B'chasdei Hashem, over the past almost 20 years, Beis Mevakesh Lev has produced over 13,300 audio shiurim and over 31,000 written posts, unmatched by any one-person website - all completely free of charge. There are no paywalls or anything else. Now we are turning to you for help so we can continue - any amount will help. Even 99 cents! Thank you to my sweetest and most beloved friends!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
----
המחשבה ע"ד אהבת אלהים השגורה היא, שאם בעד הטוב בעיני ד' יצוייר שיסבול האדם עונש נצחי, ובעד הרע יגיע לעונג נצחי, יבחר בראשון ויברח מן האחרון.
Standard thought about love for God is that if, in consequence of doing something good in Hashem’s eyes a person would suffer eternal punishment, and in consequence of doing something evil he would attain eternal pleasure, he should choose the former and flee the latter.
הרציונלים חלקו ע"ז, ואמרו שלא יתכן הדבר, כי סוף הנקודה היא הסבת העונג ומניעת הצער מעצמו.
The rationalists disagreed with that, because this is unreasonable, since the ultimate point is that which in itself brings pleasure and prevents suffering.
אבל הם לא ראו כ"א את ההגיון, ולא את המציאות.
But they only saw the logic and not the reality.
המחשבה אומרת רק שאהבת ד' כשהיא מתגברת, מביאה היא את האדם עד לידי מצב כזה ששום חשבון שבעולם לא יוכל לנצחה, כי אין החשבון וההגיון מנצח את ההויה, כ"א ההויה מנצחתם, שהם בעצמם אינם כ"א איזה גילויים קלושים מעצם ההויה המלאה, שהם נחשבים לעומתה כדמות אבק דק.
Thought says only that when a person’s love for Hashem grows stronger, it brings him to such a state that no calculation in the world can conquer it, because calculation and logic do not conquer existence, but existence conquers them, since they themselves are only some tenuous revelations of the essence of full existence, and are considered before it as fine dust.
א׳:תקי״ט
הרהורי תשובה הם הם מגלים את עומק הרצון,
It is precisely thoughts of repentance that reveal the depth of a person’s will.
והגבורה של הנשמה מתגלה על ידם בכל מלוי הודה,
Through thoughts of repentance, the might of the soul is revealed in all of its splendor.
ולפי גדלה של התשובה כך היא מדת החרות שלה.
And in accordance with the extent of a person’s repentance, so is the measure of its freedom.
א׳:תק״כ
ראוי היה שכל תוכן של קדושה ילקח בראשית השגתו מכללות האדם, שהרי ההכרה של הקדושה כללית היא, ותוכן הקישור של האדם עם ד' הוא תוכן שלמעלה מכל עם, ואחר כך יהיה נמשך בלבוש מיוחד ישראלי.
It would have been proper at the outset of a person’s apprehending the entire content of holiness that he derive holiness from the whole of humanity, because the recognition of holiness is universal, and the content of a person’s connection with Hashem transcends every nation. And afterwards that connection would have been drawn into a special Israelite “garment.”
אבל הקלקולים שבעולם כולו גרמו שנשתכח יסוד הקודש מכללות האדם, ונעשה בישראל יצירה חדשה, שמשום כך צריכה כל מחשבת קודש להמשך ממקור ישראל בראשיתה.
But impairments in the entire world caused the whole of humanity to forget the foundation of holiness. It was then generated anew in Israel. For that reason, a person’s every holy thought must at the outset be drawn from the source of Israel.
ומכל מקום ישנם גבורי כח שהם מוצאים את יסוד העולם, שבשורש נשמתו של אדם הראשון, ההולכת ומפעמת את לבו של האדם בכללו, ועומק טוב זה מתקדם אצלם לכל, ואחר כך לוקחים את התמצית של קודש זה, ומלבישים אותו את בגדי ההוד של התורה והמצוה, וכל הקודש המיוחד שישראל מצויינים בו, עד שהם ממשיכים על עצמם גם דבקות אלהית, מפולשת מאורה של תורה, ושמחת המצות, מרוב כל.
Nevertheless, there are mighty people who find the foundation of the world that is in the root of the soul of Adam, which causes the heart of humanity as a whole to beat. For them, the depth of this goodness takes priority over everything else. Afterwards, they take the distillation of this holiness and clothe it in the garments of the splendor of Torah and the commandments, with all of the special holiness by which Israel is distinguished, until they draw onto themselves the state of clinging to the Divine permeated by the light of Torah and joy in the commandments “because of such abundance” (Deuteronomy 28:47).
א׳:תקכ״א
האדם תמצית הכל הוא, שייך הוא להכל, איך אפשר שלא יפעל על הכל.
Man is the distillation of all. He is related to the all. How is it possible that he will not have an effect on the all?
ואומה שדבקותה בחיי כל הוא כל תכנה, וארחות חייה ממלא כל נובעים הם, איך לא את כל יעלו.
And the nation for whom clinging to the Life of all is all of its substance, and the paths of whose life flow from the One Who fills all, how will this people not raise everything?
את העולמים ימלאו אורה, את האצילות ירחיבו, את הבריאה יפרנסו באור הנאצל, את היצירה בזוהר הבריאה. את העשיה בנוגהה של היצירה, בעולמים, ובאדם, בכל נשמה, שמחה וחדוה, שמחת מצוה ואור תורה.
They will fill the worlds with light. They will expand the world of Emanation (Atzilut); they will sustain the world of Creation (Beriah) with the emanated light; the world of Formation (Yetzirah) with the radiance of Creation; the world of Action (Asiyah) with the glow of Formation. In worlds and in mankind, in every soul are joy and gladness: joy in the commandments and the light of the Torah.
נחלת יעקב תמיד עולה בגאון.
The inheritance of Jacob constantly rises in pride.
האומה שהיא יונקת מן הכל, ממקור הכל, ממה שהוא למעלה מן הכל, היא מנצחת את הכל, כובשת היא כשנכבשת, מנצחת היא כשהיא מנוצחת, מקובצת היא בפיזורה, ומושלת בשעבודה.
The nation that receives from the all, from the Source of the all, from that which is higher than all, vanquishes all, conquers when it is conquered, vanquishes when it is vanquished, is gathered when it is scattered, and rules when it is subjugated.
א׳:תקכ״ב
כל המוסר שבעולם אחוז הוא בכל מצוה, וכל הטוב שבעולם אחוז הוא בכל נטיה מוסרית חזקה. כי איך יהיה טוב לאדם, אם לא אוצר המוסר יהיה מוכן בכל מילואו בקרב לבו.
All ethics in the world are intermingled in every mitzvah, and all of the good in the world is intermingled in every strong ethical inclination—because how can it be good for a person if the treasury of ethics will not be prepared, in all its fullness, within his heart?
אם חזקים, חכמים, עשירים יהיו בני אדם, כשמוסר יחסר להם, יהיו אומללים לאין חקר.
Even should people be strong, wise, wealthy, if they lack ethics, they will be immeasurably wretched.
ומוסר לא בתור אתא קלילא, אלא מוסר חודר, מוסר ממלא קרב וכליות, מוסר נשאב ממעין החיים, מוסר המשלב את כל רגשי הנשמה היותר שונים לחטיבה אחת, ומעמידם כולם במלא צביונם, זהו דוקא המוסר של החיים, ההולך ממקור החיים, שמפעם ביחידים ממעין האומה, ובאומה מחי העולמים, מצות ד' ברה מאירת עינים.
And this must be ethics not as a pale impression, but penetrating ethics, ethics that fills all the crevices of the body, ethics that is drawn from the wellspring of life, ethics that combines all of the most variegated feelings of the soul into a single unit and establishes them all in their full character. That precisely is the ethics of life, which proceeds from the Source of life, which pulses in individuals from the wellspring of the nation, and in the nation from the Life of worlds. “The commandment of Hashem is clear. It illuminates the eyes” (Psalms 19:10).
א׳:תקכ״ג
קדושת הזמנים מגלה את הטוב העליון, ממקור הודאת השבת נשאב הכל, מטוב להודות לד', מתוך שהם מתגלים בכל מועד ורגל, בתור חלקים מהטוב העליון, השמחה מוצאה בהם את מקומה. מה שבכללות, חל העונג יותר.
The holiness of specific times reveals the supernal good. That is all drawn from the source, the giving of thanks associated with the Sabbath: “A song for the Sabbath day: it is good to give thanks to Hashem” (Psalms 92:1-2). These times are revealed on every holiday and festival as components of the supernal good. Therefore, joy finds its place in them, and delight increases overall.
ישראל יודע כי טוב ד', יודע הוא מחמדה הגנוזה שבאוצר העליון, שבבית גנזיו של הקב"ה.
The nation of Israel knows that Hashem is good. It knows about the hidden, precious gift of the Sabbath in the supernal treasury, the treasure-house of the Holy One, blessed be He (Shabbat 10b).
והרגלים מגלים את ידיעה זו. מרוממים את כח הפועל של האדם, משוים אותו לקונו בשיפור ההויה.
The festivals reveal this knowledge. They elevate a person’s effectual power. They make him equivalent to his Maker in improving existence.
יראה כל זכורך, וכדרך שבא לראות כך בא לראות.
“All your males will appear” at the Temple on each festival (Exodus 23:17)—and the Sages comment, “In the way that the pilgrim comes to see Godliness, so does he come to be seen” (Chagigah 2a).
והם שתי ידיעות, הטוב המוחלט, שהשמחה והעונג נובעים ממנו, וההטבה, שהאדם הולך ומטיב את הכל, בשייכותו לההויה כולה, הוא מעלה אותה, הוא משפרה, במצות ד', במה שהוא מקיים דבר ד', ובמה שדעתו וחפצו קשור בחפץ ד', אל עליון קונה שמים וארץ.
That refers to two types of knowing: absolute good, from which joy and delight flow; and betterment, when a person betters everything. In his connection to all existence, he raises it. He improves it with the commandments of Hashem: insofar as he keeps the word of Hashem, and insofar as his mind and desire are connected to the desire of Hashem, “the supernal God, Maker of heaven and earth” (Genesis 14:22).
גדול הוא אור החסד בעולם, גדולה היא השמחה במעונותיה, גדול הוא האור והעדן במקום שהוא חונה שם.
Great is the light of kindness in the world. Great is joy in its heavenly abode. Great is the light and the spirit of Eden where it camps.
ולעומת זה גדול תהום החושך, העצב והיגון.
Conversely, however, great is the abyss of darkness, the despair and the moaning.
נוטל האדם אורות שמחה וגדולה ומפזרם בתהומות ומחשכים, והם מאירים שם, ומשמחים המון בריות לאין תכלית.
And so a person takes lights of joy and greatness, and he scatters them in the abysses and states of darkness. They shine there, and they gladden a limitless multitude of creatures.
ומיד עולים הם ואורותיהם עמהם, בעפיפה וטיסה צוהלת. ברנה ובזמרה ובעליצות, למקום האורה והעדנים, ושם שמחה על שמחה נוספת,
Immediately these creatures rise, and their lights with them, in an animated uplifting and flight, with song, melody and exhilaration to a place of light and Edenic conditions. There, joy is added to joy.
ובחדרי לבו של אדם, בחוש המשורר שבו, נחלי עדן ושמחות קדושות מתגלות, ונדיבות הרוח הולכת ועולה, וגבורת הנשמה מאדרת, והכל נאדר, והכל נחבק באהבה, צפרים משוררות, וילדים מתמלאים גיל, עגומי נפש מתפכחים, המבורי לב הולכים ועצביהם מתחבשים, ויסוד החיים הולך ומפעם בעולם.
And in the chambers of a person’s heart, in the sensibility of the singer within him, Edenic rivers and holy joys are revealed. The generosity of the spirit rises, the might of the soul gives praise, and everything is praiseworthy. Everything is embraced in love, birds sing, and children are filled with exuberance. The desolate of spirit are sobered, the broken of heart proceed and their depressions are bandaged, and the foundation of life pulses in the world.
לשד העדינות שבכל תלוי הוא בשפעת עדנת חפצו הפנימי של האדם בטוב, בהקבעתו על נפשו וכל מהות חייו את חותם הטוב.
The rich exquisiteness in everything depends on the flow of the freshness of a person’s internal desire for good, in his placing the seal of goodness on his spirit and on the entire character of his life.
רבו מאד פרטי הטוב, עצמו הצבעים, שכללותם ופרטיהם הולכים ומתבלטים במצות, בתורה, בהגיון תפלה ותודה, ביחודי מחשבה ויחודי שמות של קדושי עליון, המתעלים על כל, ומעלים את כל.
Exceedingly many are the details of the good, intensified are the colors whose totality and details are underscored in the commandments, in Torah, in the expression of prayer and thanks, in the unifications of thought and unifications of Divine Names engaged in by the supernal holy ones, who are higher than all and who raise all.
אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלהיו.
“Happy is the nation that is like this; happy is the nation that has Hashem as its God” (Psalms 144:15).
