בחסדי ה', במהלך כמעט 20 השנים האחרונות, בית "מבקש לב" הפיק למעלה מ-13,300 שיעורי שמע ולמעלה מ-31,000 פוסטים כתובים, ללא תחרות על ידי אתר של אדם אחד - הכל ללא תשלום כלל. אין חומות תשלום או כל דבר אחר. עכשיו אנחנו פונים לעזרה כדי שנוכל להמשיך - כל סכום יעזור. אפילו 99 סנט! תודה לחברים המתוקים והאהובים שלי!!!:-)!!
----
פרק יא – עֵרֶךְ הַנִּגּוּדִים
תקציר
הניגודים בין הדעות נדרשים כדי שכל אחת מן הדעות השונות תבטא בשלמות את יחודה, ובזה היא תְמַצֵּה את עצמה לגמרי. אח״כ הכל יתאחד.
כל הניגודים הנמצאים בהדעות, וכל אותה האפסיות שלפעמים נראה מחוג אחד על חברו, והניגודים הללו מתגדלים ביותר (מתחדדים יותר) כל מה שהדעות תופסות מקום יותר גדול ברוח האדם. למסתכל פנימי מתראים הם בתואר ריחוקים מקומיים של שתילים, שהם משמשים לטובת רעננותם ושביעת יניקתם, כדי שכל אחד ואחד יתפתח במילואו, ותהיה הסגולה המיוחדת של כל אחד מחוטבה בכל פרטיה, מה שהקירוב היה מטשטש ומקלקל הכל. והאחדות המתואמה באה רק מתוך זה הריחוק, שרי בפירודא וסיים בחיבורא.
הניגודים בין הדעות נדרשים כדי שכל אחת מן הדעות השונות תבטא בשלמות את יחודה, ובזה היא תמצה את עצמה לגמרי. אח״כ הכל יתאחד.
----
אורות הקודש א עם חווית הקודש י"ב:א'
פרק יב – עֶצֶם הַמַּחֲשָׁבוֹת הַשּׁוֹנוֹת
תקציר
הניגודים בין הדעות והשיבושים נובעים מכך שהאדם מקבל ניצוצות מן האור הגדול, ולא את האור עצמו. שנים הם גורמי השיבושים: הדמיון והרגש. הגויים נבהלים מפני הסתירות. עם ישראל אינו נבהל מהם.
המחשבות השונות אינן סותרות זו את זו בעצם (ביסוד), הכל אינו כ"א התגלות אחדותית, המתראה בניצוצים שונים.
הניגודים בין הדעות והשיבושים נובעים מכך שהאדם מקבל ניצוצות מן האור הגדול, ולא את האור עצמו.
אמנם כשם שהגופים מטילים צל, ומעכבים את האור, וּמַלְקִים עי"ז את המאורות, כן הצללים הרוחניים (המחשבות העכורות), מעכבים את ההבהקה האורית של חלקים, המקבילים להם. והצללים הם תולדות הדמיון (הדמיון יוצר צללים), שלא הואר לגמרי בקרני השכל, או ההתפעלות, שהרגש מתפעל מיתר הרעיונות, שלא ידע איך לקשרם, ע"י השינוי הנמרץ של הופעה חדשה, בלתי מורגלת.
ניגודים אלו הם צללים רוחניים. הצללים הם תולדות הדמיון או תולדות ההתפעלות שנובעת מן הרגש של האדם המתרגש מרעיון חדש. שני גורמי השיבושים הם אם כן: הדמיון והרגש.
----
אורות הקודש א עם חווית הקודש י"ג:א'
פרק יג – יְסוֹד כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת
תקציר
כל המחשבות, גם אלה שנראות לנו שליליות ביותר, משתלבות בצורה הגיונית במערכת הדעות הכוללת של האמת. אין שום מחשבה חסרת תועלת בעולם. כשיורדים עד פנימיותה, מוצאים בה שביבים של חיים.
החסידים אינם מוצאים חושך אפילו בדעותיהם של הנחשבים כטועים בעיניהם.
תפקידם של ישרי הלב בעולם, לעקוב אחרי חוט ההשתלשלות של כל מחשבה עד לשורשה הקדוש, לחשוף אותו לעיני בעליה, כדי לקשור אותו למקור החיים.
כל המחשבות הגיוניות הן, ובקשר סיסתמתי הן נקשרות.
גם אותן שאין אנו מכירים בהן כ"א בצבוץ רעיוני לבד, כשנחתור יפה אחרי שרשן, נמצא איך שהן משתלשלות ממקור ההגיון.
כי כך היא תכונת המחשבה.
כל המחשבות, גם אלה שנראות לנו שליליות ביותר, משתלבות בצורה הגיונית במערכת הדעות הכוללת של האמת. גם אותן מחשבות שאנחנו חלוקים עליהן, אם נתחקה היטב אחרי נקודת מוצאן, כשהן מתחילות לצוף על פני השטח, נגלה שהן נמשכות מן העולם הבריא של ההיגיון. המחשבה בטבעה יונקת מן האמת.
וממילא יודעים אנו שאין שום מחשבה בטלה בעולם כלל, אין לך דבר שאין לו מקום, כי כולן ממקור החכמה הן יוצאות. ואם ישנן מחשבות של דופי או של ריקניות, הדופי והריקניות הוא רק בסגנונן החיצון, אבל כשיורדים עד פנימיותן מוצאים אנו בהן יסודֵי חיים, כי חכמה מקור חיים.
לכן אין שום מחשבה חסרת תועלת בעולם, אין לך דבר שאין לו מקום, שכן כל המחשבות נובעות ממקור החכמה האלהי. ואם ישנן מחשבות משובשות או חסרות תוכן, השיבוש והריקנות אינם אלא בהופעתן החיצונית. אולם כשיורדים עד פנימיותן, מוצאים בהן שביבים של חיים שנובעים מחכמת אמת.
וכל אדם מלאים הם אוצרות מחשבותיו (מ)המון חיים עליונים, שעתידים להיות מזדקקים ועומדים חיים וְקַיָּמִים בפאר מעלה, ליום אשר יבא העולם לתיקונו.
ומחשבותיו של כל אדם ספוגות מן האמת העליונה, ולעתיד לבוא, כאשר יתוקן העולם, מחשבות אלה תזוקקנה מסיגיהן ותיוותר מהן אותה אמת עליונה שבתוכן.
וכל מה שיתעלה האדם יותר, כל מה ששייכותו היא יותר גדולה לתוכן הפנימי של ההויה והחיים, הרי הוא לוקח מכל מחשבה, בין שהיא שלו, בין שהיא של אחרים, את גרעינה הנצחי, ההגיוני, הטוב, הנובע ממקור החכמה, והולך ומתעלה על ידן, והן מתעלות בו. איזהו חכם הלומד מכל אדם (פרקי אבות, פרק ד, משנה א), בלא שיור כלל.
ככל שיתעלה האדם לעבר האמת העליונה, הוא קולט מכל מחשבה, בין אם היא שלו ובים אם היא של אחרים, את אותה אמת עליונה הטמונה בה.
ומה זה יפלא, כי חסידי עליון, ישרי לבב, באמת אין חשך ואין צלמות לפניהם, והם נוטלים מכל ענין ומכל תוכן, קרוב או רחוק, את הטוב, ואת הרעננות, את הקודש שבו, ומקרבים אותו אל הקודש, כמו שהוא באמת קרוב, ואחוד הכל ביסוד הקודש.
אצל החסידים המתעלים כמלאכים, אין חושך אפילו בדעותיהם של הנחשבים כטועים בעיניהם.
ומעתה נדע כי כל כבדות שישנה בקליטה של כל מחשבה, ובהסתעפותה בצורה של שכלול מחשבתי הגון, גם במחשבות הטובות בטובן הגלוי, בין שהן של עצמו, בין שהן של אחרים, הלקוחות מפי השמועה, או מכל מיני הסתכלות שבעולם, (ואותו קושי וכבדות בקליטה) הוא מפני שלא נתגלה בהן יסודן המפריא (המפרה).
נדע מעכשיו כי הקושי בקליטת כל מחשבה בתוך המחשבות הטובות, נובע מכך שלא אותרה האמת העליונה שבתוכה.
ויסוד עולם זה הוא תלוי בהתגלות המקור של כללות הפרית המחשבות, יסוד החכמה, עבודת ההגיון בכל כחו המחדש.
וביסוסו של העולם הזה תלוי בחשיפת מקורן העליון של כל המחשבות.
ולכן זאת היא עבודת העיון הקבועה לכל ישרי לב, להמשיך לכל מחשבה את חוט הגיונה המקורי, קו החיים, אות אמת שלה, ואז תשוב לאות חייה, ותחיה את בעליה.
תפקידם של ישרי הלב בעולם לעקוב אחרי חוט ההשתלשלות של כל מחשבה עד לשורשה הקדוש, לחשוף אותו לעיני בעליה כדי לקשור אותו למקור החיים.
מהדורת הרבנים שלמה ואהרן טולידאנו, בהוצאת מכון טולידאנו (כל הזכויות שמורות למכון טולידאנו).
