B'chasdei Hashem, over the past almost 20 years, Beis Mevakesh Lev has produced over 13,300 audio shiurim and over 31,000 written posts, unmatched by any one-person website - all completely free of charge. There are no paywalls or anything else. Now we are turning to you for help so we can continue - any amount will help. Even 99 cents! Thank you to my sweetest and most beloved friends!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
----
Yosef brought his two sons to his father Yaakov so that Yaakov could bless them before he dies. After blessing Yosef’s two sons, Yaakov then turns to Yosef and says, “Behold, I will die and G-d will be with you and return you to the Land of your Forefathers. And I give to you one shechem over your brothers, which I had taken from the Emorites with my sword and my bow” (Gen. 48:21-22). The commentators (e.g., Targum, Rashi, and Ibn Ezra) “scramble” to explain what Yaakov means when he bequeaths to Yosef an extra shechem over his brothers. Some explain that shechem in this context refers to the Canaanite city of Shechem, which Yaakov’s sons had already conquered from the Emorites who lived there. Indeed, the Book of Joshua ends with the Jewish People burying the bones of Yosef in the City of Shechem. (Joshua 24:32) However, others explain that shechem here refers not to the city Shechem, but to an extra “allotment”. The word shechem can mean “parcel” or “package,” and in his parting words Yaakov meant to give Yosef an extra portion of the Holy Land (each of Yaakov’s sons received one lot of territory, while Yosef received two, one for each of his sons).
Truth be told, the word shechem in this sense is actually a borrowed meaning. As we shall see below, the word shechem literally refers to a body part upon which packages were generally carried. Shechem as a “parcel” or “package” is only a secondary, or even tertiary, meaning of the word. In fact, on Yaakov’s deathbed, he blesses his son Yissachar by saying, “Yissachar is [like] a boney donkey, crouching between the borders. And he saw rest that is good, and the land that it is pleasant. And he lowered his shechem to carry the burden….” (Gen. 49:14-15) In this context, the word shechem refers to the donkey’s shoulder — the part of his body upon which he carries his yoke.
But doesn’t the word katef mean “shoulder”? So how can shechem also mean “shoulder”?
Rabbi Shlomo of Urbino (a 16th century Italian scholar) writes in Ohel Moed (a lexicon of Hebrew synonyms) that some explain that both words mean the exact same thing. Then, he cites others who explain that the part of the shoulder which is directly opposite the neck is called shechem,while the entire shoulder is called katef. Indeed, Rabbi Dovid Kimchi (1160-1235), also known as Radak, writes that shechem does not simply mean “shoulder,” but rather it is the part of the shoulder which lies closest to the neck. When Job tries to assert his innocence and question why he deserves such horrible calamities to befall him, he says, inter alia, “If my hand tricked an orphan… my katef shall fall from my shechem.” (Job 31:21-22) Job was so sure that he never cheated anybody that he was even willing to accept a curse upon himself on condition that he had cheated another. In his proclamation, Job clearly uses the word katef to refer to a body part which sits atop the shechem. From this passage, it seems that the katef is the upper shoulder and the shechem is actually the back. According to this understanding, it makes sense that Job would curse himself that should he have swindled an orphan his shoulder should become dislocated from his back and fall down. However, the commentators point out that this is at odds with Radak’s explanation that the shechem is the higher part of the shoulder.
Rabbi Yonah ibn Janach (990-1050) writes in his Sefer HaShorashim that the word shechem primarily means “corner” or “side” and, as a borrowed meaning, also refers to the “shoulder” that is on the corner/side of one’s body. Radak cites the same explanation in his work with the same name (Sefer HaShorashim). According to this view, the meaning of the word shechem evolved in three stages: it primarily means “side,” secondarily means “shoulder,” and its tertiary meaning is “package” or “portion”. This understanding does not account for the difference between shechem and katef, both of which mean “shoulder” and “side.”
Rabbi Ezra Reuven Dangoor (1848-1930), the Chief Rabbi of Baghdad, argues that shechem is the backside of the shoulder, while katef is the front-side of the shoulder. The Munkatcher Rebbe, Rabbi Chaim Elazar Shapiro (1871-1937), writes that the word shechem is a more inclusive term than katef because shechem includes both shoulders, while the word katef refers to a single shoulder.
Interestingly, the verb le’hashkim means “to wake up early,” and its root is comprised of the same letters as the word shechem. Rabbi Dovid Zvi Hoffmann (1843-1921) explains the connection between the two by noting that waking up involves raising one’s shoulder as one switches from a horizontal position to a vertical position. Similarly, some linguists argue that the connection between rising early and shoulders is that loading parcels on the back of one’s animal was usually done early in the morning, immediately before starting one's journey for the day. From that, the term shechem came to refer to doing anything early in the morning, and even waking up early. And remember the words of the inimitable Benjamin Franklin (1706-1790): “Early to bed and early to rise makes a man healthy, wealthy and wise.” [ohrnet]
(כא-כב) שכם אחד על אחיך – מכיון ש״שכם״ סמוכה ל״אחד״, לא יתכן ש״שכם״ היא שם פרטי, שמה של העיר הנקראת בשם זה. ואף אם נלך לפי הפירוש המקובל ונפרש את ״שכם״ כ״חלק״ או ״גורל״, לא יהיה בכך הסבר לתיבת ״אַחַד״. ״אַחַד״ לעולם אין פירושו ״אֶחָד״ במובן מוחלט, אלא תמיד אחד מתוך שניים או יותר, אחד מתוך רבים. אם כן, לא יתכן לפרש: ״נתתי לך חלק אחד יותר מאשר לאחיך״. אך לאמיתו של דבר, אין ראיה לפרש ״שכם״ כ״חלק״.
״שכם״ מציין ״כתף״ הנושאת משרה גבוהה או משא: ״וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ״ (ישעיהו ט, ה); ״הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ״ (תהלים פא, ז). לפי זה, הפירוש המילולי כאן יהיה: ״נתתי לך את הכתף של האחד מעל אחיך״, כלומר: נתתי לך את המשא ואת המשרה של הראשון במעלה שבין אחיך. הפקדתי אותך על הזכות והאחריות לייצג אותי לאחר מותי, ולהנהיג ולהדריך את המשפחה.
אשר לקחתי וגו׳ – את אחיך, את בניי, אשר שביתי אותם ב״חרבי״ – במה שהוא ״חרבי״, לא כמו חרבו של עשו. אני שביתי אותם מיד האמורי, בכחי הרוחני ועבודתי הרוחנית.
וכך אומר יעקב: ״הנה אנכי מת״, ומכיון שנמצאים אנו בארץ נכריה, אין לי ירושה גדולה להשאיר לך. האלקים צריך קודם להשיב אתכם אל ארץ אבותיכם, ורק שם תהיינה לכם נחלות. כאן אין לנו אלא ברכות ומשאלות אחרונות. אך את כל מה שיש בידי כאן להוריש, כבר ״נתתי לך״: את הכבוד ואת העול להיות ממלא מקומי כראש המשפחה. להיות הראשון על אחיך, על בניי, המייצגים את הכיבושים היחידים שכבשתי בחיי, ושבנוגע אליהם יש ביכולתי לסדר סידורים לפני מותי. מצב זה שבניי אף שגרו בין האמוריים, לא נעשו אמוריים בעצמם, כך שיש בידי לקבצם עתה מסביבי כבניי, וכיורשי שמו וייעודו של ישראל – הוא המייצג את כיבושיי ואת נצחונותיי, אשר לקחתי בכחי מיד האמורי. [רשר"ה]
Since "shechem" is adjacent to "echad" (one), it is impossible that "shechem" is a proper noun, the name of the city called by that name. And even if we go according to the accepted interpretation and interpret "shechem" as "part" or "lot," that would not explain the word "אַחַד" (echad). "אַחַד" never means "אֶחָד" (echad) in an absolute sense, but always one out of two or more, one out of many. Therefore, it is impossible to interpret: "I gave you one part more than your brothers." But in truth, there is no proof to interpret "shechem" as "part."
"Shechem" denotes a "shoulder" that bears a high office or burden: "וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ" (And the job shall be upon his shoulder) (Isaiah 9:5); "הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ" (I removed his shoulder from the burden) (Psalm 81:7). According to this, the literal meaning here would be: "I gave you the shoulder of the one above your brothers," that is, I gave you the burden and the office of the first in rank among your brothers. I entrusted you with the right and responsibility to represent me after my death, and to lead and guide the family.
אשר לקחתי וגו׳ (Which I took, etc.) – your brothers, my sons, whom I captured with "my sword" – with what is "my sword," not like Esau's sword. I captured them from the hand of the Amorites, with my spiritual power and spiritual work.
And so Jacob says: "Behold, I am dying," and since we are in a foreign land, I have no great inheritance to leave you. God must first return you to the land of your fathers, and only there will you have inheritances. Here we have only blessings and last wishes. But everything I have here to bequeath, I have already "given you": the honor and the burden of being my successor as head of the family. To be the first over your brothers, over my sons, who represent the only conquests I have made in my life, and regarding which I am able to make arrangements before my death. This situation, that my sons, even though they lived among the Amorites, did not become Amorites themselves, so that I am able to gather them now around me as my sons, and as heirs to the name and destiny of Israel – it represents my conquests and my victories, which I took by my power from the hand of the Amorites.
תורה תמימה בראשית מ"ח:כ"ב
שכם אחד וגו' – מכאן דחלקו של יוסף פי שנים כאחד היה ולא פי שנים בכל הנכסים, אמר ליה רב פפא לאביי, ואימא דיקלא בעלמא, אמר ליה, עליך אמר קרא (פ' ה') אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. (ב"ב קכ"ג.)
הרי שני חלקים שלמים כחלקי שני שבטים. –
והנה מבואר בסוגיא כאן דיעקב העביר את הבכורה מראובן ונתנה ליוסף, וכן מפורש בברכות ז׳ ב׳, והראו מקור מפורש לזה בפסוק מד״ה א׳ ה׳ ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף, ודבר פלא הוא, איך עשה יעקב כן, והלא מפורש קיי״ל בב״ב קכ״ו ב׳, האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים לא אמר כלום, מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה, ואפילו לפי הטעם שאמר הכתוב מפני שחלל יצועי אביו ג״כ לא נתבאר הטעם, כי איפה מצינו שבשביל עבירה יאבד הבכור זכיתו, והלא אפילו מברא בישא לברא טבא אמרו מפורש לא תהוי בעבורי אחסנתא (כתובות נ״ב.), ואין לומר מפני שארץ ישראל באה לאחר דורות רבות, והו״ל זה ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, יען דקיי״ל דא״י מוחזקת היתה להאבות מימי אברהם.
ונראה ע״פ מש״כ הרמב״ן בנמוקיו ר״פ תצא דהא דכתיב לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנאה הבכור הוא רק בעת שהבן הבכור שממנו מעבירין הוא בחיים, אבל כשמת מותר להעביר מבניו, דכך משמע הלשון על פני, ואנחנו הראנו דכך גם דעת רבותינו במ״ר ר״פ במדבר, שכן אמרו שם דלשון על פני בחייו משמע. והנה העברת הבכורה מראובן ליוסף אמר הכתוב מפורש בד״ה שם נתנה בכורתו לבני יוסף וגו׳ ולא להתיחש לבכורה, ר״ל לא שיתיחש יוסף לבכורה כולה אלא רק בחלוקת הארץ יקח פי שנים, יעו״ש. והנה בעת חלוקת הארץ כבר לא הי׳ ראובן בחיים, ולכן מצא יעקב להיתר לעשות כן, ואף כי בעת ההעברה הי׳ ראובן בחיים, אך מכיון שמעשה ההעברה הי׳ נוגע רק לבניו אחריו, הי׳ רשאי לעשות כן.
ומה מאד יאיר לפי״ז לשון הכתוב בד״ה שם ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף, והנה דבר פלא הוא שלא אמר הכתוב בקצור כנהוג נתנה בכורתו ליוסף, ולמה הוסיף לבני, אך לפי המבואר בא בזה לרמז שעקירת הבכורה היתה כדין, והיינו שעברה מבני ראובן לבני יוסף, ודו״ק.
ויוצא לנו מזה דין חדש, דרשאי האב להעביר חלק הבכורה מהבכור שתחול ההעברה לאחר מיתת הבכור בדבר שא״א להבכור עתה ליהנות, ואע״פ שההעברה היא בחיי הבכור וכמו שעשה יעקב אבינו, והוא דבר מחודש מאד, וצריך עיון ותלמוד רב.
כלומר - המאמר דן בשאלה כיצד יעקב העביר את הבכורה מראובן ליוסף, למרות הכלל שאין להתנות על מה שכתוב בתורה.
הסוגיה מובאת ממסכת בבא בתרא קכ"ו ב', שם נפסק שאדם לא יכול לשלול מבנו הבכור את חלקו הכפול בירושה.
המאמר מציע הסבר על פי הרמב"ן, שהאיסור להעביר בכורה חל רק כאשר הבכור המקורי בחיים.
הכתוב אומר "נתנה בכורתו לבני יוסף" ולא "ליוסף", לרמז שהעברת הבכורה חלה רק על בניו של ראובן ולא עליו עצמו, ולכן הייתה כדין.
מכאן עולה דין חדש: אב רשאי להעביר חלק בכורה מהבכור, כך שההעברה תחול לאחר מות הבכור, בדבר שאינו יכול ליהנות ממנו עכשיו.
The Torah Tmimah explores the apparent contradiction between the biblical account of Yaacov transferring the birthright from Reuven to Yoseph and the halachic principle that one cannot override Torah law regarding inheritance. He resolves this contradiction by arguing that Yaacov's transfer was valid because it only affected the inheritance of land after Reuven's death, and the prohibition against altering inheritance laws only applies while the firstborn is alive.
The text begins by stating, "והנה מבואר בסוגיא כאן דיעקב העביר את הבכורה מראובן ונתנה ליוסף, וכן מפורש בברכות ז׳ ב׳, והראו מקור מפורש לזה בפסוק מד״ה א׳ ה׳ ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף," establishing that Jacob indeed transferred the birthright. The author questions, "ודבר פלא הוא, איך עשה יעקב כן, והלא מפורש קיי״ל בב״ב קכ״ו ב׳, האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים לא אמר כלום, מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה," highlighting the apparent contradiction. The text then cites the Ramban, "ונראה ע״פ מש״כ הרמב״ן בנמוקיו ר״פ תצא דהא דכתיב לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנאה הבכור הוא רק בעת שהבן הבכור שממנו מעבירין הוא בחיים, אבל כשמת מותר להעביר מבניו," suggesting that the prohibition only applies while the firstborn is alive. The author further supports this by stating, "והנה העברת הבכורה מראובן ליוסף אמר הכתוב מפורש בד״ה שם נתנה בכורתו לבני יוסף וגו׳ ולא להתיחש לבכורה, ר״ל לא שיתיחש יוסף לבכורה כולה אלא רק בחלוקת הארץ יקח פי שנים, יעו״ש," clarifying that the transfer only affected the double portion in the land inheritance. The text emphasizes, "והנה בעת חלוקת הארץ כבר לא הי׳ ראובן בחיים, ולכן מצא יעקב להיתר לעשות כן," explaining that because Reuven was deceased at the time of the land division, Jacob's action was permissible. The author notes the seemingly redundant wording, "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף," suggesting it implies the transfer was legally sound, specifically from Reuben's descendants to Joseph's descendants. The text concludes by stating, "ויוצא לנו מזה דין חדש, דרשאי האב להעביר חלק הבכורה מהבכור שתחול ההעברה לאחר מיתת הבכור בדבר שא״א להבכור עתה ליהנות, ואע״פ שההעברה היא בחיי הבכור וכמו שעשה יעקב אבינו," deriving a new halachic principle that a father can transfer the birthright if it takes effect after the firstborn's death, even if the transfer occurs during the firstborn's lifetime. This is considered a novel idea requiring further study: "והוא דבר מחודש מאד, וצריך עיון ותלמוד רב."
