unlike Maimonides, does not base the essence of the Jewish faith on the Mount Sinai event, and for him the main experience is from the treatment and providence of the Holy One, Blessed be He, for the people of Israel throughout history (see paragraph 11). But even according to Rihal's approach, the Mount Sinai event occupies a very important place, and it is intended to prove to the people of Israel that God not only accompanies man and helps him, but He also speaks with man and reveals Himself to him, and man is able to reach the level of prophecy, even though the connection between the spiritual God and the physical man seems impossible at all (see paragraph 87).
גם מפסוקי התורה, במקומות שונים, עולה החשיבות הגדולה של מעמד הר סיני. נעיין מעט בפסוקים בפרשת דברים (ד, ה-י), פסוקים אותם מקדים משה לפני שהוא מתאר את מעמד הר סיני עצמו:
"רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱ-לֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה: כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱ-לֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱ-לֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו: וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ‑לֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי, אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן".
משה אומר לעם ישראל כי עליהם לשמור את החוקים והמשפטים אשר כתובים בתורה "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים… ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". יש לדעת כי בלשון התורה 'חכם' אינו אדם שלמד ויש לו ידע רב, אלא 'חכם' הוא אדם שמסוגל להגיע להשגות חדשות, יש לו רעיונות חדשים, הוא משיג בשכלו הבנות עמוקות. 'נבון' הוא אדם היודע לתרגם ולהעביר את החכמה שהשיג אל עולם המעשה ומהי החכמה והתבונה של עם ישראל? "כי מי גוי גדול אשר לו א-להים קרובים אליו" – כלומר, החכמה הזאת וההשגה הזאת היא היכולת להיות קרובים לא-להים, וזהו העניין הא-לוהי שעליו מדבר ריה"ל, הנותן ליהודי את היכולת להתחבר עם א-להים ועם העולם. את היכולת הזאת קיבל עם ישראל במעמד הר סיני – "יום אשר עמדת לפני ה' א-להיך בחורב".
Also from the verses of the Torah, in various places, arises the great importance of the Mount Sinai event. Let us examine a little the verses in the Devarim (4:5-10), verses that Moshe precedes before he describes the Mount Sinai event itself:
"See, I have taught you statutes and judgments, even as the LORD my God commanded me, that you should do so in the midst of the land where you go in to possess it. Keep therefore and do them; for this is your wisdom and your understanding in the sight of the nations, which shall hear all these statutes, and say, Surely this great nation is a wise and understanding people. For what nation is there so great, who has God so close to them, as the LORD our God is in all things that we call upon him for? And what nation is there so great, that has statutes and judgments so righteous as all this law, which I set before you this day? Only take heed to yourself, and keep your soul diligently, lest you forget the things which your eyes have seen, and lest they depart from your heart all the days of your life; but make them known unto your sons and your sons' sons; the day that you stood before the LORD your God in Chorev, when the Hashem said to me: Assemble Me the people, and I will make them hear My words, that they may learn to fear Me all the days that they live upon the earth, and that they may teach their children."
Moshe tells the people of Israel that they must keep the laws and judgments that are written in the Torah, "for it is your wisdom and your understanding in the eyes of the nations... and they will say, Surely this great nation is a wise and understanding people." It should be known that in the language of the Torah, 'wise' is not a person who has learned and has a lot of knowledge, but 'wise' is a person who is able to reach new achievements, he has new ideas, he achieves deep understandings in his mind.
'Understanding' is a person who knows how to translate and transfer the wisdom he has achieved to the world of action. And what is the wisdom and understanding of the people of Israel? "For what nation is there so great, who has God so close to them" - that is, this wisdom and this achievement is the ability to be close to God, and this is the divine matter that Rihal speaks of, which gives the Jew the ability to connect with God and with the world. The people of Israel received this ability at the Mount Sinai event - "the day that you stood before the Hashem your God in Chorev."
אך עדיין, מעמד הר סיני יוצר בעיה אמיתית של הגשמה: כיצד יתכן שא-להים, שהוא עליון למעלה מכל תפיסה, מדבר עם אדם גשמי כְּדַבֵּר איש אל רעהו? אין לך הגשמה גדולה מזו! אם א-להים מדבר והאדם שומע באוזניו הרי זה סימן שהכל נעשה בכלים גשמיים, ומי שמבין את מהותו של א-להים אינו יכול להבין כיצד עניין כזה יתכן. זה משולל הגיון לחלוטין! האם כדי לבסס את האמונה אנו נאלצים לוותר על ההיגיון? האם החוויה הנפלאה שעברנו מונעת מאיתנו לחשוב באופן שכלי?
הגשמת הא-להים אינה הגיונית ואף התורה מזהירה מפניה, ולכן לא יתכן שהיתה הגשמה באותו מעמד כדי לענות על שאלה זו מציג החבר כמה יסודות ועקרונות:
ראשית, לא יתכן שהאמונה תסתור את השכל. "חָלִילָה לָאֵל מִן הַשֶּׁקֶר וּמַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מַרְחִיק אוֹתוֹ וִישִׂימֵהוּ שֶׁקֶר". גם השכל וההיגיון של האדם הם א-לוהיים, וניתנו לאדם ככלי לחיות עמו ולהתקרב בו לא-להים, ולא יתכן שהחויה הא-להית תבוא בסתירה לשכל הא-להי (וכבר הרחבנו בזה לעיל). אם השכל מכריח שהדבר הוא שקרי ולא מציאותי אז הוא לא תורה, כי התורה לעולם אינה באה בסתירה לתפיסת השכל וההיגיון.
הגשמת הא-להים סותרת את כל ההנחות הפילוסופיות הבסיסיות, והיא אינה מתיישבת עם ההיגיון, ועל כן לא יתכן שהאמונה היהודית תתבסס על הגשמה, ולא יתכן שבמעמד הר סיני היתה הגשמה מכל סוג שהוא.
בנוסף לכך, התורה עצמה מזהירה על ההגשמה ואוסרת אותה, ואזהרה זו באה בדגש מיוחד דווקא בעניין מעמד הר סיני! בעשרת הדיברות עצמן, שנאמרו באותו מעמד, לאחר הציווי על האמונה בא האיסור של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל", כלומר איסור ההגשמה. גם בפסוקים בספר דברים, שהזכרנו לעיל, בהם משה רבנו מתאר את מעמד הר סיני, הוא מייד מוסיף את האזהרה (ד, טו): "ונשמרתם מאד לנפשתיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחורב מתוך האש".
But still, the Mount Sinai event creates a real problem of embodiment: how is it possible that God, who is supreme above all perception, speaks with a physical man as one man speaks to another? There is no greater embodiment than this! If God speaks and man hears with his ears, it is a sign that everything is done with physical tools, and whoever understands the essence of God cannot understand how such a thing is possible. It is completely illogical! Do we have to give up logic in order to establish faith? Does the wonderful experience we had prevent us from thinking intellectually?
The embodiment of God is not logical and even the Torah warns against it, and therefore it is impossible that there was embodiment in that event
To answer this question, the chaver presents several foundations and principles:
First, it is impossible for faith to contradict reason. "חָלִילָה לָאֵל מִן הַשֶּׁקֶר וּמַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מַרְחִיק אוֹתוֹ וִישִׂימֵהוּ שֶׁקֶר" "Far be falsehood from God, and what the mind distances and makes it a lie." The intellect and logic of man are also divine, and were given to man as a tool to live with and draw closer to God, and it is impossible for the divine experience to contradict the divine intellect (and we have already elaborated on this above). If the intellect forces that the matter is false and not real, then it is not Torah, because the Torah never contradicts the perception of the intellect and logic.
The embodiment of God contradicts all the basic philosophical assumptions, and it does not reconcile with logic, and therefore it is impossible for the Jewish faith to be based on embodiment, and it is impossible that there was embodiment of any kind at the Mount Sinai event.
In addition, the Torah itself warns against embodiment and forbids it, and this warning comes with special emphasis specifically regarding the Mount Sinai event! In the Ten Commandments themselves, which were said at that event, after the commandment on faith comes the prohibition of "You shall not make a graven image, nor any manner of likeness, of any thing that is in heaven above," that is, the prohibition of embodiment. Also in the verses in the Book of Devarim, which we mentioned above, in which Moses describes the Mount Sinai event, he immediately adds the warning (4:15): "Take therefore good heed unto yourselves--for you saw no manner of form on the day that the Hashem spoke unto you in Chorev out of the midst of the fire."
אם כן, גם מכוח פסוקי התורה אנו לומדים שאין במעמד הר סיני עצמו הגשמה, אך הואיל ובאמת יש בו אפשרות להביא אנשים לידי טעות על כן צריכה היתה התורה להזהיר עליו באופן מיוחד.
המציאות מורכבת מעניינים רוחניים, והאדם עצמו אינו גשמי בלבד אלא מונע על ידי רוח רוחנית
דע לך שהחילוק בין גשמיות לבין רוחניות הוא לא כל כך פשוט. שא סביב עיניך וראה את המציאות סביבך, האם כל אשר אתה רואה הוא רק עניינים גשמיים? ראה, למשל, את האדם העומד מולך ומדבר עמך, האם אתה יכול לומר שהוא כולו גשמי? בוא ננסה לחשוב, איזה חלק מן האדם הזה מדבר אליך – הפה והלשון שלו? אלה ודאי רק כלי המעשה. המוח והשכל שלו? אף אלו הם רק כלי מעשה בעזרתם הוא מחליט איך לומר וכיצד. אין זאת אלא הרוח שבו, הממלאה את גופו חיוניות ומניעה את כל ישותו – 'רוח ממללא'. האדם איננו גשמי בלבד אלא יש בו כוח רוחני המניע אותו, איזשהו כוח בלתי נתפס, משהו עליון. לרוח הזאת אין גוף והיא אינה תופסת מקום, ואי אפשר לתאר אותה אלא רק בתיאורים רוחניים בלבד.
עניין הרוח באדם באה לידי ביטוי בכמה אופנים. אנו רואים במציאות היאך בני אדם עומדים בקשיים נוראיים, ומצליחים לשרוד כנגד כל הסיכויים. אין זאת אלא רוח גדולה שמפעמת בקרבם, ויש לכך דוגמאות אין ספור. לעיתים אנו שומעים על 'נס רפואי', איך אדם מצליח לחיות ולתפקד כנגד כל הסיכויים, והרופאים מודים שאי אפשר להסביר את הדברים בכלים גשמיים, אלא זוהי ודאי רוח האדם שמצליחה להחיות ולהפעיל את האדם בתנאים קשים. גם בהלכה עניין זה בא לידי ביטוי. למשל, בעניין טומאת מת. כידוע, אדם מת מטמא את כל מי שנוגע בו או נושא אותו, כמו כל הטומאות האחרות. אך בטומאת מת יש חידוש – אדם מת מטמא באוהל, אף בלא נגיעה. כביכול האדם המת ממלא את כל הבית, הוא אינו נשאר מוגבל בגופו בלבד אלא הוא ממלא את כל חלל הבית. אין זאת אלא שאנו רואים את האדם כעניין שהוא מעבר לגוף עצמו. יש כאן ישות ומציאות שיוצאת מגבולות הגוף. עניין דומה אנו רואים ביחס לכוח הדיבור של האדם. לדיבור של אדם יש משמעות, בדיבור בלבד הוא הופך חולין להקדש, ודיבור של לשון הרע הופך את האדם למצורע. אין זאת אלא שאדם אינו מוגבל רק לגופו אלא הוא עניין גדול הרבה יותר.
Therefore, also by virtue of the verses of the Torah, we learn that there is no embodiment in the Mount Sinai event itself, but since there is indeed a possibility of leading people to error, the Torah had to warn about it in a special way.
Reality is composed of spiritual matters, and man himself is not only physical but is driven by a spiritual spirit. Know that the distinction between physicality and spirituality is not so simple. Look around your eyes and see the reality around you, is everything you see only physical matters? See, for example, the person standing in front of you and talking to you, can you say that he is all physical? Let's try to think, what part of this person is talking to you - his mouth and tongue? These are certainly only tools of action. His brain and intellect? These too are only tools of action with which he decides how to say and how. It is none other than the spirit within him, which fills his body with vitality and drives his entire being - 'a speaking spirit'. Man is not only physical but has a spiritual power that drives him, some kind of intangible power, something supreme. This spirit has no body and does not take up space, and it can only be described in spiritual descriptions.
The matter of the spirit in man is expressed in several ways. We see in reality how people stand in terrible difficulties, and manage to survive against all odds. It is none other than a great spirit that beats within them, and there are countless examples of this. Sometimes we hear about a 'medical miracle', how a person manages to live and function against all odds, and the doctors admit that it is impossible to explain things with physical tools, but it is certainly the spirit of man that manages to revive and activate the person in difficult conditions. This matter is also expressed in Jewish law. For example, regarding the impurity of a corpse. As is known, a dead person defiles everyone who touches him or carries him, like all other impurities. But in the impurity of a corpse there is a novelty - a dead person defiles in a tent, even without touching. As if the dead person fills the whole house, he does not remain limited to his body alone but fills the entire space of the house. It is none other than that we see man as a matter that is beyond the body itself. There is an entity and reality here that goes beyond the limits of the body. We see a similar matter in relation to the power of speech of man. The speech of a person has meaning, with speech alone he turns the mundane into the sacred, and speech of slander turns the person into a leper. It is none other than that man is not limited only to his body but is a much greater matter.
אם כן, המציאות עצמה אינה רק מה שאנו רואים בעיני הבשר שלנו, אלא יש בה עניינים רוחניים. האדם עצמו אינו רק גשמי אלא עיקר החיות שבו היא רוחנית – ממילא לא קשה להבין שא-להים עצמו אינו גשמי אלא רוחני, והקשר בין א-להים לבין האדם נעשה בעיקר באמצעים רוחניים.
במעמד הר סיני לא היתה הגשמה. א-להים לא דיבר בעצמו אלא ברא כוח דיבור מיוחד לאותו אירוע
אחרי כל זאת, סוף סוף שמענו באוזנינו דיבור א-לוהי, "קול דברים אתם שומעים", ודיבור הנשמע באוזני האדם הוא עניין גשמי, והיאך יתכן לומר שא-להים דיבר בקול גשמי אותו יכול האדם לשמוע?
התשובה לכך היא תשובה שכלית פשוטה, והיא דומה לדברים שכתב הרמב"ם בעניין זה במורה נבוכים: כשם שא-להים ברא את העולם הגשמי כולו, כך הוא ברא את הכוח שדיבר במעמד הר סיני. לא א-להים מדבר בסיני אלא כוח דיבור שנברא לאותו אירוע. בדיוק כמו לוחות הברית שנבראו כדי להינתן באותו מעמד. היום קל לנו יותר להבין: אנו מכירים קלטות ומכשירים המשמיעים קול, אם כן נדמיין לעצמנו שא-להים ברא מכשיר או כוח המפיק קול, אך אין זה דיבור של א-להים עצמו.
Therefore, reality itself is not only what we see with our physical eyes, but there are spiritual matters in it. Man himself is not only physical but the essence of his life is spiritual - therefore it is not difficult to understand that God Himself is not physical but spiritual, and the connection between God and man is made mainly by spiritual means.
There was no embodiment at Mount Sinai. God did not speak Himself but created a special power of speech for that event.
After all this, we finally heard with our ears divine speech, "a voice of words you hear," and speech that is heard in the ears of man is a physical matter, and how is it possible to say that God spoke in a physical voice that man could hear?
The answer to this is a simple intellectual answer, and it is similar to what Maimonides wrote about this in the Guide for the Perplexed: just as God created the entire physical world, so He created the power that spoke at the Mount Sinai event. It is not God who speaks at Sinai but a power of speech that was created for that event. Just like the Tablets of the Covenant that were created to be given at that event. Today it is easier for us to understand: we know tapes and devices that play sound, so let us imagine that God created a device or power that produces sound, but this is not the speech of God Himself.
הבריאה הראשונית היתה בריאה של רעיון מופשט, שהלך והשתלשל והשתכלל עד שנוצר העולם הגשמי
מאחרי תירוץ זה מסתתרת תפיסה רחבה ותורה שלמה, שהשתמשו בה הפילוסופים, בעיקר אפלטון ב'תורת האידיאות' ותלמידיו, ואף חכמי הקבלה נקטו גישה זו וכינו אותה 'סדר השתלשלות'.
ננסה להסביר עניין זה בפשטות: אם נסתכל על סלע המונח על האדמה. מי ברא את הסלע הזה? ודאי שהוא נברא על ידי א-להים. אך האם א-להים ברא את הסלע הזה עצמו, יש מאין, או שמא הוא ברא משהו מופשט שהביא לידי בריאת הסלע? בקריאת פסוקי התורה נראה כאילו הבריאה נעשתה באופן מיידי, "ויאמר א-להים יהי אור – ויהי אור", אמר ועשה. אמנם לתפיסה פילוסופית זו א-להים לא ברא עניינים גשמיים באופו מיידי, אלא ברא תחילה רעיון, מחשבה, אידיאה, והמחשבה הזאת הלכה והשתכללה ועברה כמה שלבים, עד שבסופו של דבר התגשם ממנה דבר מציאותי גשמי. את השלבים הבאים לא עשה א-להים עצמו. משל למה הדבר דומה? לבניין יפה ומשוכלל העומד לתפארת. מי בנה את הבניין? הנה ידוע שכדי להקים בניין יפה ומשוכלל ישנם כמה שלבים. ראשית ישנו יזם שבראשו עלתה המחשבה הראשונה להקים כאן את העיר. זו ודאי חכמה. אחר כך נרקמת 'תוכנית אב' כיצד תיראה העיר באופן כללי, אחר כך נעשית תוכנית מפורטת יותר למראה העיר, חלוקה לשכונות, לרחובות וכו'. לבסוף ישנה תוכנית לבנות את הבית המסויים הזה במקום הזה. אדריכל משרטט את התוכנית של הבית ומעביר אל הקבלן, הקבלן מעביר אל מנהל העבודה, ומנהל העבודה מדריך את הפועלים כיצד לבנות בדיוק כל פרט ופרט בבית. אם כן, מי בנה את הבית – הפועלים או מנהל העבודה או הקבלן או האדריכל, או שמא היזם שחשב על הרעיון לבנות כאן עיר?
תפיסה זו יוצרת קושי, כי היא כביכול מרחיקה את א-להים מן העולם. לפי זה אפשר לחשוב שא-להים ברא רק איזשהו רעיון התחלתי ואין לו קשר עם המשך ההשתלשלות כולה. אך באמת אין הדבר כן, וריה"ל בא ללמד אותנו שיש קשר בין א-להים ובין הבריאה. נדמיין לעצמנו שישנו מעין אור שיורד למטה ובכל שלב מתלבש עליו איזשהו מסך כדי שיוכל להתגשם ולהתממש, וכך שלב אחר שלב מתכסה האור במסכים, עד שהוא יורד למטה לארץ. האדם הגדול עם הנשמה הגדולה מצליח לראות את האור מבעד למסכים.
The initial creation was a creation of an abstract idea, which went and cascaded and improved until the physical world was created
Behind this excuse hides a broad perception and a complete Torah, which the philosophers used, mainly Plato in the 'Theory of Ideas' and his students, and even the Kabbalists adopted this approach and called it 'Order of Emanation'.
Let's try to explain this matter simply: if we look at a rock lying on the ground. Who created this rock? It was certainly created by God. But did God create this rock itself, from nothing, or did He create something abstract that led to the creation of the rock? When reading the verses of the Torah, it seems as if the creation was done immediately, "And God said, Let there be light - and there was light," said and done. However, according to this philosophical perception, God did not create physical matters immediately, but first created an idea, a thought, an idea, and this thought went and improved and went through several stages, until finally a real physical thing was embodied from it. God Himself did not do the following stages. What is this like? To a beautiful and sophisticated building standing for glory. Who built the building? It is known that in order to build a beautiful and sophisticated building there are several stages. First, there is an entrepreneur who had the first thought to build the city here. This is certainly wisdom. Then a 'master plan' is woven for how the city will look in general, then a more detailed plan is made for the appearance of the city, divided into neighborhoods, streets, etc. Finally, there is a plan to build this particular house in this place. An architect draws the plan of the house and transfers it to the contractor, the contractor transfers it to the foreman, and the foreman instructs the workers how to build exactly every detail in the house. So who built the house - the workers or the foreman or the contractor or the architect, or the entrepreneur who thought of the idea to build a city here?
This perception creates a difficulty, because it seemingly distances God from the world. According to this, it is possible to think that God only created some initial idea and has no connection with the entire continuation of the cascade. But in truth this is not the case, and Rihal comes to teach us that there is a connection between God and the creation. Let us imagine that there is a kind of light that goes down and at each stage some kind of screen is put on it so that it can be embodied and realized, and so stage after stage the light is covered with screens, until it goes down to earth. The great man with the great soul manages to see the light through the screens. [כוזרי לכל]
