בחסדי ה', במהלך כמעט 20 השנים האחרונות, בית "מבקש לב" הפיק למעלה מ-13,300 שיעורי שמע ולמעלה מ-31,000 פוסטים כתובים, ללא תחרות על ידי אתר של אדם אחד - הכל ללא תשלום כלל. אין חומות תשלום או כל דבר אחר. עכשיו אנחנו פונים לעזרה כדי שנוכל להמשיך - כל סכום יעזור. אפילו 99 סנט! תודה לחברים המתוקים והאהובים שלי!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
---
פתח הרב ואמר:
למדנו עתה בספה"ק 'פני מנחם' על גודל ענין
השלום, וגודל עניין ההתרחקות מן המחלוקות, כפי
שנלמד ממחלוקתם של השבטים הק' עם יוסף הצדיק,
ומהשכנת השלום ביניהם כמו שנאמר בפרשתן.
ואמנם על זה דווה ליבנו, ביום עשרה בטבת, שהרי
ידוע מה שאמרו חז"ל (יומא ט:) לא חרבה ירושלים אלא
בעוון שנאת חנם, ובוודאי התיקון והגאולה השלימה
יבואו דווקא על ידי השכנת שלום בין אדם לחברו ובין
איש לאשתו, אולם לדאבון לב עדיין יצר הרע זה מרקד
בינינו.
לפני כשבעים שנה בעת המלחמה הנוראה מלחמת
העולם, כשעלה הכורת על עם ישראל להכריתו, ונהרות
של דם ואש ותמרות עשן נשפכו מדמיהן של אחינו בני
ישראל, והיתה אז עת צרה ליעקב שלא היתה מאז היותה
לגוי, כלשונו של הרה"ק האמרי אמת מגור זיע"א,
וכאשר הגיעו חלק מהידיעות הנוראות הללו על
השחיטות הנוראות הנעשות שם, רצה הרבי מגור
האמרי אמת זיע"א, לאסף לעצרת תפילה וזעקה על
המצב הנורא, את כל בני ישראל מכל העדות והחוגים,
ומעשה שטן היה שהדבר לא עלה בידו, כי לא הצליח
להביא את הדבר לידי הסכמה בין כל העדות והחוגים,
ולבסוף היו חלק אמנם קטן ומועט מבני ישראל החרדים
לדבר ה', שלא השתתפו בזה, וליבו כאב מאוד על הדבר,
שאפילו בעת צרה שכזו, אין בני ישראל משכילים לראות
את אשר לפניהם, וממשיכים במחלוקות, וימים אח"כ
עוד נשא את הכאב הזה בליבו.
ובענין זה שמעתי עובדא נפלאה מהרה"ק הפני
מנחם זיע"א, שסיפר שבאחת מן העיירות החשובות
שבפולין, נחלקו חסידי גור עם חסידי אלכסנדר בדבר
מינוי השוחט דמתא, שחסידי גור רצו שהשוחט יהיה
מעדתם, ומנגד חסידי אלכסנדר רצו שהשוחט יהיה
מעדתם הם, עד שנמנו וגמרו שיטילו גורל בין הצדדים,
ומי שיעלה בגורל יתמנה, ורצו לקבל על כך את הסכמת
האדמורי"ם, ושלחו משלחת של חסידי גור לאדמו"ר
ה'אמרי אמת' זצ"ל, ומשלחת של חסידי אלכסנדר
לאדמו"ר ה'עקידת יצחק' זצ"ל הי"ד, הרה"ק
מאלכנסדר זיע"א לא שהה אז בביתו, ולא היה ניתן אז
להשיגו בין הדרכים, הרה"ק האמרי אמת זיע"א, כאשר
הציעו לפניו את הדברים, נענה ואמר להם ברוב חכמתו,
אמנם גורל הוא דבר טוב, אבל צריכים לעשותו באופן
שונה, כי הרי בשאלה זו יש עיקר ויש טפל, העיקר הוא
ענין השחיטה, שהשחיטה צריכה שתהא כשרה בכל מיני
כשרות ומהודרת בכל מיני הידור, ועל כן יש קודם לברר
ולידע מי הוא השוחט הראוי וההגון ביותר, שיוכל לשמש
את בני העיר ויאכילם בשר שחוטה כשר למהדרין מן
המהדרין, והענין הטפל הוא לאיזה רבי יסע השוחט,
ואשר על כן קודם כל צריכים השוחטים המדוברים
להיבחן לפני רב גדול בתורה, שאינו שייך לאחד מן
הצדדים, ואותו רב יכריע מיהו השוחט הראוי ביותר
לשמש כשוחט דמתא, ואח"כ אחר שידעו מי הוא הראוי
וההגון לכך, יטילו גורל לידע לאיזו חסידות ייסע אותו
השוחט, אם לגור או לאלכסנדר, ובכך פטרם האמרי
אמת זיע"א.
ועתה בשבת קודש פרשת ויגש, בפרשה שבה השלימו
השבטים הק' עם יוסף, הוא הזמן להתחזק בעניין זה,
להשתדל להרבות קודם כל באהבת אחים בתוך הבתים
עצמם, ובנוסף על כך להשתדל גם להרבות באהבת רעים
וידידים, ולהשכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו,
שדברים אלו כפי שאנו אומרים בכל יום בתפילת השחר
אוכלים פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא,
לטוב לנו כל הימים אכי"ר.
סעודה ג'
פתח הרב ואמר: כתיב בפרשתן (מה, ג-ה) 'ולא יכלו אחיו
לענות אותו כי נבהלו מפניו. ויאמר יוסף אל אחיו גשו
נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי
מצרימה'.
איתא במדרש תנחומא (ויגש סימן ה) בזה"ל 'אמר להן יוסף
לא כך אמרתם שאחיו של זה מת, אני קניתיו אקראנו
ויבא אצלכם, התחיל קורא יוסף בן יעקב בא אצלי, יוסף
בן יעקב בא אצלי ודבר עם אחיך שמכרוך, והיו נושאין
עיניהם בארבע פינות הבית, א"ל יוסף למה אתם
מסתכלין לכאן ולכאן, אני יוסף אחיכם, מיד פרחה
aשמתן ולא יכלו לעaות אותו, אר"י ווי לנו מיום הדין
ווי לנו מיום תוכחה, ומה יוסף כשאמר לאחיו אני יוסף
פרחה נשמתן, כשעומד הקדוש ברוך הוא לדין דכתיב ביה
(מלאכי ג, ב) ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו,
שכתוב בו (שמות לג, כ) כי לא יראני האדם וחי עאכ"ו, ומה
זה נבהלו אחיו מפניו, כשיבוא הקדוש ברוך הוא לתבוע
עלבון המצות ופשעה של תורה עאכ"ו, עשה הקדוש ברוך
הוא להם נס וחזרה נשמתן'. ע"כ.
וכתב ע"כ בפנים יפות בפרשתן, וזלה"ק 'איתא
במדרש (ב"ר צג, ח) מיד פרחה נשמתן ואמר גשו אלי (מה, ד),
חזרה נשמתן, והוא מפני גילוי שכינה, כמו שמצינו
במתן תורה (שבת פח:) יצתה נשמתן, והוא התפשטות
גשמיות שלהן, והיינו דכתיב (מה, א) ולא עמד איש איתו
וגו' שנתפשטו מבחינת אנושית, והיינו דאמר (מה, יג)
והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם,
והיינו שראו גילוי שכינה והודיע לו שכבר גלתה
שכינה, ואפשר דהיינו דאמר (מה, יב) עיניכם רואות וגו' כי
פי המדבר אליכם, כמו שמצינו במתן תורה וכל
העם רואים את הקולות שראו את הנשמע (רש"י
שמות כ, טו), וכן בהתפשטות הגשמיות ראו את הדיבור',
עכלה"ק.
ומצינו כעין דברים אלו בספה"ק שפת אמת (ויגש
תרמ"ב), שכתב כדברי הפנים יפות האחרונים, וז"ל 'ורמז
עיניכם רואות כו' כענין שכתוב במתן תורה רואים
את הקולות'. עיי"ש המשך דבה"ק.
מדבריהם הק' למדנו שענין פריחת הנשמה של
השבטים הק', והחזרת נשמתן, נעשתה 'כמו בעת מתן
תורה', אמנם יש לעיין ולהבין מה עניין מתן תורה להכא.
ונראה לומר, דהנה איתא בכתבי האריז"ל (שער רוח
הקודש יז.) לגבי גודל ענין ימי השובבי"ם, שהם ימי תיקון
כידוע, וכתב שם וזת"ד 'וטעם הדבר יתבאר לך ממה
שביארנו בענין גלות מצרים בחומר ובלבנים מה ענינו,
כי אותם שנשתעבדו בגלות מצרים, היו אותם הניצוצות
של הנשמות שיצאו מאדה"ר, וכל אלו aתקaו בגלות
מצרים ההוא. ולכן בזמן הפרשיות אלו יש בהם סגולה
לקבל תשובת האדם המתענה בהם, ולכן הם מתחילים
מן פרשת שמות. מפני שאז בפרשה ההיא היה התחלת
השעבוד, ומסתיימים בפרשת משפטים בעaין
סמיכות כי תקנה עבד עברי אל מתן תורה, כי אז
נגמרו אותם הניצוצות להיתקן'. עיי"ש המשך
הדברים הק'.
נמצא עולה מדברי האריז"ל, שכל ענין גלות מצרים
וקושי השעבוד היה כתנאי לקבלת התורה, כי לא היה
באפשר לקבל את התורה אילולי התיקון הקודם שנעשה
בקושי השעבוד במצרים.
אמנם בכדי לעבור את קושי השעבוד, היו זקוקים בני
ישראל לכוח התורה, כי רק בכוח התורה אפשר לשרוד
את תוקף השעבוד, וכמו שאכן מצינו שבני ישראל בהיותם
שרויים בקושי השעבוד במצרים הגו ולמדו בתורה, כמו
שאמרו חז"ל בשמות רבה להדיא (א, יח) וז"ל 'מלמד שהיו
בידם מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת לומר
שהקדוש ב"ה גואלן'.
ולולי כוח התורה הק', אין מציאות בעולם שיוכלו עם
בני ישאל לעמוד בקושי השעבוד, מעתה יש לומר שלכן
קודם ירידתם לארץ מצרים, עשה הקב"ה כעין מעמד
מתן תורה, בעת שנתאחדו השבטים הק' עם יוסף הצדיק
בלב אחד, והיתה שם בחינה זו שהיתה בשעת מתן תורה
של 'ויחן שם ישראל כנגד ההר - כאיש אחד בלב אחד'.
ואז קיבלו נשמה יתירה וחדשה שתוכל לעמוד בקושי
השעבוד, ונתנה כוח בבני ישראל לשמור על צורתם
היהודית בכל שנות קושי השעבוד, וכמו שאמרו חז"ל (ויק"ר
לב, ה) 'רב הונא אמר בשם בר קפרא בשביל ד' דברים
נגאלו ישראל ממצרים, שלא שנו את שמם ואת לשונם,
ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ
בערוה'.
והנה כבר הזכרנו פעמים רבות את דברי המהר"ל
(גבורות ה' פ"ט) שגלות מצרים היא שורש כל הגלויות, וגאולת
מצרים היא שורש כל הגאולות, וכל העניינים שהיו בגלות
וגאולת מצרים, נוהגים גם כהיום הזה, בגלות ישראל,
ובגלות הפרטית של כל אחד ואחד בעצמו, וכימים ההם
כן בזמן הזה, שהקב"ה גואל ומוציא בידיו כל אחד ואחד
מישראל, מכל מקום שהוא שם, ובכל דרגא ודרגא שאיש
ישראל נתון בה.
ועל פי זה נבין שאם בני ישראל שרדו את קושי השעבוד
הנורא במצרים על ידי כוח התורה, אזי גם אנו בגלותנו
המרה צריכים לזכור ולידע שאין לנו שיור רק התורה
הזאת, ורק בכוחה להגן עלינו מקושי הגלות, ואשר על
כן עלינו להרבות בעסק התוה"ק בכל כוחינו, ולהשתדל
ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה
הזאת.
וכך אנו צריכים לחנך את בנינו ובנותינו, להחדיר בהם
את ההבנה הזאת שרק זכות התורה, היא שיכולה לעמוד
לנו ולעוזרנו בעת אשר כזאת, ורק בזכותה נזכה לצאת
מן הגלות המר הזה לגאולה השלימה בקרוב, וכמו
שאיתא להדיא בתנא דבי אליהו (זוטא יד, ה) 'אין ישראל
נגאלין לא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד ולא מתוך
הטלטול ולא מתוך הטירוף ולא מתוך הדוחק ולא מתוך
שאין להם מזונות אלא מתוך עשרה בני אדם שהן
יושבין זה אצל זה ויהיה כל אחד מהם קורא
ושונה עם חבירו וקולם נשמע שנאמר (עובדיה א, יז)
ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש. וכן מצינו באבותינו
הראשונים שלא נגאלו ממצרים אלא מתוך דברי
תורה, אע"פ שלא הגיעו עדיין לארבעים יום של קבלת
התורה ולא באו עדיין לידי אותה השעה אלא עשו תורה
כל ימיהם לכך נאמר בהם (שמות ו, ה-ו) וגם אני שמעתי את
נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את
בריתי. לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם'.
עכלה"ק.
וידועים הם דברי האור החיים הק' שכתב (תצוה כז,
כ) 'ולזה נתארך הגלות, כי כל עוד שאין עוסקים בתורה
ובמצות, אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה'.
והרי כל אחד ואחד מבני ישראל מחוייב בלימוד
התורה, ואין לך בן חורין שיכול ליבטל מחובה זו, וכמו
שכתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה דיליה (א, ח) וז"ל
'כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר
בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן
גדול שתשש כוחו, אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה
ומחזר על הפתחים, ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע
לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר (יהושע א, ח) והגית
בו יומם ולילה'.
וכמובן שכל אחד מחוייב בזה לפום שיעורא דיליה, יש
לך אדם שלומד מדרש עין יעקב, ויש לך אדם שלומד
חומש ונביאים, ויש לך אדם שלומד את עומק הסוגיא
ומפלפל בתורה, אבל כל אחד מחוייב בזה בלי יוצא מן
הכלל.
והנה ב"ה כהיום הזה אכשר דרא, וכמעט כל אחד
עוסק בתורה ברב או במעט, אמנם חז"ל אמרו במסכת
עירובין (נד:) ש'דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה
ושעה'. ואמרו שם שעל התורה נאמר 'באהבתה תשגה
תמיד', ובדבר זה של ללמוד בכל שעה ושעה, ולהיות
שוגה בתורה תמיד, יש מקום לחיזוק, כי הוא חסר אצלנו,
ודוגמא ומשל לדבר, שכשאדם הולך ברחובה של עיר עם
חברו, כמעט לא מצינו שידבר עמו בדברי תורה, וכן גם
כשאדם פוגש את חברו, ומתעניין בשלומו, כמעט לא
מצינו שישיב לו הנשאל בדבר חידוש ששמע בתורה
בנביאים בכתובים, ועלינו להתחזק בזה, ולקבל על עצמנו
שלכל הפחות אנו קהל אנ"ש נשתדל בזה, שבכל פעם
שנפגוש אחד מאנ"ש נדבר עמו משהו בדברי תורה.
ואמנם באמת אסור לדבר דברי חולין, וכמו שאמרו
חז"ל (יומא יט:) 'אמר רבא השח שיחת חולין - עובר בעשה,
שנאמר (דברים ו, ז) ודברת בם - בם ולא בדברים אחרים,
רב אחא בר יעקב אמר עובר בלאו, שנאמר (קהלת א, ח) כל
הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר', וכך איפסיקא הלכתא
בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמו סכ"ה) 'כל שאפשר לו לעסוק בתורה
ואינו עוסק, או שקרא ושנה ופירש להבלי העולם והניח
תלמודו וזנחו, הרי זה בכלל כי דבר ה' בזה (במדבר טו, לא).
והוסיף שם הרמ"א 'ואסור לדבר בשיחת חולין'. (הגהות
מיימוני בשם חז"ל).
יעזור השי"ת, שבזכות שנגביר חיילים בעסק התוה"ק
בשמחה, אזי נזכה לגאולה השלמה בבוא גואל צדק
במהרה בימינו, אכי"ר.
איתא בשו"ע (או"ח הל' תענית סי' תקפ ס"ב) 'בט' בטבת לא
aודע איזו היא הצרה שאירע בו'. ע"כ.
ובט"ז שם (סק"א) תמה תמיהה גדולה על דברי המחבר
שכתב 'שלא נודע איזו היא הצרה', שהלא איתא בסליחות
של עשרה בטבת שבתשעה בו מת עזרא הסופר (וגם נחמיה
בן חכליה), ובברכי יוסף להחיד"א כתב שבודאי ידעו
רבותינו את דבר מיתתם של עזרא ונחמיה בט' בטבת,
אלא יש סוד בדבר שסתמו ולא פירשו הדברים,
יעויי"ש מה שהביא בשם ספר הקבלה.
וכן כתב באורחות חיים לר"א מלוניל ז"ל (סי' כג)
'בט' בו לא כתבו רבותינו על מה, ונסתר הסוד ובו
ביום מתו עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה'.
ויש שכתבו שלידת אותו האיש ימ"ש היתה ביום זה ט'
טבת, ומשום זה לא פירשו טעם התענית דיום זה, מחמת
היראה מהעכו"ם לכתוב שיש להתענות עקב כך'.
ואולי אפשר לומר על פי מה דאיתא במסכת מנחות
(נג.) 'אמרי ליה רבנן לרבי פרידא רבי עזרא בר בריה דרבי
אבטולס דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה דהוא
עשירי לעזרא קאי אבבא, אמר מאי כולי האי, אי בר
אוריין הוא יאי, אי בר אוריין ובר אבהן יאי, ואי בר
אבהן ולא בר אוריין אישא תיכליה! אמרו ליה בר
אוריין הוא, אמר להו ליעול וליתי'. ע"כ.
מדברי הגמרא למדנו שייחוס הוא דבר המחייב, ואם
אדם הוא יחסן, ובוודאי כשהוא מיוחס אחר עזרא הסופר
שעליו אמרו חז"ל (סנהדרין כא:) שהיה ראוי עזרא שתינתן
התורה על ידו, אם אינו גם בר אוריין, אזי טוב לו שלא
נברא משנברא, שהרי הוא יחסן ויש בידו את היכולת
ללמוד תורה עוד יותר מאחרים, ועל כן אמר לו אישא
תיכליה.
ואשר על כן לא גילו שעזרא מת ביום זה, בכדי
שצאצאיו לא יגבה לבם ולא תתעורר בם מחשבה של גאות
בהיותם יודעים את פרשת גדולת עזרא הסופר.
זכורני שהגיע אל זקיני כ"ק אדמו"ר רבי יוחנן
זיע"א, אחד ממשפחתו בנן של קדושים מחו"ל, וביקש
ממנו שבהיות והוא יודע שאדזי"ע מקורב מאוד
לאדמו"ר הבית ישראל זיע"א, הוא רוצה להיכנס
עמו לקודש פנימה, ואכן זקיני סבר וקיבל וכאשר נכנס
לקו"פ לקחו עמו, והנה כאשר נכנסו מיד ראהו הבית
ישראל, ושאלו מי הוא, וענה זקיני שהוא נכד של פלוני
ונין של אלמוני, שאלו הבית ישראל ברוב חריפותו 'און
וואס איז ער אליין', כלומר מיהו הוא בעצמו, וענה זקיני
'ער איז א' בנם של קדושים', נאנח הבית ישראל ואמר
'הלוואי'.
לדרכנו למדנו שהעיקר הוא שאדם יהא 'בר אוריין',
וכמו שכתב רש"י שם במנחות 'אי בר אוריין - אם בן
תורה הוא הרי הגון'. אבל היחסן שאינו בר אבהן, הרי
לא זו בלבד שהוא אינו הגון, אלא עוד זאת שהוא בא
לבחינת 'אישא תיכליה' רח"ל, ואי"ה כאשר נשתדל בכל
כוחנו להיות בגדר 'בר אוריין', נזכה גם להיות 'בר אבהן',
שאבותינו שבשמים לא יתביישו בנו ובמעשינו, וכך נגדל
את בנינו ובנותינו לתורה לחופה ולמעשים טובים,
אכי"ר.
האדמו"ר מטאלנא שליט"א
