B'chasdei Hashem, over the past almost 20 years, Beis Mevakesh Lev has produced over 13,300 audio shiurim and over 31,000 written posts, unmatched by any one-person website - all completely free of charge. There are no paywalls or anything else. Now we are turning to you for help so we can continue - any amount will help. Even 99 cents! Thank you to my sweetest and most beloved friends!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
----
Rav Itzele Blazer was a talmid in mussar of Rav Yisrael Salanter and a great halachist as well. He has a sefer called "Pri Yitzchak" which barely anybody learns. חבל!!! We are should redress that injustice. ["Redress" is also what one does when he gets into his pajamas and then remembers he hasn't yet davened Maariv].
He asked the following question: What is better? To daven in a "Terach minyan" [called such because Avraham decreed to daven shachris and this minyan is before zman shachris (netz) just as Terach preceded Avraham] or to daven AFTER netz without a minyan??
He first quotes the Ramban who says that the minhag in the time of the gemara was to say Shema much earlier than netz, then wait around and say shmoneh esrei after netz [they were afraid that if they would say Shema a little before netz they would mess us the times and miss shmoneh esrei at netz]. So we see that the מעלה of davening after netz is greater than the מעלה of saying shmoneh esrei right after Shema [לסמוך גאולה לתפילה]. Otherwise, they would have continued before netz with shmoneh esrei in order to gain the מעלה of being סומך גאולה לתפילה.
Now, let's do the "math". סמיכת גאולה לתפילה takes precedence over תפלה בציבור [Shulchan Aruch 111]. And davening after netz takes precedence over סמיכות גאולה לתפילה. Veist Ois ["ve learn out"] that davening after netz SOITANLY ["certainly"] takes precedence over תפילה בצבור which is two levels below it.
According to this line of thought, in our shyla one should daven solo AFTER [or at] netz rather than daven with a minyan before netz. But it is a long Teshuva and is worth seeing inside.
שו"ת פרי יצחק חלק א סימן ב
במקום שהצבור מקדימין להתפלל קודם נץ החמה ולא יתפללו עוד בצבור לאחר הנץ כיצד יש להתנהג אם להתפלל בצבור קודם הנץ או שטוב יותר להתפלל לאחר נץ החמה אף ביחידות.
הנה הרמב"ן במלחמות ריש פ"ק דברכות כתב, וז"ל, ולא עוד אלא שצורת הגמ' מוכחת שכך היה מנהג חכמים שלא לסמוך גאולה לתפלה שהרי אמרו אדם גדול הוא ושמח במצות זימנא חדא סמך גאולה לתפילה ולא פסק חוכא מפומיה כו' וא"ר זירא אנא סמכי, והרי דבר גדול הוא אפילו לאדם גדול שהרי המלך חזקיה כו' מפני זה נראה שהוא שבח גדול ודבר שא"א לקיימו בכל יום לפי שאין אדם יכול לכוין ולקרות בכדי שיגמור עם הנץ ולהתפלל מיד ביום והיו מקדימין וקורין ק"ש ולא היו רוצים להתפלל אלא עם השמש, ולפיכך לא היו סומכין גאולה לתפילה והיו משבחין הסומך גאולה לתפילה, עכ"ל ע"ש. ועכ"פ מתבאר מדבריו דתפלה לאחר הנץ עדיף ממסמך גאולה לתפילה שהרי מנהג חכמים היה שלא לסמוך גאולה לתפילה ומשום שהיו מקדימין וקורין ק"ש ולא היו רוצים להתפלל אלא עם השמש כנ"ל, והרי היו יכולים לסמוך גאולה לתפילה ולהתפלל באמת ג"כ קודם הנץ, ובע"כ צ"ל דתפלה שיהיה לאחר הנץ עדיף ממסמך גאולה לתפילה ולכך לא היו סומכין גאולה לתפילה כדי להתפלל לאחר הנץ. והנה מסמך גאולה לתפילה עדיף מתפלת הצבור כמבואר בשו"ע או"ח סי' קי"א (סעי' ג'), ולפי"ז תפלה לאחר הנץ דעדיף אפילו מסמיכת גאולה לתפילה א"כ מכש"כ דעדיפא מתפלת הצבור, ולפ"ז אם הצבור מקדימין להתפלל קודם נץ החמה יש להמתין עד אחר הנץ להתפלל אפי' ביחידות ע"כ.
-----
תפלת שחרית מוקדמת
רבים שואלים: מאמתי מותר להתחיל בתפילת שחרית? ישנם אנשים רבים שצריכים להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת מאד בבוקר, ועלינו לדעת מתי מותר להם להתחיל בתפילת שחרית.
תשובה: זמן תפילת שחרית לכתחילה הוא רק לאחר הנץ החמה, והוא זמן ה"זריחה" הנדפס בלוחות השנה. ומצוה מן המובחר להתפלל מיד עם הנץ החמה, וכמו שנאמר "ייראוך עם שמש".
ולכתחילה אין להתפלל עד הנץ החמה, אולם בדיעבד, אם התפלל אדם לפני הנץ החמה, אזי אם היה זה אחר "עלות השחר", שהוא שיעור של שבעים ושתים דקות (זמניות) לפני הנץ החמה, יצא ידי חובתו. ואם התפלל לפני עלות השחר, לא יצא ידי חובת התפילה, שעדיין הוא זמן תפילת ערבית.
וכשאנו אומרים "תפילה", הכוונה בזה לתפילת העמידה. כי שאר חלקי התפילה, מותר לאמרם אפילו לכתחילה קודם הנץ החמה, לאחר שעלה עמוד השחר.
ולפיכך כתבו הפוסקים, כי פועלים שזמנם מצומצם, ועליהם להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת בבוקר, יש להקל להם לכתחילה להתפלל בשעה מוקדמת לפני הנץ החמה, אחר עלות השחר, משום שהם דחוקים בזמנם, ואינם יכולים להתפלל אחר כך. ובפרט יש להקל בזה בימות החורף, שאז זריחת החמה היא בשעה מאוחרת, ויש אנשים שלא יוכלו להספיק להתפלל בבית הכנסת, אם לא שנקל להם שיוכלו להתפלל מזמן עלות השחר, ויסמכו על שיטות הפוסקים המיקלים בדבר.
ולכן בהרבה בתי כנסיות, מתקיים "מנין פועלים" קודם זמן הנץ החמה. אולם יש לדעת, שאדם שיכול להתפלל אחרי הנץ החמה, אסור לו להתפלל עם מנין הפועלים שלפני הנץ החמה, כי לא הותר לפועלים להתפלל בזמן כזה, אלא מפני שהיא שעת הדחק. אבל סתם אדם שאין השעה דחוקה לו, אסור לו לסמוך לכתחילה על דבר שמועיל רק בדיעבד. ולכן עליו להמתין ולהתפלל במנין רגיל אחרי הנץ החמה.
וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, שאפילו אם יודע שאין לו מנין אחר אלא מנין הפועלים, מוטב שימתין ויתפלל ביחידות לאחר הנץ החמה, ממה שיתפלל במנין קודם הנץ החמה. ובמקום שעל ידי כך יתבטל באופן מוחלט מתפילה במנין, יעשה שאלת חכם כיצד לנהוג.
והנה כתבנו, שזמן עמוד השחר הוא כשבעים ושתים דקות לפני הזריחה, ויש להבהיר שהכוונה בזה היא לדקות "זמניות". כלומר, שמחלקים את היום מהזריחה עד השקיעה לשתים עשרה חלקים, שאז כל שעה היא שעה "זמנית", וכל שעה כזו מתחלקת לששים דקות "זמניות". באופן שבימות החורף הקצרים דקה זמנית היא קצרה יותר מדקה רגילה, ואילו בימות הקיץ שהימים ארוכים, כל דקה זמנית היא ארוכה יותר מסתם דקה. ובאופן כזה יש לחשב את השבעים ושתים דקות שלפני הנץ החמה, שמאז עלה עמוד השחר.
ובזמנינו יש לוחות שנה המחשבים את עלות השחר באופן זה, אך יש שמחשבים את עלות עמוד השחר באופן שונה, כך שיוצא להם שתשעים ושש דקות קודם הנץ כבר עלה עמוד השחר. ואין הלכה כדבריהם. ויש לרכוש אך ורק לוחות המחשבים את זמן עלות השחר כשבעים ושתים דקות קודם הנץ, או לחשב באופן עצמאי את זמן עלות השחר. וכנ"ל.
ולסיכום: אין להתפלל תפילת שחרית לפני ה"זריחה". ופועלים שאין להם ברירה אלא להתפלל בשעה מוקדמת מאד בבוקר, מפני שהם מוכרחים לצאת למקום עבודתם. רשאים הם להתפלל מזמן "עלות השחר", שהוא שבעים ושתים דקות "זמניות" לפני זמן הזריחה.
-----
הרב שאול דוד בוצ'קו
1. מבוא
2. עיקר הזמן הוא מהנץ החמה
3. שיטת הרא"ש והטור
4. שיטת הרמב"ם
5. הכרעת המחבר
6. הגדרת שעת הדחק לעניין זה
7. צירוף שיטת הרמ"א
8. להלכה
1. מבוא
מן המפורסמות שעיקר זמן תפילה[1] של שחרית הוא מהנץ החמה, אולם המתפלל לפני הנץ יצא ידי חובתו. תפילה בשעה זו נקראת בפי המון "תפילת פועלים", כי יש פועלים המתחילים לעבוד מוקדם, ואינם יכולים להמתין עד הנץ בכדי להתפלל.
נדון כאן בשאלה האם דווקא בשעת הדחק, כאיבוד פרנסה, מותר להתפלל לפני הנץ, או שהותרה תפילה זו גם כדי להתפלל במניין[2], ואפילו כדי לצאת לטיול.
הרב יצחק יוסף בספרו ילקוט יוסף פוסק בצורה חדה שרק בשעת דוחק מותר להתפלל לפני הנץ, ועדיף להתפלל ביחיד לאחר הנץ מלהתפלל במנין עם הפועלים[3].
ואחרי העיון נראה לי שבעיה זו יסודה במחלוקת ראשונים, והמחבר לא הביע עמדה בצורה ברורה. ולכן יש מקום להעדיף תפילה במנין, אפילו מוקדם להנץ החמה.
2. עיקר הזמן הוא מהנץ החמה
אנו לומדים שעיקר זמן תפילה הוא מהנץ החמה מסוגיית הגמרא על מנהג הוותיקין, שם לשון הברייתא (ברכות ט,ב):
ותיקין היו גומרין אותה (=את קריאת שמע) עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום.
כלומר: ותיקין רצו גם לקרוא את שמע קודם הנץ החמה, גם להתפלל לאחר הנץ החמה, וגם לסמוך גאולה לתפילה, ולכן כיוונו את השעה כך שיגמרו ק״ש עם הנץ החמה, ומיד יתפללו תפילת עמידה. ומכאן למדנו שיש להתפלל דווקא לאחר הנץ.
אולם אין זו ראיה מובהקת, שייתכן שהוותיקין שחיכו להנץ החמה הואיל והם מדקדקים במצוות. וכשם שהידרו להתפלל עם הזריחה למרות שמותר להתפלל גם אחר כך, כך אפשר לומר שגם לפני הנץ כבר זמן תפילה, אלא שהוותיקין מחכים שתנץ החמה. במקום אחר מבארת הגמרא שהוותיקין נסמכים על הפסוק "ייראוך עם שמש"[4]. וזו סיבה להתחיל להתפלל מיד בזריחה, לא להקדים ולא לאחר.
ונראה שבדין זה נחלקו הרא״ש והרמב״ם.
3. שיטת הרא״ש והטור
הרא״ש נוקט גישה מורכבת בתחילת זמן תפילה: תחילת זמנה אינו מהזריחה, אלא הרבה קודם — מעלות השחר. ונלמד זמן זה מזמן קרבן התמיד[5]. ועיקר מצותה של התפילה הוא מהנץ החמה, כפי שלמדנו מהוותיקין. חושב שמעמוד השחר הרי זה זמן תפילה כפי שאחרי הנץ הרי זה זמן תפילה אלא שהזמן העיקרי הוא להתפלל בדיוק בנץ וזה לשונו (ברכות פ״ד ס״א):
ותחלת זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח, מידי דהוה אתמיד השחר. אע״ג העיקר מצותה עם הנץ החמה, כדכתיב 'ייראוך עם שמש'. מכל מקום אם התפלל בזו השעה – יצא. והתנא לא חש לפרשו דמילתא דפשיטא היא, כיון הזמן המאוחר שלה הוא בזמן התמיד הוא הדין לכל זמן המוקדם.
וכן פסק הטור, וזה לשונו (סימן פט):
זמן תפלת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח, שהיא כנגד תמיד השחר, ומאותה שעה ואילך הוא זמנה. ומ״מ עיקר מצותה עם הנץ החמה, אלא שאם התפלל משעלה עמוד השחר – יצא.
אם כן, מהרא״ש והטור משמע שזמן תפילת שחרית הוא מעמוד השחר, ונקרא תפילה בזמנה. אלא שמשום ׳ייראוך עם שמש' יש מעלה לתפילה עם הזריחה.
בהמשך דבריו שם כותב הטור:
אע״פ שעיקר מצותה עם הנץ החמה, מי שהוא אנום כגון שצריך להשכים לדרך יכול להתפלל משעלה עמוד השחר, וימתין מלקרות ק״ש עד שיגיע זמנו. ואע״פ שאינו סומך גאולה לתפלה, הכי עדיף טפי.
וכוונתו למתפלל לאחר עלות השחר קודם זמן ׳משיכיר את חברו׳. ונראה שלא נקט הטור לשון "מי שהוא אנוס" אלא כיון שמפסיד סמיכת גאולה לתפילה, אבל לאחר תחילת זמן ק״ש אינו באנוס דווקא. וכן יש לבאר את דברי המחבר בסעיף ח, יעויי״ש.
ואפשר לדייק שגם רש״י סבר כך. שבהמשך נראה את מעשה "אבוה דשמואל ולוי" (ברכות ל,א), שהתפללו קודם שיצאו לדרך. וביאר רש״י שהתפללו קודם עמוד השחר[6]. סברתו היא שהיות ותפילה מדרבנן, התירו חכמים בשעת הדחק להתפלל שחרית כשעדיין לילה. לפי שיטתו ודאי שאחרי עמוד השחר כבר נקרא זמן תפילה.
4. שיטת הרמב״ם
אולם שיטת הרמב״ם אינה כך. שבעיקר זמן תפילה לא הזכיר הרמב״ם את עלות השחר כלל, אלא את זמן הנץ החמה בלבד. ולשונו (הל' תפילה ג, א):
תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה. וזמנה עד סוף שעה רביעית שהיא שלישית היום. ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום – יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה. שכשם שתפלה מצוה מן התורה, כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה, כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים.
ואת המתפלל מעמוד השחר הזכיר הרמב״ם רק בהתייחסו לשעת הדחק (שם, ז):
המתפלל תפלה קודם זמנה – לא יצא ידי חובתו, וחוזר ומתפלל אותה בזמנה. ואם התפלל תפלת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר – יצא.
ואם כן משמעות דברי הרמב״ם לא עולה בקנה אחד עם דברי הרא״ש והטור. שהרי ברמב״ם בתפילה קודם הנץ יצא בשעת הדחק, אך אין לו שכר תפילה בזמנה. ואילו לרא״ש ולטור אמנם אין כאן מצווה מן המובחר, אך יצא אפילו אם אין שעה דוחקת לו, ואף יש כאן שכר של תפילה בזמנה (אלא שלא קיים "עיקר מצוותה").
5. הכרעת המחבר
רבנו יוסף קארו הביא בבית יוסף (ריש סי׳ פט) הן את דברי הרא״ש והן את דברי הרמב״ם, ולא פירט את ההבדלים ביניהם. ובספרו הגדול שולחן ערוך הרכיב את שני הפרושים. וזה לשון המחבר (פט, א):
זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב 'ייראוך עם שמש'. ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח – יצא. ונמשך זמנה עד סוף ד׳ שעות שהוא שליש היום. ואם טעה, או עבר, והתפלל אחר ד׳ שעות עד חצות, אע״פ שאין לו שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא איכא.
פתח בלשון הרמב״ם "מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה". אולם מיד סמך שאם התפלל מעלות השחר יצא, כדברי הטור. ואף משמע מדבריו שיצא אף ידי תפילה בזמנה (בניגוד למתפלל אחרי ארבע שעות, שאין לו שכר של תפילה בזמנה)[7].
נראה לי ברור שלשיטת הרמב״ם, שקודם לזריחה לא נקרא זמן תפילה, צריך להחמיר יותר בהגדרת "שעת הדחק" מאשר לרא״ש ולטור, להם תפילה לפני הנץ נקראת תפילה בזמנה.
לכן נראה לי שלרמב״ם אין להקדים ולהתפלל לפני הנץ אפילו אם זו האפשרות היחידה להתפלל במניין, שהרי אינו מתפלל בזמן תפילה. ואילו לשיטת הרא״ש והטור עדיף להתפלל במנין אפילו לפני הנץ. ולשולחן ערוך צריך להסתפק בדבר[8].
6. הגדרת "שעת הדחק" לעניין זה
כפי שזמן תפילה לכתחילה נלמד ממעשה הותיקין, הקדמת התפילה לעלות השחר בשעת הדחק נלמד ממעשה אבוה דשמואל ולוי (ברכות ל,א):
אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי, וכי הוה מטי זמן קריאת שמע קרו[9].
וביארו רוב ראשונים שהקדימו תפילתם קודם הנץ ואחר עלות השחר[10].
בהמשך אומרת הגמרא שמנהגם נתון במחלוקת תנאים[11], ומבארת הגמרא את סברת המחלוקת:
במאי קמיפלגי? מר סבר: תפלה מעומד עדיף, ומר סבר: מסמך גאולה לתפלה עדיף.
כלומר: אבוה דשמואל ולוי סוברים שעדיף להתפלל בביתם במנוחה ובנחת, ולא להתפלל בהליכה בדרך, למרות שבכך צריכים להקדים את תפילתם.
אם כן מקור דין הקדמת התפילה אינו באונס גדול. ויתרה מזו, אמנם נפסק להלכה שלכתחילה "תפילה מעומד עדיף", וטוב לא להתפלל בקרון ובספינה, אך בדיעבד אם התפלל בישיבה יצא אף אם לא נאנס. ולשון הרמב״ם (הלי תפילה ה, ב):
אין מתפלל אלא מעומד. היה יושב בספינה או בעגלה – אם יכול לעמוד יעמוד, ואם לאו ישב במקומו ויתפלל … היה רוכב על הבהמה, אף על פי שיש לו מי שיאחז בהמתו – לא ירד, אלא ישב במקומו ויתפלל, כדי שתהא דעתו מיושבת עליו.
לשיטת הרא״ש והטור עולים הדברים היטב, שהרי לשיטתם גם צורך קל מתיר להתפלל לפני הנץ. ומכאן שלפני הנץ נקרא זמן תפילה.
אך לפי הרמב״ם קצת קשה כיצד הצורך להתפלל מעומד נחשב כדחק מספיק בכדי להקדים את עיקר זמן התפילה. ונראה להסביר שאבוה דשמואל ולוי חששו שלא יוכלו לכוון אם יתפללו בהליכה, וחוסר כוונה נחשב לדחק גדול.
7. צירוף שיטת הרמ״א
לרמ״א שיטה שונה מהמקובל בחישוב זמן הנץ החמה, ולשונו (נח, א):
שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ.
דבריו קשים להבנה, ובמאמרנו "זמן הנץ החמה לרמ״א"[12] ביארנו שלשיטתו הנץ החמה ההלכתי הוא כשעה לפני הזריחה (בדומה לשקיעה שניה של ר״ת). ולדבריו תפילת הפועלים הינה לכתחילה ובלי פקפוק. ויש לצרף שיטה זו לדברי הטור והרא״ש והסתפקותנו בדעת המחבר.
8. להלכה
לסיכום, מלבד מעלת תפילת הותיקין (בה לא עסקנו בפרק זה), מעיקר הדין אין להתפלל קודם להנץ החמה, שיש לחשוש לשיטת הרמב״ם שאין זה זמן תפילה.
אולם שיטת הרא״ש והטור שתפילה לפני הנץ אף היא תפילה בזמנה, וכן מדוייק ברש״י, והמחבר לא דחה שיטה זו בשתי ידים (ומסיבה אחרת יסכים לכך הרמ״א, כמבואר בפרק אחר).
ולכן אם כנים דברינו, יש להעדיף תפילה בציבור לפני הנץ מאשר תפילה ביחיד לאחר הנץ.
ובמקרה של צורך מועט (כגון טיול), הרי הדבר תלוי במדרגה הרוחנית של כל אדם, וקשה לקבוע בכך מסמרות. שכפי שההלכה קבעה שעדיף להתפלל עם הנץ, ובכל זאת לא קבעה מתי אפשר להתפלל אחר הנץ, כך גם לגבי "תפילת הפועלים" קשה לקבוע מהו צורך, שדבר שנראה לאחד כצורך מספיק להקדמת התפילה לא יראה כצורך לאדם אחר.
[1] ב׳תפילה׳ כאן כוונתנו כמובן לתפילת העמידה.
[2] יש פוסקים שמחשיבים תפילה במנין כהידור בלבד, ולדבריהם המתפלל בקביעות כוותיקין עדיף שיתפלל ביחידות עם הנץ מאשר שיתפלל במנין אחרי הנץ [כך סוברים החפץ חיים והגר״ע יוסף, בניגוד לגר״ש קלוגר ב׳אלף לך שלמה׳ (יעויין ביבי״א או״ח ח״א ד, ט; ובילקוט יוסף ח״א ע׳ קמ). ונוסיף שבתפילה כוותיקין יש גם יסוד של תפילה במנין, כי מתפלל באותו זמן עם שאר הוותיקין]. לשיטה זו ודאי שתפילה עם הנץ ביחידות עדיפה על פני "תפילת פועלים". אולם אם אינו מתפלל עם הנץ אלא אחריו — עדיין יש מקום לשאלתנו.
[3] ח״א הל׳ תפלה עמי קלז סעי׳ ג. והרחיב דבריו ב׳שארית יוסף׳ ח״ב עמ' ר"נ רנ"א.
[4] בסוגיית זמן ק״ש (ברכות דף ט,ב) אומרת הגמרא על מנהג הותיקין: "אמר רבי זירא: מאי קראה, ׳ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים׳ (תהלים עב, ה)".
[5] שזמנו מעלות השחר. וכתיאור המשנה ביומא (ג, א) ובתמיד (ג, ב): "אמר להם הממונה: צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע, הרואה אומר ׳ברקאי׳. מתיא בן שמואל אומר: ׳האיר פני כל המזרח עד שבחברון?׳. והוא אומר: הן".
[6] וכפי שנראה, ר״ח ורוב ראשונים ביארו שהתפללו קודם הנץ (והלכה כמותם).
[7] בסעיף ח׳ מעתיק המחבר את דברי הטור בדבר המתפלל קודם זמן קריאת שמע. ויש להבין את דבריו כפי שפירשנו למעלה את דברי הטור בעניין.
[8] כפי שהבאנו בהקדמה, הילקוט יוסף הכריע להעדיף תפילה ביחידות על פני "תפילת פועלים". עיקר ראייתו בהערה שם היא מלשון הרמב״ם בתשובה (הוצאת פריימן סי׳ כו). אך לכאורה יש מקום לדון בראיותיו. ראשית, הלשון שם אינו מוכחת, שהרי עוסק שם הרמב״ם ב״מי שמתפלל קודם הנץ החמה ללא צורך", וזה פשוט, והשאלה אינה אלא מהו צורך. ועוד, שהרמב״ם לשיטתו, וראיה לשיטת הרמב״ם הבאנו גם מלשונו בהלכות. אלא שאנו אומרים שהרא״ש והטור חולקים על הרמב״ם. שאר ראיותיו של הילקוט יוסף הן מזמן קריאת שמע, אך אינו דומה. יעויי״ש.
[9] תרגום: אביו של שמואל ולוי, כשהיו צריכים לצאת לדרך היו מקדימים ומתפללים, וכשהיה מגיע זמן ק״ש קראו.
[10] תוספות שם בשם ר״ח, ועוד.
[11] שאומרת הברייתא: ״השכים לישב בקרון או בספינה — מתפלל (לפני שיצא), וכשיגיע זמן קריאת שמע קורא. רבי שמעון בן אלעזר אומר: בין כך ובין כך קורא קריאת שמע ומתפלל, כדי שיסמוך גאולה לתפלה".
[12] לעיל עמוד ל ואילך
-----
שאלה
במנין פועלים מצומצם (כ-12 משתתפים) המתפללים כארבעים עד חמישים דקות לפני הנץ (ותפילת עמידה כחצי שעה לפני הנץ החמה), יש אנשים שאינם זקוקים כל השבוע למנין המוקדם, האם הם צריכים בימים שאינם זקוקים להתפלל בהנץ ולהשאיר את חבריהם ללא מניין לאמירת דברים שבקדושה (ברכו, קדיש, קדושה, חזרת הש"ץ, וידוי וי"ג מידות ובימים ב ו-ה קריאת התורה) או שצריכים להגיע למנין פועלים כדי שלחבריהם יהיה מניין? כמו"כ האם מי שרגיל להתפלל ותיקין רשאי או חייב להצטרף למניין פועלים?
פתיחה
כדי לברר את השאלה, צריך לעיין מה דין מניין פועלים האם הוא לכתחילה או בדיעבד ומה השוואתו למניין בהנץ כותיקין, ומתוך כך יש לעיין מה ראוי לאותם מתפללים.
תפילת פועלים
פסק הטור (או"ח סי' פט):
"זמן תפלת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח שהיא כנגד תמיד השחר ומאותה שעה ואילך הוא זמנה ומ"מ עיקר מצותה עם הנץ החמה אלא שאם התפלל משעלה עמוד השחר יצא ונמשך עד סוף ד' שעות ואם עבר (ס"א ולא) והתפלל אחר ד' שעות (ס"א יתפלל) עד חצות אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהא איכא".
ובסיום הסימן כתב:
"אף על פי שעיקר מצותה עם הנץ החמה מי שהוא אנוס כגון שצריך להשכים לדרך יכול להתפלל משעלה עמוד השחר וימתין מלקרות ק"ש עד שיגיע זמנו ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפלה כי הא דאבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו מקדמי ומיזל לאורחא הוו מקדמי ומצלי פירוש מקדמי לעיקר מצותה שהוא הנץ החמה והיו הם מקדימין מעלות השחר כמאן כי האי תנא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע ומתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל פי' בזמנה במאי קאי מיפלגי מ"ס תפלה מעומד עדיף ומ"ס מיסמך גאולה לתפלה עדיף ופסק ר"ח כאבוה דשמואל ולוי וה"ג פסק כרשב"א וא"א ז"ל הסכים לפסק ר"ח".
לגבי שאלה דילן הסיום אינו משמעותי מפני שהמדובר במקרה שלפנינו על תפילה אשר סמוכה להנץ מה שמאפשר סמיכת גאולה לתפילה והתעטפות בציצית והנחת תפילין בזמן חיובן. וא"כ עולה שהמצוה להתפלל ביום (מעלות השחר עי' מ"ב ובאה"ל) ומצוה מן המובחר להתחיל בהנץ את התפילה עצמה כותיקין.
ופסק השולחן ערוך (או"ח סי' פט ס"א):
"זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב: ייראוך עם שמש (תהילים עב, ה) ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח, יצא. ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום. ואם טעה, או עבר, והתפלל אחר ד' שעות עד חצות, אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא איכא".
ורמ"א הגיה:
"ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית (ב"י בשם הרשב"א פרק תפלת השחר) וע"ל ריש סי' ק"ח".
וכך סיכם החפץ חיים בביאור הלכה (סימן פט ס"א):
"יצא – היינו בדיעבד כמו שכתבתי במ"ב וכן העתיקו הרבה אחרונים והפר"ח חולק על השו"ע1 וס"ל דמשהאיר הוא זמנה לכתחלה רק לוותיקין הוא קודם הנץ ואמנם לפי מה שכתבנו למעלה דקודם שהאיר לא יצא אף בדיעבד א"כ מוכח מכל הפוסקים דאף אחר שהאיר לכתחלה אין להתפלל דזהו עדיין בכלל עה"ש גם אין נ"מ בכל זה לדינא לדידן דדבריו הוא רק לעיקר מצות תפלה אבל לפי מה שכ"א מישראל נוהג וזהיר לכתחלה לסמוך גאולה לתפלה איך יכול לכתחלה להתפלל תיכף משיאיר היום הא צריך לקרות ק"ש וברכותיה ובדידהו בעינן דוקא עד שיכיר את חבירו ברחוק ד"א וכנ"ל בסימן נ"ח אך לאחר הזמן הזה אפשר דאין למחות ביד הנוהגין להקל עיין בב"ח ודרישה מה שכתבו לדעת רי"ו ועיין לעיל בסימן נ"ח בבה"ל אך למצוה מן המובחר לכ"ע אין להתפלל י"ח קודם הנץ".
עולה מן הדברים שמצוה מן המובחר להתפלל בהנץ אולם אם סומכים גאולה לתפילה אין הבדל מבחינת המעלה ההלכתית בין קודם הנץ (=מנין פועלים) לאחר הנץ – מנין מאוחר ורק להנץ מעלה על שני הזמנים.
וסיכם זאת המשנה ברורה בס"ק א:
"עם הנץ – היא השעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים. וראוי ונכון ליזהר בזה לכתחלה אף בימי הסליחות וכן בחורף כשמשכימים ובאים לבהכ"נ בבוקר השכם ימתינו מלהתפלל עד הנץ וכדלעיל בסי' נ"ח ס"א ע"ש אך כשמשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס דמותר להקדים כדלקמן בס"ח עכ"פ ימתינו מלברך על התפילין עד שיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד"א דמקודם אסור לברך עליהן2 וכדלעיל בסימן ל' ס"א עי"ש במשנה ברורה כתב בפמ"ג בסימן תצ"ד דבחג השבועות שניעורין כל הלילה מותר להתפלל קודם הנץ דכשילכו לביתם בהשכמה טורח הוא להתקבץ שנית. ומ"מ יש ליזהר שלא לקרות ק"ש כ"כ בהשכמה דהיינו קודם שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו דזה אסור לכתחלה וכדלעיל בסימן נ"ח עיין שם".
והוסיף בס"ק ד:
"יצא – בדיעבד ואפילו שלא בשעת הדחק, ובשעת הדחק כגון במשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס אפילו לכתחילה וכדלקמן בס"ח עי"ש. ודע דדברי הש"ע אינם אמורים רק לענין חובת מצות תפלה בלבד דיצא בה אחר שהאיר המזרח דבזה כבר הגיע זמנה דניתקנה כנגד התמיד ושחיטת התמיד היה תיכף משהאיר המזרח אבל לענין ק"ש שקודם התפלה לא איירי המחבר בסימן זה ועיין לעיל בסימן נ"ח במ"ב סקי"ט דלא יצא בזה ידי חובת ק"ש אף דיעבד אם רגיל לעשות כן עד שיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד"א וזה מאוחר מזמן דהאיר המזרח ובפרט כשרוצה אז להניח תפילין ולברך עליהן דבוודאי אין לברך עד שיגיע הזמן דמשיכיר הנ"ל".
ובאר בפסקי תשובות (או"ח סי' פט, ד) לגבי תפילה לפני הנץ בשעת הדחק ואונס:
"שם: ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא. בדיעבד, ואפילו שלא בשעת הדחק. ובשעת הדחק כגון במשכים לצאת לדרך, וכהאי גוונא שאר דחק ואונס, אפילו לכתחילה (- מ"ב סק"ד). ובכלל זה אנשים פועלים ושכירים הנאלצים להתייצב למלאכתם מוקדם בבוקר, ואין באפשרותם להספיק תפילה בציבור אם ימתינו בשמונה עשרה עד לנץ החמה (שו"ת אג"מ ח"ד סי' ו' "אנשים הממהרים למלאכתן אין לך אונס גדול מזה", ועיין בס' הליכות שלמה פ"ה אות י"ג בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שיש לפועלים ולעובדים לעשות השתדלות לסדר עבודתם באופן שיוכלו להתפלל בזמן וכהוגן). ועדיף להתפלל בציבור לפני הנץ ולא ביחידות לאחר הנץ, ואף אם באפשרותם להתפלל במנין לאחר הנץ אך זקוקים להתחיל במלאכתם עם הנץ או לפניו, ואם ימתינו בתפילתם עד לאחר הנץ נמצא עוסקים במלאכתם לפני התפילה, ואיסור יש בדבר (כדלהלן בשו"ע סעי' ג' ועיי"ש אות ט"ו, בס' תפילה כהלכתה פ"ג הערה ס"ג בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א כתב: עדיף להתפלל לפני הנץ מלעסוק בצרכיו לפני התפילה ולהתפלל בזמנו)".
לסיכום: שלשה זמנים לתפילת עמידה של שחר מצוה מן המובחר להתחיל בהנץ החמה ומותר לכתחילה, אם סומך גאולה לתפילה להתפלל בין עמוד השחר להנץ, ותפילה אחר הנץ (=מאוחרת) שווה בערכה לתפילה קודם הנץ (עם סמיכת גאולה לתפילה).
ונלענ"ד כי גם בזמן שמעמוד השחר יש לחלקו לשנים: מעמוד השחר עד זמן תפילין וק"ש שהוא יותר בדיעבד מהזמן של משיכיר עד הנץ שאם מתפלל אז כסדר גם ברכות ק"ש וק"ש ודאי יצא י"ח ואי"צ לחזור ולקרות ק"ש או להניח תפילין ורק אם התחיל תפילה בהנץ יש בכך מצוה מן המובחר.
האם עדיפה השלמת מנין קודם הנץ על תפילה ביחידות של אחרים
השאלה העולה היא הידור של המתפללים בהנץ, כאשר אותם המתפללים בהנץ יהא להם ודאי מניין כנגד תפילה בציבור של המתפללים מקודם שאם לא יצטרפו אותם מהדרי-הנץ לא יהא להם מניין. וכאן התשובה נראית ברורה.
כתבו באנציקלופדיה תלמודית (כרך ח, הדור מצוה):
"הידור מצוה שלו ועיקר מצוה של חברו, עיקר המצוה של חברו קודם, כגון מי שיש לו שמן בצמצום לנר חנוכה ולחברו אין כלום, מוטב שידליק בכל לילה נר אחד בלבד ויתן גם לחברו, מכיון שמן הדין אין צריך אלא נר אחד והשאר הם משום הידור (מג"א סי' תרעא ס"ק א ומחצה"ש שם)".
ואף כאן ההידור של תפילת ותיקין נדחה מפני המניין של הפועלים שכל אחד מהם יתפלל ביחידות.
וכך כתב בשו"ת בצל החכמה (ח"ג סי' מג ס"ק יב):
"עוד בה שלישי' טעם נוסף להתיר בנד"ד אפי' אם היו מפצירין בהרב לתת להם ממצות מצוה שלו, דקיי"ל ישראל ערבים זב"ז דהיינו שעל כל אחד מישראל לדאוג שחברו יוכל לקיים המצות המוטלות עליו, ועיי' מג"א (סי' תרנ"ח ס"ק י"ב) שכ', אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל "מוטב" שישלחנו לשם והוא יברך על של הקהל ע"כ. משמע דרק מוטב שישלחנו לשם אבל חיובא ליכא, ומוטב ג"כ ל"ה רק יען הוא צורך רבים בעיר האחרת, וכן מפורש בס' מטה משה שממנו מקור הלכה זו, שכ', וישלח להם כדי שיצאו רבים ידי חובתם עכ"ל. מ"מ נראה דרבים לאו דוקא אלא ה"ה דליחיד הדר באיזה ישוב ואין לו אתרוג ראוי' לשלוח לו והוא יברך על אחר כמבואר בשע"ת (שם ס"ק י"ב) בשם הא"ר. וכן מבואר גם במג"א (סי' תרע"א סק"א) שאם יש לו שמן בצמצום ולחברו אין כלל "מוטב" שידליק בכל לילה אחד ויתן גם לחברו דהא מדינא א"צ אלא אחד ע"כ. הרי דגם ליחיד צריך ליתן אלא שגם בכאן כ' המג"א לשון מוטב דמשמע דחיובא ליכא, ונלענ"ד דהיינו דוקא לפי שאם יתן אתרוג שלו לחברו יצטרך הוא לצאת בשל הקהל ויש בזה כמה חששות עיי' שע"ת הנ"ל, אבל יש לו שני אתרוגים בודאי חייב לתת אחד לחברו שישלם לו עבורו, וכן בנר חנוכה שכיון שאין לו שמן רק בצמצום ואם יתן לחברו יתבטל ממצות מהדרין וגם כי אין הדבר ברור דבמצוה דרבנן שייך ערבות עיי' ברכי יוסף (או"ח סי' קכ"ד אות ג') ובמקו"א הארכתי בזה מכמה מקומות, אבל ברור דלהסוברים דגם בדרבנן שייך ערבות ויש לו שמן בריוח, מחוייב ליתן לחברו שאין לו שמן כלל כדי לצאת יד"ח מצות נ"ח והלה ישלם לו עבורו. – ועיי' בשער הציון שבס' משנה ברורה (סי' תרנ"ה אות ה')".
"ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' ל"ח) הורה במי שיש לו שני כזיתים מצה כזית לכל לילה ולחברו אין כלום, שיתן לחברו כזית א' שיוכל לקיים מצוה דאורייתא בליל ראשון, אף שעי"ז יתבטל הוא בעצמו ממצות מצה בליל ב' שהוא מדרבנן ע"ש. ועיי' בס' דעת קדושים (הל' מזוזה סי' רצ"א סק"ב) מי שיש לו מזוזה בחדר שפטור ממזוזה והוא קבעה שם לשמירה נכון שישאילה למי שחייב במזוזה ואין לו, ואם יש לו מזוזה בחדר שחיובו במזוזה אינו אלא מספק כגון בחדר קטן וארוך (ר"ל שאין בו ד"א על ד"א בארוך ורוחב) לתי' התוס' דרק בפשע חברו אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך הי' צד לומר דאף דקיי"ל דספק בדאורייתא מה"ת לחומרא י"ל שידחה הספק מפני הודאי כיון שלא פשע, וגם לתי' הב' שבתוס' דרק במצוה דרבים אומרים חטא בשביל שיזכה חבירך י"ל שמעליותא של ודאי על הספק עדיפא ממעליותא דרבים על דיחיד, אך אם אונס פטור פשיטא שאין לדחות ספק בשבילו וע"ש עוד ובהגה שם. – ברור לפי"ז שאם יש לו מזוזה אחת יתירה ולחבירו אין מזוזה לקבוע בפתח חדרו המחוייב במזוזה, שהוא מחוייב להשאילה לחברו – אם יוצאין במזוזה שאולה עיי' דע"ק שם – או למוכרה לו כדי שיוכל לצאת יד"ח מצות מזוזה".
"ואמנם ראיתי בשו"ת מחנה חיים (ח"א סוסי' כ"ט) נסתפק במי שיש לו ב' זיתים מצה משומרת אם יתן לחברו כזית א' והוא יצא בא', דחבירו שאין לו אנוס הוא ופטור וי"ל דלא שייך ערבות בכזה ע"ש בתחילת דבריו. מ"מ ביש לו כזית מצה יתר על הצריך לו גם לדידי' פשיטא שצריך לתת לו. ולדעת שאר אחרונים גם בזה צריך לתת כדי שיצאו שניהם יד"ח מעיקר הדין ואף שע"י כך יתבטל הוא עצמו מהידור מצוה".
עולה שעדיף וראוי שאף מי שהתכונן להתפלל ותיקין יבוא וישלים מניין פועלים ויוותר על ההידור של ותיקין בשביל תפילת במניין של הפועלים.
תפילה במניין הידור מצוה בלבד?
אלא שלכאורה יש להקשות: הרי התפילה במניין היא ג"כ הידור, ומדוע שפלוני יוותר על ההידור שלו – תפילת ותיקין, בשביל ההידור של חבריו – תפילה במניין?! לכאורה עדיף שכל אחד יעמוד בהידורו, ואם אחד לא זכה להדר, אין על השני חובה ליבטל מהידורו בשביל הידור חברו?!.
ויש להשיב כי חובת התפילה במניין עולה על חשיבות ההידור של ותיקין, וכיון שבשני המצבים יתפלל במניין, ואם יתפלל עם הפועלים ישלים להם מניין ויתיר להם לומר דברים שבקדושה צד זה עדיף.
דן בגדרי חיוב התפילה בציבור בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סי' ו) ואלו דבריו:
"והנה הבאה"ט (סי' צ' ס"ק י"ב) הביא מתשו' יד אליהו (סי' ז'), דאם הוא אונס ממון שמחמת השתדלותו להתפלל עם הציבור יבוא לידי הפסד ממון אין מחויב עפ"י הדין להתפלל ויכול להתפלל ביחיד בביתו או בביהכ"נ כשאין שם ציבור, ואפשר דמשום מניעת ריוח מחויב קצת עפ"י הדין להתפלל עם הציבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו עיין שם. ואין לי הספר יד אליהו לעיין בו, אבל בספר תורת חיים שם הביאו והעיר עליו הרבה, שכתב שם דלהתפלל בציבור הוא רק משום הידור מצוה, וע"כ כתב המחבר שם בש"ע (או"ח סי' צ' סעי' ט') בלשון ישתדל להתפלל בציבור, ור"א ששיחרר עבדו אינו אלא מדת חסידות והא (דסי' ק"ח) שאני דהוא שלא לעבור זמן תפילה, עיין שם. והעיר עליו התו"ח דאיך אפשר לומר שהוא רק הידור מצוה, הלא הרמב"ם כתב (בפ"ח) ולא יתפלל יחיד כ"ז שיכול להתפלל עם הציבור. ועי' בהג"מ שם. וכן כתב הטור שאל יתפלל אלא בביהכ"נ ובציבור, והא דשינה המחבר וכתב לשון ישתדל הוא לאשמעינן דיתפלל בביהכ"נ ובציבור ולא בביתו בעשרה, דבזה י"ל דהוי רק מצוה מן המובחר משום ברוב עם, ודוחק מאד לומר דהא דשיחרר ר"א עבדו שיש בו משום לעולם בהם תעבודו שהוא רק ממדת חסידות, דהלא כל הפוסקים כתבו שהוא מצות עשה דרבנן לומר קדיש וקדושה וברכו, ולדבריו היאך ידחה העשה דלעולם בהם תעבודו, הלא אי אמר לא בעינא ליכא לעשה כלל, ומשום מדת חסידות ומצות הידור א"א לומר שידחה אם ירצה עכ"ד...".
"אמנם התו"ח שם הביא שוב מדברי המג"א (סוס"י תרע"א) דכתב דכמה פעמים שהוא טרוד בעסקיו א"צ לילך לביהכ"נ עיין שם דפשטות דברי המג"א נראה כיד אליהו, ונ"ל דבודאי מצוה דרבנן היא לענות קדיש וקדושה וברכו, אמנם אם במצוה דאו' אמרו אל יבזבז יותר מחומש (עיין סי' תרנ"ה), א"כ במצוה דרבנן אפשר אם צריך רק להפסיד ממונו יוכל לבטל המצוה דרבנן עיין שם. והנה במ"ב (סי' ק"ח סעי' ח') בביאור הלכה שם, על דברי הרמ"א דלא יעבור זמן תפילה משום הפסד ממון, הביא מהפמ"ג דאפשר דיותר מחומש נכסיו אינו מחויב עיין שם, אף דזמן דתפילה לכ"ע ל"ה רק דרבנן, עי' רמב"ם (פ"א מה"ת ה"א), מ"מ חמיר מתפילה בציבור כנ"ל".
"והנראה לומר עוד בלשון ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור וכו', דכוונתו כמו דאיתא בטור שאחרי שהביא כמה מאמרי הש"ס המדברים במעלת וגודל הפלגתו של תפילת הציבור סיים בזה"ל לכן צריך להשתדל בכל כחו להתפלל עם הצבור וכו' עכ"ל, דהדגיש בכל כחו, ובודאי רצונו לומר כלפי מה שיש לפעמים מניעות אשר לפיהו פטור מתפילה בצבור ע"י אונס וכיב"ז וכיוצא בזה, מ"מ מחמת גודל מעלתו ישתדל בכל כחו לפנים משורת הדין אם יש באפשרותו להתגבר על המניעות יעשה כן. וכן י"ל כוונת המחבר בש"ע בלשון ישתדל וכו' וק"ל".
ונראה הדבר כי חשיבות תפילה בציבור של רוב מניין עולה על תפילה כותיקין של היחיד, וחשיבות זו מחייבת את המתכונן להתפלל בותיקין לוותר על הידורו ולדאוג מצד מצות ערבות שתשעה יהודים אחרים יתפללו במניין.
אמנם כל זאת דווקא אם הפועלים הם רוב מניין, אולם אם הם מיעוט מניין, אין חיוב אף מצד מצות ערבות שתשעה ישלימו מניין לאחד כדי שיתפלל במניין פועלים.
מסקנה
מי שמתפלל בדרך כלל במניין פועלים או מי שקם ומתכונן למניין ותיקין מן הראוי שיצטרף להשלים מניין פועלים כדי שלא יתפללו כל אחד ביחידות.
[חבל נחלתו י"ז ד']
---
סיכום הלכתי: השלמת מניין פועלים מול תפילת ותיקין
שאלה
האם אדם שאינו זקוק למניין פועלים מוקדם צריך להצטרף אליו כדי לאפשר אמירת דברים שבקדושה לחבריו, או שעדיף שיתפלל בהנץ החמה? האם מי שרגיל להתפלל ותיקין רשאי או חייב להצטרף למניין פועלים?
פתיחה
דיון בשאלה האם מניין פועלים הוא לכתחילה או בדיעבד, והשוואתו למניין בהנץ כותיקין.
תפילת פועלים - עיקרי הדינים
זמן תפילה:
זמן תפילת שחרית מתחיל מעלות השחר.
מצווה מן המובחר להתחיל את התפילה עם הנץ החמה (כותיקין).
בדיעבד, ניתן להתפלל מעלות השחר עד סוף ארבע שעות.
סמיכת גאולה לתפילה: אם סומכים גאולה לתפילה, אין הבדל גדול בין תפילה לפני הנץ (מניין פועלים) לתפילה אחרי הנץ, אך תפילה בהנץ עדיפה.
תפילה בשעת הדחק: פועלים הנאלצים להתחיל את עבודתם מוקדם בבוקר יכולים להתפלל לפני הנץ. עדיף להתפלל בציבור לפני הנץ מאשר ביחידות לאחר הנץ.
חלוקה נוספת: יש לחלק את הזמן מעמוד השחר לשניים: מעמוד השחר עד זמן תפילין וקריאת שמע (יותר בדיעבד), ומהזמן שמכיר את חבירו עד הנץ (יותר מועדף).
השלמת מניין קודם הנץ מול תפילה ביחידות של אחרים
הידור מצווה: הידור מצווה שלו מול עיקר מצווה של חברו - עיקר המצווה של חברו קודם.
ערבות: ישראל ערבים זה לזה - יש לדאוג שחבר יוכל לקיים מצוות.
עדיף שאף מי שהתכונן להתפלל ותיקין יצטרף להשלים מניין פועלים ויוותר על ההידור של ותיקין בשביל תפילה במניין של הפועלים.
תפילה במניין - הידור מצווה בלבד?
חובת התפילה במניין עולה על חשיבות ההידור של ותיקין.
אם יתפלל עם הפועלים, ישלים להם מניין ויתיר להם לומר דברים שבקדושה - צד זה עדיף.
גדרי חיוב תפילה בציבור
חשיבות תפילה בציבור של רוב מניין עולה על תפילה כותיקין של היחיד.
חשיבות זו מחייבת את המתכונן להתפלל בותיקין לוותר על הידורו ולדאוג מצד מצוות ערבות שתשעה יהודים אחרים יתפללו במניין.
אם הפועלים הם מיעוט מניין, אין חיוב מצד מצוות ערבות שתשעה ישלימו מניין לאחד כדי שיתפלל במניין פועלים.
מסקנה
מי שמתפלל בדרך כלל במניין פועלים או מי שקם ומתכונן למניין ותיקין, מן הראוי שיצטרף להשלים מניין פועלים כדי שלא יתפללו כל אחד ביחידות.
