בחסדי ה', במהלך כמעט 20 השנים האחרונות, בית "מבקש לב" הפיק למעלה מ-13,300 שיעורי שמע ולמעלה מ-31,000 פוסטים כתובים, ללא תחרות על ידי אתר של אדם אחד - הכל ללא תשלום כלל. אין חומות תשלום או כל דבר אחר. עכשיו אנחנו פונים לעזרה כדי שנוכל להמשיך - כל סכום יעזור. אפילו 99 סנט! תודה לחברים המתוקים והאהובים שלי!!!:-)!!
רלב"ג תועלות בראשית מ"ט-נ'
(הקדמה) ואולם התועלות המגיעים מזה הסיפור הם חמישה עשר:
(א) התועלת הראשון הוא במידות, והוא שראוי לאדם שיועיל לבניו לפי מה שאפשר לו קודם מותו. ולזה תמצא שהשתדל יעקב – בראותו כי הוא הולך למות – להודיע לבניו מה שיקרה להם באחרית הימים, כדי שיקבלו בזה תועלת להשתדל ברע שלא יגיע, ובטוב שיגיע באופן היותר שלם.
(ד) התועלת השני הוא במידות, והוא שאין ראוי לאדם שיעשה פעולותיו במהירות בזולת השׂתכלות אם ראוי שייעשו אלו הפעולות אם לא. הלא תראה מה שעשה ראובן מהמשגל ההוא המגונה, שהיתה סיבתו היותו בלתי מתיישב בפעולותיו, והיותו עושה אותם במהירות בזולת השׂתכלות, כמו שביאר לו יעקב במה שאמר: ׳פחז כמים אל תוֹתר וגו׳ ׳ (בראשית מט, ד).
התועלת השלישי הוא במידות, והוא שראוי לאדם להרחיק הפעולות המגונות, לפי שכבר ימנעו ממנו טובות הרבה. הלא תראה כי ראובן, בעבור שנשקע בזה הפועַל המגונה ששכב עם פילגש אביו, נמנע ממנו היתרון שהיה ראוי להיות לו, וניתן לאֶחָיו; רוצה לומר שכבר ניתנה המלוכה ליהודה, והבכורה ליוסף.
(ה-ז) התועלת הרביעי הוא במידות, והוא שאין ראוי לאדם שיָקֵל בהריגת האנשים בכעסו עליהם, וכל שכן שאין ראוי שיהרגם במרמה, אבל ראוי לו שיהיה מושל ברוחו. הלא תראה איך גינה יעקב תכונת שמעון ולוי, מפני שהיה מגיע כעסם לשיעור שיהרגו בעבורו מי שיכעסו עליו, עד שכאשר ראו שלא יוכלו על זה היו משתדלים בהריגתם בערמה, כמו שנתפרסם מענין שכם.
(ז) התועלת החמישי הוא במידות, והוא שאין ראוי להניח מקובצים יחד כמו אלו האנשים המתפעלים מהדברים המכעיסים זה האופן החזק מההיפעלות, כי הם ישחיתו עצמם וזולתם במה שייעזרו קצתם בקצת, לקלוּת הישמעם זה לזה להרע לאנשים. ולזה בחר יעקב שיהיו שמעון ולוי מפוזרים בין שבטי ישראל, כי זה יותר טוב להם.
(יח) התועלת הששי הוא בדעות, והוא שהרע שייודע לנביא שיגיע לאיש-מה, איננו מחוייב שיגיע, כי כבר אפשר שתדבק השגחת ה׳ יתעלה בו ויצילהו מהרע ההוא. ולזה אמר הנביא, כשראה הרע הנכון שיקרה לשמשון מפני חומדו הנשים, שהוא מקוה לישועת ה׳ יתעלה שיצילהו מהרע ההוא לפי מה שאפשר.
(כו) התועלת השביעי הוא במידות, והוא שראוי לאדם שיישמר מההימשך אחר התאוות הגופיות, לפי מה שאפשר, כי מפני זה יגיע לשלמות האנושי, ויגיעו לו ההצלחות האנושיות באופן היותר שלם. ולזה תמצא כי כשברך יעקב את יוסף באלו הברכות הנפלאות, אשר גברו על ברכות הוריו, תארוֹ בשהוא נזיר אחיו, להורות כי הוא זכה לאלו הברכות מפני היותו נזיר אחיו.
(כט-לב) התועלת השמיני הוא במידות, והוא שראוי למי שיכוין אל תכלית-מה, שידקדק בהגעתו בַּיּותר שלם שאפשר, שיהיה בו בטוח שיגיע לו התכלית ההוא אשר כִּוֵּן אליו. ולזה תמצא כי מפני שהיה רצון יעקב להיקבר אצל אבותיו, דקדק בהודעת המקום ההוא לבניו, ואמר להם שהמערה ההיא היא בשדה עפרון החתי; ואחר כן הוסיף לתארהּ בשהיא בשדה המכפלה אצל ממרא שהוא בארץ כנען, כדי שלא יטעו במקום ההוא. ולפי שהיה אפשר שישיגם מחלוקת בענין זאת הקבורה מזרע עפרון, הודיעם שכבר קנה אברהם זאת המערה עם השדה לאחוזת קבר; והודיעם שכבר החזיקו בה, ונקברו שם אברהם ושרה ויצחק ורבקה ולאה; והודיעם עם זה שבני חת כולם הסכימו שיהיה זה השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר, ושאברהם קנה מהם זה, ובזה יימלטו שלא ישיגם מחלוקת בזאת הקבורה מאנשי הארץ ההיא.
(לג) התועלת התשיעי הוא במידות, והוא שראוי לאדם שיעמוד במצב נכבד כשיאמר הדברים הנכבדים, ולא יָקֵל בהם שיאמר אותם שוכב על המיטה. ולזה תמצא שכבר היה יושב יעקב באומרו אלו הדברים, ואחר כן אסף רגליו אל המיטה ושכב בה.
ב-י) התועלת העשירי הוא במידות, והוא שראוי לַשָּׁלֵם שיתאונן ויבכה במות מולידיו בשיעור ראוי, ואף על פי שזהו סוף כל האדם, כי בזה מהכבוד להורים מה שראוי; עם שהוא ראוי שידאג בהיפקד מי שגמלהו טוב. וראוי גם כן לַשָּׁלֵם שלא יפליג בזה הפועַל יותר מהראוי, כמו שהיו עושים הקודמים שהיו שורטים בבשרם על המת. ולזה סיפר שכבר בכה יוסף על אביו, ושלא רצה להשתדל בשום ענין עד שעברו ימי בכיתו, ואז דיבר אל בית פרעה שישתדלו עם פרעה שיתן לו רשות ללכת לקבור את אביו כאשר השביעהו; ושכבר עשה לאביו אבל שבעת ימים, ולא הפליג בזה הפועַל לעשות יותר מזה השיעור, עם היות אביו בתכלית השלמות.
התועלת האחד עשר הוא במידות, והוא שראוי לאדם שינהג כבוד בגוף הוריו אחר המוות לפי מה שאפשר. ולזה תמצא שנשק יוסף לאביו אחר מותו, וציוה לחנוט אותו, והעלה עמו נכבדי ארץ מצרים ורכב ופרשים לכבוד אביו ללוותו.
(ג-יא) התועלת השנים עשר, הוא להודיע מעלת יעקב אצל אנשי מצרים, עד שכבר בכו אותו במצרים שבעים יום, וספדו ההולכים עם יוסף מנכבדי מצרים מספד גדול וכבד מאד על יעקב בהיותם בגורן האטד, עד שכבר היה מפני זה נקרא שם המקום ההוא 'אָבֵל מצרים', וזה ממה שהיה מעיד על אמיתת זה הסיפור.
(טז-יז) התועלת השלושה עשר הוא במידות, והוא שראוי לאדם שישתדל בהגעת השלום לפי מה שאפשר, כי תועלתו הוא נפלא מאד בקיבוץ המדיני ובקיבוץ הבית. ולזה אין ראוי שיקפיד האדם אם ישים כלי להגעת השלום הפועַל אשר בו גנות-מה, כמו הענין בדבר הכוזב, כי אין ראוי שירוחק הכזב שיגיע ממנו כמו זה התכלית הנכבד. ולזה תמצא ששָׂמוּ אחי יוסף כלי להגעת השלום הסיפור הכוזב שסיפרו לו מאביהם. ולזאת הסיבה אמרו רבותינו ז"ל (יבמות סה, ב) שמותר לשנות מפני השלום. ובמקום אחר אמרו (שם) שמצוה לשנות מפני השלום.
(יט-כא) התועלת הארבעה עשר הוא במידות, והוא שראוי למי שהוא ירא אלהים שימחול בקלות למי שגמלהו רע כאשר יבקש מחילה ממנו, ושישוב עמו במדרגה מן האהבה אשר היה עמו אם לא גמלהו רע. הלא תראה שיוסף מחל לאֶחָיו הרע שגמלוהו תכף שביקשו מחילה ממנו, ואמר להם שלא ייראו כי הוא ירא ה' יתעלה; וזה ממה שיורה שאין מחוק ירא ה' יתעלה שלא ימחול לגומל-אותו-רע כשיבקש מחילה ממנו וישתדל אחר זה לקחת נקמה ממנו; והראה להם שהוא באהבה עמהם כאילו לא גמלוהו רע, עד שקיבל עליו לכלכל אותם ואת טפם. ורצה עם זה לישב דעתם ולהראות להם שהם לא פשעו בזה, כי מה' יתעלה היתה סיבה 'למען עשֹׂה כיום הזה להחיֹת עם רב' (בראשית נ, כ).
(כג) התועלת החמישה עשר, הוא להודיע שהאיש הטוב יגמלהו ה' יתעלה טובות גם בזה העולם. ולזה סיפר שכבר ראה יוסף דור חמישי לו; עם שכבר העירנו בזה על קיום הייעוד שייעדוֹ יעקב, שבניו ידגו לרוב בקרב הארץ, ושכבר יגדל אפרים יותר ממנשה.
והנה השביע יוסף את בני ישראל שיעלו עצמותיו ממצרים כאשר יפקוד ה' יתעלה אותם ויעלה אותם לארץ כנען, לַסיבה בעינה אשר רצה יעקב שתהיה קבורתו בארץ כנען. ולא ציוה שתהיה קבורתו במערת המכפלה, כי היה יותר נאות שיקברוהו אז בנחלת בניו, כדי שיישאר שָׁם זִכרו; וכן עשו לו בני ישראל, רוצה לומר שהם קברו עצמותיו בשכם, אשר היה לבני יוסף לנחלה, כמו שנזכר בסוף ספר יהושע (יהושע כד, לב). וכן תמצא שסיפר שם (יהושע כד, לג) שכבר קָבְרוּ אלעזר בגבעת פינחס בנו, כי זה הוא מהראוי – רוצה לומר שיהיה זכר האדם אחריו במקום שהיו בו בניו – כי הם זוכרים אותו תמיד. ולזאת הסיבה גם כן זכר יעקב ליוסף שכבר קבר רחל בדרך אפרת, לפי שכבר היה יודע על צד הנבואה שכבר יהיה המקום ההוא לנחלה לבניה. ואולם יעקב – שהיו כל השבטים בניו – רצה להיקבר עם האבות, שהם גם כן משותפים לכל השבטים. ויִדמה שלזאת הסיבה נקברה שם לאה, כי מצד ריבוי השבטים אשר נסתעפו ממנה היתה משותפת לשבטים. והנה השבָּעת יוסף היתה לישראל שיצוו הבאים אחריהם דור אחר דור להעלות עצמותיו משם עמהם בעלותם מהארץ ההיא. ולזאת הסיבה רצה שישימוהו בארון במצרים, כדי שלא יקבר שם, כי יִקשה אחר זה להעלות עצמותיו משם.
(סיום) הנה זה שיעור מה שראינו להזכירו בכאן מהתועלות הנכללות בזה הספר, ובהישלמוֹ נשלם לנו הביאור במה שכְּלָלוֹ זה הספר. והוא מבואר שכבר יימצאו בסיפורי זה הספר תועלות נכפלות, ואין בזה מוֹתָר אצל התורה, לפי שאלו התכונות המידותיות והפינות העיוניות נלמד אותם מסיפורי התורה על דרך העֵדוּת, וכל מה שהיה העדות יותר נכפל – תתישב יותר ההאמנה בדברים אשר היה להם עדות. ועוד שאין כל תועלות הסיפור נכפלות, ואם היה שתהיינה קצתם נכפלות. ואפשר שיֵצאו מאלו הסיפורים תועלות אחרות זולת אשר מנינו אותם, אלא שאשר ראינו למנות מהם הם התועלות אשר זכרנו.
והנה היתה השלמת ביאור זה הספר בשבעה עשר יום לירח מרחשון של שנת התשעים לפרט האלף הששי, יתברך ויתעלה האל אשר עזרנו כרוב רחמיו וחסדיו על כל ברכה ותהילה אמן אמן סלה.
